דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קלה,א)
ההוא דהוה קא שכיב (והיו לו אחין ולא בנין, דמוחזק ליבם); אמרו ליה "אתתיה למאן (זקוקה ליבום או מותרת לשוק)"? אמר להו: חזיא לכהנא רבה (לאו
דוקא [כלומר: דוקא לא, כדלהלן], אלא שמותרת לכל אדם ואינה זקוקה ליבם; ומיהו לכהנא –
אסירא: דהא על ידי מגו ד'בעל שאמר "גרשתי את אשתי" - נאמן' מהימנינן, כדמפרש
ואזיל) (וכן
כתב רבנו גרשום: לאו משום דוקא קאמר 'לכהנא רבה', משום דאיהו דאסור באלמנה! אלא
לכל כנהנא הדיוטות, דאינה זקוקה ליבום דאית לה בני).
אמר רבה: מאי ניחוש לה (לאסרה לשוק)? הא אמר רב חייא בר
אבא אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" – נאמן (והאי
נמי הכי קאמר "גרשתי את אשתי" וחזיא לעלמא; ומיהו לכהנא אסירא, דהא לא
פטרינן לה אלא בטענת "גרשתי את אשתי", וגרושה פסולה לכהן; שהרי אינה
נפטרת בטענת "יש לי בנים" דהא מוחזק לן בגויה דאין לו בנים, ואיהו לא
טעין "יש לי בנים" דניהמניה על ידי מגו דמצי פטר לה בגט; הלכך הכי קאמר:
"גרשתי את אשתי" ונאמן הוא, דאי בעי מגרש לה)!
אמר ליה אביי: והא כי אתא רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי
את אשתי" - אינו נאמן!?
אמר ליה: ולאו מי לא שנינהו 'כאן למפרע וכאן להבא'?
ואשנויי ניקום ולסמוך (דלמא אמוראי נינהו דפליגי אליבא דרבי יוחנן, ואיכא
למאן דאמר אינו נאמן אפילו להבא: דלא אמרינן מגו, שהרי רגלים יש לדבר שלא גירשה,
דאם גירשה - קלא הוה ליה למילתא, כדאמרינן בהאשה שנתארמלה)?!
אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה (כאביי, ותיאסר לשוק; ומשום דאמר
לעיל 'למאי ניחוש' קאמר הכא דודאי איכא למיחש; ומהכא שמעינן דבעל שאמר "גרשתי
את אשתי" אינו נאמן). [רבנו
גרשום: להתירה, דנאמן, דנסמוך אשינויא; ואיכא דאמרי 'חוש לה' - דאינו נאמן.]
ההוא דהוה מוחזק לן (בגויה) דלית ליה אחי (חזקה בעלמא
בלא עדים, ויודעין היו בודאי דאין לו בנים; ואי לא דמוחזק לן דלית ליה אחי - היה
לנו לאסרה לשוק מספק, כיון דודאי אין לו בנים),
ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי.
אמר רב יוסף: מאי ליחוש לה? חדא דמוחזק לן דלית ליה אחין, ועוד: הא אמר
בשעת מיתה דלית ליה (ואף על פי שאין לו בנים, כיון דאמר "אין לי
אחים" - נאמן להתירה; ואף על גב דמוחזק לן באחי - נאמן להתירה, מגו דאי בעי
פטר לה בגיטא, ומה לו לשקר, כדאמרינן נמי לעיל: דאף על גב דמוחזק לן באחי ואמר
"זה בני" - נאמן להתירה משום מגו: דאתי מגו ומרע ליה לחזקה)!?
אמר ליה אביי: הא אמרי (בני העיר הזאת) דאיכא עדים במדינת
הים דידעי דאית ליה אחי (וצריכין אנו לחוש לדבריהם ולהמתין עד שנשמע מה בפי עדים)!
(ומשני:) השתא מיהת הא ליתנהו
קמן (ואין לנו אלא מה שעינינו רואות).
לאו היינו דרבי חנינא (דמקשינן בכתובות בפרק 'האשה שנתארמלה' גבי בנתיה דמר
שמואל דאשתביין ואסקינהו לארעא דישראל, ואמרו "נשביתי וטהורה אני" ושרינהו
רבי חנינא להנשא לכהנים, ואמרינן: והאיכא עדים במדינת הים שנטמאו?!), דאמר רבי חנינא: עדים (ומפרש התם דעדי טומאה אתמר) בצד אסתן (רוח צפונית) ותאסר (בתמיה)!?
