דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קלח,ב)
משנה:
(אהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו קאי דאקני ליה גופא מהיום
ופירי לאחר מיתה, והלכך:) האב תולש ומאכיל לכל מי
שירצה (מאכיל האב בחייו פירות שתלש לכל מי שירצה), ומה שהניח תלוש (אבל מה שהניח מחובר לקרקע בשעת מיתתו) - (אף על פי שעומד לתלוש - הרי הוא של בנו מקבל מתנה;
ודוקא בנו; אבל הכותב נכסיו לאחֵר - אפילו מה שהניח מחובר לקרקע בשעת מיתתו) הרי הוא של יורשין (- ולא למקבל מתנה לבדו, שדעתו של
אדם קרובה אצל בנו יותר מאחֵר; והכי מוכח בגמרא).
גמרא:
(ומקשינן:) תלוש – אִין (מה שהניח
תלוש הרי הן של יורשין), (אבל)
מחובר - לא (המחובר הרי הוא של מקבל מתנה, דכגופה של קרקע דמי, ואקנייה
ניהליה לאחר מיתה)?
(בבא בתרא קלט,א)
והא תניא 'שמין את המחוברין ללוקח' (ובתוספתא דכתובות [משנה ז בשנויים] היא שנויה: 'מכר הבן ומת [בגירסתנו: או שמת
האב] האב - אם יש בנכסים מחוברים לקרקעות
שמין לו'; ולעיל מינה [משנה ו] קתני 'הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה
[דברי רבי יהודה...]' ופירושה: הכותב כל נכסיו
מהיום ולאחר מיתה לבנו, והלך אותו הבן ומכר הנכסים הללו בחיי אביו, ואחר זמן מת
האב - זכה הלוקח במה שמכר לו בגופה של קרקע; ואם יש בנכסים פירות מחוברין - לא זכה
הלוקח אלא בגופה של קרקע, אבל בפירות - אף על גב דמחוברים הן - ליורשין הן; לפיכך
שמין אותן ללוקח, ונותן דמיהן ליורשין)?
אמר עולא (ומשני): לא קשיא: כאן (מתניתין) בבנו (שכתב לבנו ולא מכרן לאחֵר בחיי האב, דדעתו של אדם קרובה
אצל בנו, כדמפרש לקמיה, דלדעת כן אקני ליה גופא לאחר מיתה עם פירות המחוברין -
דליזכי בהו איהו גופיה, ולא לדעת כן שיזכה בהן הלוקח מבנו בחייו; אי נמי הבן עצמו
לא אקני ללוקח - דהוא אחֵר - אלא הגוף, ולא הפירות אף על גב דמחוברין), כאן באחֵר (שמכרו הבן לאחֵר בחיי האב):
הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. (והוא הדין אם כתבו האב לאחֵר 'מהיום ולאחר מיתה'
- שאין לו חלק במחוברין.)
משנה:
(בדלא כתב נכסיו מיירי:)
הניח בנים גדולים וקטנים - אין הגדולים מתפרנסין (לבוש וכסות)
על ידי הקטנים ולא הקטנים נזונין (מזונות ממש) על הגדולים, אלא חולקין
בשוה (ולפי שפרנסת הגדולים מרובין מפרנסת הקטנים, ומזון
הקטנים וטפולן מרובה משל גדולים - לכך הוצרך לומר שהקטנים מעכבין על הגדולים
מלהתפרנס, והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון מתפוסת הבית, אלא חולקין בשוה ויתפרנס
ויזון כל אחד מחלקו).
נשאו הגדולים (נשים ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהן קודם
חלוקה) - ישאו הקטנים (ישאו
גם הקטנים כמו כן קודם חלוקה);
ואם אמרו קטנים (לאחר מיתת אביהן)
"הרי אנו נושאין (עתה) כדרך שנשאתם אתם (בחיי אבינו)" - אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם (בחייו) – נתן (והכי מפרש לה בגמרא).
הניח בנות גדולות וקטנות (ולא בנים) אין הגדולות מתפרנסות
על ידי הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה (הכי מיפרשא
כולה כדפרשינן גבי בנים).
נשאו גדולות (לאחר מיתת האב) ישאו (נמי) קטנות;
ואם אמרו קטנות "הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם" - אין שומעין להן.
זה חומר בבנות מבבנים (היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשין ואיכא נמי בנות
בהדייהו): שהבנות נזונות על הבנים (בנכסים
מרובין, כדתנן בריש פירקין דלקמן: 'הבנים
יירשו והבנות נזונות' דהכי הוה תנאי כתובה: 'בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון מתזנן מנכסי כו') ואין נזונות על (גירסת הרשב"ם:
מן) הבנות (ואין נזונות הבנות הקטנות מן הגדולות: דבמקום שהן יורשות כל הנכסים
- ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן).
גמרא:
אמר רבא האי גדול אחי (שנושא ונותן בנכסים)
דלבש ואיכסי מביתא (ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו
מיליה) - מאי דעבד עבד (ולא יטלו
כנגדו; ומיהו לכתחלה אין לבזבז בממון אחיו כל כך).
והא אנן תנן 'אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים'!?
