דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קלה,ב)
מתיב רבי אבא בר ממל: 'בריא שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת -
אין כותבין ונותנין'; הא שכיב מרע - כותבין ונותנין (דכי היכי דאמרינן גבי צוואת שכיב
מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמו, משום דלא תטרף דעתו עליו – הכי נמי אמרינן גבי
שטר שלו: דיש שטר אפילו לאחר מיתה: דכנכתב מחיים דמי)!?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה (להך דוקיא): במיפה את כחו (ומיהו
בריא, אף על גב שמיפה את כחו כענין זיכוי שכיב מרע, דקאמר "תנו אף כתבו"
- אפילו הכי אין כותבין ונותנין לאחר מיתה, דבבריא אמרינן: משום דדבריו אינן
ככתובין - הוצרך לזכות לו בשטר, ולא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה).
היכי דמי 'מיפה את כחו'?
(בבא בתרא קלו,א)
כדאמר רב חסדא (לקמן בפרק 'מי שמת' [קנא,ב]: דאמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו, אף על
פי שקנו מידו, אם עמד – חוזר; ומשמע:
הא אם מת - מקבל מתנה קנה, ואף על פי שכתוב קנין בהך מתנת שכיב מרע - לא אמרינן
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה; ומקשינן מינה התם לשמואל, דאמר
[נה,ב; קנב,א]: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין
לא ידענא מאי אידון בה: דשמא לא גמר להקנותו אלא
בשטר, ושטר של שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה? ומשני התם
[קנב,א]: במיפה את כחו ההוא דרב יהודה אמר שמואל, ואין הקנין מגרע כח השטר
של שכיב מרע, שלא הקנה לו אלא ליפות את כחו; ואמרינן [קנב,ב]: היכי דמי 'מיפה את כחו'? אמר רב חסדא): 'וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא' (כלומר: אינו אלא תוספת בעלמא, ליפות
את כחו) – הכא נמי דאמר "אף כתובו
וחתומו והבו ליה".
איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה כותבין ונותנין (לאחר מיתה במיפה את כחו, כרבי
יוחנן דאמר 'תבדק'; והכי מוקמינן ליה בהדיא להא דשמואל במיפה את כחו לקמן ב'מי
שמת' [קנב,ב]);
וכן אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה כותבין ונותנין.
משנה:
הכותב נכסיו לבניו (בריא שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן
יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה, ורוצה לכתוב להם נכסיו לאחר מותו אלא שיאכל
פירות בחייו) צריך שיכתוב 'מהיום ולאחר
מיתה' (דמשמע: מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו, ולאחר מיתה תהא
נגמרת המתנה: שתאכל גם הפירות לאחר מיתתי; אבל בלא 'מהיום' לא נתן להם כלום: דאין
מתנה לאחר מיתה, דבההיא שעתא - אין לו חלק בהן שיוכל להקנותן)
- דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אינו צריך (לכתוב 'מהיום' [אבל 'לאחר מיתה' צריך לכתוב];
וטעמא מפרש בגמרא).
הכותב נכסיו לבנו (הוא הדין לאחֵר)
לאחר מותו (היינו 'מהיום ולאחר מיתה'):
האב אינו יכול למכור (לאחר הגוף, והפירות לגמרי)
מפני שהן כתובין לבן (הגוף מעכשיו, ופירות לאחר מיתה),
והבן אינו יכול למכור (לגמרי בחיי האב)
מפני שהן ברשות האב (לאכול פירות; אלא בין שניהן יכולין למכרן לגמרי
מעכשיו: שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף).
מכר האב (סתמא) - מכורים (מכורין
לפירותיהן ללוקח) עד שימות (האב;
אבל לכשימות האב - יטול הבן גם גוף גם פירות, או הוא או הבא מכחו, לא שנא מת האב
בחיי הבן ולא שנא מת הבן בחיי האב: שהפירות מכר האב, אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה
שכתב לו האב, וכשמת הבן ואחר כך האב ויש לו בנים לאותו הבן - הן יורשין את כחו); מכר הבן (בחיי האב) - אין ללוקח בהן
כלום (אין ללוקח פירות)
עד שימות האב (שהרי הוא כבן; אבל כשימות האב - יש לו מיהת ללוקח גוף
ופירות: וכגון שהבן קיים; אבל מת הבן ואחר כך מת האב - פלוגתא היא בגמרא אם קנה
לוקח אם לאו).
