מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

 

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

 

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

בבא מציעא דף פח

 

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

 

(בבא מציעא פז,ב)

אמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר (אפילו מירחו בכרי בשדה)

 

(בבא מציעא פח,א)   

עד שיראה פני הבית (שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית, ולא דרך גגות וקרפיפות), שנאמר [דברים כו,יג: ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי];

ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת, שנאמר [דברים כו,יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו (ונתת ללוי וגו' - משעה שנכנס לשעריך).

ורבי יוחנן נמי - הא כתיב 'מן הבית'?

אמר לך: חצר דומיא דבית: מה בית המשתמר - אף חצר המשתמרת.

ורבי ינאי נמי הכתיב 'בשעריך'?

ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער (דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו), לאפוקי דרך גגות וקרפיפות, דלא.

 

מתיב רב חנינא חוזאה: '"כנפשך" - כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור [ממעשרות] - אף נפשו של פועל אוכל ופטור' - הא לוקח חייב (דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה)! מאי? לאו בשדה (ומקח לא עדיף מגמר מלאכה)?

אמר רב פפא: הכא - בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן (דמכי תלשה - חזיא פני חצר), ולמאן דאמר לבית [שהחיוב חל רק בכניסה לבית]- [שנופה נוטה] לבית [לתוך הבית].

אי הכי בעל הבית נמי (תלישה היא גמר מלאכתה, והרי רואה פני הבית) ניחייב?

בעל הבית עיניו בתאנתו (אין הנוף חשוב בעיניו; הלכך הכל הולך אחר העיקר, ועיקרה בחוץ; הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא), ולוקח עיניו במקחו (והן פירות התלושין, ומשנתלשו באו לבית). [עיין תוספות ד"ה בעל הבית עיניו בתאנתו ולוקח עיניו במקחו.]

ולוקח, מדאורייתא מי מחייב (דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח)? והתניא: 'מפני מה חרבו חנויות של בית הינו (שם מקום) שלש שנים קודם ירושלים? - מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה (כלומר: מה שאסור מדברי חכמים מצאו לו היתר מן התורה), שהיו אומרין

 

(בבא מציעא פח,ב)   

(דברים יד,כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] (דברים יד,כג) ואכלת [לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] (תרי קראי דסמיכי להדדי) - ולא מוכר; 'תבואת זרעךָ' - ולא לוקח'!

אלא מדרבנן, וקרא ['כנפשך', שנדרש בברייתא לעיל: כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור - אף נפשו של פועל אוכל ופטור] אסמכתא בעלמא.

אלא 'כנפשך' למאי אתא (הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל – למה לן קרא)?

לכדתניא: ''כנפשך': מה נפשך, אם חסמת פטור (מלאו דלא תחסום, ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר, כדלקמן) - אף פועל אם חסמת (קצצת דמים שלא לאכול, או בחָזקה) - פטור'.

מתיב מר זוטרא: 'איזהו גורנן (של פירות) למעשרות (שיהא קרוי 'גורן' ו'גמר מלאכה' לאסור בהן אכילת עראי)? - בקישואים ובדלועים: משיפקסו ((מפרש במסכת ביצה) משינטל פיקס שלהן, והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר זמן הוא נופל בתלוש)' ואמר רבי אסי: משינטל פיקס שלהן; מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה?

לא, משיפקסו בבית.

אי הכי – 'משיפקסו'? 'עד שיפקסו' מיבעי ליה!? (הואיל ולאשמועינן אתא דאף בית אינו קובע עד שיפקסו - הכי איבעי ליה למיתני; והשתא דתניא 'משיפקסו' לאשמועינן אתא דמשיפקסו נתחייבו בכל מקום שהן!?)

אי תנא 'עד שיפקסו' הוה אמינא: עד דגמר לפיקוסייהו, קא משמע לן 'משיפקסו': מכי אתחולי פיקוסייהו.