מתניתין בשרכא (אדם בטל שאין להם ריוח בדבר).
שרכא? פשיטא!
מהו דתימא ניחא להו דלא נינוול - קא משמע לן.
נשאו גדולים ישאו קטנים:
מאי קאמר (דמתניתין? לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא: דקתני רישא 'נשאו גדולים ישאו קטנים' והדר תני 'אם אמרו קטנים' דמשמע לא ישאו קטנים)?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן - ישאו קטנים לאחר מיתת
אביהן, אבל נשאו גדולים בחיי אביהן, ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן "הרי אנו נושאין
כדרך שנשאתם אתם" - אין שומעין להן, אלא מה שנתן להן אביהן – נתן.
הניח בנות גדולות וקטנות:
שלח ליה אבוה בר גניבא לרבא: ילמדנו רבינו: לוותה ואכלה ועמדה ונשאת (והכניסה
כל נכסיה לבעלה כדרך נשואה) - בעל 'לוקח' הוי או
'יורש' הוי (מי שויוהו רבנן בנכסי אשתו בין בחייה בין לאחר מיתה כדין
לוקח או כדין יורש? ונפקא מינה לכל דינין החלוקין בין מקח לירושה, כי הנך לקמן
בשמעתין)? 'לוקח' הוי, ומלוה על פה
אינו גובה מן הלקוחות, או דלמא 'יורש' הוי, ומלוה על פה גובה מן היורשין?
אמר ליה:
תנינא: 'נשאו גדולות ישאו קטנות' מאי? לאו 'נשאו גדולות לבעל - ישאו קטנות מבעל (חלקם המגיעם,
אלמא יורש הוי)!?
לא! נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות לבעל (מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת
הבית כנגד אותו ממון שנטלה הגדולה).
(ומקשינן:) איני! והא תני רבי חייא:
נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל (אלמא מיד הבעל מוציאים, מכלל שהכניסה לו כל הממון ואפילו
חלק הקטנות, ושמע מינה - מדמוציאין מידו - דיורש הוה; דאי לוקח הוה - מלוה על פה
הוא, ולא טריף ממשעבדי)!?
(ומשני: לעולם לוקח הוי, מיהו מלוה בשטר היא האי
פרנסת הקטנות) דלמא שאני פרנסה דאית לה קלא
(דשאני פרנסת נשואין דאית ליה קלא, וכמלוה בשטר דמיא, הלכך
טריפא ממשעבדי ומוציאין אפילו מיד הלקוחות, דגרסינן בפרק 'מציאת האשה' [כתובות
סט,א]: 'האחין ששיעבדו ... מוציאין אפילו מיד הלקוחות לפרנסה, ואין מוציאין
למזונות' וכל שכן מן היורשין; ולעולם אימא לך לוקח הוי, ולענין לוותה ואכלה ונישאת
- לא גבינן מבעל).
אמר ליה רב פפא לרבא (דבעי למפשט מדרבי חייא [דבעל] יורש הוי): לאו היינו דשלח רבין
באגרתיה (ומהא איכא למפשט שפיר דיורש הוי):
'מי
שמת והניח אלמנה ובת, אלמנתו נזונת מנכסיו (בתנאי כתובתה, שכך כתב לה: 'ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא
מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך'); נשאת הבת (והכניסה
הנכסים לבעלה) - אלמנתו נזונת מנכסיו;
מתה הבת (וירשהּ בעל) - אמר רב יהודה בן אחותו של רבי יוסי ברבי חנינא (אמורא הוא): על ידי היה מעשה, ואמרו: אלמנתו נזונת מנכסיו (דלעולם
היא נזונת עד שתנשא או שתתבע כתובתה או שירצו היורשין ליתן לה כתובתה, כדאמרינן
בכתובות)'; אי אמרת בשלמא (בעל
בנכסי אשתו אפילו בחייה) יורש הוי - משום הכי (קתני:) '(נישאת
הבת)
אלמנתו נזונת מנכסיו (דאף על גב דמזון האשה והבנות לא טרפא ממשעבדי -
דהיינו לקוחות - מיורשין מיהא גביא)'; אלא אי אמרת לוקח
הוי - אמאי נזונת מנכסיו (והתנן ב'הנזקין' (גיטין משנה פ"ה מ"ג, דף מח:):
'אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים
משועבדים מפני תקון העולם')?
