בבא מציעא פט

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף פט

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

(בבא מציעא פח,ב)

שור במחובר מנא לן?

קל וחומר מאדם: ומה אדם שאינו אוכל בתלוש (כלומר: דלא אשכחן קרא בהדיא) אוכל במחובר - שור שאוכל בתלוש, אינו דין שאוכל במחובר!

מה לאדם שכן אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו!?

ויהא שור מצווה להחיותו מקל וחומר: ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה להחיותו - שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו! אמר קרא [ויקרא כה,לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחי אחיך עמך: אחיך ולא שור;

ואלא שור במחובר מנלן?

אמר קרא 'רעך' 'רעך' שתי פעמים [דברים כג,כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]: אם אינו ענין לאדם במחובר (דמחד מינייהו נפקא) - תנהו ענין לשור במחובר.

רבינא אמר: לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי, דכתיב: (דברים כה,ד) לא תחסום שור בדישו!

(בבא מציעא פט,א)

מכדי כל מילי איתנהו בחסימה (כלומר: על כרחך שור לאו דוקא, וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה), דילפינן 'שור' 'שור' משבת (בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף נד,ב) דגבי שבת כתיב 'וכל בהמתך'[דברים ה,יג]; וכיון דשור לאו דוקא - למה לי דכתביה רחמנא)? אם כן לכתוב רחמנא 'לא תדוש בחסימה'!? שור דכתב רחמנא למה לי? - לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם (אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין): מה חוסם אוכל במחובר - אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש - אף חוסם אוכל בתלוש.

תנו רבנן: 'דיש [דברים כה,ד: לא תחסום שור בדישו]: מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה (זו היא שעת גמרו), ופועל אוכל בו - אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ (מיני חריצי חלב) והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו'.

למה לי? מ'כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] (דברים כג,כה) נפקא?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'קמה' - [לעיל: 'קמה' 'קמה'; ובגירסת התוספות: 'וכתיב קמה קמה שתי פעמים'] לרבות כל בעלי קמה, לרבות נמי מידי דלאו גדולי קרקע נינהו [תוספות ד"ה ס"ד אמינא: ... 'דמכל בעלי קמה' משמע שפיר בעלי חיים, שהם בעלי קומה ...] - קא משמע לן.

תניא אידך: 'דיש: מה דיש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה (ועכשיו הוא גומר מלאכתו, ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין, כגון נתפרסו עיגולין) פועל אוכל בו - אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש (קא סלקא דעתא שעוקר מביניהן שאינן יפות) בשומים ובבצלים, הואיל ואין גמר מלאכה - אין פועל אוכל בהם'.

למה לי? מ'-[דברים כג,כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך] ואל כליך לא תתן נפקא!?

לא, צריכא: אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם, וקורין אותם בלע"ז ציב"ש, ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט; דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית, ולא ממעט מ'אל כליך לא תתן' וממעט להו מדיש: דלאו שעת גמר מלאכה הוא, דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא, שהם מחוברין ועומדין).

תניא אידך: 'דיש: מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו - אף כל שלא נגמרה מל�אכתו למעשר פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות (שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה): הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו'; והתניא: 'הבודל בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו'!?

אמר רב פפא: כי תניא ההיא – בתוחלני. (תמרים רעים שאין מתבשלין באילן, ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים, ושמָן 'חותלות', ומתחממות ומתבשלות; וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן, דלא נגמרה למעשר.)

תניא אידך: 'דיש: מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו - אף כל דבר שלא נגמר�ה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו, יצא הלש (משנתן המים וגילגל - נתחייב בחלה, ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה) והמקטף (עורך וטח פניה) והאופה, שנגמרה מלאכתו לחלה - דאין פועל אוכל בו'.

והלא נגמרה מלאכתו למעשר (וטחינה והרקדה דמקמי לישה - נמי לא אכיל)?

לא קשיא: בחוצה לארץ עסקינן, דליכא מעשר.

אי הכי חלה נמי ליכא?

