דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קכט,ב)
והלכתא כל תוך כדי דבור כדבור דמי (כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כדי
דבור: שסיים דבור הראשון התחיל דבור האחרון - לא חשבינן ליה 'נמלך' אלא הרי הוא
כאילו אמר שני דברים ביחד, ואם שניהם יכולים לתפוס: כגון "הרי זו תמורת עולה
תמורת שלמים" - תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, דהא לשניהן
איתכוין, אלא שאין יכול להוציא שני דברים כאחד; ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחד
אינו כלום - יתפוס האחד, והאחר כמאן דליתיה, כגון ירושה ומתנה: לאחד לשון ירושה
בטל ולשון מתנה קונה, ואם שניהם סותרין זה את זה, כי היכי דאמר בפרק 'בית כור'
(לעיל דף קד:) כגון 'מדה בחבל הן חסר הן יתר', וכגון 'איסתרא מאה מעי' וכגון מעשה
דשכירות מרחץ בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש - יש מהן שאומר תפוס לשון
ראשון ויש שאומר שתפוס לשון אחרון, ויש שמספקא ליה, ואומר יחלוקו, ויש שהולך אחר
המוחזק; ושם פירשתי דיניהן; והיכא דהדר ביה בהדיא תוך כדי דבור: דאמר "חוזרני
בי" - הכל מודים דהויא חזרה) לבר מעבודת כוכבים (שאם
התפיס או הקצה דבר לעבודת כוכבים, ובתוך כדי דבור חזר בו - אפילו הכי נאסרה משום
חומרא דעבודת כוכבים, וכדאמרינן נמי בעבודת כוכבים 'שקץ תשקצנו'
דאף על גב דאתי מדינא להיתירא - אסור)
(בבא בתרא קל,א)
וקדושין (שאם קידש אשה בפני עדים, וחזר ואמר בתוך כדי דבור
"להוו מתנה ולא להוו קדושין" - אין שומעין לו, ומקודשת ואינה מקודשת;
וחומרא דרבנן היא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט).
משנה:
האומר "איש פלוני יירשני" (אפילו אחיו)
במקום שיש (לההוא מצווה) בת, (או) "בתי תירשני" במקום שיש בן (ויש לו
בן) - לא אמר כלום, שהִתנָה על
מה שכתוב בתורה (שעקר את הירושה ממקומה; ודייקינן בגמרא הא בן בין
הבנים - דראוי לירש קצת - קנה גם הכל; ולפום הך דיוקא לא מתוקמא הך סיפא אליבא
דההוא תנא דלעיל, דקתני גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד, שאם אמר משום ירושה לא אמר כלום
- דהיינו בן בין הבנים,, ואפילו הכי קתני רישא דלא קני; ובגמרא מתרצינן לה).
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין (השתא
משמע לן כגון שהוא ראוי ליורשו במקצת, כגון בן בין הבנים; והלכך דבריו קיימין אם
אמר "יירש הכל"), ועל מי שאין ראוי לו
ליורשו (כגון אחיו במקום בתו או בתו במקום בנו) - אין דבריו קיימין.
