Shalom!
From Sunday - when we
start Bava Bathra - you will find the Easy-to-Read Talmud in other addresses,
and in two new formats:
1. The format I have
been using:
Each Daf separate, at http://Easy-to-Read-Talmud.torahdb.com
This site is managed by
Aharon Feinstein.
2. At http://he.wikisource.org/wiki/Bavli_brachot_2" the
format is different, more "computerized" - maybe you prefer this
format. It is part of a project to put all important sources on the Wiki
format. It is managed by Ori Miller.
Try it out!!
3.
At http://www.daf-yomi.com
where the the "advertizer" is
Gemara Nocha [in Hebrew], you can see the whole chapter at once; this site is
managed by Harel Shapira; at this site you can find many formats of the Talmud,
including audio lessons!
Many thanks to each of
them.
Tam Venishlam, Shevah
LeEl Borei Olam!!!
Hodesh Tov,
Leshana Tova Techateviu Veteichateimu!
Yeshayhu HaKohen
Hollander
מתוך "גמרא נוֹחָה"
(בבא בתרא ב,ב)
תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו מעקה גבוה
ארבע אמות
(כדי שלא יראה בחצר חבירו כשהוא משתמש בגגו).
שאני התם, דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג "לדידי קביעה לי תשמישי, לדידך
לא קביעה לך תשמישתך, ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית (להשתמש בגגך)
(בבא בתרא ג,א)
דאיצטנע מינך (דברי הצנע)" (אבל
חצר החלוקה לתרוייהו - קביעא תשמישתיה לכל אחד בחלקו כל שעה, ולא עבדי בה מילי
דצנעא).
לישנא אחרינא אמרי לה: סברוה מאי 'מחיצה'? – פלוגתא, דכתיב כדכתיב (במדבר לא,מג) ותהי מחצת העדה [מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש
מאות],
וכיון דרצו (לחלוק; ולקמן פריך: מאי איריא 'רצו'? אפילו לא רצו
הרי הן יכולין לכוף זה את זה?) - בונין את הכותל (של
אבנים) בעל כורחן, אלמא היזק ראיה
שמיה היזק.
אימא מאי 'מחיצה'? גודא (כותל אבנים; ובחצר שיש בה דין חלוקה, ועל כרחן חולקים), דתניא: מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו "גדור";
נפרצה - אומר לו "גדור"; נתיאש הימנה ולא גדרה - הרי זה קידש, וחייב באחריותה וטעמא דרצו (שהתנו
לחולקה בכותל אבנים), הא לא רצו - אין מחייבין
אותו (אלא מסיפס בעלמא),
אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק!
אי הכי 'בונין את הכותל'? 'בונין אותו' מבעי ליה?
אלא מאי? – פלוגתא.
אי הכי 'שרצו לעשות מחיצה'? 'שרצו לחצות' מבעי ליה?
כדאמרי אינשי (תירוצא הוא): "תא נעביד פלוגתא".
ואי היזק ראיה שמיה היזק - מאי איריא 'רצו'? אפילו לא רצו
נמי!?
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משנתנו - כשאין בה דין חלוקה (שמונה
אמות; לא יחלוקו), והוא דרצו.
מאי קא משמע לן [משנתנו]? - דכי לית ביה דין
חלוקה - כי רצו פליגי? תנינא: אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים
- אפילו פחות מכאן חולקין!?
אי מהתם - הוה אמינא 'אפילו פחות מכאן במסיפס בעלמא' - קא משמע לן: הכא –
כותל!
וליתני הא ולא ליתני הך?
סיפא איצטריכא ליה: וכתבי הקדש (ספר תורה שהוא בכרך אחד, וכן נביאים וכתובים הכתובים
בגליון כס"ת) - אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו.
<לשון אחר: וכי רצו מאי הוי? ליהדר ביה!
אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: בשקנו מידו כו'.
אדאשמעינן בשאין בה דין חלוקה והוא דרצו, לישמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על
גב דלא רצו!?
אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על גב דלא רצו - הוה אמינא שאין בה דין
חלוקה אפילו רצו נמי לא - קא משמע לן.
ומי מצית אמרת הכי? והא קתני סיפא: אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן
ששניהם רוצים - יחלוקו! מאי - לאו אכותל?
לא, אמסיפס בעלמא.
ליתני האי ולא ליתני האי?
סיפא אצטריכא ליה: ובכתבי הקדש - אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו.
