(בבא מציעא צג,ב)
הלסטים הרי זה אונס:
אמאי? לוקי גברא להדי גברא!?
אמר רב: בלסטים מזויין.
איבעיא להו: לסטים מזויין ורועה מזויין – מהו? מי אמרינן 'אוקי גברא להדי
גברא', או דלמא האי (הלסטים) מסר נפשיה (על מנת כן בא: או ליהרג או להרוג ויקח ממון), (אבל) והאי (הרועה) לא מסר נפשיה (אין לו
למסור נפשו על כך)?
מסתברא דהאי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה.
אמר ליה אביי לרבא: אשכחיהּ רועה (לגנב
קודם שנטל הימנו כלום, וגיזמו וחירפו) ואמר ליה "גנבא סריא (מוסרח; 'ויבאש' (שמות טז) מתרגמינן 'וסרי'; ובתשובות
הגאונים ראיתי 'סריא' = פושע) בדוכתא פלניא יתיבינן,
(בבא מציעא צד,א)
כך וכך גברי איכא בהדן (עמנו
במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות), כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא (קלעים המקלעים באבן) פסיקא לן (פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום)", ואזל ושקל
מיניה – מאי?
אמר ליה: הרי 'הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים' (שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו).
משנה:
מַתְנֶה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר
והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.
כל המַתְנֶה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל (בגמרא מפרש להו),
וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו (שהקדים
מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו, כגון: "הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני"
דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן 'אם יעברו ונתתם' (במדבר לב), היינו 'תנאי קודם
למעשה'; 'אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך' (בראשית ל) - היינו תנאי ששואל
ממנו קודם למעשה שעליו לעשות) - תנאו בטל (והוי מעשה מקוים, ואף על פי שלא קיים בעל התנאי את
התנאי).
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים (אם תנאו קודם למעשה הוא; הא אי אפשר לקיימו - תנאו
בטל והמעשה קיים; ובגמרא מפרש לה).
גמרא:
אמאי? מַתְנֶה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו
בטל!?
הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר: בדבר שבממון (שאר וכסות) תנאו קיים, דתניא: 'האומר לאשה "הרי את
מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל,
דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.'
ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? אימא סיפא: 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה
תנאו בטל' - אתאן לרבי מאיר!
הא - לא קשיא: לעולם רבי יהודה היא, וסיפא בדבר שאינו של ממון.
אימא סיפא 'כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל' - מאן שמעת ליה דאית ליה
הא סברא? - רבי מאיר, דתניא: 'אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום רבי מאיר: תנאי
קודם למעשה - הרי זה תנאי; מעשה קודם לתנאי - אינו תנאי'!?
אלא כולה רבי מאיר היא, ושאני הכא: דמעיקרא לא שעבד נפשיה.
(אפילו תימא רישא דקתני 'מתנה שומר
חנם להיפטר משבועה' [הם דברי] רבי מאיר, והאי - לאו 'מתנה על מה שכתוב בתורה' הוא
אלא שאמר לו: "אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך"; ושומר לא נחית לשמירה
עד דמשיך לבהמה, והאי - כי משיך - כבר פירש "על מנת שאין לו עליו
שבועה", ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת וּלְמָה שיָרַד - ירד;
אבל המקדש את האשה, מכי אמר לה "הרי את מקודשת לי" - איתקדשה לה, וכי
אמר לה "על מנת שאין ליך עלי" - מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות
לחצאין, וכי תפיס קדושין - לגמרי תפיס, והוה מתנה על מה שכתוב בתורה.)
תנא 'ומתנה שומר שכר להיות כשואל'; במאי? בדברים (בתמיה)?
אמר שמואל: בשקנו מידו.
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו מידו: בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא
דאיניש מהימנא הוא - גמיר ומשעבד נפשיה.
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו' [והתנה עמו מתחילתו - תנאו
קיים]:
אמר רב טבלא אמר רב: זו (דקתני
דאפשר לקיומי, הא אי אפשר לקיומי - תנאו בטל) - דברי רבי יהודה בן תימא,
אבל חכמים אומרים: אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו
קיים,
דתניא: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע", "על מנת שתרדי
לתהום", "על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה", "על מנת שתעברי את
הים הגדול ברגליך" - נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי - אינו גט; רבי
יהודה בן תימא אומר: כזה גט! כלל אמר רבי יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו
בסופו, והתנה עליו מתחילתו - אינו אלא כמפליגהּ (כמפליגה בדברים: שאין בלבו לשום תנאי, אלא להקניטה
בעלמא: מרחקה ודוחה אותה בדברים) – וכשר.
אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא.
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא (דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא), דקתני: 'כל שאפשר לו
לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים'; הא אי אפשר לו לקיימו - תנאו בטל!
שמע מינה.
הדרן עלך השוכר את הפועלים:
בבא מציעא פרק שמיני השואל את הפרה צד,א
משנה:
השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה; שאל הבעלים או שכרן, ואחר
כך שאל את הפרה, ומתה – פטור, שנאמר (שמות
כב,יד)
אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא - בא בשכרו].
(לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי
פרה, אלא גבי בעלים, דאשמעינן: היכא דפרה שאולה - כל היכא דהוו בעלים עמו
במלאכתו, בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו - קרינא ביה 'אם בעליו עמו'; אבל בפרה
שכורה - לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים, אבל מברייתא שמעינן לה)
(בבא מציעא צד,ב)
אבל שאל את הפרה (אשמעינן:
אף על פי שהיה עמו בשעת אונסיה - לא הוי 'שאילה בבעלים' לאיפטורי, אלא אם כן היה
עמו בשעת שאלה; וטעמא מפרש בגמרא) ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה – חייב,
שנאמר (שמות כב,יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת] בעליו אין עמו - שלם ישלם.
גמרא:
מדקתני סיפא 'ואחר כך שאל את הפרה' - מכלל דרישא דקתני 'עמה' - עמה ממש;
עמה ממש מי משכחת לה? פרה במשיכה, ובעלים באמירה (משאמר לו "הרי פרתי ואני נשאלין לך" - הוי
גופו שאול לו, ופרה אכתי מיחסרא משיכה; ועל כן הוה ליה 'שאל בעלים ואחר כך שאל
פרה')!?
איבעית אימא: כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל, דלא מחסרא משיכה;
איבעית אימא: דאמר ליה "את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך".
תנן התם [בבא מציעא פ"ז
מ"ח, לעיל נג,א; שבועות פ"ח מ"א, דף מט,א]: ארבעה שומרים הם: שומר
חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר: שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל; נושא
שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה (שכן הוא: שלא פשעו בה ושלא שלחו בה יד), ומשלמים את האבידה
ואת הגניבה.
מנא הני מילי? דתנו רבנן (שלש
פרשיות הן, סמוכות: [ראשונה:] כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב
מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים]
(שמות כב,ו) ובה פטר על הגניבה, דכתיב (שם) 'וגונב מבית האיש': שטוען שנגנבה
הימנו, דכתיב (שם, פסוק ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח
ידו במלאכת רעהו] ואוקימנא לשבועה שנשבע
שלא שלח בה ידו; ואחריה [שניה] (שמות כב,ט) כי
יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה [וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה
אין ראה] ובה חייב על הגניבה ופטר על
האונסין בשבועה, דכתיב (שם) ומת או נשבר או נשבה (פסוק י) שבועת ה' תהיה [בין
שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], (שמות כב,יא) ואם
גנוב יגנב [מעמו] ישלם
[לבעליו]; ושלישית: וכי ישאל, וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים [(שמות כב,יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר
או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; (שמות כב,יד)
אם בעליו עמו לא ישלם; אם שכיר הוא - בא בשכרו]):
פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל; בשלמא שלישית בשואל -
מפורש (שמות כב,יג) וכי ישאל איש מעם
רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; אלא ראשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר?
איפוך אנא!?
מסתברא שניה בשומר שכר, שכן חייב בגניבה ואבידה.
אדרבה! ראשונה בשומר שכר, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב (טוען שנגנבה הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנָבָהּ - חייב
בה כפל בפרשה ראשונה' דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' וסמיך ליה 'על כל דבר פשע ... ישלם
שנים', ואוקימנא בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף סג:) 'אם לא ימצא כמו שאומר, אלא
הוא עצמו גנבו - ישלם שנים; וכגון שנשבע תחילה לשקר שנגנב; אבל באו עדים קודם
שנשבעת הלה לשקר - אינו משלם כפל, דהכי כתיב 'אם לא ימצא הגנב', וכבר נשבע 'ונקרב
בעל הבית אל האלהים' - לשבועה 'על כל דבר פשע... אשר ירשיעון דיינין בעדים
[בפסוק: אלהים] ישלם שנים'; וכיון דחומרא היא - שדייה להך פרשתא
אשומר שכר, דאילו פרשה שניה - ליכא כפל, דהא מיחייב ליה בגניבה ואבידה, ומכי טעין
נגנבה - מחייב עצמו בקרן).
