מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף פז

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

(בבא מציעא פו,ב)

(בראשית יח,א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום; מאי 'כחום היום'?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום - יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם; הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה (להזריח חמה בכח) כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים (שלא יהו עוברי דרכים מצוים).

שדריה [אברהם] לאליעזר למיפק לברא; נפק ולא אשכח. אמר: לא מהימנא לך! היינו דאמרי תמן (בארץ ישראל): לית הימנותא בעבדי.

נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא! היינו דכתיב [בראשית יח,ג: ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך] אל נא תעבור מעל עבדך. כיון דחזא (הקדוש ברוך הוא) דקא אסר (אברהם את מילתו) ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא; היינו דכתיב (בראשית יח,ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם: מעיקרא אתו קמו עליה; כי חזיוהו דהוה ליה צערא – אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא (דמעיקרא כתיב 'נצבים עליו' ולבסוף כתיב 'וירץ לקראתם').

מאן נינהו שלשה אנשים? - מיכאל וגבריאל ורפאל:

מיכאל שבא לבשר את שרה; רפאל שבא לרפא את אברהם; גבריאל אזל למהפכיה לסדום.

והא כתיב (בראשית יט,א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב [ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה]?

דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט; דיקא נמי (דחד הוא דאזיל להפך סדום) [דכתיב] (בראשית יט,כה) ויהפוך את הערים האל [ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה] ולא כתיב 'ויהפכו' - שמע מינה.

מאי שנא לגבי אברהם, דכתיב [בראשית יח,ה: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו] כן תעשה כאשר דברת', ומאי שנא לגבי לוט דכתיב

(בבא מציעא פז,א)

(בראשית יט,ג) ויפצר בם מאד [ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו]?

אמר רב אלעזר: מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

כתיב (בראשית יח,ה) ואקחה פת לחם [וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת] וכתיב (בראשית יח,ז) ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]; אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה; רשעים אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים! מנלן? – מעפרון: מעיקרא כתיב [בראשית כג,טו: אדני שמעני] ארץ ארבע מאות שקל כסף [ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר], ולבסוף כתיב (בראשית כג,טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל) - דלא שקל מיניה אלא קנטרי (משקל גדול שקורין צנטינ"ר: מאה מנה), דאיכא דוכתא דקרי ליה ל'תיקלא' – 'קנטירא'.

כתיב 'קמח' וכתיב 'סלת' [בראשית יח,ו: וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר, מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות] (סולת עדיף מקמח)!?

אמר רבי יצחק: (היא אמרה קמח והוא סולת) מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.

כתיב (שם) לושי ועשי עוגות, וכתיב (בראשית יח,ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר [אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו], ואילו לחם לא אייתי לקמייהו?

אמר אפרים מקשאה, תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה (חזר להיות לה אורח כנשים).

(בראשית יח,ט) ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה.

אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי 'באהל'? כדי לחבבה על בעלה (להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה, שאינה נראית וצריך לישאל אחריה).

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה.

תני משום רבי יוסי: 'למה נקוד על א-י-ו שב'אליו' [בראשית יח,ט: ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל] (א-י-ו שלו נקוד, והלמ"ד אינה נקודה)? לימדה תורה דרך ארץ (והיינו נקודת איו: דלא היו צריכין לישאל, דיודעין היו שהיא באהל; דכל נקודה עוקרת התיבה: שאינה אלא לדרשה, ודרוש מינה דרך ארץ): שישאל אדם באכסניא (אשת אושפיזא) שלו.'

והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל?

על ידי בעלה שאני (לא שישאל לה לשלום, אלא לבעלה ישאל:" מה שלום הגברת?").

[בראשית יח,יב: ותצחק שרה בקרבה לאמר] אחרי בלותי היתה לי עדנה [ואדני זקן]: אמר רב חסדא: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין (פרוצנ"ש) נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו.

כתיב (שם) 'ואדוני זקן' וכתיב [פסוק יג: ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד] ואני זקנתי?

דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי (היא אמרה "ואדוני זקן" אמר לו הקב"ה שהיא אמרה "ואני זקנתי"). תנא דבי רבי ישמעאל: 'גדול שלום: שאפילו הקב"ה שינה בו, שנאמר (בראשית יח,יב) ותצחק שרה בקרבה... 'ואדוני זקן', וכתיב ויאמר ה' אל אברהם ... "ואני זקנתי".'

