דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קכג,ב)
'הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים, או שהיתה רועה באפר וילדה - בכור
נוטל בה פי שנים' - השתא מוחכרת ומושכרת, דלאו ברשותא דמרה דידהו (דאב)
קיימא, אמרת 'שקיל' - רועה באפר (דהוי מוחזק) - מיבעיא?
הא קא משמע לן: דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר: מה רועה באפר - שבחא דממילא
קא אתי (מעשב השדה), ולא קא חסרי בה מזונא
-
(בבא בתרא קכד,א)
אף מוחכרת ומושכרת: שבחא דממילא קא אתי, דלא חסרי בה מזוני (קמיירי
דאין מעלין לה היתומים מזונות; ואם תאמר: ליתני 'רועה באפר', ואנא ידענא דהוא הדין
למוחכרת ומושכרת היכא דלא מחסרי מזוני, ולמה לי למיתני 'מוחכרת ומושכרת' כלל, דאיצטריך
תו רועה באפר ללמד עליהם דבדלא חסרי מזונות מיירי – איצטריך: סלקא דעתא אמינא כל
מוחכרת ומושכרת לא 'שבחא דממילא' הוא, אלא על ידי בני אדם שחורשין בה ועובדין בה,
ולא לישקול בה בכור פי שנים - קא משמע לן: דכיון דהיתומין עצמן אין חורשין בהן
ואין טורחין בהן, אלא אחרים – 'שבחא דממילא' חשבינן לה היכא דאין מעלין לה מזונות).
(הכי גרסינן: מני רבי היא. ולא גרסינן 'ומני': דלא
קמהדר אתירוצא דלעיל כלל, אלא מילתא באפי נפשה היא דקבעי גמרא)
מני (הך ברייתא דקתני דנוטל בכור בשבח ששבחו נכסים ממילא לאחר
מיתת אביהן)?
רבי היא, דתניא: אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן
(ממילא; אבל כשהשביחו יורשין - הכל מודים דאינו נוטל פי
שנים); רבי אומר: אומר אני: בכור
נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, אבל לא בשבח שהשביחו יתומים לאחר
מיתת אביהן.
ירשו שטר חוב (היינו מלוה בשטר) - בכור נוטל פי שנים (דכיון
דמוחזק בשטר ועל פי השטר גובין את המלוה - הרי הוא כאילו השטר השביח, דהיינו נכסים
ששבחו ממילא; ומיהו אליבא דרבנן אינו נוטל פי שנים, ומסקנא דמילתיה דרבי היא, והכי
מוכח לקמן בשמעתין; ודוקא מלוה בשטר, אבל מלוה על פה - ואפילו בעדים - כיון דליכא
שטרא ומצי למטען "פרעתיה לך" - דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו
בעדים - אפילו רבי מודה דלא שקיל פי שנים, דהא אין מוחזקין מחוב זה כלל דנימא
הנכסים שבחו מעצמן);
(מילתא באנפי נפשה היא, ודברי הכל, ואפילו בלא ירשו שטר
חוב מיירי:) יצא עליהן שטר חוב (שחייב אביהם
לאחרים) - בכור נותן פי שנים (כי היכי
דנוטל פי שנים, שאותן נכסים נשתעבדו כולן למלוה); ואם אמר "איני נותן ואיני נוטל (איני נוטל
פי שנים מכל ירושת אבי שהריני מוחל חלק בכורה ואטול חלק כפשוט, ולפיכך לא אשלם
למלוה פי שנים, אלא כנגד מה שאני נוטל)" – רשאי (וכשתובעו
זה המלוה לדין - אין בית דין יכולין לכופו לפרוע אלא כנגד חלק פשיטותו; ונפקא מינה
שצריך זה המלוה לתבוע את אחיו של זה לדין, ואם אין יכול לכופם – מפסיד; או אם הלכו
למדינת הים - אין מורידין לבע"ח בקרקע עד דשמעו בית דין טענת האחין, דמה
ידעינן איזה טענה יש להן? דשמא יטענו 'פרענו' או 'שטר פרוע הוא'; דסלקא דעתך כיון דבכור הוא - זכי ליה
רחמנא פי שנים, ואינו יכול לומר "איני חפץ שיהיו שלי", דבעל כרחו הרי הן
שלו, דמשעה שמת אביו ירש פי שנים עד שיפקירם או עד שימכרם או יתנם לאחרים, וצריך
להגבות לזה המלוה כנגד פי שנים - קא משמע לן דבעל כרחו לא זכי ליה רחמנא, דכתב 'לתת לו',
כעין מתנה: אם ירצה לקבלה ואם ימחה שלא לקבל - אין מזכין לו לאדם בעל כרחו, דלא
קרייה רחמנא 'ירושה' אלא 'מתנה'; אבל מחלק פשיטותו אינו יכול לומר כן, שהרי יורש
הוא בעל כרחו. ויש מפרשין: 'ואם
אמר איני נוטל בשטר חוב שיש לאבי על אחרים פי שנים, וגם איני נותן בשטר
חוב היוצא עליו פי שנים – רשאי' ושיבוש גמור הוא: שהרי השטר היוצא על אביהן
אינו דינו לגבות משטר שיש לאביהן על אחרים, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב,
אלא ממקרקעי הוא דקגבי, הלכך: אף על גב שמחל חלק בכורה מן השטרות של אביו,
כיון דבקרקעות הוא נוטל פי שנים - חייב להחזיר למלוה פי שנים).