גמרא:
טעמא (דהוי 'מתְנה על מה שכתוב בתורה')
דאחר במקום בת (דקמוריש לאחר במקום בת),
ובת במקום בן (דלא חזי השתא למירת מידי);
הא בן בין הבנים ובת בין הבנות - דבריו קיימין!? אימא סיפא: 'רבי יוחנן בן
ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין' היינו תנא קמא (דהכי
משמע: על מי שראוי ליורשו עכשיו, דהיינו בן בין הבנים או בת בין הבנות
במקום שאין בן)!? וכי תימא רבי יוחנן בן
ברוקה (עליה דתנא קמא) אפילו אחר במקום בת
ובת במקום בן קאמר (דשמעינן לתנא קמא דחשיב ליה 'מתנה על מה שכתוב בתורה'
אפילו בנו בין הבנים או בת בין הבנות, כדקתני רישא גבי 'ריבה לאחד ומיעט לאחד':
שאם אמר משום ירושה - לא אמר כלום, וכל שכן באחר במקום בת, כדקתני סיפא: 'האומר
"איש פלוני יירשני' כו', ו'זו ואין צריך לומר זו' קתני; אי נמי להכי תנייה להך סיפא: לאשמועינן
דאפילו באחר במקום בת אתא רבי יוחנן לאיפלוגי עליה דתנא קמא, ולמימר: דבריו
קיימין; ורישא נמי רבותא קתני: דאפילו בבן בין הבנים אמרי רבנן 'אין דבריו
קיימין'; ונמצא רישא מיתניא להשמיענו כח דרבנן: דאפילו בבן בין הבנים אמרי 'לא אמר
כלום', וסיפא מיתניא להשמיענו כח דרבי יוחנן בן ברוקה: דאפילו באחר במקום בת פליג
אדרבנן ואמר 'דבריו קיימין', ולא למידק מינה כדדייקינן לעיל: טעמא דאחר במקום בת
כו', דהוא הדין נמי לבן בין הבנים דלא אמר כלום, אלא משום רבי יוחנן בן ברוקה
נשנית: דאתא רבי יוחנן בן ברוקה למימר: אם אמר על מי שראוי היום ולמחר ליורשו אחר
שתמות בתו - דבריו קיימין, ואף על גב דהשתא מיהא לא חזי ליורשו, ואם אין ראוי
ליורשו אחר בתו, כגון דודו ויש לו אחין - דאחין קודמין לאחי אביו - לא אמר כלום,
הואיל ואין ראוי ליורשו עד שתמות בתו ואחיו) – (ומשנינן:) והתניא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן - שלא אמר כלום; על מה נחלקו?
על בן בין הבנים ובת בין הבנות, שאבא אומר 'יירש' וחכמים אומרים 'לא יירש';
איבעית אימא: מדקאמר (רבי ישמעאל) 'לא נחלקו' מכלל
דתנא קמא סבר 'נחלקו'; (מכלל דפליגי חביריו עליו, ואמרין 'נחלקו', ומתניתין -
רבנן היא, דמוקמי לפלוגתייהו אפילו באחר במקום בת, ומתניתין כולה כדפרישית);
איבעית אימא: כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה היא (לא פליגי רבנן עליה דרבי ישמעאל,
אלא דכולי עלמא מודו דלא פליגי באחר במקום בת: דודאי לא אמר כלום; אלא בבן בין
הבנים - הוא דפליגי רבנן ורבי יוחנן בן ברוקה; והאי דקאמר 'רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו
דבריו קיימין' - היינו בבן בין הבנים:
דראוי השתא ליורשו; ודקאמר רבי יוחנן בן ברוקה היינו תנא קמא - תריץ כולה מתניתין
דהך בבא בתרייתא - רבי יוחנן בן ברוקה היא: דשמעינן לתנא קמא דאמר גבי 'ריבה לאחד
ומיעט לאחד' דאם אמר משום ירושה לא אמר כלום, דהיינו 'בן בין הבנים', ואתא איהו
למימר דירית), וחסורי מחסרא והכי קתני:
האומר "איש פלוני יירשני" במקום שיש בת; "בתי תירשני" במקום
שיש בן - לא אמר כלום (שרבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו
כגון בן בין הבנים ובת בין הבנות - הוא דדבריו קיימין; אבל אמר על מי שאינו ראוי
ליורשו, כגון שאמר "איש פלוני יירשני" במקום שיש בת או "בתי
תירשני" במקום שיש בן - לא אמר כלום); הא בת בין הבנות
ובן בין הבנים, אם אמר "יירש כל נכסיו" - דבריו קיימין, שרבי יוחנן
אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה; וכן אמר רבא: הלכה כרבי
יוחנן בן ברוקה (וכדמשמע סתמא דמתניתין דמשמע דבבן בין הבנים קאמר,
כדדייקינן לעיל, וכדאוקימנא דכולה רבי יוחנן בן ברוקה היא; ואיכא נמי למידק מדלא