(בראשית כא,ז) ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה [כי ילדתי בן לזקניו]; כמה בנים הניקה שרה?

אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו - עשה סעודה גדולה; היו כל אומות העולם מרננים ואומרים "ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ('אסופי' = ילד מן השוק, ולא נודע של מי, והמוצאו אוספו אל הבית) ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם"!?

מה עשה אברהם אבינו? - הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה, ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו, ונפתחו דדיה כשני מעיינות, והניקה את כולן; ועדיין היו מרננים ואומרים "אם שרה הבת תשעים שנה תלד - אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם; פתחו כולם ואמרו [בראשית כה,יט: ואלה תולדת יצחק בן אברהם:] אברהם הוליד את יצחק.

עד אברהם לא היה זקנה; מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק; בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם! אתא אברהם בעא רחמי (כדי שיכירו בינו ובין בנו) והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד,א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל];

עד יעקב לא הוה חולשא; אתא יעקב, בעא רחמי והוה חולשא (שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו), שנאמר [בראשית מח,א: ויהי אחרי הדברים האלה] ויאמר ליוסף הנה אביך חולה [ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים];

עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח (ונתרפא); אתא אלישע, בעא רחמי ואתפח, שנאמר (מלכים ב יג,יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו] - מכלל דחלה חלי אחריתי (מכלל דחלה עוד שלא מת בו).

תנו רבנן: 'שלשה חלאין חלה אלישע: אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו, שנאמר [מלכים ב יג,יד] ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו]:

אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו':

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא: 'פת קטנית' תנן? או 'פת וקטנית' תנן?

אמר ליה: האלהים! צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות (שם הנהר: מורדיא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים; ובלע"ז גוביריניי"ל).

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך: הכל כמנהג המדינה:

'הכל' לאתויי מאי?

לאתויי הא דתניא: 'השוכר את הפועל ואמר לו (בעל הבית): "כאחד וכשנים מבני העיר (הרי שכרך עלי כאחד מפועלי העיר)" - נותן לו כפחות שבשכירות, דברי רבי יהושע; וחכמים אומרים: משמנין ביניהם (לא בפחות ולא ביותר, אלא כמנהג המדינה בינונית).

משנה:

ואלו (פועלין) אוכלין (ממה שעוסקין בו) מן התורה: העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה (כשתולשין אותו); ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו (למעשר; ואם בר חלה הוא - עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה; וטעמא דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי); ובדבר שגידולו מן הארץ.

ואלו שאין אוכלים: העושה במחובר לקרקע -

(בבא מציעא פז,ב)

[המשך המשנה]

בשעה שאין גמר מלאכה (כגון המנכש בבצלים); ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו (כגון 'נתפרסו עגוליו' דמתניתין); ובדבר שאין גידולו מן הארץ (כגון החולב בהמותיו, והמגבן).

גמרא:

מנא הני מילי (דפועל אוכל במחובר)?

דכתיב: (דברים כג,כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת [ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] (לקמן דריש ליה בפועל; וסיפיה דקרא 'ואל כליך לא תתן' משמע: אלא לכליו של בעל הבית תתן, אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי);

אשכחן כרם, כל מילי מנא לן?

גמרינן מכרם: מה כרם מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו.

מה לכרם שכן חייב בעוללות [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?

גמרינן מקמה [ולא מכרם].

קמה גופה מנא לן?

דכתיב (דברים כג,כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך [וחרמש לא תניף על קמת רעך] (אלמא בשעת חרמש קאי).

מה לקמה שכן חייבת בחלה [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?

וממאי דהאי 'קמה' - קמה דמתחייבת בחלה היא? דלמא כל קמה קאמר רחמנא?

אתיא 'קמה' 'קמה' (והמקשה אומר גזירה שוה זו, כדי להקשות ולומר: אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה, כגון קמת מין דגן, אבל בקמת קטנית לא): כתיב הכא 'כי תבא בקמת רעך', וכתיב התם [דברים טז,ט: שבעה שבעת תספר לך] מהחל חרמש בקמה [תחל לספר שבעה שבעות] (הוא עומר הקרב בפסח, שהוא בא מן השעורין, שחייבין בחלה); מה התם קמה דמיחייבא בחלה - אף הכא נמי קמה דמיחייבא בחלה.

איכא למיפרך: מה לקמה שכן חייבת בחלה - כרם יוכיח [שאינו חייב בחלה, ואף על פי כן אוכל פועל].