גמרא:
וכי כתב 'מהיום ולאחר מיתה' מאי הוי? הא תנן [גיטין פ"ז מ"ג; עב,א]: ''מהיום ולאחר
מיתה' - גט ואינו גט (דשמא כך אמר: מעכשיו יהא גט אם אמות; או דלמא מהדר קא
הדר ביה, ואין גט לאחר מיתה; הלכך הויא ספק מגורשת, ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחֵר
- צריכה גט משניהם
(ומשני:) התם (גבי גט) מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי (לא
שייכי בה שתי מתנות כי הכא, דנימא מקצת הגט מהיום ומקצתו לאחר מיתה כדאמר גבי מתנת
קרקע; הלכך מספקא לן אי תנאה הוי כו' כדפרישית),
אבל הכא (איכא לאוקמי תרוייהו שפיר)
- (ד)הכי קאמר ליה: גופא
קני מהיום, פירא לאחר מיתה (וכיון דאיכא למימר הכי - לא נתכוין לא לתנאי ולא
לחזרה, דהכי משמע טפי).
רבי יוסי אומר: אינו צריך:
רבה בר אבוה חלש; על לגביה רב הונא ורב נחמן; אמר ליה רב הונא לרב נחמן:
בעי מיניה הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כרבי יוסי?
אמר ליה: טעמיה דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה?
אמר ליה: את בעי מיניה אי הלכה אי לא, וטעמיה אנא אמינא לך.
בעא מיניה; אמר ליה: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
בתר דנפקו - אמר ליה [רב
הונא לרב נחמן]: היינו טעמיה דרבי יוסי: דאמר זמנו של שטר (שכתב בתחלתו "בכך וכך בשבת
אמר לנו פלוני: 'הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי'") מוכיח עליו (שמאותו זמן התחילה המתנה; דאי לא תימא הכי - זמן
שנכתב בשטר בחנם נכתב! אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב).
תניא נמי הכי: רבי יוסי אומר: אינו צריך מפני, שזמנו של שטר מוכיח עליו (והכי
הלכתא כרבי יוסי: דאם כתב 'לאחר מיתה' קנה אף על גב דלא כתב 'מהיום': דהא אמר רב:
הלכה כרבי יוסי; ואף על גב דאמר בפרק
'המגרש' (גיטין דף פה:): אתקין רב בגיטין 'מן יומא דנן' לאפוקי מדרבי יוסי דאמר
זמנו של שטר מוכיח עליו, הואיל ולא איתמר בהדיא התם בגיטין - הדר ביה רב מהא דאמר
הלכה כרבי יוסי, אלא אתקין אית לן למימר לגבי גט אשה, הואיל ואין בו דבר קנין -
משום הכי הוא דאתקין, לרווחא דמילתא, משום חומרא דעריות; אבל גבי ממונא הלכה כרבי
יוסי, כי יש לומר כי לא אמר רב 'הלכה כרבי יוסי' אלא בשטר שיש בו קנין; וראינו בדברי הגאונים ז"ל [גם ברי"ף]
שאמרו: הכי נהיגי במתיבתא: כרבי
יהודה אפילו בממון'; כתקנת רב בגיטין; ואילו
היתה קבלה בידם כי הלכה כרבי יהודה - לא היו מניחין 'הלכה' ומפרשין 'מנהג'! (ועוד)
שלא אמרו כי הלכה אפילו בממון כתקנת רב בגיטין, אלא 'נהגו'; ויש לומר דכיון
דחזו דסוגיא דשמעתא לקמן כרבי יהודה - נהגו כוותיה; כן פירש רבינו חננאל גאון;
ותפוס דברי רבי יוסי גבי ממון, דהא רב נחמן - דהלכתא כותיה בדיני - הוא דבעא מרבה
בר אבוה, אלמא סבירא ליה לרב נחמן הכי).
בעא מיניה רבא מרב נחמן: בהקנאה (בשטר שכתוב בו קנין)
- מהו (מי פליג רבי יהודה, ומצריך למכתב 'מהיום', ומשום הכי
קמבעיא ליה: דאיכא למימר דבשטר מתנה בלא קנין פליגי, כגון שכתב 'שדי נתונה לך לאחר
מיתה', ומסר לו את השטר, וכדקיימא לן דקרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה)?
אמר ליה: בהקנאה אינו צריך.
