Shalom!
I received this notice
from Goecities:
We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building
service and community, is closing on October 26,
2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the
Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place
to host this edition of the Talmud.
If you can assure a safe
host, please contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen
Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף פג
סיום פרק ששי 'השוכר את האומנין'
ותחילת פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'
(בבא מציעא פב,ב)
משנה:
מעביר חבית ממקום למקום, ושברה, בין שומר חנם בין שומר שכר - ישבע (שלא פשע ויפטר). (ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר שכר בשבועה? הא
בלאו פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא כגניבה ואבידה, שהן קרובין לאונס ופשיעה.)
רבי אלעזר [בן שמוע, וכן הגירסא להלן בדברי רבא] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה
לישבע (כלומר: אף אני שמעתי מרבותי כרבי
מאיר, אבל תמיה אני על זה ועל זה: היאך נפטרין בשבועה! ובגמרא מפרש תמיהה).
גמרא:
תנו רבנן: 'המעביר חבית לחבירו ממקום למקום, ושברהּ, בין שומר חנם בין
שומר שכר – ישבע, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם.
רבי אלעזר אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.'
למימרא דסבר רבי מאיר 'נתקל לאו פושע הוא' (דקאמר 'ישבע שלא פשע פשיעה אחרת', דהא ודאי בציר
מנתקל לא הוי! ועוד: דהא פוטר לנושא שכר, אלמא אונס חשיב ליה)?
והתניא [בבא קמא כח,ב-כט,א]: 'נשברה כדו ולא
סילקו, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני
אדם וחייב בדיני שמים.' וקיימא לן (בבבא
קמא ב'המניח את הכד' (דף כט,א)) דבנתקל פושע פליגי!?
אמר רבי אלעזר [בן פדת]: תברה! מי ששנה זו
לא שנה זו, ואתא רבי יהודה למימר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כי דיניה
והאי כי דיניה (דודאי נתקל לאו פושע הוא,
ונושא שכר ישלם, דאי נמי לא הוי פושע - דיניה לשלם) ואתא רבי אלעזר [בן
שמוע] למימר: אִין, גמרא כרבי
מאיר, ומיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה,
אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי שלומי בעי! ואפילו שומר חנם נמי: התינח
במקום מדרון (דאיכא למימר קרוב לאונס
הוא), שלא
במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע (ודאי
פושע הוא)!
-
(בבא מציעא פג,א)
ואפילו במקום מדרון נמי (היאך
נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אלא אם כן מביא עדים): התינח היכא דליכא
ראיה, אבל היכא דאיכא ראיה (במקום
שעדים מצויין) - ניתי ראיה ונפטר (ולא
יפטר בשבועה, כאיסי; ורבי מאיר אית ליה 'נתקל - אנוס הוא' הלכך שומר שכר נמי פטור,
ודאיסי לית ליה), דתניא: 'איסי בן יהודה אומר: [שמות כב, ט-י: כי יתן איש אל רעהו
חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה] אין רואה (פסוק י) שבועת ה' תהיה בין שניהם [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם]'; הא יש רואה - יביא
ראיה ויפטר!
ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (ולא
גרסינן 'אלא' ומילתא באפי נפשיה מתרץ: הא דרמינן לעיל דרבי מאיר אדרבי מאיר
ב'נתקל', ואמר רבי אלעזר 'תברא וכו' - ורבי חייא בר אבא פליג אדרבי אלעזר, ואמר:
לעולם חד תנא הוא, ונתקל ודאי פושע הוא, והכא - היינו טעמא דמיפטר בשבועה): שבועה זו (להיפטר בה; ולקמיה מפרש: מאי משתבע? הא פשע!) - תקנת חכמים היא:
שאם אי אתה אומר כן (שאם אי אתה פוטרו מן
התשלומין כשנתקל) - אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום (שדואג שלא יכשל ותשבר)!
היכי משתבע (לרבי חייא בר אבא אליבא
דרבי מאיר? הא ודאי פושע הוא)?
אמר רבא: שבועה "שלא בכוונה שברתיה"; ואתא רבי יהודה (לאיפלוגי ו)למימר: (נתקל
- לאו פושע הוא, אלא קרוב לאונס ולפשיעה, ודמי לגניבה ואבידה, ותקנת חכמים אין
כאן, אלא)
שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כדיניה והאי כדיניה, ואתא רבי אלעזר למימר:
אִין, גמרא כרבי מאיר (ד'שניהן פטורין בשבועה'
שמעתי אף אני), ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה
(דאנא בעלמא כרבי יהודה סבירא לי:
דנתקל - לאו פושע הוא, ולאו אנוס), אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי בעי
שלומי! ואפילו שומר חנם נמי: הא תינח במקום מדרון, שלא במקום מדרון מי מצי משתבע
שלא פשע? ואפילו במקום מדרון נמי: הא תינח היכא דליכא ראיה, היכא דאיכא ראיה ניתי
ראיה ויפטר, דתניא: 'איסי בן יהודה אומר: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם';
הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר.
ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא בריסתקא (רחבה) דמחוזא, ותברה בזיזא דמחוזא ('זיזא' קורה היוצא מן הכותל ובולטת לרשות הרבים); אתא לקמיה דרבא,
אמר ליה: ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי, זיל אייתי ראיה ואיפטר (ואינו נאמן בשבועה אלא בעדים).
אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?
אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה "זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא";
אזל, זבן ליה. לסוף אתא לקמיה, אמר ליה: זביני לך (קניתי לך) ארבע מאה דני חמרא, ותקיפו להו (החמיצו).
אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: ארבע מאה דני חמרא תקיפי - קלא אית לה למילתא (אימת החמיצו, ואצל מי היו, ושל מי היו); זיל אייתי ראיה
דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה (שמא
שלך היו, או קנית חומץ בדמים פחותים, ולא אצלך החמיצו) - ואיפטר.
אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?
אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.
אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא: הני דדרו (מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני
ראשיו ונושא בו משא כבד) באגרא [אולי: במקום גבוה, על כתפו, כמו: 'מאגרא רמא'] (פועל
שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום, ונשאם באותו מוט), ואיתבר (ונשבר) - נשלם פלגא; מאי טעמא? - נפיש לחד (ולא היה להטעינו לבדו) וזוטר לתרי - קרוב לאונס
וקרוב לפשיעה (וכיון דאינו ראוי לשני
משאות, דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד; הלכך דמי נמי לאונס)'; (דדרו) בדיגלא (עץ
מפוצל בראשו, וקושר בו משא שני בני אדם, ומכניס צוארו בין שני פצליו, ומוטל על שתי
כתפיו, וקורין אותו בלשון אשכנז 'גבלא' וראשו של מטה ארוך, וכשעומד לפוש - מציגו
בקרקע) -
משלם כולה (שפשיעה היא: שהרבה במשא של בני
אדם).
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי (נושאי משאות) חביתא דחמרא (ותברו ליה שלא במקום מדרון ובפשיעה; אי נמי בדיגלא); שקל לגלימייהו!
אתו אמרו לרב, אמר ליה: הב להו גלימייהו!
אמר ליה: דינא הכי?
אמר ליה: אִין: (משלי ב,כ) למען תלך בדרך
טובים (לפנים משורת הדין)'.
יהיב להו גלימייהו.
אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא וכפינן, ולית לן מידי!
אמר ליה: זיל הב אגרייהו!
אמר ליה: דינא הכי?
אמר ליה: אִין: וארחות צדיקים תשמור (סיפיה דקרא הוא).
הדרן עלך 'השוכר את
האומנין'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בבא מציעא פרק שביעי:
השוכר את הפועלים
משנה:
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב: מקום שנהגו שלא להשכים ושלא
להעריב אינו רשאי (יכול) לכופן. (בגמרא פריך: פשיטא!?)
מקום שנהגו לזון – יזון; לספק במתיקה (ליפתן) – יספק, הכל כמנהג המדינה.
מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלין". הלך
ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו, אמר לו "בני: אפילו אם אתה עושה להם כסעודת
שלמה בשעתו (בעת מלכותו, דמלך והדיוט
הוה) -
לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב (וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, כדמפרש בגמרא); אלא עד שלא יתחילו
במלאכה (דאין כאן אלא דברים, ודברים [שאינם
ברורים – עיין הערת הב"ח] אין בהם משום מחוסרי אמנה; דאילו משהתחילו לא תוכל
לחזור) צא
ואמור להם "על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד".
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא היה צריך לומר; הכל כמנהג המדינה.
גמרא:
פשיטא!?
לא, צריכא דטפא להו אאגרייהו (הוסיף
על שכרן משאר פועלין); מהו דתימא אמר להו "הא דטפאי לכו אאגרייכו - אדעתא דמקדמיתו
ומחשכיתו בהדאי" - קא משמע לן דאמרו ליה "האי דטפת לן - אדעתא דעבדינן
לך עבידתא שפירתא".
אמר ריש לקיש:
(בבא מציעא פג,ב)
פועל: בכניסתו (לעיר) – משלו (צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו), ביציאתו (למלאכתו בבוקר) - משל בעל הבית (אינו צריך להקדים, אלא עם הנץ החמה), שנאמר (תהלים קד,כב) תזרח השמש יאספון (החיות, דלעיל מיניה כתיב 'תשת חושך ויהי לילה בו
תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו',) ואל מעונתם ירבצון (וסמיך ליה:) (פסוק כג) יצא אדם לפעלו
ולעבודתו עדי ערב (עד שתחשך).