קאמר שמואל 'הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן; וטעמא
דרבי יוחנן בן ברוקה דמפרשינן לקמן: מ'ביום הנחילו את בניו' משמע
נמי דבבן בין הבנים קאמר, ולעיל נמי הכי אמרינן: 'אמר אביי: הכי קאמר: האומר על
תינוק בין הבנים "יירש כל נכסיי" – נאמן, כרבי יוחנן בן ברוקה, מכלל
דהוה סבירא להו דלא פליג אלא בבן בין הבנים; הלכך לא שנא אם אמר "פלוני בני
יירש חצי נכסיי", לא שנא אם אמר "יירש כל נכסיי" - דבריו קיימין,
ואפילו אם כתב כן: דלא שנא אם אמר, לא שנא כותב, כדמוכח לקמן בפירקין (דף קלג.):
אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר – רואין: אם ראוי ליורשו - נוטלן משום
ירושה; ואמר ליה רב נחמן: גנבי גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה -
אימא 'הלכתא כר' יוחנן בן ברוקה', דשמעתך כרבי יוחנן בן ברוקה קא אזלא; והא
דאמרינן לקמן 'אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא', ואמרינן:
הוא הדין נמי לבנו: דאם כתב לו כל נכסיו - לא עשאו אלא אפוטרופא - הני מילי כותב
לשון מתנה או אומר לשון מתנה, דלכבודו איכוין להקנות לו נכסיו, אבל לשון ירושה -
קנה הכל כדין תורה, כדנפקא לן מ'ביום
הנחילו את בניו': דבשלמא לשון מתנה איכא
למימר דהקנה לו הני נכסים להיותן בחזקתו כדין אפוטרופא: שגם כשעשאו אפוטרופוס -
נתקיימה מתנתו: שיש נותן מתנה גמורה ויש שנותן מתנת אפוטרופוס; אבל ירושה אינה
יכולה להיות אלא אם כן קונה הנכסים קנין גמור, דלשון 'ירושה' משמע שקם תחת המוריש
לקנות נכסיו לגמרי, ולהיות מוחזק בהן, להיות שלו כמורישו; אבל אם אינו אלא
אפוטרופוס נמצא שלא הוריש לו כלום; וגם בהלכות גדולות מצאתי סייג לדבריי; והני
מילי כשאין בכור אז יכול להנחיל כל נכסיו לאחד מהן, אבל אם יש בכור - אינו יכול
להנחיל חלקו לאחד מהן, כדנפקא לן לקמן מ'לא יוכל לבכר')
אמר רבא: מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה? אמר קרא (דברים כא,טז) והיה ביום הנחילו את בניו [את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן
השנואה הבכר]: התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.
אמר ליה אביי: הא – מ'לא יוכל לבכר' נפקא!
ההוא מיבעי ליה לכדתניא: אבא חנן אמר משום רבי אליעזר:
(בבא בתרא קל,ב)
מה תלמוד לומר (דברים כא,טז) [והיה
ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו] לא יוכל לבכר [את
בן האהובה על פני בן השנואה הבכר] (והלא כתיב בתריה 'הבכור בן השנואה יכיר')? לפי שנאמר 'והיה ביום הנחילו את בניו' (דמשמע
שיכול לתת לכל אחד מבניו מה שירצה) שיכול והלא דין הוא (ויכול
אני לדון שאף הבכורה יעביר מן הבכור לתת לכל מי שירצה עם שאר נחלה:): ומה פשוט, שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק (דבחלק
פשוט לא כתיב 'בכל אשר ימצא לו'), התורה נתנה רשות
לאב להנחיל לכל מי שירצה – בכור, שהורע כחו: שאינו נוטל בראוי כבמוחזק - לא כל
שכן!? תלמוד לומר: 'לא יוכל לבכר'; ויאמר 'לא יוכל לבכר' (ולא אצטריך 'ביום הנחילו', כאביי, דהוה דייקינן:
בכורה לא יוכל לבכר, אבל חלק פשוט - ינחיל למי שירצה),
מה תלמוד לומר 'והיה ביום הנחילו את בניו'? - שיכול והלא דין הוא: ומה בכור שהורע כחו: שאינו
נוטל בראוי כבמוחזק, אמרה תורה 'לא יוכל לבכר', פשוט שיפה כחו: שנוטל בראוי כבמוחזק - לא כל
שכן! - תלמוד לומר 'והיה ביום הנחילו את בניו': התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.
אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי חנינא אמר רבי: הלכה כרבי יוחנן בן
ברוקה [להרבות ולמעט].
אמר ליה רבי אבא: 'הורה' איתמר.
במאי קמיפלגי (נהי דמר שמיע ליה הכי ומר שמיע ליה הכי - מאי בינייהו)?