 

מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: 'גורנו למעשר: לחייב (הכי גרסינן: להתחייב) עליו משום טבל - משתגמר מלאכתן; ואיזהו גמר מלאכתן? - מלאכת הכנסתן'; מאי? לאו הכנסתן אפילו בשדה (ומאי 'הכנסתו'? - צבירתו ואסיפתו לכרי לשום כינוס)!?

לא, הכנסתן לבית זה הוא גמר מלאכתן (ולשון כניסה הוא).

ואיבעית אימא: כי קאמר רבי ינאי (דבית קובע) - בזיתים וענבים (העומדין לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה), דלאו בני גורן נינהו (וכיון דלאו בני גורן נינהו - כניסתן לבית קובעתן, שאין להם קביעות אחר); אבל חטין ושעורין – 'גורן' בהדיא כתיב ביה!

[במדבר טו,כ:  ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה: במדבר יח,כז: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב: במדבר יח,ל: ואמרת אלהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב:]

(והדאמר בעלמא (פסחים דף ט,א) גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות: מעיקרא אימור דלא טבול, כרבי אושעיא, דאמר 'אדם מערים על תבואתו וכו' - לית ליה האי תירוצא, אלא אפילו בחטין ושעורין נמי אמרה רבי ינאי.)

 

אשכחן אדם במחובר ושור בתלוש ('לא תחסום שור בדישו' [דברים כה,ד]), אדם בתלוש מנלן?

קל וחומר משור: ומה שור שאינו אוכל במחובר (כלומר: דלא אשכחן ליה בהדיא) אוכל בתלוש - אדם שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש!

מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו!?

ויהא אדם מצווה על חסימתו מקל וחומר משור: ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו - אדם שאתה מצווה להחיותו (וחי אחיך עמך) - אינו דין שאתה מצווה על חסימתו!

[לא נאמר כך, אלא:] אמר קרא 'כנפשך' [דברים כג,כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] כנפשו של פועל: מה נפשו [של בעל השדה] אם חסמתו פטור - אף פועל אם חסמתו פטור.

ואלא אדם בתלוש מנלן?

אמר קרא: 'קמה' 'קמה' שתי פעמים (דברים כג,כו: כי תבא בקמת רעך [וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף] על קמת רעך): אם אינו ענין לאדם במחובר - תנהו ענין לאדם בתלוש.

רבי אמי אמר: אדם בתלוש לא צריך קרא: כתיב (דברים כג,כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - מי לא עסקינן ששכרו לכתף (לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה מלאכתו בתלוש), ואמר רחמנא ליכול!

 

שור במחובר מנא לן?

קל וחומר מאדם: ומה אדם שאינו אוכל בתלוש (כלומר: דלא אשכחן קרא בהדיא) אוכל במחובר - שור שאוכל בתלוש, אינו דין שאוכל במחובר!

מה לאדם שכן אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו!?

ויהא שור מצווה להחיותו מקל וחומר: ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה להחיותו - שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו! אמר קרא [ויקרא כה,לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחי אחיך עמך: אחיך ולא שור;

ואלא שור במחובר מנלן?

אמר קרא 'רעך' 'רעך' שתי פעמים [דברים כג,כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]: אם אינו ענין לאדם במחובר (דמחד מינייהו נפקא) - תנהו ענין לשור במחובר.

רבינא אמר: לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי, דכתיב: (דברים כה,ד) לא תחסום שור בדישו!

 

(בבא מציעא פט,א)   

מכדי כל מילי איתנהו בחסימה (כלומר: על כרחך שור לאו דוקא, וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה), דילפינן 'שור' 'שור' משבת (בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף נד,ב) דגבי שבת כתיב 'וכל בהמתך'[דברים ה,יג]; וכיון דשור לאו דוקא - למה לי דכתביה רחמנא)? אם כן לכתוב רחמנא 'לא תדוש בחסימה'!? שור דכתב רחמנא למה לי? - לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם (אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין): מה חוסם אוכל במחובר - אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש - אף חוסם אוכל בתלוש.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.