אמר אביי: אי לאו דשלח רבין - אנן לא ידעינן? והא תנן (בבכורות פ"ח מ"יא, דף נב,ב) 'אלו הן שאין חוזרין (לבעליהן) ביובל (שאין חוזרין אלא ממכר): הבכורה (חלק בכורת הבכור, כדמפרש התם:
'מתנה' קרייה רחמנא: 'לתת לו פי שנים')
(בבא בתרא קלט,ב)
והיורש את אשתו (מפרש התם:
קסבר ירושת הבעל דאורייתא, ואי לוקח הוי משעה שנשאת - אפילו לאחר מיתה לא נפקא
מכלל מקח וממכר, ותהדר ביובל)'
אמר ליה רבא: והשתא דשלח - מי ידעינן? האמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו
(שגלתה סנהדרין לשם כדמפרש בראש השנה (דף לא.)): האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה (שאם ימות
בעלה - יזכה בהן, ואם תמות היא ויירשה בעל – יפסידו; ונכסי מלוג הן נכסים שנפלו לה
מבית אביה, או שהכניסה קרקעות שלא נשומו בכתובתה ולא קיבל בעל עליו אחריות, ואוכל
פירותיהן בחייה כתקנת חכמים תחת פרקונה; ולהכי מיקרי 'מלוג' שמולגן ומחסרן בעל:
שאוכל הפירות כמליגת הראש) ומתה - הבעל מוציא
מיד הלקוחות (אי אמרת בשלמא לוקח שויוהו רבנן משעה שנשאה - משום הכי
מפיק דלוקח ראשון הוי; אלא אי אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי משעת נשואין - אמאי
מפיק? למה תקנו באושא שהבעל מוציא? והלא האשה שהיא מורשת אותו מכרה, ואין כח ביורשין
לירש מה שמכר אביהן? אלא ודאי מדתקנו שהבעל מוציא - כך היה עיקר תקנת אושא: שיהא
הבעל לוקח בנכסים משעה שנשאה, והלכך מוציא: שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות)!
אלא אמר רב אשי (לתרץ על כל אלו הדברים שיש מקומות שעשאוהו כיורש ויש מקומות
שעשאוהו כלוקח): בעל שויוהו רבנן כיורש ושויוהו
רבנן כלוקח, והיכא דטבא ליה עבדו ליה (כדמפרש ואזיל): גבי יובל שויוהו
רבנן כיורש, משום פסידא דידיה (דלא תהדר ביובל למשפחת אשתו);
גבי דרבי יוסי ברבי חנינא [האשה
שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה] שויוהו רבנן כלוקח משום פסידא דידיה; גבי דרבין [מי שמת והניח אלמנה ובת, אלמנתו נזונת מנכסיו] (אף על
גב דאיכא פסידא דידיה) משום פסידא דאלמנה שויוהו
רבנן כיורש (חיישינן לפסידא דאלמנה: שמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנשואין
- לא טוב לנו להפסידה בידים);
והא גבי דרבי יוסי ברבי חנינא [האשה
שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה]- דאיכא פסידא ללקוחות, ושויוהו רבנן כלוקח (אמאי לא
חיישינן כי היכי דחיישינן לפסידא דאלמנה)!?
התם אינהו אפסידו אנפשייהו: כיון דאיכא בעל - לא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבא
תותי גברא (וראוי ליורשה כשתמות; ואלו הערימו להוציאם מידו - הלכך
יפסידו; ולענין שאילתא דשאילנא - פירש רבינו חננאל, ורואה אני את דבריו: לוותה ואכלה
ועמדה וניסת - מסתברא דכיורש הוי, משום פסידא דמלוה; וכן סוגיא דשמעתא: דכל היכא דאיכא
פסידא - כגון פסידא דאלמנה, דליכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה - שויוהו רבנן כיורש).
הדרן עלך יש נוחלין
מסכת בבא בתרא פרק תשיעי מי שמת
משנה:
מי שמת והניח בנים ובנות: בזמן שהנכסים מרובין (מפרש בגמרא)
הבנים יירשו והבנות יזונו (מזונות ופרנסת נשואין עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין,
כדתנן בכתובות (נב-נג:)); נכסים מועטין - הבנות יזונו
והבנים ישאלו על הפתחים (יחזרו על הפתחים);
אדמון אומר: בשביל שאני זכר – הפסדתי (בתמיה)?
(ובגמרא מפרש: מאי קאמר? - אלא לא אפסיד, ונזונים יחד.)
אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. (והכי הלכתא: כאדמון, דאמר בפרק בתרא
דכתובות: 'כל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" - הלכה
כמותו.)
גמרא:
וכמה 'מרובין'?
אמר רב יהודה אמר רב: כדי שיזונו (פרנסה ומזונות) מהן אלו ואלו (בנים ובנות)
שנים עשר חדש; כי אמריתא קמיה דשמואל (אחר פטירתו של רב ובאתי ללמוד קמיה דשמואל), אמר: זו דברי רבן גמליאל בר רבי, אבל חכמים אומרים:
כדי שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו (שכך התנה להן אביהן 'עד דתבגרן או תנסבן', כדאמר בכתובות;
ואינך 'מועטין', ויזונו הבנות עד שיבגרו, והמותר לבנים, כדמפרש ואזיל).
איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו הן 'מרובין'; פחות מכאן הרי אלו
'מועטין'.
ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו -
(בבא בתרא קמ,א)
שקלי להו בנות לכולהו (בתמיה: דכיון דקרית להו 'מועטין', אם כן לא יטלו בהן כלום
הבנים, דהא תנא במתניתין גבי נכסים מועטין 'הבנים ישאלו על הפתחים')?
אלא אמר רבא: מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגרו, והשאר לבנים (והאי דקתני
'ישאלו על הפתחים' היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאת מזונות; מכאן ואילך
הבנות יזונו עד שיבגרו, והבנים ישאלו על הפתחים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.