דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קכד,ב)
אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא, לרב נחמן קשיא!
לדידך קשיא:
(בבא בתרא קכה,א)
מאי שנא מעות דלא (דלא שקיל
בהו בכור פי שנים)- (ודאי היינו טעמא דידך משום) דלאו הני מעות שבק אבוהון? קרקע נמי - לאו הא קרקע
שבק אבוהון (דאי הוה בעי לוה הוה מסלק ליה בזוזי)!? ועוד <הא את הוא דאמרת> הא אמר מר (רבה,
בעובדא דההיא סבתא דהויא לה בת [נכדה] בן בנה הנשואה לבעל, וראויה הויא ההיא בת ליורשה,
ומתה ההיא בת, ואח"כ מתה הסבתא, ואתא בעל וקא תבע ירושת הזקנה כאילו אשתו
קיימת; ושלחו מתם - דהיינו 'בני מערבא' - שאין הבעל נוטל, משום דהוו הנהו קרקעות
'ראוין' לאשתו אם תמות הזקנה בחייה, והרי מתה היא בחיי הזקנה, ואין הבעל נוטל בראוי
כבמוחזק): מסתבר טעמא דבני מערבא (דאין
הבעל יורש, דהוה ליה 'ראוי' ולא מוחזק לבת, שכל זמן שהזקנה בחייה אין לבת בהן כלום): דאי קדים סבתא וזבנא - זבינה זביני (שהרי
אם מכרה הזקנה הנכסים בחיי הבת - מכירתה קיימת! כן אלו נכסי הלוֶה: אף על פי
שראוים הן לגבות המלוה חובו מהן, כיון שלא הגיעו לידי המַלוה מחיים – 'ראוין' הן:
דהא אי הוה בעי לוה - הוה זבין להון ומסלק ליה למלוה בזוזי, או בקרקע אחרת חוץ
מזו; הלכך: הא קרקע הוה ליה 'ראוי', ואין הבכור נוטל בראוי פי שנים); לרב נחמן קשיא: מאי שנא קרקע דלא, דלאו הא קרקע שבק
אבוהון - מעות נמי לאו הני מעות שבק אבוהון!?
ועוד (קשיא אחרת לרב נחמן דחשיב מעות מוחזקות טפי מקרקעות:
הא איפכא הוה ליה למימר, משום דקרקע של זה הוי מוחזק טפי למלוה): הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה (דהא
הוא דאמר משום רבה בר אבוה): יתומים (בני
מַלוה) שגבו קרקע (מן הלוֶֹה) בחובת אביהן - בעל חוב (של אביהן שנתחייב לו אביהן מעות) חוזר וגובה (אותה) מהן (ואם לא
היה מוחזק ביד אביהן בחיים - איך יכול בע"ח לגבותו? והלא אילו קנו היתומים
אחר מיתת אביהן קרקע - מי יכול לגבותו? והלא משנה שלמה שנינו בבכורות (דף נב.)
שאין האשה נוטלת כתובתה בראוי, ובע"ח כיוצא בו, ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי
לבע"ח!? כן כתוב בפירוש רבינו חננאל).