מר סבר הלכה עדיפא (שפוסק הלכה לעשות כן, אבל כי אמרינן 'הורה' איכא
למימר דטעה הרואה, דשמא אותו הדין לא נפסק כרבי יוחנן בן ברוקה, אלא על ידי טענות
אחרות זיכה את כל הנכסים לאחד מן הבנים, כגון שאמר האב לשון מתנה עם לשון ירושה,
דלדברי הכל דבריו קיימין, וכדאמרינן לעיל (דף קכו.) נמי: לאו בפירוש אתמר אלא
מכללא אתמר: דההוא בכור דאזיל וזבין בנכסי דידיה כו': דסבר הרואה דמשום האי טעמא
נפסק כן, והמעשה משום טעמא אחרינא; אבל כיון דקבע 'הלכה' - אז אין לפשפש בדבר), ומר סבר מעשה רב (כשמורין לעשות מעשה - אז יש לסמוך
ולעשותו, אבל כשאומר 'הלכה כפלוני' - אין סומכין לעשות כן עד שיאמרו הלכה למעשה,
כדלקמן; דאי אמר 'הלכה' - איכא למימר דדרך למודו אמר הכי, אבל אם בא מעשה לידו -
הוה מדקדק יותר, כדאמרינן בסמוך: 'אין למדין הלכה מפי למוד'; אבל משהורה לעשות -
שוב אין לפשפש אחריו).
תנו רבנן: אין למדין הלכה (כלומר: אין למדין לעשות) - לא מפי למוד ((גירסת
הרשב"ם?:) לא מפי גמרא: שאם לומד הרב דרך לימודו ואמר 'מסתבר
טעמא דפלוני חכם' - אין תלמידיו למדין משם הלכה, דשמא אם יבא לידו מעשה - ידקדק
יותר ויראה טעם אחר בדבר), ולא מפי מעשה (אם
יראה רבו עושה מעשה - אל יקבע הלכה בכך: דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה,
דהרבה טועין בדבר הלמוד, כדאמרינן: 'והא דפלוני - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר'
- וטעה בסברא), עד שיאמרו לו הלכה
למעשה (דכיון ששאל ע"י מעשה, ואינן יודעין בדבר אלא מה
שהוא אומר להם - אין לומר טעם חזו ביה דלא ידע;
ובמקום אחר אמרינן 'אין למדין הלכה מתוך משנה' כגון זה שכתב במשנה, והלכה כדבריו, כגון הא דתנן
במסכת נדה (דף ז.): 'רבי אליעזר אומר: ארבע
נשים דיין שעתן כו' והמשפה כמה תשפה ותהא זבה - גבי יולדת בזוב - מעת לעת דברי רבי אליעזר (נדה לו:); וזב וזבה שבדקו יום ראשון ומצאו טהורה
וכו' (שם סח:), ובשלשתן תנן במשנה 'הלכה
כדבריו' ואפילו הכי קבע שמואל הלכה
כמותו בגמרא. ואשמעינן דאין מורין הלכה מתוך משנה אי לאו דקבע הלכה כמותו; וביבמות
(דף מט.) תנן: איזהו ממזר שמעון התימני
אומר כל שחייבין עליו כרת והלכה
כדבריו; ואי לאו דפסיק בגמרא הלכה כמותו - לא סמכינן אפסק דמתניתין. אבל בהלכות הפסוקות בדברי האמוראין - ודאי
סמכינן, דכיון שפסקום וכתבום רב אשי ורבינא - שהם סוף הוראה - ודאי עלייהו סמכינן;
נמצינו למדין היכא דפליג יחיד אצל רבים כי הני - לא סמכינן אפסק הלכה של משנה אלא
אם כן פוסק בגמרא, אבל אפסק דגמרא – סמכינן, דכולהו הוו הלכה למעשה, אלא שרבי
יוחנן לבדו היה מחמיר לעצמו ואמר לתלמידיו כדלקמן: שלא יעשו דבר עד שיאמר להם הלכה
למעשה, והיינו טעמא: דדלמא הדר ביה מההוא פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו;
ומיהו לאחר פטירתו - יש להם לעשות מה שפסק להם, דהא כל ימי חייו לא הדר ביה, וכל
שכן שיש לנו לסמוך על הלכות הכתובות בגמרא כמו שסידרן רב אשי, דהא קיימא לן בבבא
מציעא (דף פו.): 'רב אשי ורבינא סוף הוראה', ולמי נשאל עוד בשעת מעשה אם לא נסמוך על ההלכות
