דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קכב,ב)
תנו רבנן [סיפרי כי תצא פסקא ריז]: (דברים כא,יז) [כי את
הבכר בן השנואה יכיר] לתת לו פי שנים [בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] - פי שנים כאחד (כנגד אחד
מן האחין נוטל פי שנים: שאם היו חמשה אחין - חולקין הנכסים בששה חלקים, ונוטל הבכור
פי שנים מהן); אתה אומר פי שנים כאחד? או
אינו אלא פי שנים [מכל שאר האחים גם יחד] בכל הנכסים (שנוטל
פי שנים בכולן)? ודין הוא (דפי
שנים כאחד):
(בבא בתרא קכג,א)
חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה: מה חלקו עם אחד - פי שנים
כאחד, אף חלקו עם חמשה - פי שנים כאחד (שחלקו יהא עם ה' אחין דומה כחלקו עם
אחד: כשאין שם אלא בכור ופשוט - נוטל פי שנים בכל הנכסים ממה נפשך: דפי שנים כאחד
הוא, וגם פי שנים בכל הנכסים); או כלך לדרך זו:
חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה: מה חלקו עם אחד - פי שנים בכל הנכסים, אף חלקו עם ה' -
פי שנים בכל הנכסים? תלמוד לומר: (דברים
כא,טז) והיה ביום הנחילו את בניו [את אשר
יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר] (כוליה קרא
יתירא הוא, דהא כתיב בתריה 'כי את
הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגו'): התורה ריבתה נחלה אצל אחין (שלא
יטול פי שנים בכל הנכסים היכא דאיכא שנים ושלשה אחים מלבדו). - הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון;
ואומר (לקמן מפרש מאי 'ואומר'; הני קראי
בדברי הימים [א ה,א] כתיבי) 'ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור; ובחללו יצועי
אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל, ולא להתיחש לבכורה' (לא
שיקרא בכור ניתנה לו בכורה, דלעולם ראובן קרי 'בכור ישראל', אלא ליטול שני חלקים
כבכור, כדכתיב 'אפרים ומנשה כראובן
ושמעון יהיו לי' (בראשית מח)); ואומר (דברי
הימים א ה,ב) 'כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף': נאמרה בכורה ליוסף
ונאמרה בכורה לדורות (לו משפט הבכורה (דברים כא)) מה בכורה האמורה ליוסף - פי שנים כאחד (כדלקמן), אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד ; ואומר (בראשית מח,כב) 'ואני נתתי לך שכם אחד
על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי' ('שכם
אחד על אחיך' שני חלקים כנגד שני אחין כדלקמן); וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר (תהלים מד,ז) 'כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני'!? אלא
'חרבי' זו תפלה (שהתפלל יעקב על בניו, ושזכה לקנות הבכורה מעשו בתפלתו), 'קשתי' זו בקשה.
מאי 'ואומר'?
וכי תימא האי לכדרבי יוחנן בן ברוקא הוא דאתא - תא שמע: 'ובני ראובן בכור
ישראל' (וכתיב בהאי
קרא 'ניתנה בכורתו' וילפינן בבנין אב בכורה מבכורתו: דנהי דדברי תורה מדברי
קבלה לא ילפינן, גלויי מילתא בעלמא הוא; דלא היינו יודעין מהו 'חלק בכורה',
ושמעינן מהתם דפי שנים כאחד, כדאמרינן נמי בעלמא (מועד קטן דף ה.) 'דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל ופירש
וכל בן נכר וגו' לא יבא אל מקדשי וגו' ואמרינן: עד דאתא יחזקאל מאן אמרה? אלא גמרא הוו גמירי לה, ואתא
יחזקאל ואסמכה אקרא; והוא הדין לבכורה)! וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן - תא שמע: 'והבכורה ליוסף'; וכי תימא יוסף גופיה
ממאי דפי שנים כאחד הוה - תא שמע: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך.