אמר ליה: לא לדידי קשיא ולא לרב נחמן קשיא: טעמא דבני מערבא קאמרינן, ולן
לא סבירא לן (ושינויא הוא דקמשני רבה: אנא ורב נחמן לא סבירא לן
דבני מערבא ד'שלחו מתם' כלל, אלא כרב יהודה אמר שמואל דאמר אליבא דרבנן 'אין הבכור
נוטל פי שנים במלוה', וכדפסקינן נמי הלכתא לקמן: לא שנא גבו מעות לא שנא גבו קרקע
- אין הבכור נוטל פי שנים, ואפילו לרב נחמן, דאמר: 'יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן -
בע"ח חוזר וגובה אותה מהן' אפילו הכי מודה דלגבי בכורה - לא חשיב קרקע הלוה
'מוחזק' לַמַּלוה, ולא שקיל בה בכור פי שנים, כדפסקינן הלכתא לקמן; והכא היינו
טעמא דרב נחמן, כדמפרש בפסחים בפרק 'כל שעה', דאיתמר: בעל חוב: אביי אמר: למפרע
הוא גובה; רבא אמר: מכאן ולהבא הוא גובה, דלא חשיב מוחזק אלא משעת גבייה ואילך,
וכדמפרש התם טעמא דרבא: כיון דאילו הוה ליה זוזי - הוה מסלק ליה זוזי, אשתכח דהשתא
הוא דקא קני; ומותבינן לרבא מהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומין שגבו קרקע
כו': אי אמרת בשלמא 'למפרע הוא גובה' - אמטו להכי חוזר וגובה אותה מהן, דכמאן דגבי
ליה מחיים דאבוהון דמי; אלא אי אמרת 'מכאן ולהבא הוא גובה' - לא יהא אלא כזבין
יתמי, ואילו קנו יתמי נכסי - מי משתעבדי לבע"ח? ומשני: שאני התם דאמר להו
בע"ח דאבוהון: כי היכי דמשעבד ליה ההוא לוה לאבוכון - הכי נמי משעבד לדידי,
מדר' נתן כו'; וההוא - שינוייא דסמכא הוא, דהא רבא - דהלכתא כוותיה לגביה דאביי -
הוא משני להא דרב נחמן הכי; הלכך: אפילו רב נחמן לא חשיב לקרקע של לוה 'מוחזק'
למלוה עד שתבא לידו, משום דאי הוה בעי - הוה מזבין ליה עד השתא, דמכאן ולהבא הוא
גובה; והלכך מאי דאמר רב נחמן 'גבו
קרקע - אין לו, גבו מעות - יש לו' - לטעמייהו דבני מערבא קאמר, דאמרי אליבא דרבנן
דנוטל במלוה פי שנים: דחשבינן לה 'מוחזקת' למלוה; ואתא רב נחמן למימר: לדידי לא
שנא גבו קרקע, לא שנא גבו מעות - אין לו, דקל וחומר הוא, כדאמרן לעיל: שבחא דממילא
אמרי רבנן דלא שקיל, מלוה מיבעי? אלא
לדידהו, בקרקע מודו לי מיהא דלא שקיל, דהאי ארעא לא שבק להו אבוהון, כדאמרינן
לקמן: 'שלחו מתם הלכתא כרב ענן', כדפריש רבה טעמייהו: דאי קדים סבתא כו'; דמהתם
שמעינן דלא חשבי בני מערבא לקרקע של לוה 'מוחזק' למלוה; והלכך: האי 'שלחו מתם'
דלעיל - מיבעי לן לאוקמי במעות ולא בקרקע, דלא תקשי דבני מערבא אבני מערבא; ומשום
הכי אמר רב נחמן: 'גבו קרקע - אין לו, גבו מעות - יש לו'; ומיהו לא סבירא ליה, אלא
בין קרקע בין מעות - אין לו כדפרישית; ורבה נמי: לטעמייהו דבני מערבא קאמר: לדידי
לא שנא מעות לא שנא קרקע - אין לו, כדרב יהודה אמר שמואל, דהא לא היה אבוהון מוחזק
לא בהאי קרקע ולא בהאי מעות; מיהא בני מערבא - כיון דחשיבי ליה 'מוחזק' במלוה,
ויטול בה הבכור פי שנים - איכא למימר דבגבו קרקע - הוא דקאמרי דיש לו: דדמי
'מוחזק' טפי ממעות, דהא אשתעבד ליה מיהא בחייו; אבל הני מעות - לא אישתעבדו ליה
כלל; ובגבו מעות - מודו לי דאין לו; והאי
ד'שלחו מתם לקמן 'הלכתא כרב ענן כו' - וכדמפרש רבה: מסתבר טעמייהו דבעי מערבא כו'
- התם ודאי בדין הוה דלא ירית בעל, דהוה ליה 'ראוי' לגמרי, ולא אשתעבד לא לבעל ולא
לאשתו הני נכסי דזקנה כלל, שהרי לא לוותה מן הבת ומן בעלה כלום, ואי קדים סבתא
וזבנא - זבינה זביני; אבל נכסי דלוה, כיון דמשתעבדי למלוה, ואי זבין - לא זביני,
ויכול לטרוף מן הלקוחות - הרי הן כמוחזקין בידו, ושקיל בהו בכור פי שנים, אבל גבו
מעות ודאי אין לו).