הפסוקות בגמרא כמו שסדרן רב אשי, דקתני 'עד שיאמר לו הלכה למעשה' - הא אין אדם
רשאי לחדש דבר מעתה! אלא ודאי כמו שפסקו האחרונים - כך נעשה; והכי אמרינן (בתחלת פאה ירושלמי) 'רבי זעירא בשם שמואל אמר: אין למדין לא מן ההלכות ולא
מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא'
כלומר: מדברי האמוראין, ולא מפי מעשה הכתוב במשנה וברייתא, כגון דפליגי רבים עליה,
עד שיאמרו 'הלכה למעשה' כלומר: 'כן הלכה, לך ועשה כן'). (אי נמי:) שאל ואמרו לו
"הלכה למעשה" (שיאמרו לו הלכה כדי לעשות מעשה, כגון שבא ושאל
לחכמים: מעשה בא לידי - היאך הלכה כדי לעשות כך? ואמרו לו: הלכה כפלוני; אף על פי שאמרו
סתם - זהו הלכה למעשה) - ילך ויעשה מעשה (כל
ימיו יעשה עוד כן, ולא יהא צריך עוד לשאול לכל מעשה ומעשה שבא לידו), ובלבד שלא ידמה (לדון
דבר מתוך דבר).
מאי 'ובלבד שלא ידמה'? והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה (כדאמרינן
בעירובין (דף כא:) גבי שלמה: ואסברא בדדמי [בגירסתנו: ואסברה במאי דדמי לה])?
אמר רב אשי: הכי קאמר: ובלבד שלא ידמה בטרפות (ללמד זו מזו, כגון טרפות הכבד מן
הריאה, כדאמרינן 'וחילופא בכבדא': שאין חיות האיברים שוה),
דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו, ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן
וחיתה
(שהרי חותכה מכאן בצומת הגידין
ומתה - דמיטרפה בכך - חותכה מכאן למעלה מצומת הגידין וחיתה! שחתך הבשר עד העצם –
כשרה, כדאמרינן ב'בהמה המקשה' (חולין דף עו.), ומקל וחומר היה לנו לומר שהיא טריפה)!
אמר ליה רבי אסי לרבי יוחנן: כי אמר לן מר 'הלכה הכי' (בשעה
שאנו למדין לפניו) - נעביד מעשה (מי
עבדינן עובדא על פי אותה הוראה)?
אמר: לא תעבידו עד דאמינא (שאומר לכם) 'הלכה למעשה' (הלכה
בשעה שתשאלו לי על ידי מעשה: דבשעת מעשה אדם ירא לידון, ומכוין לבו יותר, כדאמרן לעיל:
אין למדין הלכה מפי גמרא עד שיאמרו לו הלכה למעשה).
אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: כי אתי פסקא דדינא (שפסקתיו
ומסרתיו לאדם להיות לראיה בידו) דידי לקמייכו,
וחזיתו ביה פירכא - לא תקרעוהו (אל תקרעוהו לבטל דבריי)
עד דאתיתו לקמאי; אי אית לי טעמא - אמינא לכו, ואי לא - הדרנא בי; לאחר מיתה - לא
מיקרע תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה: לא מיקרע תקרעיניה: דאי הואי התם דלמא
הוה אמינא לכו טעמא (ושמא גם אתם תמצאו תירוץ לקושייתכם);
(בבא בתרא קלא,א)
מגמר נמי לא תגמרו מיניה (לדון מיניה, אלא כפי שדעתכם נוטה): דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות (כדתניא
במסכת נדה בשילהי פרק שני (דף כ:): רבי ראה דם בלילה וטימא; ראה ביום – וטהרו;
המתין שעה אחת וראהו אור – וטימא; אמר: אוי לי שמא טעיתי; ומקשינן: ודאי טעה,
דתניא: לא יאמר חכם 'אילו היה לח היה טמא' אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות!
והוא הדין לדבר התלוי בסברא: דאין לו אלא מה שלבו רואהו; ובפרק קמא דסנהדרין נפקא
לן מ'ועמכם בדבר המשפט': עמכם בדבר עמכם במשפט: אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.