אמר ליה אביי: אם הקלנו בשבויה <משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי (לא
גרסינן, ופירוש היה בספרים)> (דהרבה
הקילו בה חכמים במסכת כתובות: דאפילו אשה ועד אחד - נאמנין לומר 'טהורה'; וטעמא
דבשביל שנתייחדה בין השבאין - אין לנו לאסרה, שהרי סתם אשה משמרת עצמה מזנות,
ואוקמה אחזקתה, ואיסור קל הוא אם נישאת לכהן)
- נקל באשת איש (בתמיה? דאיכא איסור חנק! והרי היא בחזקת איסור עד
עתה, ואל תתירנה מספק כיון דאמרי אינשי דאיכא עדים במדינת הים שזקוקה ליבם) [והרי
אינה אשת איש אלא אלמנה, ספק שומרת יבם! וכן העיר הב"ח אות (ו), ותירוצו צריך
הסבר]!?
אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה (כאביי, ולא תנשא בלא חליצה) [רבנו
גרשום: ליהתר; איכא דאמרי: לאיסור].
"זה אחי" - אינו נאמן:
ואידך מאי קאמרי? אי קאמרי "אחונא הוא" (ומשום הכי קתני גבי נפלו לו נכסים
ממקום אחר דכולן יורשין אותו) - אמאי 'יטול עמו
בחלקו' ותו לא (הלא עם כל אחיו יש לו ליטול)?
אלא דקא אמרי "לאו אחינו הוא"? אימא סיפא: 'נפלו לו נכסים ממקום אחר -
יירשו אחיו עמו' - הא אמרי ליה "לאו אחונא הוא"!?
לא, צריכא דקא אמרי "אין אנו יודעין" (הלכך לא שקיל מינייהו מידי, דאמרי
ליה: "אייתי ראיה"! וכשמת - הן יורשין אותו מכח אחיהן החי שמודה להן
שאותו הספק אחיהן היה)!
אמר רבא: זאת אומרת '"מנה לי בידך" והלה אומר "איני
יודע" - פטור (ופלוגתא היא בכמה מקומות בגמרא (בבא קמא דף קיח.) דרב
הונא ורב יהודה אמרי חייב, ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור, וקיימא לן דפטור,
דהלכתא כרבי יוחנן מחבירו וכרב נחמן בדיני, אלא שישבע שבועת היסת שאינו יודע;
ומתניתין נמי: האח האחד טוען בשביל אחיו הספק "ממון יש לאחי בידכם"! והן
אומרים "אין אנו יודעין", ואמרינן פטורין, דאוקי ממונא בחזקת מריה).
אביי אמר:
(בבא בתרא קלה,ב)
לעולם אימא לך חייב (דברי ושמא - ברי עדיף),
ושאני הכא, דכ'מנה לאחר בידך' דמי (ושאני הכא: דהספק עצמו אינו יודע ואינו יכול לטעון טענת
ודאי, וספק וספק הוא, והלכך אוקי ממונא בחזקת מריה; אבל האח טוען בשביל הספק
"מנה לאחי בידכם" - הלכך אמרי ליה: "לאו בעל דברים דידן את").
מת - יחזרו נכסים למקומן:
בעי רבא: שבח ששבחו נכסים מאליהם – מהו? בשבח המגיע לכתפים (שנתן
זה לספק קרקע ריקנית, וטרח בה זה הספק לחרוש ולזרוע, והרי היא עתה - כשחוזרת לו
לנותן - מלאה פירות) לא תיבעי לך (דהא
ודאי כולהו חולקים בהאי שבח), דכי נפלו לו נכסים
ממקום אחר דמי (דהא לא קרינא ביה 'יחזרו נכסים למקומן' שהרי לא נתן
לו פירות אלא קרקע ריקנית); כי תיבעי לך בשבח
שאינו מגיע לכתפים, כגון דיקלא ואלים (דלא נשתנה שמו מכבתחלה),
ארעא ואסקא שרטון (מעצמה; שלא זיבלה הספק ולא טרח בכך) – מאי?
תיקו.