אפילו הכי (חמורה שניה מראשונה): קרנא בלא שבועה
עדיפא מכפילא בשבועה (שהשניה מחייבתו לשלם קרן
משאמר 'נגנבה' ואפילו לא נשבע לשקר זה - חמורה מן הראשונה שפוטרתו מלשלם קרן אם לא
באו עדים שהוא גנָבָהּ אף על פי שמחייבתו כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים, ובלא
שבועה אין שם כפל)! תדע (דהא עדיפא: מדלא פטר שואל
על הגניבה; וניחייביה כפל לאחר שבועה): דהא שואל - כל הנאה שלו (שבחנם הוא עושה מלאכתו, ובו היה לו להחמיר
יותר),
ואינו משלם אלא קרן (וחייבו על טענת גנב קרן
בלא שבועה, ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל)!
והשואל - כל הנאה שלו? והא בעיא מזוני?
דקיימא באגם (כלומר: יש שואל שכל הנאה
שלו, כגון שהיה אגם סמוך לו).
והא בעיא נטירה?
בנטר מתא [שומרי העיר];
ואיבעית אימא: לא תימא 'כל הנאה שלו' אלא אימא 'רוב הנאה שלו' (שאינו נותן שכר).
ואיבעית אימא: בשאילת כלים (כל
הנאה שלו, דלא בעי מזוני, ונשמרין בביתו חנם).
נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה
ואת הגניבה:
בשלמא גניבה דכתיב (שמות
כב,יא)
אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אלא אבידה - מנא לן?
דתניא: 'אם גנוב יגנב' - אין לי אלא גניבה, אבידה מנין? תלמוד לומר: 'אם
גנוב יגנב' - מכל מקום.
הניחא למאן דאמר לא אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', אלא למאן דאמר
אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם' - מאי איכא למימר (פלוגתא היא ב'אלו מציאות' (לעיל דף לא:))?
אמרי במערבא: קל וחומר: ומה גניבה שקרובה לאונס – משלם, אבידה - שקרובה
לפשיעה - לא כל שכן?
ואידך (מאן דאמר 'לא דברה תורה
כלשון בני אדם')?
מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.
והשואל משלם את הכל:
בשלמא שבורה ומתה, דכתיב (שמות
כב,יג)
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת [בעליו אין
עמו שלם ישלם]; אלא שבויה בשואל מנא לן? וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה
שכן אונסא דסליק אדעתא הוא (ועל
מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה"), תאמר בשבויה שכן
אונסא דלא סליק אדעתא הוא (דלא
הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי)?
אלא: נאמרה שבורה ומתה בשואל, ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר: מה להלן שבויה
עמו - אף כאן שבויה עמו.
איכא למיפרך: מה לשומר שכר (אם
השוה בו שבויה לשבורה ומתה) שכן לפטור (שכן
לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה
שפיר פטר ליה) - תאמר (להשוותו להן) בשואל שכן לחיוב (והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק אדעתא
הוא)!?
אלא כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: 'או' ('ונשבר או מת' [שמות כב,יג: [וכי ישאל איש
מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם] ) - לרבות שבויה.
האי 'או' מיבעיא ליה לחלק, דסלקא דעתך אמינא עד דמיתברא ומתה לא מחייב - קא
משמע לן!
הניחא (הא דלא מיבעי לך 'או' לחלק) לרבי יונתן (דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת' הוי משמע: או האי או
האי, מצי למדרשיה ['או'] לרבות שבויה), אלא לרבי יאשיה - מאי איכא למימר – דתניא: '(ויקרא כ,ט) [כי איש] איש אשר יקלל את
אביו ואת אמו [מות יומת אביו ואמו קלל דמיו
בו] -
אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: 'אביו ואמו
קלל': אביו קלל אמו קלל (בתחילתו
סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו) - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהם כאחד
ומשמע אחד בפני עצמו
(בבא מציעא צה,א)
עד שיפרוט לך הכתוב 'יחדו' (כמו
שפרט לך הכתוב (דברים כב) בחורש שור וחמור; דמדאיצטריך למיכתב 'יחדיו', שמעינן דאי
לא כתביה - הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור; ו'אביו ואמו קלל' דריש לה
בסנהדרין (דף פה:) להביא את המקלל לאחר מיתה).'
אפילו תימא רבי יאשיה, לחלק הכא לא צריך; מאי טעמא? סברא הוא (דנשבר בלא מת נמי מחייב): מה לי קטלה כולה מה לי
קטלה פלגא (דהוה ליה ['נשבר'] קטלה פלגא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.