מאי 'סבתא'? דההוא דאמר להו
(בבא בתרא קכה,ב)
"נכסי לסבתא (לזקנתי אני נותן כל נכסי - אֵם אביו או אֵם אמו)' ובתרה לירתאי (אחר מות זקנתי - לא יירשו יורשין
שלה, כגון בנה או בתה או אביה או אחיה, אלא יורשין שלי, כגון בני או בתי או אחי -
הקרוב קרוב קודם)" הויא ליה (לההוא
גברא) (חדא)
ברתא דהוה נסיבא (ההיא ברתא), שכיבא בחיי בעלה
ובחיי סבתא (ואחר כך שכיבא סבתא);
בתר דשכיבא סבתא - אתא בעל, קא תבע (ואתא בעלה וקתבע, לפי שבשעת צוואת המת - היתה בתו
קיימת, וכמי שאמר "נכסיי לסבתא ובתרה לבתי", דהיינו 'ירתי', והיה רוצה
לירש זכות אשתו); אמר רב הונא: לירתי ואפילו
לירתי ירתי (האי "ובתרה לירתאי" דקאמר ההוא גברא =
"לירתאי ולירתי ירתאי" קאמר: כיון שנתנה לבת ליורשה, והרי זכתה בהן הבת
שהיתה יורשת שלה, כדמפרש טעמא לקמן: דכל האומר "אחריך" כאומר "מעכשיו"
דמי, וכיון דזכתה בהן מחיים - הרי הבעל יורש את אשתו, דהיינו 'ירתי ירתאי'; והכי מפרש
לה לקמיה; ומיהו השתא לא ידעינן אכתי טעמא דרב הונא, אלא שרואין אנו שזיכה את הבעל,
וטעמא לא ידעינן עד דמפרש ליה לקמיה); ורב ענן אמר: לירתי
ולא לירתי ירתי (והכי קאמר: "ובתרה – לירתאי: לאותן יורשין שיהיו
לי בעולם בשעת שתמות הזקנה אני נותן את נכסיי"; כגון: אם היתה בתו קיימת או
אחיו או אביו, דכל אלו אני קורא בהן 'ירתאי', אבל לא בן בתו, כדמוכח לקמיה, דהיינו
'ירתי ירתאי': שמכח בתו הוא בא לירש אותו; ולא לבעלה, דאיהו נמי 'ירתי ירתאי';
ד'ירתאי' דוקא קאמר: אותן הבאים מכחי, ולא ל'ירתי ירתאי': הבאין מכח כחי;
והלכך: היכא דליכא 'ירתאי' אחר מות הזקנה, אלא 'ירתי ירתאי' - נשארו הנכסים ביד
יורשי הזקנה, דדומה לאומר "נכסי לך ואחריך לפלוני": שאם מת אותו שני -
יירשו יורשי ראשון, כדתנינן לקמן בפירקין (דף קלו.): 'ואם מת שני בחיי ראשון - יחזרו נכסים ליורשי ראשון'); שלחו מתם: הלכתא כוותיה
דרב ענן, ולאו מטעמיה: הלכתא כוותיה דרב ענן, דבעל לא ירית; ולאו מטעמיה: דאילו רב
ענן סבר: אף על גב דהוה ליה ברא לברתיה (דהוה ליה 'ירתי ירתאי', קאמר רב ענן דההוא גברא) לא ירית (כדקא דייק לישנא ד'ירתאי' משמע, ולא ירתי ירתאי), ולא היא: דאילו הוה ליה ברא לברתיה ודאי ירית (הואיל
והוא ראוי לירש את זה הנותן, שהרי הבת וכל יוצאי יריכה במקום שאין בן - קודמין לכל