במאי אוקימתא למתניתין? - בשאין בה דין חלוקה; אי בשאין בה דין חלוקה - כי
'רצו' מאי הוי? נהדרו
בהו!?
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: שקנו מידן.
וכי קנו מידן מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא (ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה:
או מכר, או מתנה, או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו, או מטלטלין)!
בשקנו מידן ברוחות (זה בורר לו חלק מזרחי וזה בורר לו חלק מערבי, וקנו
מידם: ומעתה נקנה חלק מזרחי לזה, ואין לזה חלק בו - וכן השני לחבירו).
רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק (בחלקו:
רפק ביה פורתא, וקרקע נקנה בחזקה אחרי אשר רצו בשעת חלוקה).
מקום שנהגו לבנות כו':
גויל = אבני דלא משפיא; גזית = אבני דמשפיא,
דכתיב (מלכים א ז,ט) כל אלה אבנים
יקרות כמדות גזית [וגו': כמדות גזית מגררות במגרה
מבית ומחוץ; וממסד עד הטפחות ומחוץ עד החצר הגדולה]; כפיסין = ארחי ('אריח'
= חצי לבינה; והלבינה - שלשה טפחים, והאריח טפח ומחצה, ועובי הכותל: אריח מכאן
ואריח מכאן וטפח באמצע: שנותן שם טיט לחבְּרוֹ);
לבינין = ליבני (שלימות, לבינה לעובי הכותל).
אמר ליה רבה בריה דרבא לרב אשי: ממאי דגויל = אבני דלא משפיא נינהו, והאי
טפח יתירא למורשא דקרנתא (ראשי האבנים בולטות לחוץ שאינן חלקות, ולהכי בעי רוחב
טפח יתירא)? דילמא פלגא דגזית הוא, והאי
טפח יתירא - לביני אורבי הוא (בין דימוס שמכאן ובין דימוס שמכאן, ונותן טיט באמצע), כדקאמרינן: כפיסין – ארחי, לבינין = ליבני, והאי
טפח יתירא לביני אורבי?
אמר ליה: וליטעמיך: כפיסין = ארחי – מנלן? אלא גמרא גמירי לה? - גויל נמי
אבני דלא משפיא גמרא גמירי לה.
איכא דאמרי:
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: ממאי דהאי כפיסין = ארחי נינהו,
והאי טפח יתירא - לביני אורבי? דילמא מאי 'כפיסין' = אבני דלא משפיין, והאי טפח
יתירא - למורשא דקרנתא, כדקאמרינן 'גויל = אבני דלא משפיין, 'גזית' = אבני
דמשפיין, והאי טפח יתירא - למורשא דקרנתא?
אמר ליה: וליטעמיך: 'גויל' = אבני דלא משפיין – מנלן? אלא גמרא גמירי לה? -
הכא נמי גמרא גמירי לה.
(ה"ג. אימא לביני דלא
משפיין:)
אמר אביי: שמע מינה: כל 'ביני אורבי' = טפח (ונפקא מינה למקבל עליו לבנות כותל
לחבירו).
הני מילי – בטינא, אבל בריכסא (אבנים דקות, וטיט בין שני הדימוסות) בעי טפי.
ואיכא דאמרי: הני מילי בריכסא, אבל בטינא - לא בעי כולי האי.
למימרא דבגזית דכל ארבע אמות גובה: אי הוי פותיא חמשא (טפחים) קאי, אי לא לא קאי (כדתנן במתניתין: בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה וקתני סיפא מחייבין אותן לבנותו עד
ארבע אמות; ולפי חשבון זה - לגובה שמנה צריך עשרה טפחים רוחב),
והא אמה טרקסין (דבנין שלמה דגזית הוה דכתיב אבני גזית
) דהואי גבוה תלתין אמהתא ((מלכים
א ה) והוי שלשים אמה קומתה) ולא הוה פותיא אלא
שית פושכי (ואין עוביו אלא אמה להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים) וקם?
כיון דאיכא טפח יתירא – קאי (ומשום האי 'טפי פותיא' מצי לאגבוה טובא, ואין צריך
לתת לכל ארבע אמות חמשה טפחים רוחב).
ובמקדש שני [שגובהה מאה אמה], מאי טעמא לא עבוד
אמה טרקסין?
כי קאי בתלתין – קאי, טפי לא קאי.
ומנלן דהוה גבוה טפי?