מה לכרם שכן חייב בעוללות?

קמה תוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה: הצד השוה שבהן שכן דבר שגידולי קרקע, ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו;

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח (יין לנסכים וסולת למנחות), ואתא נמי (בהאי דינא דאית בה צד מזבח) זית (והוא שמן למנחות) דאית ביה צד מזבח (אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא)!

וזית - במה הצד אתי (בתמיה: וכי מדרשא בעי למילפיה)? הוא גופיה כרם איקרי (הא בכלל 'כרם' הוא), דכתיב [שופטים טו,ה: ויבער אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים] ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית!

אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי, 'כרם' סתמא לא אקרי.

מכל מקום קשיא!?

אלא אמר שמואל: אמר קרא 'וחרמש' [דברים כג,כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- לרבות כל בעלי חרמש.

והאי 'חרמש' מיבעי ליה: בשעת חרמש (שהוא גמר מלאכה) אכול, שלא בשעת חרמש לא תיכול!?

ההוא - מ'ואל כליך לא תתן' נפקא [דברים כג,כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן]) (כדמפרש לה לעיל; ולקמן קדריש לה הכי).

תינח דבר חרמש (כגון קטנית), דלאו בר חרמש (כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים) מנא לן?

אלא אמר רבי יצחק: אמר קרא 'קמה' לרבות כל בעלי קמה (העומדים בקומה בארץ - והכל בכלל).

והא אמרת 'קמה' 'קמה' [דברים כג,כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- דמיחייבא בחלה (כלומר: והא כבר אותבינא דאיכא למילף בגזירה שוה דבקמה – [דוקא] בת חלה קאי)?

הני מילי (דאיכא למיפרך ההיא פרכא) מקמי דניתי 'חרמש' (מקמי דדרשינן 'חרמש' לרבות קטנית); השתא דאתי 'חרמש' (דדרשינן 'חרמש' ליתא לגזירה שוה) איתרבי ליה כל דבר חרמש, ואף על גב דלא מיחייב בחלה.

'קמה' למה לי?

לרבות כל בעלי קמה (ואיתרבי 'קמה' לרבות כל בעלי קמה).

והשתא דנפקא לן מ'חרמש' ומ'קמה' – 'כי תבא בכרם רעך' למה לי?

אמר רבא: להלכותיו, כדתניא: '(דברים כג,כה) כי תבא [בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן]: נאמר כאן ביאה ונאמר להלן [דברים כד,טו: ביומו תתן שכרו ו]לא תבא עליו השמש [כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] - מה להלן בפועל הכתוב מדבר - אף כאן בפועל הכתוב מדבר;

'בכרם רעך' ([ובהמשך הפסוק] 'ואל כליך לא תתן') ולא בכרם כותי (אבל [ב]כרם נכרי תתן [אל כליך]).

הניחא למאן דאמר 'גזל כותי אסור' (פלוגתא ב'הגוזל ומאכיל' (בבא קמא דף קיג,א)): היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל; אלא למאן דאמר: גזל כותי מותר - השתא גזילה מותר, פועל מיבעיא?

מוקים לה ב[ברייתא זו]

'כרם רעך' - ולא של הקדש (של הקדש אסור לאכול);

'ואכלת' - ולא מוצץ (היין וזורק החרצנים);

'ענבים' - ולא ענבים ודבר אחר (לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה);

'כנפשך' (כאילו הן שלך) - כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור (מן המעשר, דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר, דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) 'יין - משירד לבור) - אף נפשו של פועל אוכל ופטור (ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית - הוה ליה כמקח, ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו: כיון דזבניה - אחשביה);

'שבעך' - ולא אכילה גסה;

'ואל כליך לא תתן' - בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל.'

אמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר (אפילו מירחו בכרי בשדה)

(בבא מציעא פח,א)

עד שיראה פני הבית (שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית, ולא דרך גגות וקרפיפות), שנאמר [דברים כו,יג: ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי];

ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת, שנאמר [דברים כו,יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו (ונתת ללוי וגו' - משעה שנכנס לשעריך).

ורבי יוחנן נמי - הא כתיב 'מן הבית'?

אמר לך: חצר דומיא דבית: מה בית המשתמר - אף חצר המשתמרת.

ורבי ינאי נמי הכתיב 'בשעריך'?

ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער (דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו), לאפוקי דרך גגות וקרפיפות, דלא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.