מאי טעמייהו דרבנן (דאפילו בשבחא דממילא לא שקיל חלק בכורה)?
אמר קרא (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן השנואה יכיר] לתת לו פי שנים [בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] – 'מתנה' קרייה רחמנא:
מה מתנה: עד דמטיא לידיה (דנותן, ואינו יכול ליתנה לאחרים, דאין אדם מקנה דבר
שלא בא לעולם) - אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה;
ורבי אומר: אמר קרא 'פי שנים': מקיש חלק בכורה לחלק פשוט (ד'פי שנים'
היינו שני חלקים: חלק פשוט וחלק בכורה; והזכירם בתיבה אחת דהוה מצי למכתב 'חלק אחד
על אחיו'): מה חלק פשוט: אף על גב דלא מטא
לידיה (דכל 'ראוי' שבעולם - הבן יורש מאביו, דהא לא איקריא ירושה
'מתנה' דנימא אינו נוטל חלק פשוט אלא במוחזק)
- אף חלק בכורה אף על גב דלא מטא לידיה (ומיהו 'ראוי' גמור, כגון שהשביחו יתומים - לא שקיל פי
שנים, דלהכי אהני 'בכל אשר ימצא לו').
ורבנן נמי - הכתיב 'פי שנים'?
ההוא - למיתבא ליה אחד מצרא (שני חלקים יטול במקום אחד כחלק פשוט שהוא חלק אחד
ונוטל במקום אחד; ונפקא מינה דכל מקום שנפל לו הגורל לחלק פשוט - יטול שם בלא גורל
חלק בכורה, ואם הן שני אחין ושלש שדות - לא יפילו שלשה גורלות: שנים לבכור ואחד
לפשוט, שהרי אם יפול חלק הפשוט בשדה האמצעי - לא יזכה בו, דאם כן נמצא נוטל הבכור
בשני מקומות; אלא שני גורלות יפילו, ויטילום על שני שדות החיצונות, ואיזה שיעלה
לבכור – יקח, ויטול גם האמצעי שאצלו עמו; ורבי איכא למימר דהך סברא נמי דחד מצרא
נפקא ליה מהיקשא).
ורבי נמי - הכתיב 'לתת לו'!?
ההוא - שאם אמר "איני נוטל ואיני נותן" – רשאי.
(ורבנן נמי תרתי שמעת מינה: מדכתיב 'לתת' שמעינן
ד'מתנה' קרייה רחמנא, ואינו יכול ליתן עד דאתיא לידיה דנותן; ומדכתיב 'לו' שמעינן
דלא זכה בה בכור עד שתבא לידו, שאם אמר "איני נוטל" – רשאי.)
(שאם אמר "איני נוטל ואיני נותן": האי "איני נותן" - לאו דוקא נקט ליה הכא,
דהא מקרא לא ילפינן ליה, אלא מסברא: דכיון דאין נוטל - ודאי לא יתן; והכי פירושו: ההוא
שאם אמר "איני נוטל לפי שאיני רוצה ליתן" – רשאי; ואורחא דמילתא נקט:
שאין אדם רגיל לומר "איני נוטל" אלא מפני שצריך להחזיר מה שהוא נוטל
לאחרים, דמה לו ולצרה ליטול כדי ליתן!).
אמר רב פפא: דיקלא (קטן הניח להן אביהן)
ואלים (שנתעבה אחרי כן),
(וכן: הניח להן) ארעא ואסיק (אחרי
כן) שירטון (וזבל
ונתייפתה בכך) - דכולי עלמא (רבי
ורבנן) לא פליגי דשקיל (דעדיין
שמו עליו); כי פליגי בחפורה והוה שובלי
(שחת הניח להן, ונעשו אחרי כן שובלי), שלופפי (דקלים שהפריחו פירות)
והוו תמרי (ונעשו אחרי כן תמרים; בכי האי גוונא שבחא דממילא פליגי): דמר סבר: 'שבחא דממילא', ומר (רבנן)
סבר: 'אישתני (העשב להיות חטין, והפרחים להיות תמרים, דהוי דבר אחר
ושם אחר)'.