יורשי האיש, ד'ירתאי' קרינא ביה, הואיל והוא קודם לכל יורשיו, ואף על פי שבא מכח
כחו; ומעיקרא כי אמר 'לירתאי' = לירתאי שיהא לי במות הזקנה קאמר, ובן בתו יורש
אותו, וקודם לאביו ולאחיו ולאחותו; ואף על פי שהן קרוין 'ירתאי' והבן ההוא קרוי
'ירתי ירתאי' - אפילו הכי קודם, דליורשיו הראוין ליורשו מן התורה רגיל לקרות
'ירתאי'); ובעל - היינו טעמא דלא
ירית: משום דהוה ליה 'ראוי', ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק (וטעמא דבעל לא ירית: לא משום דהוי
'ירתי ירתאי', דאילו היה ראוי לירש נחלה זו מן התורה - 'ירתאי' הוה קרינא ביה, אלא
משום דאינו ראוי ליורשה: דהוה ליה האי ממון 'ראוי לאשה' ולא 'מוחזק': שעדיין לא
נפל בידה, ובעל אינו נוטל ב'ראוי'; אבל אי איכא בן דחזי למירתה - ודאי ירית, דבן
ירית בראוי).
(ומקשינן:) מכלל דרב הונא סבר
בעל נוטל בראוי כבמוחזק (מדאוקימנא טעם דבני מערבא דבעל לא ירית היינו משום
דחשבי להני נכסי 'ראוי', אם כן רב הונא - דאמר 'ירית בעל', סבירא ליה דבעל נוטל
בראוי)?
אמר רבי אלעזר (לפרושי טעמא דרב הונא קאתי):
דבר זה נפתח (התחיל) בגדולים (רב
הונא) ונסתיים בקטנים (רבי
אלעזר ועצמו קרי 'קטן' לגבי רב הונא): כל האומר "אחריך"
כאומר 'מעכשיו' דמי (וכיון דאמר "ובתרה לירתאי", דהיינו לבת - היינו
נמי כמו שאמר "מיד אני נותן את גוף הקרקע לבתי, אלא שזקנתי תאכל פירות בחייה
ואחר כן תקח בתי או הבא מכחה את הנכסים", דחשיב לה רב הונא לגבי בת כ'מתנת
מהיום ולאחר מיתה', והלכך הויא לה זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים, וכי קא ירית
בעל - שפיר קא ירית במוחזק).
אמר רבה: מסתברא טעמא דבני מערבא (דחשבי להו 'ראוי' לגבי בת, ולא מוחזק; דליכא למימר
'כאומר "מעכשיו" דמי'): דאי קדים סבתא וזבנא
(דהא אם קדמה הזקנה בחייה ומכרה לאחרים) - זבינה זביני (וכשתמות הזקנה - אפילו אם תהיה הבת
קיימת - לא תטול כלום, כדאמרינן בכתובות ולקמן בפרקין (דף קלז.): "נכסי לך
ואחריך לפלוני": אם קדם הראשון ומכר - מה שמכר מכר, ואין לשני אלא מה ששייר
ראשון, ואם לא שייר כלום - לא שקיל מידי; והלכך בעל לא ירית: דאשתו לא הויא הוחזקה
כלל בהני נכסים בחייה, שהרי היתה הזקנה יכולה למכרן לגמרי, מה שאין כן במתנת
"מהיום ולאחר מיתה"; ונמצא שאף גוף הקרקע לא הוחזק לבת בחיי הזקנה, וגם
כשמתה הזקנה אין הבת בחייה להוריש המוחזק לה לבעל)!
