מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

 

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

 

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

בבא מציעא דף פו

 

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

 

(בבא מציעא פה,ב)

שמואל ירחינאה (הוא שמואל בר אבא, חבירו של רב; ועל שהיה בקי בסוד העיבור - כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף כ,ב): 'אמר שמואל: יכילנא לתקוני כולה גלותא' - קרי ליה 'ירחינאה') - אסייה דרבי הוה; חלש רבי בעיניה.

אמר ליה: אימלי לך סמא (בתוך העין).

אמר ליה: לא יכילנא.

אשטר לך משטר (אמשח לך על גבי העין 'משטר': מטפח; מוליו"ר בלע"ז [קומפרס רטוב]; כדאמרינן גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד,א): 'משטר קשטר מטבל פתו')

[א"ל] לא יכילנא.

הוה מותיב ליה בגובתא (קנה חלול) דסמני, תותי בי סדיה (תחת מראשותיו, ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו) – ואיתסי.

הוה קא מצטער רבי למסמכיה (טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך), ולא הוה מסתייעא מילתא (שהיתה השעה נטרפת, או לא היו החכמים נאספים).

אמר ליה: לא לצטער מר לדידי; חזי לי סיפרא דאדם הראשון (שהראהו הקב"ה דור דור וסופריו, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו) וכתיב ביה: 'שמואל ירחינאה -

 

(בבא מציעא פו,א)   

'חכים' יתקרי, ו'רבי' לא יתקרי; ואסו דרבי - על ידו תהא.

רבי ורבי נתן - סוף משנה (סוף תנאים: עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש, והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה, ולא היו מסכתות סדורות וסדר וקבץ על הסדר; והם [רבי ורבי נתן] כללו האמור בדורות שלפניהם, וסדרו את המסכתות, ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט); רב אשי ורבינא - סוף הוראה (סוף כל האמוראין: עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר, אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש, או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר - כל אחד ואחד אומר טעמו; ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות: כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה; והקשו קושיות שיש להשיב, ופירוקים שראוים לתרץ, הם והאמוראים שעמהם; וקבעו הכל בגמרא, כגון 'איתיביה' 'מיתיבי' 'ורמינהי' 'איבעיא להו', והתרוצים שעליהן, מה ששיירו אותן שלפניהן; ואותן [האמוראים] שאמרו לפניהם - הקושיות והתירוצין שעליהם - לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי, ובאו רב אשי ורבינא וקבעום); וסימנך (תהלים עג,יז) עד אבוא אל מקדשי אֵל אָבִינה לאחריתם ('מקדשי' - סימנא דרב אשי; 'אבינה' - סימנא דרבינא; 'לאחריתם' סימן סוף הוראה)' (כל זה כתוב לשם).

 

אמר רב כהנא: אישתעי לי רב חמא, בר ברתיה דחסא [נ"א: דחמא]: רבה בר נחמני (בר פלוגתיה דרב יוסף) אגב שמדא (מחמת אימת מלכות) - נח נפשיה (מת); אכלו ביה קורצא בי מלכא. אמרו: איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל, ירחא בקייטא וירחא בסתוא, מכרגא דמלכא (שנקבצין אליו בניסן ותשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים, וכשמבקשין שלוחי המלך לגבות המס גולגולת של כל חדש וחדש - אינם נמצאים בבתיהם). שדרו פריסתקא (שליח) דמלכא בתריה, ולא אשכחיה; ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא, מאקרא לאגמא, ומאגמא לשחין, ומשחין לצריפא, ומצריפא לעינא דמים, ומעינא דמים לפומבדיתא. בפומבדיתא אשכחיה. איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה (ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו); קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי, ודליוה לתכא מקמיה; הדר פרצופיה לאחוריה (ושדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות; ובני הבית לא נתכוונו לכך); אמרו ליה (בני הפונדק לרבה) מאי נעביד ליה? גברא דמלכא הוא!?

אמר להו: קריבו תכא לקמיה, ואשקיוהו חד כסא, ודליוהו לתכא מקמיה – ולתסי.

עבדו ליה הכי ואתסי.

אמר: מידע ידענא דגברא דקא בעינא - הכא הוא.

בחיש אבתריה – ואשכחיה!

אמר: אזלינא מהא! אי מקטל קטלו לההוא גברא [לו עצמו] - לא מגלינא, ואי נגידי מנגדין ליה (ואם ייסרוני ביסורים אגלה) מגלינא.