אלא לעולם בארץ, ולא קשיא: בשבע שכיבשו ובשבע שחילקו, דאמר מר: שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ((בפרק קמא דקדושין) [ספרי פרשת שלח] דכתיב 'בבואכם אל הארץ' [במדבר טו,יח] שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן 'כי תבואו' וכאן נאמר 'בבואכם': משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה, אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה, דכתיב 'עשר תעשר' [דברים יד,כב] וכתיב בתריה [פסוק כג] 'במקום אשר יבחר': עד שנבחרה שילה לא נתחייבו, והיינו לאחר כיבוש וחילוק, כדכתיב ביהושע; וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים, כדאמר בזבחים (דף קיח,ב)).

מידי מעשר קא גרים (לסלק את הפועלין מדין אכילה)? גמר מלאכה קא גרים (כדיליף מדיש: לא שנא בזמן מעשר ולא שנא בלא זמן מעשר, דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב)!?

אלא אמר רבינא: כרוך ותני (הנך תרתי מתניתין דלעיל - לא תיתננהו לחודא, למיתני בקמייתא 'מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר', דאם כן שמע מינה: הא נגמרה למעשר - לא אכיל, וקשיא בתרייתא! אלא כרוך ותני חדא): 'דיש: מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה (שהן דברים הנהוגין בו) ופועל אוכל בו - אף כל שלא נגמר מלאכתו (לדבר הנהוג בו) למעשר ולחלה (אם למעשר לחודיה – למעשר, אם לחלה - לחלה) פועל אוכל בו (יצא הבודל בתמרים, דנגמר למעשר, ואין בהם דבר מאוחר ממנו; ויצא הלש, שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו)'.

איבעיא להו: פועל - מהו שיהבהב באור (את המלילות, והאור ממתק טעמו; וכן הענבים [ממתקים טעם המלילות]) ויאכל? מי הוי כ'ענבים ודבר אחר'? או לא?

תא שמע: 'רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה; רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה'.

(בבא מציעא פט,ב)

לאכשורי גברא (להכין עצמו לאכילה מרובה) לא קמיבעיא לן (שהרי לא אסרה עליו תורה, והאי - לאו 'כענבים ודבר אחר' דמי, דהתם גבי ענבים - אכשורי פירא הוא); כי קמיבעיא לן - לאכשורי פירא; מאי?

תא שמע: 'פועלין אוכלין ענבים (כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי, והשמש מכה אותן וממתקן) בראשי אומניות (ראשי שורות הכרם; בלשון ארמי אוציית"א, ובלע"ז אורמ"ן) שלהם, ובלבד שלא יהבהבו באוּר'!

התם - משום ביטול מלאכה (שמבטל עצמו כשמהבהב); כי קא מיבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו (שלא נשכרו אצל בעל הבית, ומהבהבין לו) – מאי?

תא שמע: 'לא יהבהב באוּר ויאכל, ולא יכמור (יחמם: שמטמינם בעפר חם) באדמה ויאכל, ולא יפריך (בלציי"ר בלע"ז, כמו שעושין לתפוחים) על גבי הסלע [אולי: סלע שהוחם על ידי השמש] ויאכל, אבל מפריך על יד על יד (מיד ליד) ואוכל'!

התם - משום ביטול מלאכה; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא משום מתוקי פירא - סלע מאי מתוקי פירא איכא?

אי אפשר דלא ממתיק פורתא.

תא שמע: 'פועלין שהיו עודרים בתאנים, וגודרים [הב"ח: וגודדים] בתמרים, ובוצרים בענבים, ומוסקין בזיתים (עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן, לכל מין ומין[YH1] ) - הרי אלו אוכלים ופטורים (מן המעשר), שהתורה זיכתה להם (ולא אמר מקח הוא, לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם); בפיתם לא יאכלו (משום דינא נקט ליה, לפי שאוכלין הרבה) אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית; ולא יספות (יטבול) במלח ויאכל (קסלקא דעתא משום ענבים ודבר אחר קאמר, ולא משום מעשר; אלמא אכשורי פירא אסור)'!

מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי (ואף על גב דעלייהו דענבים קא מבדר ליה, ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא - ספת מכל מקום דבר אחר הוא; אבל מהבהב - אימא לך דשרי).