אמר ליה רב פפא לאביי: אימא דיקלא (קרקע מועט) בעלמא (הוסיף לו
יעקב ליוסף בשביל בכורה? והוא הדין דהוה מצי למיפרך: פי שנים בכל הנכסים? אלא משום
דהא קא חזינן דלא הואי להו נחלה כולי האי, דהא קצווחי בני יוסף)?
אמר ליה: עליך אמר קרא (בראשית
מח,ה) [ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה
לי הם] אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (כנגד שני שבטים, וכדאמרן: לשבטים איתפלג; דהיינו: פי שנים
כאחד; והאי דלא קאמר בברייתא 'ואומר כראובן ושמעון יהיו לי' - היינו משום דמילתא
דפשיטא ליה לתנא יותר מדאי דהאי 'שכם אחד על אחיך' - אההוא קרא קאי דכתיב לעיל מיניה
'כראובן ושמעון יהיו לי', ופירושא דההוא קרא הוא, הלכך לא חש להזכיר, דזיל קרי בי
רב הוא).
בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני: מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה
ליוסף?
מה ראה? 'ובחללו יצועי אביו' כתיב?
אלא: מה ראה שנתנה ליוסף?
אמשול לך משל למה הדבר דומה: לבעל הבית (יוסף)
שגדל יתום (יעקב דכתיב: ויכלכל את אביו וגו' (בראשית מז)) בתוך ביתו; לימים העשיר אותו יתום (יעקב, שבאה
לידו בכורת ראובן על ידי שחילל יצועי אביו, והיה יכול ליתנה לכל מי שירצה), ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי;
אמר ליה: ואי לאו דחטא ראובן - לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם (בתמיה:
כלומר: מה נתן יעקב ליוסף, שהרי מחלק שאר אחין הוסיף לו, אבל משלו לא נתן לו כלום:
דמשלו הוה לו לההנותו ולא משל אחרים!? אלא ודאי משלו נתן לו, הן ממונו הן ברכות שבירכו
מכולן, כגון ברכה שבירכו לאפרים ומנשה 'וידגו לרוב וגו': שאין עין רעה שולטת
בהן, וכגון 'מאל אביך ויעזרך וגו' תהיין
לראש יוסף וגו')?
(הלכך מה שנתן בכורת ראובן ליוסף - טעם אחר יש בדבר:) אלא רבי יונתן רבך (כדאמרינן בכל דוכתא: א"ר
שמואל בר נחמני א"ר יונתן) - לא כך אמר: ראויה
היתה בכורה לצאת מרחל (שתלד רחל את יוסף קודם שתלד לאה את ראובן, דליהוי יוסף
'ראשית אונו' דיעקב), דכתיב (בראשית לז,ב) אלה תולדות יעקב יוסף [בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני
בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם], אלא שקדמתה לאה ברחמים (בתפלה;
לקמיה מפרש), ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל
(לקמיה מפרש) - החזירה הקב"ה
לה.
מאי 'קדמתה לאה ברחמים'?
דכתיב (בראשית כט,יז) ועיני לאה רכות [ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה]; מאי 'רכות'? אילימא רכות ממש (עיניה נוטפות
דמעה) - אפשר (לומר כן?
- והלא) בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב,
דכתיב (בראשית ז,ח) מן הבהמה הטהורה
ומן הבהמה אשר איננה טהורה [ומן
העוף וכל אשר רמש על האדמה] (בגנות בהמה
טמאה לא רצה הכתוב לדבר, אלא עקם שמונה אותיות, דכתיב 'אשר איננה טהורה' דאיכא י"ג אותיות, והוה מצי למיכתב 'הטמאה', דליכא
אלא ה' אותיות), בגנות צדיקים דבר הכתוב (בתמיה)? - אלא אמר רבי אלעזר: שמתנותיה ארוכות (גדולות
בכהונה ולויה: דלוי יצא ממנה, שממנו כהנים ולוים ומלכות מיהודה). (אליבא דרבי אלעזר לא אשכחן 'שקדמתה לאה ברחמים' אלא אליבא
דרב:)
רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה: שהיתה שומעת על פרשת
דרכים בני אדם שהיו אומרים: "שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן;
גדולה לגדול וקטנה לקטן" והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: "גדול מה
מעשיו"? – "איש רע הוא, מלסטם בריות"; "קטן מה מעשיו"? (בראשית כה כז) [ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב] איש תם יושב אוהלים; והיתה בוכה עד
שנשרו ריסי עיניה, והיינו דכתיב (בראשית
כט,לא) וירא ה' כי
שנואה לאה [ויפתח את רחמה ורחל עקרה.]; מאי 'שנואה'? - אילימא שנואה ממש
- אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא ראה הקב"ה
ששנואין מעשה עשו בפניה – 'ויפתח את רחמה' (היינו שזכתה לבכורה).