אתיוהו לקמיה, עייליה [הכניס את רבה] לאדרונא [חדר של כלא] וטרקיה לבבא (סגר הדלת) באנפיה [בפניו]. בעא רחמי - פרק אשיתא (נפלה החומה). ערק ואזיל לאגמא. הוה יתיב אגירדא דדקולא (על גזע דקל קצוץ) וקא גריס.

קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא: אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא (דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה, כדכתיב (ויקרא יג,כה) 'והנה נהפך שער לבן בבהרת'), ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור (לפי מה שכתוב בתורה); ספק: הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא; ואמרי: מאן נוכח? נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות!

שדרו שליחא בתריה; לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה. אדהכי נשב זיקא, ואויש ביני קני. סבר: גונדא דפרשי הוא (גדוד של פרשים שמחפשין אחריו), אמר: תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא.

כי הוה קא ניחא נפשיה - אמר "טהור, טהור"! יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'. נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא (והוא ראש ישיבה בה): "רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה"!

נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה. לא הוו ידעי דוכתיה. אזלו לאגמא, חזו צפרי דמטללי (עושין צל בכנפיהן) וקיימי. אמרי: שמע מינה התם הוא. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא.

נפל פתקא: כל הפורש יהא בנידוי.

ספדוהו שבעה יומי.

נפל פתקא: לכו לביתכם לשלום.

 

ההוא יומא דנח נפשיה, דלייה זעפא (גבה רוח סערה) ודרי לההוא טייעא, כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא - ושדייה בהך גיסא. אמר: מאי האי?

אמרי ליה: נח נפשיה דרבה בר נחמני.

אמר לפניו: רבונו של עולם! כולי עלמא דידך הוא, ורבה בר נחמני דידך; את דרבה (אתה אוהבו של רבה) ורבה דידך - אמאי קא מחרבת ליה לעלמא?

נח זעפא.

 

רבי שמעון בן חלפתא - בעל בשר הוה (משום דאיירי ברישא דאגדתא בבעלי בשר נקט לה). יומא חד הוה חמימא ליה הוה; סליק ויתיב אשינא דטורא. אמר לה לברתיה: בתי! הניפי עלי במניפא, ואני אתן ליך ככרין דנרד (אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין).

אדהכי נשבא זיקא.

אמר: כמה ככרין דנרד למרי דיכי (לבעליו של רוח זה)!

צצצ

הכל כמנהג המדינה:

'הכל' - לאתויי מאי?

לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא (כלי מחזיק רביעית); דאי אמר להו: קדימו ואייתי לכו! אמרו לו: לא כל כמינך.

 

מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור [לנו פועלין". הלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו, אמר לו "בני: אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב; אלא עד שלא יתחילו במלאכה, צא ואמור להם "על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד"]:

מעשה לסתור (וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לסותרו? דקתני ברישא 'הכל כמנהג המדינה' ותנא מעשה 'אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה כו')?

חסורי מחסרא והכי קתני: ואם פסק להן מזונות -

 

(בבא מציעא פו,ב)   

ריבה להן (יותר על המנהג; דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני - מזוני יתירי קאמר); ומעשה נמי ברבי יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלים"; הלך ופסק להן מזונות; וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני! אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.

למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה? והכתיב (מלכים א ה, ב-ג) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח (פסוק ג) עשרה בקר בריאים, ועשרה בקר רְעִי, ומאה צאן, לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים; ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב: הללו (הקמח והסולת) - לעמילן של טבחים (חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל).

ורבי יצחק אמר: הללו (הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק) - לציקי קדירה (אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה: אשרו"ד בלע"ז [בשר מתובל ומטוגן]).

ואמר רבי יצחק: אלף נשים היו לשלמה; כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך; מאי טעמא? זו סבורה שמא אצלי סועד היום, וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום.

ואילו גבי אברהם כתיב (בראשית יח,ז) ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב [ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו], ואמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר' – אחד; 'רך' – שנים; 'וטוב' – שלשה; התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה, שנאמר (מלכים א ד,כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על <שפת> הים [לרב אכלים ושתים ושמחים].

מאי 'ברבורים (ברבורים = תרנגולין) אבוסים'?

אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן (תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה);

ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם;

ורבי יוחנן אמר: מביאין תור (שור) ממרעיתו בדלא אניס (שלא עשה מלאכה) ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא (בגידול אפרוחין).

אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות – שור; מובחר שבעופות – תרנגולת.