משנה:
מי שמת ונמצאת דייתיקי (שטר צוואת שכיב מרע, כדדריש ליה בגמרא 'דא תהא למיקם
ולהיות') קשורה על יריכו (רבותא
נקט: דליכא למימר אחֵר כתב ונתנה לשם כדי לזכות בנכסי המת)
[## ואינה כבתב ידו] - הרי זו אינה כלום (שאפילו
אם החזיק אחר מיתה באותו השטר - אותו שנכתבה לו המתנה לא קני: דאף על גב דצוואת שכיב
מרע קונה לאחר מיתה, הני מילי כדי שלא תטרף דעתו עליו; אבל כח השטר לא עדיף
כצוואתו, שהרי לא גמר להקנותו אלא בקבלת השטר, ואין שטר לאחר מיתה); זיכה בה (השכיב מרע) לאחֵר (מחיים,
אף על פי שלא נכתב לשם אותו האיש, אלא כך אמר לו: "נכסים הכתובים בשטר זה אני
מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני" - הרי זה קנה: דלא גרע מצוואת פיו; ורבותא קתני;
'לאחר' גרסינן בסדר המשנה), בין מן היורשין בין
שאינן מן היורשין - דבריו קיימין (אף על גב דאין ראוי ליורשו - קני לאחר מיתה
בלא קנין, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו).
גמרא:
תנו רבנן: איזה היא 'דייתיקי' (איזו היא מתנת שכיב מרע שגובה לאחר מיתה אף על גב דלא
כתב בה 'מהיום')? כל שכתוב בה 'דא תהא
למיקם ולהיות (אחר מיתתי)'; ואיזה היא 'מתנה'?
כל שכתוב בה 'מהיום ולאחר מיתה' (דמשמע הכי: גופה קנוי לך מהיום, ופירי
- לאחר מיתה; אבל אי לא הוה כתב בה 'מהיום' - אינו קונה, דאין מתנה לאחר מיתה:
שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים
המתנה, ואחר מיתה - היאך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר?).
(ומתמהינן:) אלא 'מהיום ולאחר
מיתה' - הוא דהויא מתנה (טעמא דהויא מתנה משום דכתב 'לאחר מיתה' בהדי 'מהיום'), (אבל אם כתב) 'מעכשיו' ('מהיום'
גרידא) לא הויא (מתנתו) מתנה (והלא קל וחומר הוא דהוי מתנה גמורה מעכשיו, שהרי נתן
לו גוף ופירות מהיום)?
אמר אביי: הכי קאמר: איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע, דלא קני (פירות) אלא לאחר מיתה (דומיא דמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא
לאחר מיתה)? - כל שכתוב בה 'מהיום ולאחר
מיתה' (ומיהו בהכי עדיפא משכיב מרע: דמתנת שכיב מרע יכול לחזור
בו וליתן לאחֵר, כדלקמן: דייתיקי מבטלת דייתיקי; אבל מתנת בריא, ד'מהיום ולאחר
מיתה' - אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו, אלא פירות).
יתיב רבה בר רב הונא באכסדרא דבי רב, ויתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: שכיב
מרע שאמר "כתבו ותנו מנה (מנכסי) לפלוני", ומת (השכיב
מרע קודם שכתבו ונתנו לו את השטר למקבל מתנה)
- (שוב) אין כותבין ונותנין (לו את
המנה), שמא לא גמר להקנותו אלא
בשטר, ואין שטר לאחר מיתה (והאי דנקט "כתבו ותנו" - לאו דוקא; דהוא
הדין אם אמר "תנו וכתבו", כדמוכח לקמן: דלא חשיב ליה מיפה את כחו לקנות
בלא שטר עד דאמר להו "תנו" - אף "כתבו", כדלקמן). אמר להו רבי אלעזר: איזדהרו בה (שכן
הלכה).
רב שיזבי אמר: רבי אלעזר אמרה, ואמר להו רבי יוחנן: איזדהרו בה. (אצטריך
רבי יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר תלמידו, שיאמינו בו.)