ומאי צניעות היתה בה ברחל?
דכתיב (בראשית כט,יב) ויגד יעקב לרחל כי
אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא
[ותרץ ותגד לאביה.] והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה: מינסבת לי?
אמרה ליה: אִין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה.
אמר לה: מאי רמאותיה?
אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמהּ.
אמר לה: אחיו אני ברמאות [וזהו
'אחי אביה'].
[אמר ליה:] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא?
אִין: (שמואל ב כב) עם נבר תתבר ועם
עקש תתפל.
מסר (יעקב) לה (לרחל) סימנין (שתאמר לו בלילה בשכבה);
כי קא מעיילי לה ללאה, סברה: השתא מיכספא אחתאי! מסרתינהו ניהלה; והיינו דכתיב (בראשית כט,כה) ויהי בבקר והנה היא לאה [ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך
ולמה רמיתני] - מכלל דעד השתא לאו לאה היא!? אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה
ללאה - לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא.
(משום דאיירי לעיל בבעיא דקראי דיעקב ובניו נקט נמי להך
בעיא הכא:) בעא מיניה אבא חליפא קרויא מרבי
חייא בר אבא: בכללן (של ישראל כשבאו למצרים)
אתה מוצא שבעים (כתוב (בראשית מו,כז) 'כל הנפש הבאה מצרימה שבעים'), בפרטן (כשהוא
מונה אותן אחד אחד למעלה בפרשה) אתה מוצא שבעים חסר
אחד (עם יוסף ושני בניו, וכדכתיב בהדיא: כל נפש ששים ושש; ומבני לאה חסר: דכתיב בכלל דידה שלשים ושלשה, ובפרטם
אי אתה מוצא אלא ל"ב)!?
אמר ליה: תאומה היתה עם דינה (שנולדו ללאה שתי בנות בכרס אחד),
דכתיב (בראשית מז,טו) [אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם] ואת דינה בתו [כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש] ('ואת' ריבוי
הוא).
אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן, דכתיב
(בבא בתרא קכג,ב)
(בראשית מג,כט) [וישא עיניו וירא] את בנימין אחיו בן אמו [ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך
בני]!?
אמר: מרגלית טובה היתה בידי (טעם יקר בעיני כמרגלית, שלא הייתי רוצה לגלות; ומעיקרא
- לחדודי הוא דבעי
[## אולי: הדרוש מצא
חן בעיני, ואתה רוצה לקלקל אותה, לסתור את הדרוש של 'את' כרבוי!]
הכי אמר רבי חמא בר חנינא: זו יוכבד, שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר
(במדבר כ,נט) [ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי] אשר ילדה אותה ללוי במצרים
[ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת
מרים אחתם]; לידתה במצרים ואין הורתה במצרים (ולכך לא פרט בה: שהרי עדיין לא יצאה לאויר העולם, אלא
עובר במעי אמה היתה בכניסתה למצרים).
בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני: כתיב (בראשית ל,כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' [ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי
ולארצי] מאי שנא כי אתיליד יוסף (דלא רצה לשוב לבית אביו עד שנולד יוסף)?
אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר
(עובדיה א,יח) והיה בית יעקב אש
ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' [ודלקו
בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר].