'ולא יספות במלח ויאכל' – ורמינהו: 'השוכר את הפועל לעֲדֵר (לחפור) ולקשקש (לכסות שרשים המגולים) תחת הזיתים - הרי זה לא יאכל (מן הזיתים שבאילן, דבעינן שעת גמר מלאכה); שכרו לבצור (בענבים), שכרו למסוק (בזיתים), שכרו ללקט (בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע) - הרי זה אוכל ופטור, שהתורה זיכתה להן;

קצץ (והתנה עם בעל הבית על מנת שאוכל - הוה ליה כעין מקח) אחת ואחת – יאכל (דפחות משתים לא חייל איסור שם 'גורן' בדבר: שלא נגמרה מלאכתו); שתים שתים - לא יאכל (דשתים - מכי מטי להו מילתא דחשיבותא, כגון קציצה או מקח - חייל עלייהו שם 'גורן', כדיליף אסמכתא מקרא לקמן; וקביעותא דקציצה ומקח - דרבנן היא, כדאמרן לעיל (פח:); דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת); וסופת במלח ויאכל (קסלקא דעתא ספיתא במעשר לא מהניא, ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית)' - אהייא (איצטריך לאשמועינן)? אילימא אסיפא - כיון דקצץ, כל היכי דבעי ליכול? אלא לאו - ארישא (דלא קצץ)!?

אמר אביי: לא קשיא: כאן בארץ כאן בחוצה לארץ (וספיתא - לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה, אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה, ואסיפא קאי): בארץ (דמעשר דאורייתא) קבעא ספיתא (הוקבעה ספיתא, דספיתא במלח גמר מלאכתייהו: דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא), בחוצה לארץ לא קבעא ספיתא.

אמר רבא: מי איכא מידי דבארץ קבעא ספיתא מדאורייתא, ובחוצה לארץ לא קבעא ספיתא ומותר לכתחילה (בתמיה: היכא דמעשר דידיה מדרבנן - תקבע ליה ספיתא מדרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון)!

אלא אמר רבא: בין בארץ בין בחוצה לארץ: חדא - לא קבעא ספיתא, תרתי קבעא ספיתא (כדיליף לקמן: בפחות משתים לא הוי גורן);

קצץ (קציצה משוי גורן כשהן שתים): בין ספת ובין לא ספת: אחת אחת אוכל שתים שתים לא יאכל (וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת, לא קבע בהם ספיתא; משום הכי קתני 'סופת במלח ואוכל', ואסיפא דוקא קאי);

לא קצץ ולא ספת - אוכל שתים שתים;

ספת: אחת אחת אוכל, שתים שתים לא יאכל (ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא 'ולא יספות', דלאו בקצץ איירי, ואכילתו בשתים שתים) ואף על גב דנטל רשות מבעל הבית, דאיטביל להו למעשר וקבעא ספיתא.

[סיכום: הברייתא שאמרה לא יספות – כשלוקח שנים שנים; והברייתא האומרת שמותר לספות – בלוקח אחד אחד.]

ותרתי דקבעא ספיתא מנא לן (כלומר: מנלן דבעינן תרתי ובציר לא)?

אמר רב מתנא: דאמר קרא [מיכה ד,יב: והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו] כי קבצם כעמיר גורנה (אין גורן בלא קיבוץ, ואין קיבוץ פחות משתים).

תנו רבנן: 'פָּרות המרכסות בתבואה (ששורין שעורין במים, ומייבשין אותן בתנור, ודשין אותן בפָרות להסיר קליפתן, והוא 'חושלא')

(בבא מציעא צ,א)

והדשות בתרומה ומעשר (דישת שבלין בתרומה ובמעשר, כגון שהקדימו בשבלין) - אינו עובר משום בל תחסום (משום דגמר מלאכתן למעשר משעת דישה) [עיין תוספות ד"ה והדשות, שמשמע דוקא חולין, ואין דשים בבהמה תרומה ומעשר שני], אבל מפני מראית העין (שלא יאמרו עליו שהוא חוסם); מביא בול (מלא אגרוף) מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה (שק או טרסקל תולין בצוארה, והמאכל בתוכו, ואוכלת);

רבי שמעון בן יוחאי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל.' ורמינהי: 'פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום (דסתם דייש - לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא, דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך, כדכתיב (במדבר יח,כז) 'כדגן מן הגורן'); ונכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום (אינן עוברים הבעלים שאמרו לו "חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך" - אין עליהם עבירת לא תחסום), וישראל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום'; קשיא תרומה אתרומה, קשיא מעשר אמעשר!?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.