רב פפי אמר: איכא אקניתא דצריך, ואיכא אקניתא דלא צריך: 'אקנייה, וקנינא
מיניה' - לא צריך (זהו שכותבין בכל שטר שכתוב בו קנין שני קנינין: אחד
בתחלת השטר: 'וכך אמר לנו "הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו"' והיינו
'אקנייה': שהקנה לעדים בקנין סודר לזכות לו למקבל מתנה, ואחד בסוף השטר: 'וקנינא
מן פלוני לפלוני ככל מה דכתוב ומפורש לעיל כו', כדאמר לקמן ב'גט פשוט' (דף קסא:) -
צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה; והלכך אם כתוב בראש השטר 'אקנייה' ובסיפא
כתוב 'וקנינא' - היינו ייפוי כח: דמשמע שני קנינין: (1)הוא הקנה, (2)וגם אנו קנינו
ממנו; - וקנין יתירא הוא ייפוי כח, לקנות מהיום);
(אבל אם כתב בראש השטר)
'קנינא מיניה, (ובסופו) ואקנייה' (משמע
קנין אחד, דפרושי קא מפרש: ו'קנינא מיניה',
והיאך? - שהרי הקנה לנו ואמר "כך וכך אני נותן לפלוני"; כן נראה
שיטה זו בעיני, ועיקר) – צריך. (ואין
לפרש שכתב בשטר שני דברים הללו ביחד 'דאקנייה' 'וקנינא מיניה', דאם כן אמאי משוה
חילוק בין 'אקנייה וקנינא מיניה' ל'קנינא מיניה ואקנייה'? לישוי חילוק בין היכא
דכתב שני לשונות קנין להיכא דלא כתב אלא אחד?!)
מתקיף לה רב חנינא מסורא: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן (אין
רוב חכמים בקיאין בחילוק לשון זה) וספרי ידעי (בתמיה,
דאמרי "לכך נתכוונו", ולא צריך למכתב 'מהיום')?
שאלונהו לספרי דאביי וידעי ולספרי דרבא וידעי!
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין 'אקנייה וקנינא מיניה', בין 'קנינא מיניה
ואקנייה' - לא צריך [לכתוב
'מהיום', אלא רק 'לאחר מיתה']; ו'בדוכרן פתגמי דהוי באנפנא' (היינו שטר עדות בלא קנין; זכרון דברים
ולא זכרון קנין) פליג (והיינו כרב נחמן דאמר 'הקנאה אינו
צריך').
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אתון הכי
מתניתו לה (בלשון בעיא, כדאמרן לעיל: 'בעי רבא מרב נחמן כו'), אנן הכי מתנינן לה: אמר רבא אמר רב נחמן: בהקנאה
אינו צריך, בין 'אקנייה וקנינא מיניה' בין 'קנינא מיניה ואקנייה' - לא צריך (והכי
קיימא לן: דאפילו לרבי יהודה לא צריך לכתוב 'מהיום' בשטר שיש בו קנין); ב'דוכרן פתגמי דהוו באנפנא' פליגי.
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו [האב אינו
יכול למכור מפני שהן כתובין לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב. מכר
האב - מכורים עד שימות; מכר הבן - אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב]:
איתמר: מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב:
(בבא בתרא קלו,ב)
אמר רבי יוחנן: לא קנה לוקח; וריש לקיש אמר: קנה לוקח.
רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח (לא קנה לוקח אפילו לכשימות האב אחר כך, שמעולם לא היו
ראוין לבא לידי הבן, אלא יחזרו לשאר יורשי האב):
קנין פירות (שיש לו לאב) - כקנין הגוף דמי (כאילו
הגוף קנוי לו דמי, ולא היה הבן יכול למכור אלא על מנת דאתו לידיה; וכיון דלא אתו
לידיה - לא קני לוקח; ומיהו אם לא מכרן הבן, ולא סילק נפשו מהם, ומת הבן בחיי האב
- לכשימות האב יירש בן הבן את זכות אביו שהיה לו בקרקע),
וריש לקיש אמר: קנה לוקח: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
(ומיהו אם לא מכרן הבן בחיי האב - היה מודה רבי יוחנן
שאף על פי שמת הבן ואחר כך מת האב - אפילו הכי יורשי הבן יורשין את מתנתו, ולא
יורשי האב; אבל גבי מכירה - הרי סילק נפשו משעת מכירה, וגם לא בא לידו שיוכל הלוקח
לזכות מכחו! ובפרק החובל בבבא קמא מפרש לפלוגתייהו הכי: רבי יוחנן אמר: לא קנה
לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר
הבן אין ללוקח עד שימות האב', הא
כי מיית [האב] - אית
ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב, דאתו להו לידיה דבן; אבל מת הבן בחיי האב - דלא
אתו לידיה דבן, כי מיית אב - נמי לית ליה ללוקח! אלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי,
וכי זבין - לאו דידיה זבין; ריש לקיש אמר: קנה לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב' כי מיית מיהא אית ללוקח, לא שנא לא מת הבן בחיי האב,
דאתו לידיה דבן, לא שנא מת הבן בחיי האב, דלא אתו לידיה דבן - קנה לוקח! אלמא קנין
פירות - לאו כקנין הגוף דמי, וכי זבין - דידיה זבין)
והא איפליגו בה חדא זימנא, דאיתמר: המוכר שדהו לפירות: רבי יוחנן אמר: מביא
וקורא (מקרא בכורים, דקרינא ביה 'האדמה אשר נתתה לי ה'' (דברים כו)); וריש לקיש אמר:
מביא ואינו קורא (שאינו יכול לקרות 'האדמה אשר נתתה לי'; ומיהו בהבאה חייב, דכתיב 'אשר תביא מארצך': שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו): רבי יוחנן אמר 'מביא וקורא', קסבר קנין פירות כקנין
הגוף דמי, וריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי!