וליחזי היכי נהיגי (בעיר,
והכל כמנהג המדינה, ודריש לקיש מאי היא)?
בעיר חדשה.
וניחזי מהיכא קא אתו?
בנקוטאי (שנתלקטו במקומות הרבה,
ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין, וליכא למיסמך אלא אדאורייתא).
איבעית אימא דאמר להו "דאגריתו לי כפועל דאורייתא".
דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף: מאי דכתיב (תהלים קד,כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער?
'תשת חשך ויהי לילה' - זה העולם הזה, שדומה ללילה;
'בו תרמוש כל חיתו יער' - אלו רשעים שבו (שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם), שדומין לחיה שביער;
'תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון' - תזרח השמש לצדיקים (לעולם הבא), יאספון רשעים לגיהנם,
'ואל מעונתם ירבצון' - (הצדיקים:) אין לך כל צדיק
וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו;
'יצא אדם לפעלו' - יצאו צדיקים לקבל שכרן,
'ולעבודתו עדי ערב' - במי שהשלים עבודתו עדי ערב (עד
יום מותו).
רבי אלעזר בן רבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא (ממונה של מלך) דקא תפיס גנבי (בודק אחריהן ותופסן). אמר ליה: היכי יכלת להו (להבין תחבולותם) - לאו כחיותא מתילי (וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם), דכתיב 'בו תרמוש כל
חיתו יער'?
איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים
י,ט)
יארב במסתר כאריה בסוכו [יארב לחטוף עני יחטף
עני במשכו ברשתו] דלמא שקלת (הני דשקלת) צדיקי (נינהו), ושבקת רשיעי?
אמר ליה: ומאי אעביד? הרמנא דמלכא (מצות
המלך) הוא!
אמר: תא אגמרך היכי תעביד: עול בארבע שעי לחנותא (שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין); כי חזית איניש דקא
שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם - שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים,
אקדומי קדים לגרסיה (השכים בעוד לילה ולכך הוא
מנמנם);
אי פועל (שכיר יום) הוא - קדים קא עביד עבידתיה;
ואי עבידתיה בליליא (אומן שמלאכתו בלילה) - רדודי רדיד (תרגום (שמות
לט,ג) 'וירקעו את פחי':
'ורדידו': מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה, לפי שמושכו בכלי
אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה; ואפילו לא נשמע קול פטיש
בביתו באותו לילה - אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד), ואי לא - גנבא הוא (ולכך הוא ישן: שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או
לחפור בתים), ותפסיה.
אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: 'קריינא דאיגרתא - איהו ליהוי פרונקא (שליח)' (משל
הוא);
אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל.
שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: חומץ בן יין (רשע בן צדיק)! עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?
שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם!
שלח ליה: יבא בעל הכרם (הקב"ה:
'כי כרם ה' צבאות בית ישראל' [ישעיהו
ה,ז]) ויכלה (ויטול) את קוציו (של כרם)!
יומא חד פגע ביה ההוא כובס, קרייה 'חומץ בן יין'; אמר: מדחציף כולי האי -
שמע מינה רשיעא הוא; אמר להו 'תפסוהו' – תפסוהו; לבתר דנח דעתיה אזל בתריה
לפרוקיה, ולא מצי; קרי עליה (משלי
כא,כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו; זקפוהו (על
הכובס) קם
(רבי אלעזר) תותי זקיפא (תחת העץ), וקא בכי.
אמרו ליה: רבי! אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה (שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין) ביום הכפורים.
הניח ידו על בני מעיו, אמר: 'שישו בני מעי! שישו! ומה ספיקות שלכם כך -
ודאית שלכם (מקום שיש טעם בדבר, כגון
הנך דניימי בחנותא) על אחת כמה וכמה! מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם!' ואפילו הכי
לא מייתבא דעתיה.
אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה; הוו מפקו מיניה
דיקולי דיקולי דתרבא (סלים מלאים שומן לפי שבעל
בשר היה מאוד) ומותבי בשמשא בתמוז ואב (לנסות
אם יסריח וירום תולעים) - ולא מסרחי.
כל תרבא נמי לא סריח (אלא
אם כן יש בשר עמו)!
כל תרבא לא סריח - שורייקי סומקי מסריח (גוונים אדומים והן מין הבשר); הכא - אף על גב דאיכא
שורייקי סומקי - לא מסריח.
קרי אנפשיה [תהלים טז,ט: לכן שמח לבי ויגל כבודי] אף בשרי ישכון לבטח.
ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי מטא
(בבא מציעא פד,א)
כי האי מעשה לידיה (מינהו
המלך לתפוס גנבים ולסטים); פגע ביה אליהו, אמר ליה: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?
אמר ליה: מאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא!
אמר ליה: אבוך ערק לאסיא - את ערוק ללודקיא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.