אמר רב פפא: הלכתא: אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק (בראוי ממש, כגון לירש את אשתו
בקבר בנחלה שנפלה לה לאחר מיתה אתא רב פפא לאשמועינן דלא ירית, דהא כולי עלמא מודו
דלא ירית, כדילפינן מקראי בפירקין דלעיל (דף קיג.), מדכתיב 'בגבעת פנחס בנו': דרב הונא לא פליג אלא ב"אחריך", וכדפריש
רבי אלעזר: דכל האומר "אחריך" - כאומר "מעכשיו" דמי; אבל
ב"ראוי" דפליגי ביה רבי ורבנן, כגון 'חפורה והוי שובלי שלופפי והוו
תמרי' - לא אתא לאשמועינן דאין הבעל נוטל, אלא ודאי הבעל נוטל: שהרי כשמתה - יורש
את כל נכסים שהיתה מוחזקת בהן, וכי גדלי פירי - ברשותיה גדלי; דנהי דפליגי רבנן
בבכור, דהתם היינו טעמא כדאמרן לעיל (דף קכד.): 'לתת לו' -
מתנה קרייה רחמנא; אבל גבי בעל - ליכא למימר הכי; ועוד: דאפילו בכור כהאי גוונא:
דליכא יורש אחר אלא הוא - יורש כל נכסי אביו, הכל מודים שיירש הכל ואפילו שבח
הראוי, דהא כי אשבוח - ברשותיה אשבוח), ואין הבכור נוטל
בראוי כבמוחזק (כרבנן, כגון 'דהוי שלופפי והוו תמרי': שנשתנה שמן על
ידי שבח ששבחו אחר מיתת אביו; אבל דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון: שעדיין שמן
הראשון עליהם - הכל מודים דשקיל חלק בכורה; אבל ענבים ובצרום - לא שקיל בכור פי
שנים, אפילו לרבי, ואף על פי שעדיין לא נשתנה שמן, משום דשבח שהשביחו יתומים - הכל
מודים דלא שקיל; ומיהו היכא דמת בכור בחיי אביו - בניו של בכור יורשין חלק בכורתו
עם אחי האב, דומיא דבנות צלפחד, וכדפרישית לעיל בפירקין (דף קטז: ד"ה ושהיה),
כדתניא בתוספתא דבכורות, וכדאמרינן בהלכות גדולות; ובגמרת ירושלמי יליף לה ריש
לקיש: נאמר 'משפט' לענין כפילה, ונאמר 'משפט' לענין פשוטה כו', כדפרישית לעיל), ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה (ואפילו
בשטר), בין שגבו קרקע בין שגבו
מעות (דלאו האי קרקע ולאו הני מעות שבק להון אבוהון, והוה
ליה 'ראוי'; ואי תפיס עלה משכון - אפילו לרב פפא: בכור נוטל פי שנים, דקיימא לן
(גיטין דף לז.) 'בעל חוב קונה משכון');
(בבא בתרא קכו,א)
ומלוה שעמו (שהבכור נתחייב לאביו)
– פלגי (חלק בכורה יחלקו ביניהן: איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו
פלגא, דהוי ליה 'ממון המוטל בספק' וחולקין, דאין ידוע אי חשיב 'מוחזק' לאביו, שהרי
הבכור רוצה הוא לשעבד נכסיו לאביו לגמרי, ובעין יפה גמר ומקני נכסיו לאביו, כדי
שיהא אביו מוחזק בהך מלוה, ויטול בה אותן פי שנים !או דלמא לא שנא משאר מלוה? הלכך
פלגי. יש לשונות אחרים, ולא נתיישבו לפי הלשון הכתוב בספרים; והא דאמרינן 'כל
האומר "אחריך" כאומר "מעכשיו" דמי - לאו מילתא היא, אלא
כ'שלחו מתם', דאמר רבה 'מסתבר טעמא דבני מערבא כו': וכל היכא דאמר "נכסיי לך
ואחריך ליורשיי" - מת ראשון - קנו יורשי הנותן או יורשי יורשין הקודמין
ליורשו, אבל בעל – לא, דאין הבעל נוטל בראוי; ואם נתן הנכסים לבת 'מהיום ולאחר
מיתה' - אף על פי שמתה בחיי הזקנה - הבעל יורשה, דהויא לה 'מוחזקת' בגוף הקרקע
בחיי הזקנה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.