אמר אמימר: זגתא (תרנגולת) אוכמתא בי בטניתא (גרסת רש"י: פטניתא: המפטמת בבית; לשון אחר: 'בטניתא' בעלת כרס), דמשתכחא ביני עצרי (בין הגיתות, ואוכלת החרצנים), דלא מציא פסיא קניא (שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה).

 

(בראשית יח,ז) ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]: אמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר – אחד; רך – שנים; וטוב – שלשה'; - ואימא חד, כדאמרי אינשי 'רכיך וטב'?

אם כן לכתוב 'רך טוב', מאי 'וטוב' שמע מינה: לדרשה.

אימא תרי?

מד'טוב' לדרשה – 'רך' נמי לדרשה.

מתיב רבה בר עולא - ואיתימא רב הושעיא - ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא: (שם, סוף הפסוק) ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו!?

כל חד וחד יהביה לנער חד.

(בראשית יח,ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם [והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו]!?

דקמא קמא דמטיא (ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו) - אייתי לקמייהו.

ולמה לי תלתא? תסגי בחד!?

אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל (מעדן מלכים ושרים הוא).

 

אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם; מלאכי השרת ירדו למטה - ואכלו לחם.

'ואכלו' סלקא דעתך?

אלא אימא 'נראו כמי שאכלו ושתו'.

 

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו - עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח - עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח:

 

(במדבר יא,לא) ורוח נסע מאת ה' [ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ] (כגון שלוים הגיז בעצמו);

(בראשית יח,ז) ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]

 

[שמות טז,ד: ויאמר ה' אל משה] הנני ממטיר לכם לחם מן השמים [ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא]

(בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב [ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו]

(שמות יז,ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [בחרב, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל]

(שם) והוא עומד עליהם תחת העץ

(שמות יג,כא) וה' הולך לפניהם יומם [בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה]

[בראשית יח,טז: ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם] ואברהם הולך עמם לשלחם

[שמות יז,ו: הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב] והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם [ויעש כן משה לעיני זקני ישראל]

(בראשית יח,ד) יוקח (על ידי שליח) נא מעט מים [ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ]

 

 

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: 'בשכר שלשה - זכו לשלשה (שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן):

בשכר 'חמאה וחלב' - זכו למן;

בשכר 'והוא עומד עליהם' - זכו לעמוד הענן (עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד,יד) ועננך עומד עליהם);

בשכר 'יוקח נא מעט מים' - זכו לבארה של מרים (היינו נמי 'והכית בצור' [שמות יז,ו]; ובעמוד ענן פליגי).

 

(בראשית יח,ד) יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (והשענו תחת העץ' (שלא יכניס עבודה זרה בתוך ביתו: שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן, והן נדמו לו כערביים): אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל ("ממך יָצָא הרגיל לעשות כן").

 

(בראשית יח,א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום; מאי 'כחום היום'?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום - יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם; הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה (להזריח חמה בכח) כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים (שלא יהו עוברי דרכים מצוים).

שדריה [אברהם] לאליעזר למיפק לברא; נפק ולא אשכח. אמר: לא מהימנא לך! היינו דאמרי תמן (בארץ ישראל): לית הימנותא בעבדי.

נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא! היינו דכתיב [בראשית יח,ג: ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך] אל נא תעבור מעל עבדך. כיון דחזא (הקדוש ברוך הוא) דקא אסר (אברהם את מילתו) ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא; היינו דכתיב (בראשית יח,ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם: מעיקרא אתו קמו עליה; כי חזיוהו דהוה ליה צערא – אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא (דמעיקרא כתיב 'נצבים עליו' ולבסוף כתיב 'וירץ לקראתם').

 

מאן נינהו שלשה אנשים? - מיכאל וגבריאל ורפאל:

מיכאל שבא לבשר את שרה; רפאל שבא לרפא את אברהם; גבריאל אזל למהפכיה לסדום.

והא כתיב (בראשית יט,א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב [ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה]?

דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט; דיקא נמי (דחד הוא דאזיל להפך סדום) [דכתיב] (בראשית יט,כה) ויהפוך את הערים האל [ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה] ולא כתיב 'ויהפכו' - שמע מינה.

מאי שנא לגבי אברהם, דכתיב [בראשית יח,ה: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו] כן תעשה כאשר דברת', ומאי שנא לגבי לוט דכתיב

 

(בבא מציעא פז,א)   

(בראשית יט,ג) ויפצר בם מאד [ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו]?

אמר רב אלעזר: מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.