אמר לך רבי יוחנן: אף על גב דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי, הכא אצטריך:
סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל (גופא לגמרי, וקנין פירות דאית ליה - לא ליהוו קנין
הגוף) - קא משמע לן;
ורבי שמעון בן לקיש אמר: אף על גב דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף
דמי, הכא אצטריך: סלקא דעתך אמינא כל לגבי נפשיה - אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא
ליה - קא משמע לן.
(והכי נמי הוה מצי למימר
דאי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי, משום דכל לגבי
נפשיה - אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה, וכיון דעכב לעצמו פירות - שייר בקנין
הגוף לעצמו, אבל לגבי מוכר שדהו לפירות - מודי רבי יוחנן לריש לקיש דקנין פירות
שמקנה לאחרים לאו כקנין הגוף דמי: דבכל דוכתא נפשיה עדיפא ליה; ומשום
דשמעינן לה מתירוציה דריש לקיש - לא חשש הגמרא לפרש כן; ולריש לקיש נמי: אי איתמר
בהא - בהא קאמר ריש לקיש משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל, אבל לגבי מוכר שדהו
לפירות - אימא מודי ליה לרבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי – קא משמע לן.)
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '"נכסי לך ואחריך יירש פלוני, ואחריו
יירש פלוני": מת ראשון - קנה שני; מת שני (אחרי
הראשון) - קנה שלישי; מת שני
בחיי ראשון - יחזרו נכסים ליורשי ראשון (כלומר כשימות הראשון - יורשיו
יורשין מכחו, שהרי לא זיכה לשלישי אלא מכח השני, דהא לא קאמר לראשון "נכסיי
לך ואחריך לפלוני ואם אין פלוני יתנו לפלוני השלישי"; וכיון דשני לא זכה -
שלישי נמי לא יקנה, אלא יורשי ראשון יירשו להני נכסים ואף על גב דלא היו קנוין
לראשון אלא לאכול פירותיהן כל ימי חייו, דהא קאמר ליה "ואחריך לפלוני" -
אפילו הכי: כיון דאין 'אחריך' קיים - זכו יורשי ראשון בגוף ופירות; אי אמרת בשלמא
'קנין פירות הוי חשוב כקנין הגוף' - הלכך איכא למימר יחזרו ליורשי ראשון, שהרי
הפירות קנוין לו וכקנין הגוף דמי: דאף על גב דהמוכר שדהו לפירות לא קנה בעל הפירות
את הגוף משום קנין פירות כקנין הגוף - היינו משום דבהדיא פירות מכר לו, ולא
גוף, והרי הוא כמי שאמר לו "ואחר אותו זמן יהא הגוף והפירות שלי"; אבל
הכא - לא שייר לעצמו כלום, אלא לשלישי נתן את הגוף, ולראשון ולשני נתן את הפירות,
וכיון דאיכא תרתי: שיש לראשון קנין פירות דכקנין הגוף דמי, וגם סילק הנותן עצמו
מגוף ופירות - הלכך יחזרו ליורשי ראשון)',
ואם איתא (אלא אי איתא דלאו כקנין הגוף דמי - מאיזה טעם יחזרו
לראשון?) – 'ליורשי נותן' מיבעי ליה (שהרי
לראשון נתן פירות, ואין אחריו איש שיקבל - לא הגוף ולא פירות - הלכך יחזרו לנותן
או ליורשיו)!?