איתיביה: (שמואל א ל,יז) ויכם דוד (בעמלק) מהנשף ועד הערב למחרתם [ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על
הגמלים וינסו] (כשפשטו על צקלג ונהגו [כלומר:
ולקחו שלל] נשי דוד מיירי, בספר שמואל; והלא
דוד - מיהודה הוה ולא מיוסף, ונפל זרעו של עשו בידו!: דעמלק היה בן אליפז בן
עשו, ואתה אמרת שאינו נמסר אלא ביד זרעו
של יוסף!? והלא גם ביד שאר שבטים נמסר, ואמאי קאמר קרא 'ובית יוסף להבה' טפי משבט יהודה)?
אמר ליה: דאקריך נביאי - לא אקריך כתובי, דכתיב (בדברי הימים [א יב,כא]) בלכתו אל צקלג (להלחם בעמלק) נפלו עליו ממנשה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד
ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה (לפי שנשתתפו עמו ממנשה, דהיינו
משבט יוסף - לכך נפלו בידו).
מתיב רב יוסף (דברי הימים א ד,מב-מג) ומהם מן בני שמעון
הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם (פסוק מג) ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום
הזה (אלמא
ביד בני שמעון נמי נפלו, ואתה אמרת שאין נמסר אלא ביד זרעו של יוסף)?
אמר רבה בר שילא: ישעי - מבני מנשה אתי, דכתיב: ובני מנשה חפר וישעי.
[אין
פסוק כזה; אמנם יש פסוק דומה במשהו: דה"א ה,כד: ואלה
ראשי בית-אבותם ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל אנשים גבורי חיל
אנשי שמות ראשים לבית אבותם]
תנו רבנן: הבכור (בן כהן) נוטל פי שנים בזרוע
ובלחיים ובקיבה (לקמן מפרש לה), ובמוקדשין (לקמן מפרש לה), ובשבח ששבחו נכסים (מעצמן) לאחר מיתת אביהן;
כיצד? הניח להן אביהן פרה מוחכרת (למחצית שכר) ומושכרת (בדבר קצוב עד זמן פלוני) ביד אחרים, או שהיתה רועה באפר (אחו דלא
חסרי מזוני כדלקמן) וילדה - בכור נוטל פי שנים
(בהאי ולד הואיל ושבחא דממילא הוא ודמי כאילו הוחזק בו
אביהן); אבל בנו בתים ונטעו כרמים
(דהאי שבחא - על ידי היתומים עצמן הוא, ולאו ממילא) - אין בכור נוטל פי שנים.
האי 'הזרוע והלחיים והקיבה' היכי דמי? אי דאתי לידי אבוהון – פשיטא! ואי דלא אתי
לידי אבוהון – 'ראוי' הוא (דלא דמי לשבחא שהשביחו הנכסים: דכיון דהוי אבוהון מוחזק
בנכסים, והן עצמן הושבחו - כמי שהוחזקו בשבח דמי; אבל הני מתנות - לא זכה אביהן
כלום מחיים, וכולן הוו 'שבח'), ואין הבכור נוטל בראוי
כבמוחזק!?
הכא - במכירי כהונה עסקינן (שאנשי העיר קרוביו ומכיריו של כהן זה, ומזכין לו זיכוי
גמור במתנות בהמותיהן מיד כשנשחטו, קודם שהופרשו מן הבהמה),
ודאשתחיט בחיי דאבוהון, וקסבר 'מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו' (ודמי
כמאן דאתו לידיה בטבלייהו, דאמרינן בשחיטת חולין בפרק 'הזרוע' (דף קל:): דקני להו
כהן אי אתו לידיה בטבלייהו, דמתנות שלא הורמו - כמי שהורמו דמיין, כדנפקא לן התם
מ'וזה יהיה משפט הכהנים' - מלמד שהמתנות דינן להוציאן בדיינין אי אתו לידיה
בטבלייהו, כדמפרש התם; והכא נמי: כיון דאשתחיט בחיי אבוהון, והן מכירין של כהן זה,
ומרעיו ואוהביו, אף על פי שעדיין לא הופרשו - הרי הם כאילו באו לידו, שאלו אוהביו
גמרו ומקנו לו המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה, ודמי כמי שהוחזק בהן בחייו, דמתנות
שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, ויטול בהן בכור פי שנים; והשתא ליכא למיפרך 'פשיטא',
דהשתא אשמועינן טובא: דאף על פי שלא הורמו כמי שהורמו דמיין).