אמר רב נחמן בר יצחק: כותיה דרב שיזבי מסתברא: אי אמרת בשלמא רבי אלעזר
אמרה - אצטריך רבי יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר; אלא אי אמרת רבי יוחנן אמרה -
אצטריך רבי אלעזר לאסהודי עליה דרבי יוחנן רביה? ועוד: תא שמע דרבי אלעזר אמרה:
דשלח רבין משמיה דרבי אבהו: הוו יודעים ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו (רב [## וכן כתב רבינו גרשום; אך רב לא היה מרבותיו של רבי אבהו, אלא רבי יוחנן
היה! אלא כך הכוונה: שבבל אמרו 'משום רבינו', היינו רב, אבל רבי אבהו אמר את שמו
של רב, או אמר 'רבכם', ואחרכך הביא את דברי רבי יוחנן רבו שחולק על דברי רב,
כדלהלן]):
'שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - אין כותבין ונותנין שמא לא
גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה; ורבי יוחנן אמר: תיבדק (לאו
לאיפלוגי עליה דרבי אלעזר אתא, דהא אסהיד רבי יוחנן עליה דרבי אלעזר כדאמרינן
לעיל! אלא לפרושי אתא: שצריך לבדוק היאך צוה האי שכיב מרע לכתוב שטר זה; משום
דזמנין דכותבין ונותנין אף לאחר מיתה, כגון במיפה שכיב מרע כחו של מקבל מתנה,
כדמפרש ואזיל: דאמר "תנו אף כתבו וכו').
מאי 'תיבדק'?
כי אתא רב דימי אמר (שני דברים; והשניה מפרשת להך בדיקה): [1] דייתיקי מבטלת
דייתיקי (שכיב מרע שכתב נכסיו לאחד, וחזר וכתב לאחר, שני קנה,
ראשון לא קנה, שהרי שכיב מרע יכול לחזור במתנתו, כדאמרינן בפרק 'מי שמת'; וכיון
שכתב לשני - חזר בו מן הראשון; ודוקא בכתיבה בלא זיכוי, כדאמרינן לקמן בפרקין ד'מי
שמת' [קנב,ב]: 'פשיטא כתב לזה וכתב לזה
היינו דכי אתא רב דימי אמר 'דייתיקי מבטלת דייתיקי; כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה:
רב אמר ראשון קנה כו'; אבל גבי מתנת בריא: שאינו
יכול לחזור בו - ראשון קנה ולא שני); [2] שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת –
רואין: אם כמיפה את כחו (אם כדי ליפות כחו של מקבל מתנה צוה השכיב מרע לכתוב
לו את השטר: להיות לו לעדות על מתנה זו, ולא לעכב המתנה נתכוין: דלא יקנה אלא בשטר) – כותבין (ונותנין אפילו לאחר מיתה; ולקמן מפרש היכי דמי), ואם לאו - אין כותבין. (והיינו 'תיבדק' דלעיל.)
מתיב רבי אבא בר ממל: 'בריא שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת -
אין כותבין ונותנין'; הא שכיב מרע - כותבין ונותנין (דכי היכי דאמרינן גבי צוואת שכיב
מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמו, משום דלא תטרף דעתו עליו – הכי נמי אמרינן גבי
שטר שלו: דיש שטר אפילו לאחר מיתה: דכנכתב מחיים דמי)!?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה (להך דוקיא): במיפה את כחו (ומיהו
בריא, אף על גב שמיפה את כחו כענין זיכוי שכיב מרע, דקאמר "תנו אף כתבו"
- אפילו הכי אין כותבין ונותנין לאחר מיתה, דבבריא אמרינן: משום דדבריו אינן
ככתובין - הוצרך לזכות לו בשטר, ולא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה).
היכי דמי 'מיפה את כחו'?
(בבא בתרא קלו,א)
כדאמר רב חסדא (לקמן בפרק 'מי שמת' [קנא,ב]: דאמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו, אף
על פי שקנו מידו, אם עמד – חוזר;
ומשמע: הא אם מת - מקבל מתנה קנה, ואף על פי שכתוב קנין בהך מתנת שכיב מרע - לא
אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה; ומקשינן מינה התם לשמואל,
דאמר [נה,ב; קנב,א]: מתנת שכיב מרע שכתוב בה
קנין לא ידענא מאי אידון בה: דשמא
לא גמר להקנותו אלא בשטר, ושטר של שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה, ואין שטר לאחר
מיתה? ומשני התם [קנב,א]: במיפה
את כחו ההוא דרב יהודה אמר שמואל, ואין
הקנין מגרע כח השטר של שכיב מרע, שלא הקנה לו אלא ליפות את כחו; ואמרינן [קנב,ב]: היכי דמי 'מיפה את כחו'? אמר רב חסדא): 'וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא' (כלומר: אינו אלא תוספת בעלמא,
ליפות את כחו) – הכא נמי דאמר "אף
כתובו וחתומו והבו ליה".
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.