אמר ליה: כבר תרגמה רב הושעיא בבבל: 'אחריך' שאני; וכן רמי רבה בר רב הונא
קמיה דרב, ואמר 'אחריך' שאני (דמשמע: דגוף ופירות נתן לראשון, דהא בהדיא פריש
"אחריך יירש פלוני", והא ליתיה דלירש, הלכך ישארו ביד יורשי ראשון, דהכי
קאמר ליה: "כל ימי חייך יהא הכל שלך: הפרי והגוף, ומה שישתייר אחריך - יקבל פלוני";
ואם היה רוצה ראשון - יכול למכור הגוף, כדלקמן);
(לרבי יוחנן פריך:)
והתניא: 'יחזרו ליורשי נותן' (אף על גב דאיכא למימר 'אחריך שאני' - אפילו הכי יחזרו
ליורשי נותן, דקנין פירות דראשון - לאו כקנין הגוף דמי, וכל שכן קנין פירות דעלמא
דלאו כקנין הגוף דמי, כריש לקיש, וקשיא לרבי יוחנן)?
(בבא בתרא קלז,א)
תנאי היא (ולא גרסינן 'אלא אחריך נמי תנאי היא', דמשמע דתירוצא
דתרצינן לעיל לריש לקיש 'אחריך שאני' - לאו תירוצא הוא, דהא ודאי לריש לקיש מתרצינן
'אחריך שאני', כדמתרצי רב ורבי הושעיא לעיל, דהשתא קיימי כולהו ברייתות כריש לקיש,
בין למאן דאמר 'יחזרו ליורשי נותן' בין למאן דאמר 'יחזרו ליורשי ראשון' - כולהו
סבירא להו דקנין פירות דעלמא לאו כקנין הגוף דמי; דאפילו הך דקתני 'יחזרו
ליורשי ראשון' - היינו משום דאחריך שאני; אלא לרבי יוחנן הוא דמתרצינן הכי 'תנאי
היא', כלומר: איכא תנאי דפליגי בקנין פירות דראשון אי כקנין הגוף דמי או לא, ואנא
[רבי יוחנן]
סבירא לי כמאן דאמר כקנין הגוף דמי), דתניא: '"נכסי לך ואחריך
לפלוני" - וירד ראשון ומכר ואכל - השני מוציא מיד הלקוחות (אחר
שימות הראשון, דקנין פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי, ו'אחריך' שאני לא
אמרינן אליבא דרבי) - דברי רבי; רבן שמעון
בן גמליאל אומר: אין לשני אלא מה ששייר ראשון (ואם לא שייר כלום - לא יטול השני
כלום, דקנין פירות דראשון כקנין הגוף דמי לרבי יוחנן; ולריש לקיש טעמא משום
ד'אחריך' שאני)
(דרבי סבירא ליה לאו כקנין הגוף דמי; והך
ברייתא דקתני 'יחזרו ליורשי נותן' - רבי היא; ורבי שמעון [בן
גמליאל] סבירא ליה כקנין הגוף דמי; והך
דקתני 'יחזרו ליורשי ראשון' - רבי שמעון היא, ואנא [רבי
יוחנן] סבירא לי כרבי שמעון; והיינו
דפסיק רבי יוחנן כרבי שמעון; ומיהו לריש לקיש לאו בקנין פירות כקנין הגוף
דמי פליגי, אלא לכולי עלמא לאו כקנין הגוף דמי, ובהא פליגי: רבי סבר 'אחריך' נמי
קנין פירות בעלמא הוא דאית ליה לראשון, והלכך שני מוציא מיד הלקוחות, והיכא דמת
שני - יחזרו ליורשי נותן, דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ורבן שמעון בן
גמליאל סבר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, והכא 'אחריך' שאני, וגוף
ופירות אקני לראשון, הלכך אין לשני אלא מה ששייר ראשון, והיכא דמת שני - יחזרו
ליורשי ראשון; וכן עיקר: דהשתא לא תקשי הלכתא אהלכתא: דהא פסקינן הלכתא כריש לקיש
בפרק 'החולץ' דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ובהא ד'אחריך לפלוני' קיימא
לן כרבן שמעון דאין לשני אלא מה ששייר ראשון, כדפסקינן הלכתא לקמן, ולא פליג ריש
לקיש על ההוא פסק דפסיק רבי יוחנן לקמן; ומדאביי [להלן] נמי איכא למשמע דהכי קיימא לן, דאמר אביי 'איזהו רשע
ערום כו'; ולקמן נמי בההיא אתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי אזל איהו
אקנייה לבנו קטן כרבן שמעון כו' עד אפילו רבן שמעון לא קאמר כו' - דמהתם נמי
שמעינן דהלכתא כרבן שמעון; והלכך בעינן לפרושי דרבן שמעון סבירא ליה כריש לקיש
דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, והכא היינו טעמא ד'אחריך' שאני, ולא תקשי
הלכתא אהלכתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.