'מוקדשין'? לאו דידיה [של האב הכהן] נינהו (כגון חטאות
ואשמות מחיים - קדשי ה' נינהו, ויש בהן מעילה כל זמן שלא נשחטו)?
בקדשים קלים (אבל שלמים אין בהן מעילה, כדדרשינן קדשי ה' -
קדשים המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים שאין מיוחדים לשם, ומיהו אינם ממונו: דמיקדש
מיהא קדשי, ולא קרינא בהו 'בכל
אשר ימצא לו'; ואפילו אם נשחטו -
שיכול לאכלן - אינם שלו, כדתנן בפ"ב דקדושין [נב,ב]: 'המקדש בחלקו - בין
בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - אינה מקודשת, דמשלחן גבוה קא זכו; ומשני: בקדשים
קלים ומחיים, דהוי ממונו לרבי יוסי הגלילי; ומיהו לאחר שחיטה – לא, כדאמרינן בפרק
ראשון דבבא קמא [יב,ב]: כי אמר רבי יוסי הגלילי – מחיים, אבל לאחר שחיטה, דכי קא
זכו משלחן גבוה קא זכו - לא אמר), ואליבא דרבי יוסי
הגלילי, דאמר 'ממון בעלים הוא (לכל דבר, אף לקדש את האשה)',
דתניא (ויקרא ה,כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את
עמיתו] (וכחש
בה ונשבע על שקר, וחזר והודה והביא את אשמו) - לרבות קדשים קלים
שהן ממון בעלים (להתחייב עליהם אשם גזילות אם כפר בהן ונשבע והודה,
כשאר גזל ממון, שהרי ממונו הן: שהבשר והעור – שלו, ואין לגבוה בהן אלא אימורים,
ולכהן חזה ושוק; ו'בה'' ו'בעמיתו' קדריש, דהיינו שלמים: שהאימורים לשם והבשר לבעלים;
והך מעילה דהכא - אינו אלא לשון שינוי, וכן הוא אומר (דה"ב כו) 'וימעל בה' אלהיו' וכן בסוטה הוא אומר (במדבר ה) 'איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל' - בתורת כהנים; דהא מעילה ממש ליכא בשלמים, כדפרישית:
דממעיט להו בתורת כהנים מדכתיב 'קדשי
ה' בנהנה מן ההקדש גבי מעילה) - דברי רבי יוסי הגלילי.
'הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים, או שהיתה רועה באפר וילדה -
בכור נוטל בה פי שנים' - השתא מוחכרת ומושכרת, דלאו ברשותא דמרה דידהו (דאב)
קיימא, אמרת 'שקיל' - רועה באפר (דהוי מוחזק) - מיבעיא?
הא קא משמע לן: דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר: מה רועה באפר - שבחא דממילא
קא אתי (מעשב השדה), ולא קא חסרי בה מזונא
-
(בבא בתרא קכד,א)
אף מוחכרת ומושכרת: שבחא דממילא קא אתי, דלא חסרי בה מזוני (קמיירי
דאין מעלין לה היתומים מזונות; ואם תאמר: ליתני 'רועה באפר', ואנא ידענא דהוא הדין
למוחכרת ומושכרת היכא דלא מחסרי מזוני, ולמה לי למיתני 'מוחכרת ומושכרת' כלל, דאיצטריך
תו רועה באפר ללמד עליהם דבדלא חסרי מזונות מיירי – איצטריך: סלקא דעתא אמינא כל
מוחכרת ומושכרת לא 'שבחא דממילא' הוא, אלא על ידי בני אדם שחורשין בה ועובדין בה,
ולא לישקול בה בכור פי שנים - קא משמע לן: דכיון דהיתומין עצמן אין חורשין בהן
ואין טורחין בהן, אלא אחרים – 'שבחא דממילא' חשבינן לה היכא דאין מעלין לה מזונות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.