אמר רבה בר חנא אמר רבי חייא: עשה (הדיין) כדברי רבי - עשה כדברי
חכמים – עשה (ולא נאמר 'טעה בדבר משנה חוזר');
(בבא בתרא קכד,ב)
מספקא ליה אי (הא דאמרינן בעירובין (דף מו:))
'הלכה
כרבי מחבירו' (אי אמרינן דוקא 'מחבירו': כשחולק יחיד עליו) - ולא מחביריו (אבל לא 'מחביריו': דבכל
מקום הלכה כחביריו והכא - חביריו פליגי עליה),
או הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו (בכל מקום, והוא הדין להך).
אמר רב נחמן אמר רב: אסור לעשות כדברי רבי (אסור לדון כן, דקעבר א'לא תטה משפט',
דהא אם עשה - אינו עשוי, כדמפרש לקמיה); קא סבר 'הלכה כרבי מחבירו - ולא מחביריו (והאי
דקאמר 'אסור לעשות כן' ולא קאמר 'אין הלכה כרבי' - היינו משום דאמר לעיל כי האי
לישנא: 'עשה כדברי רבי - עשה' אמר איהו נמי 'אסור לעשות');
ורב נחמן דידיה אמר מותר לעשות כדברי רבי; קא סבר 'הלכה כרבי מחבירו - ואפילו מחביריו'!
אמר רבא: אסור לעשות כדברי רבי, ואם עשה - עשוי (אהא הלכתא לא סמכינן אלא אהלכתא דרב
פפא - דהוא בתרא - לקמן בשמעתין (דף קכה:)); קא סבר: 'מטין'
איתמר (כך נאמר בבית המדרש: מטין את הדין אחר דברי חכמים לדון
כן לכתחלה, ומיהו אי עבד כרבי עבד ולא מהדרינן עובדא; והכי מפרשינן לכל
'מטין איתמר' שבגמרא, והכי אמרינן בהדיא במסכת [כתובות] (דף פד:))
תני רב נחמן בשאר ספרי דבי רב: (דברים
כא,יז) [כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים] בכל אשר ימצא לו
[כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] - פרט לשבח שהשביחו
יורשין לאחר מיתת אביהן, אבל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן – שקיל; ומני? - רבי היא.
('ספרא דבי רב' - היינו
'תורת כהנים': ברייתא של ספר ויקרא; 'שאר ספרי דבי רב' קרי למדרש של ספר במדבר, מ'וישלחו מן המחנה' עד סוף הספר אלה הדברים כו'; ו'מכילתא' דהיינו מדרש
'אלה שמות' מ'החדש הזה לכם' עד סוף הספר; כולהו אקרי 'שאר ספרי דבי רב', והיינו
דאמרינן בעלמא (סנהדרין דף פו.): 'סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם
ספרי - רבי שמעון, סתם סדר עולם - רבי יוסי, סתם תוספתא - רבי נחמיה, וכולן אליבא
דרבי עקיבא)
תני רמי בר חמא בשאר ספרי דבי רב: (דברים
כא,יז }
[כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת
לו פי שנים] בכל אשר ימצא לו [כי הוא
ראשית אנו לו משפט הבכרה] - פרט לשבח ששבחו נכסים (ממילא) לאחר מיתת אביהן - וכל שכן שבח שהשביחו יורשין
(כגון בנו בתים ונטעו כרמים או חסרו מזוני או מעות בהוצאת
נכסים להשביחן) לאחר מיתת אביהן, דלא שקיל, ומני?
- רבנן היא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין בכור נוטל פי שנים במלוה (אפילו
במלוה בשטר).
למאן (כלומר כמאן סבירא ליה שהוצרך לומר כן)? אילימא לרבנן, השתא: שבחא דאיתיה ברשותיה (שבחא דממילא,
כגון חפורה והוו שובלי: שמוחזק קצת באותן הנכסים)
אמרי רבנן לא שקיל, מלוה (דאינו מוחזק כלל במעות, אלא בשטר, דהוה ניירא בעלמא) מבעיא ? אלא לרבי.
ואלא הא דתניא 'ירשו שטר חוב - בכור נוטל פי שנים, בין במלוה בין ברבית' – מני? לא רבי ולא
רבנן?
לעולם (אליבא) לרבנן (והך דקתני
'ירשו שטר חוב' - רבי היא), ואצטריך: סלקא דעתך
אמינא: מלוה, כיון דנקיט שטרא כמאן דגביא דמיא - קא משמע לן.
[ורבי – כבית שמאי: שמעינן
להו לבית שמאי דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי - כתובות פא,א; יבמות לח,ב; סוטה
כה,א; שבועות מח,ב; גיטין לז,א.]
