(בבא מציעא צז,ב)
גמרא:
שמעת מיניה: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע" – חייב.
לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר
"איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב (ברי ושמא ברי עדיף), רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור
(אוקי ממונא בחזקת מריה ולא תפקיע מספיקא)
כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן (שנתחייב לו שבועה בטענתו, והוא אינו יכול לישבע, דהא
'אינו יודע' קאמר) - הכי נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.
היכי דמי עסק שבועה?
כדרבא,
(בבא מציעא צח,א)
דאמר רבא: "מנה לי בידך", והלה אומר "אין לך בידי אלא חמשים
(הוה ליה 'מודה מקצת' ומחוייב שבועה
על השאר),
והשאר איני יודע" - מתוך שאינו יכול לישבע (דאמר "איני יודע") – משלם.
משכחת לה (עסק שבועה דמתניתין רישא) רישא בשנים (בשתי פרות) וסיפא בשלשה: רישא בשנים: דאמר ליה: "שתי פרות
מסרתי לך פלגיה דיומא בשאילה ופלגיה דיומא בשכירות" אי נמי "חד יומא [שתי הפרות] בשאילה וחד יומא בשכירות, ומתו תרוייהו בעידן
שאילה", ואמר ליה שואל: "חדא –
אִין, בעידן שאילה מתה [והרי כאן 'מודה
במקצת' והיינו 'עסק שבועה'], ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן
שכירות מתה" דמתוך שאינו יכול לישבע - משלם (רישא דקאתי לדינא על היום או על השעה לא מיתוקמא בפרה
אחת מעיקרא אלא בשתים ומתו וזה תובעו על שתים והלה מודה לו באחת שהוא מחוייב לו
דמיה, והיא המביאתו להתחייב שבועה על השניה: שטוען "איני יודע אם חייב אם
לאו" ומתוך שאינו יכול לישבע – משלם; ולהכי נקט 'ומתו תרוייהו': דאי בדקיימא
חדא, וקאמר ליה אחדא 'שקלהּ' ואחדא "איני יודע אם בשעת שאילה אם בשעת
שכירות" הוה ליה ההיא דמודה 'הילך', ואיכא מאן דאמר 'הילך' פטור משבועה!); וסיפא (דקתני 'שאל אחת ושכר אחת' ו"איני יודע איזה מהן
מתה" משכחת לה עסק שבועה:) בשלש [פרות]: (כשהיו מתחילה שלשה, ומתו השנים: באחת מודה ששאולה
היתה, וחייב בדמיה, והיא מחייבתו שבועה על שניה:) דאמר ליה "שלש פרות
נתתי לך, שתים בשאילה ואחת בשכירות, ומתו הני תרתי דשאילה", ואמר ליה שואל
"אִין, חדא דשאילה מתה, אידך לא ידענא אי דשאילה מתה ודקיימא דשכירות היא, אי
דשכירות מתה והא דקיימא דשאילה היא" ומתוך שאינו יכול לישבע – משלם.
ולרמי בר חמא, דאמר: 'ארבעה שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת (בשבועות האמורות בהן, כגון: שומר חנם לישבע שנגנבה, ושומר
שכר לישבע שנאנסה, ושואל לישבע שמתה ממלאכה)' (אלמא
מדקאמר בעינן כפירה, ולא אמרינן 'צריכין הודאה במקצת' - שמע מינה: אף על גב דשייכא
בהו שבועת שומרין, בלא שום כפירה לא משביעין ליה שבועת שומרים עד דכפר כפירה
אחריתי, כגון "לא היו דברים מעולם" או "החזרתי לך"; ולדידיה
לא מיחייב שבועה אהודאה בלא כפירה, ו"איני יודע" - לאו כפירה היא) משכחת לה רישא
בשלשה וסיפא בארבעה: רישא בשלשה: דאמר ליה "שלש פרות נתתי לך, פלגיה דיומא
בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות" - אי נמי "חד יומא [שלש פרות] בשאלה וחד יומא בשכירות - ומתו שלשתן כולהו
בעידן שאילה", ואמר ליה שואל: "חדא - לא היו דברים מעולם, וחדא – אִין,
בעידן שאילה מתה [והרי כאן 'מודה
במקצת' והיינו 'עסק שבועה'], ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן
שכירות מתה", דמתוך שאינו יכול לישבע – משלם;
סיפא בארבע [פרות]: דאמר ליה: "ארבע
פרות נתתי לך, שלש בשאלה חדא בשכירות, ומתו הנך שלש דשאלה". ואמר ליה
(בבא מציעא צח,ב)
שואל: "חדא - לא היו דברים מעולם (הרי כפירה); וחדא – אִין, דשאלה מתה (בעידן דשאלה מתה - הרי הודאה), ואידך לא ידענא אי דשכירות
מתה, ודקיימא דשאלה, או דשאלה מתה ודקיימא דשכירות" דמתוך שאינו יכול לישבע –
משלם.
(והא דרבא לית ליה אלא אם כן אמר
לו: חמשים – יש, וחמשים השניים מקצת 'לא היו דברים מעולם' ומקצת 'איני יודע' -
משכחת ל'עסק שבועה' דמתניתין רישא בשלש פרות וסיפא בארבע - לרמי בר חמא לא משמע
ליה 'כי הוא זה' בלא כפירה, כלומר: "זה – אמת; וזה - לא היו דברים
מעולם"; אבל "זה - אני חייב, וזה - איני יודע אי נגנב או שנאבד"
בשומר חנם לא משמע ליה 'כי הוא זה'.)
זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה:
(אף על גב דאוקימנא בכופר ומודה - הני
מילי לרב נחמן; מיהו מתניתין לרב הונא ורב יהודה כדקתני) ואמאי (ישבע? הרי אין כאן הודאה במקצת!)? מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה
לו לא טענו?!
אמר עולא: על ידי גלגול; דאמר ליה: "אישתבע לי איזו מיהת דכדרכה מתה (אפילו היא שכורה - יש לי עליך שבועה שכן הוא כדבריך)" (דלית לן דרמי בר חמא דבעי כפירה והודאה בשומרים, דסבירא
לן כמאן דאמר 'עירוב פרשיות כתיב כאן', וכי כתיב 'כי הוא זה' - אמלוה הוא דכתיב;
וגלגול שבועה מן התורה היא, מ'ואמרה האשה "אמן" "אמן"' כדדרשינן
בסוטה (דף יח.)) ומיגו דמישתבע דכדרכה מתה - מישתבע נמי דשכורה מתה.
זה אומר איני יודע וזה אומר כו':
הא מני? - סומכוס היא, דאמר ממון המוטל בספק חולקין.
בעי רבי אבא בר ממל: שאלהּ בבעלים (וקודם
שהחזירה)
שכרהּ (חזר ושכרה מיניה) שלא בבעלים (ובשעת שכירתו לא היה עמו במלאכתו, ונגנבה או אבדה בימי
שכירות)
– מהו? מי אמרינן שאילה לחודה קיימא ושכירות לחודה קיימא (ומילתא אחריתא היא, ואף על גב דכי משך לה מעיקרא - בבעלים
היא, ותו לא הדר משך לה מיחייב ליה, דבשעת שכירות - ברשותו היתה, ולא מיחסרא
משיכה, וקני חצירו באמירה, ולעולם קנין אחריתי היא, ושלא בבעלים היא)? או דלמא שכירות בשאלה
מישך שייכי, דהא מיחייב בגניבה ואבידה (כל
חיובי שוכר דגניבה ואבידה ישנן בשואל, ולא הוסיף כלום, ומחמת משיכה ראשונה באו לו,
וההיא בבעלים הואי, ופטור)?
אם תימצי לומר 'שכירה בשאלה מישך שייכי', שכרהּ בבעלים (וקודם שהחזירה חזר ו)שאלהּ (ממנו) שלא בבעלים (ומתה כדרכה; וחיוב זה לא - מחמת משיכה ראשונה בא עליה,
דהא חיוב שאלה [מתה מחמת מלאכה כשאין בעלה עמה, אונסין] לא שייך בשכירות) – מהו? (מי אמרינן:) שאלה בשכירות (שאלה לענין אונסין בשכירות) ודאי לא שייכא (וחיוב דמחמת קנין שלא בבעלים בא לו)? או דלמא כיון דשייכא
במקצת (דחיוב גניבה ואבידה שעליו יש
לתלות במשיכה ראשונה) כמאן דשייכא בכולה דמי (ופטור אף
באונסין)?
(גירסא שהיתה לפני רש"י: את"ל כיון דשייכא כו'. איני יודע להעמידו ולא גרסינן
ליה, אלא הכי גרסינן:) אם תימצי לומר לא אמרינן 'כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי' - שאלהּ
בבעלים ושכרהּ שלא בבעלים וחזר ושאלהּ (שלא
בבעלים)
מהו? הדר אתיא לה שאלה לדוכתה (ואזיל
בתר משיכה שאלה קמייתא דהויא בבעלים)? או דלמא אפסיקא לה שכירות ביני וביני?
שכרהּ בבעלים, ושאלהּ, וחזר ושכרהּ מהו? מי אמרינן אתיא לה שכירות לדוכתה? או
דלמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני?
תיקו.
משנה:
השואל את הפרה, ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו,
ביד שלוחו של שואל, ומתה – פטור (אם מתה
בדרך; פליגי בה רבה ורב חסדא ב'הגוזל' קמא (בבא קמא דף קד.): רב חסדא מתרץ לה להאי
דשואל דמתניתין בשכירו ולקיטו שדר בביתו, אבל אין עדים שהוא שלוחו, דאי איכא עדים
- הוי שליח, וחייב השואל באונסין משמסרו לו; רבה אומר: אפילו עשאו שליח בעדים -
לאו שליח הוא להתחייב על ידו באונסין, דהכי קאמר ליה: "איניש מהימנא הוא, אי
בעית לשדורי בידיה – שדר").
אמר לו השואל "שלחה לי ביד בני", "ביד עבדי", "ביד
שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד שלוחך",
או שאמר לו המשאיל "הריני משלחה לך ביד בני", "ביד עבדי",
"ביד שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד
שלוחך", ואמר לו השואל "שלח"! ושלחה ומתה – חייב; וכן בשעה שמחזירה
(אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או
שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל - לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל,
ואם מתה בדרך- חייב; אמר לו המשאיל "שלחה לי" או שאומר לו השואל "הריני
משלחה וכו', ואמר ליה המשאיל "שלח", ושלחה ומתה - פטור).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.