דכתיב (חגי ב,ט) גדול יהיה כבוד
הבית הזה האחרון מן הראשון [אמר
ה' צבאות; ובמקום הזה אתן שלום נאם ה' צבאות]: רב ושמואל, ואמרי לה רבי
יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר בבנין (שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות (פ"ד
מ"ו)), וחד אמר
(בבא בתרא ג,ב)
בשנים (בית ראשון עמד ארבע מאות ועשר, ובית שני ארבע מאות
ועשרים); ואיתא להא ואיתא להא.
וניעבדו תלתין אמין בבנין, ואידך ניעביד פרוכת? כי קאי [בית ראשון בגובה] תלתין אמהתא - נמי אגב תקרה
ומעזיבה הוה קאי (שהעלייה היתה נתונה עליו, ומעזיבה של טיט טרכס על
גבה, וכובד המשא מעמיד הכותל שלא יטה לצדדין; הלכך במקדש שני שלא היה כותל שלשים
מגיע לעלייה - לא יוכל לעמוד), בלא תקרה ומעזיבה -
לא הוה קאי.
וליעביד מה דאפשר בבנין וליעביד אידך פרוכת?
אמר אביי: גמירי: אי כולהו בבנין, אי כולהו בפרוכת: אי כולהו בבנין –
ממקדש; אי כולהו בפרוכת – ממשכן.
איבעיא להו: (הני שיעורי דמתניתין:) הן
וסידן (עם עובי הטיח קא חשיב להן) או
דילמא הן בלא סידן (מקום האבנים הוי בפותיא לבד טיח הסיד)?
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא הן וסידן, דאי סלקא דעתא 'הן בלא סידן' -
ליתנייה לשיעוריה!? אלא לאו שמע מינה 'הן וסידן'!?
לא, לעולם אימא לך 'הן בלא סידן', וכיון דלא הוי טפח - לא תני.
והא קתני בלבינין 'זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה' (גירסת רש"י: והא קתני טפחיים ומחצה. אלמא חצי טפח נמי חשיב)!?
התם - חזי לאיצטרופי (של זה ושל זה מצטרפין לטפח).
תא שמע: 'הקורה שאמרו (לענין הכשר מבוי) - רחבה כדי לקבל אריח, והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים' (אלמא
שלשה טפחים דקתני לגבי מתניתין - גבי לבינין, כדקתני 'זה נותן טפח ומחצה וזה נותן
טפח ומחצה' - הן בלא סידן קאמר, דהא לבינה לחודה שלשה טפחים)!
התם - ברברבתא (ומתניתין בזוטרתא: דעם סידן - לא הוו אלא שלשה טפחים).
דיקא נמי דקתני 'של שלשה טפחים' - מכלל דאיכא זוטרא!
שמע מינה.
אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי.
איכא דאמרי משום פשיעותא (דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי), ואיכא דאמרי משום צלויי (כל זמן הבנין).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאיכא (בי כנישתא אחריתי) דוכתא לצלויי.
מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא ובנו בי סיתווא בקייטא (בית
הכנסת היה להם לימות החורף, נמוך, בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה, ובימות
החמה בית הכנסת אחר שאויר שולט בו).
אמר ליה רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי (לצורך בית הכנסת החדש ומונחים ביד
הגבאי מי איכא למיחש לפשיעות או לא) מאי?
אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו.
שריגי ליבני (מסודרים הלבינים זה על גב זה, ומזומנין לתתן בבנין) והדרי הודרי (משופין ומתוקנין רהיטי הגג; קיברונ"ש) ומחתי כשורי - מאי?
אמר ליה: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו. אי הכי - אפילו
בנו (בי כנישתא חדתא) נמי
(לא נסתרוה לעתיקא, דדילמא מתרמי פדיון שבויין ומזבני
ליה)!
אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני.
ולא אמרן (דלא ליסתרוה לעתיקא) אלא
דלא חזי בה תיוהא (ביקוע שיהא מזומן ליפול),
אבל חזי בה תיוהא - סתרי ובני, כי הא: דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא,
סתריה ועייל לפורייה להתם (כדי שלא יתייאש בבנינו שהחמה והגשמים מצערין אותו), ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי (מרזבין).
ובבא בן בוטא - היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש (כדאמרינן
לקמן בשמעתין, וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון)? והאמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא?
אי בעית אימא: תיוהא חזא ביה; איבעית אימא: מלכותא שאני, דלא הדרא ביה,
דאמר שמואל: אי אמר מלכותא "עקרנא טורי" - עקר טורי ולא הדר ביה.
הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה; נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד שמע ההוא
גברא בת קלא דאמר "כל עבדא דמריד השתא - מצלח"! קם, קטלינהו לכולהו
מרותיה, ושיירה לההיא ינוקתא.
כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה - סליקא לאיגרא ורמא קלא, אמרה: "כל
מאן דאתי ואמר 'מבית חשמונאי קאתינא' - עבדא הוא, דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא
- וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא".
טמנה שבע שנין בדובשא.
איכא דאמרי: בא עליה, איכא דאמרי: לא בא עליה:
דאמרי לה 'בא עליה' - הא דטמנה - ליתוביה ליצריה; ודאמרי לה 'לא בא עליה' -
האי דטמנה כי היכי דנאמרו "בת מלך נסב".
אמר: מאן דריש (דברים יז,טו) [שום
תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלקיך בו] מקרב אחיך תשים
עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]? רבנן! קם, קטלינהו
לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה.
(בבא בתרא ד,א)
אהדר ליה כלילא דיילי ('האנקה' מתרגמינן 'ילא' (ויקרא יא), והוא שרץ שקורין
הרצו"ן' ושערו קשה כמחטין' ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו), נקרינהו לעיניה.
יומא חד אתא ויתיב קמיה, אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד!
אמר ליה [בבא בן בוטא]: מאי אעביד ליה?
אמר ליה [הורדוס]: נלטייה מר.
אמר ליה: [כתיב] (קהלת י,כ) גם במדעך מלך אל
תקלל [ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי
עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר].
אמר ליה: האי - לאו מלך הוא.
אמר ליה: וליהוי עשיר בעלמא, וכתיב (שם) ובחדרי משכבך אל
תקלל עשיר!
ולא יהא אלא נשיא, וכתיב (שמות
כב,כז) [אלקים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור!
אמר ליה: בעושה מעשה עמך, והאי לאו עושה מעשה עמך!
אמר ליה: מסתפינא מיניה.
אמר ליה: ליכא איניש דאזיל דלימא ליה, דאנא ואת יתיבנא (שנינו
כאן ואין שומע)!
אמר ליה: כתיב (קהלת שם) כי עוף השמים
יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.
אמר ליה: אנא הוא! אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי - לא הוה קטילנא להו!
השתא - מאי תקנתיה דההוא גברא?
אמר ליה: הוא כבה אורו של עולם, דכתיב (משלי ו,כג) כי נר מצוה
ותורה אור [ודרך חיים תוכחות מוסר] - ילך ויעסוק באורו
של עולם, דכתיב (ישעיהו ב,ב) [והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית
יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות] ונהרו אליו כל
הגוים.
איכא דאמרי הכי אמר ליה: הוא סימא עינו של עולם, דכתיב (במדבר טו,כד) והיה אם מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח
ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] - ילך ויתעסק בעינו של עולם,
דכתיב (יחזקאל כד,כא) [אמר לבית ישראל כה אמר ד' ה':] הנני מחלל את מקדשי
גאון עוזכם מחמד עיניכם [ומחמל
נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו] (סיפיה דקרא 'מחמד עיניכם').
אמר ליה: מסתפינא ממלכותא (כפופים היו למלכות רומיים)!
אמר ליה: שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא; אדהכי והכי סתרית
[ליה] ובניית [ליה]!
עבד הכי.
שלחו ליה: אם לא סתרתה - אל תסתור, ואם סתרתה - אל תבני, ואם סתרתה ובנית -
עבדי בישא: בתר דעבדין מתמלכין (נוטלין רשות)? אם זיינך עלך (אם
נתגאית בכלי מלחמתך שהרגת בית אדוניך) - ספרך כאן ( ספר
יוחסין שלך בידינו הוא [ידענו] שאתה עבד):
לא רכא
ולא בר רכא הורדוס (לא מלך ולא בן מלך) [עבדא]
קלניא מתעביד (נעשה בן חורין מאליו)!
מאי 'רכא'? - מלכותא, דכתיב (שמואל
ב ג,לט)
[ו]אנכי היום רך ומשוח מלך [והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם ה' לעשה הרעה
כרעתו];
ואי בעית אימא מהכא: (בראשית מח,מג) [וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו] ויקראו לפניו אברך
[ונתון אתו על כל ארץ מצרים].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.