שלחו מתם: בכור נוטל פי שנים במלוה (של עובד כוכבים)
אבל לא ברבית.
למאן? אילימא לרבנן, השתא: שבחא דאיתיה ברשותיה אמרי רבנן דלא שקיל, מלוה מבעיא?
אלא לרבי.
ולרבי - ברבית לא? והתניא: 'רבי אומר: בכור נוטל פי שנים בין במלוה בין ברבית'?
לעולם רבנן היא, ומלוה - כמאן דגביא דמיא.
(אבל לא בריבית - אף על פי שכתוב בשטר, ומלוה כמאן דגביא דמיא הואיל
ונקיט שטרא, אבל רבית - אף על גב דנקיט שטר וכבר עבר הזמן משמת אביו – לא: דאין לך
'ראוי' כזה: דבר שלא היה שלו מעולם; אבל מעות מלוה דקשקיל מעות שהלוהו, ונמצא השטר
מוחזק בידו במקום מעותיו, והרי הוא כמו משכון, ובזה הכל מודים דמלוה שהניח משכון עליה
שקיל פי שנים, דבעל חוב קונה משכון, וכן פסק רבנו חננאל.)
(הא דשלחו מתם - פליגא אהך
דרב יהודה אמר שמואל דלעיל, ותרוייהו אליבא דרבנן: מר משוי ליה 'מוחזק' כיון דנקיט
שטרא, ומר לא חייש לשטרא, דניירא בעלמא הוא; וי"מ
דהא דשלחו מתם - במלוה של עובד כוכבים, כדקתני, אבל לא ברבית, והך דרב יהודה אמר שמואל
- במלוה של ישראל, ולא פליגי; והבל הוא בידם: דאדרבה: איפכא מסתברא! דבמלוה של
ישראל הוי מוחזק טפי ממלוה של עובדי כוכבים, 'אשר פיהם דבר שוא'.)
אמר ליה רב אחא בר רב[א]* לרבינא: איקלע אמימר לאתרין ודריש: בכור נוטל פי שנים
במלוה אבל לא ברבית.
*[תיקון של בעל סדר הדורות]
אמרו ליה: נהרדעי לטעמייהו (אמימר כרב נחמן סבירא ליה, דתרוייהו הוו מנהרדעא; כדאמר
אמימר (לעיל דף לא.) אנא מנהרדעא אנא, וסבירא לי כו'; דתרוייהו סבירא להו דמעות
שאדם חייב לחבירו - הוי מוחזק בהן), דאמר רבה: גבו קרקע
(מבעל חוב) - יש לו (לבכור פי
שנים, דהאי קרקע אשתעבד לאבוהון בחייו, וכמי שהיה לו במשכון דמי, וחשבינן ליה
'מוחזק' ליטול הבכור פי שנים), גבו מעות - אין לו (דמלוה להוצאה
ניתנה, והני - מעות אחריני נינהו, וכאילו לא הוחזק בם אביהן);
ורב נחמן אמר: גבו מעות - יש לו (שהרי מעות הלוהו ובמעות חשבינן ליה 'מוחזק' אליבא
ד'שלחו מתם', והיינו כאמימר, דדרש בכור נוטל פי שנים במלוה, דהיינו מעות), גבו קרקע (בחוב מלוה אביהן)
- אין לו (לבכור פי שנים, דמעות הלוהו ולא קרקע) (ורב
נחמן - לפרושי אתא: האי דשלחו מתם 'בכור נוטל פי שנים במלוה'; ול"נ דהאי
דאמרינן 'נהרדעי לטעמייהו' - לא בא למעט דברי רבה, דאמר 'גבו קרקע יש לו', דהא
אמימר סתמא דרש 'בכור נוטל פי שנים במלוה', לא שנא קרקע ולא שנא מעות! אלא למעוטי
מדרב יהודה אמר שמואל אתא, דאמר לעיל אליבא דרבנן דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה,
ואמימר סבירא ליה כד'שלחו מתם' וכרב נחמן ורבה, דסבירא להו כד'שלחו מתם').
אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא, לרב נחמן קשיא!
לדידך קשיא:
(בבא בתרא קכה,א)
מאי שנא מעות דלא (דלא שקיל בהו
בכור פי שנים)- (ודאי היינו טעמא דידך משום) דלאו הני מעות שבק אבוהון? קרקע נמי - לאו הא קרקע שבק
אבוהון (דאי הוה בעי לוה הוה מסלק ליה בזוזי)!? ועוד <הא את הוא דאמרת> הא אמר מר: מסתבר
טעמא דבני מערבא: דאי קדים סבתא וזבנא - זבינה זביני; לרב נחמן קשיא: מאי שנא קרקע
דלא, דלאו הא קרקע שבק אבוהון - מעות נמי לאו הני מעות שבק אבוהון!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.