דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קלט,ב)
איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו הן 'מרובין'; פחות מכאן הרי אלו
'מועטין'.
ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו -
(בבא בתרא קמ,א)
שקלי להו בנות לכולהו (בתמיה: דכיון דקרית להו 'מועטין', אם כן לא יטלו בהן כלום
הבנים, דהא תנא במתניתין גבי נכסים מועטין 'הבנים ישאלו על הפתחים')?
אלא אמר רבא: מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגרו, והשאר לבנים (והאי דקתני
'ישאלו על הפתחים' היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאת מזונות; מכאן ואילך
הבנות יזונו עד שיבגרו, והבנים ישאלו על הפתחים).
פשיטא (בשעת מיתה היו) מרובין ונתמעטו (ועכשיו
הוקירו מזונות או נתקלקלו הנכסים וחסרו ואין בהן כדי מזון אלו ואלו עד שיבגרו) - כבר זכו בהן יורשין (בשעת מיתת אביהן, וקרינא בהו
'נכסים מרובים' ויקחו הבנות חלקן המגיעם כפי שומא של שעת מיתת אביהן, והבנים יירשו
חלקם שהיה מגיעם באותה שעה, וכל מה שחסרו הנכסים - חסרו לבנות ולבנים: לכל אחד כפי
חלקו הראוי לו); מועטין ונתרבו (שהוזלו
מזונות) מאי? ברשות יורשין קיימי, הלכך
ברשות יורשין שבוח (מי מטי רווחא לבנים, ויטלו מותר נכסים העודף מכדי מזונות
בנות עד שיבגרו)? או דלמא סלוקי מסלקי יורשין
מהכא?
תא שמע דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: יתומין שקדמו (קודם שהעמידו בנות בדין) ומכרו (אפילו) בנכסים מועטין - מה שמכרו
מכרו (דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, וכל
שכן בנכסים מרובין, כדאמר בכתובות: 'האחים ששעבדו - מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות';
שמע מינה: כיון שאם מכרו מכירתן מכירה - יש להן תפיסת יד בנכסים, ואם נתרבו יש להן
חלק בהן, וזכותם בהן עומדת).
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי אבהו, וקא בעי מיניה: (מי שמת והניח בנים ובנות, והניח נמי
אלמנתו, וצריכה נמי מזונות 'כל ימי
מיגר ארמלותה' ואין כאן נכסים אלא כדי מזון
הבנים והבנות עד שיבגרו) אלמנתו מהו שתמעט בנכסים? מי
אמרינן כיון דאית לה מזוני ממעטא (ולא מיקרו 'נכסים מרובין', ומפרישין מהנכסים מזון
האשה והבנות עד שיבגרו, והמותר לבנים, דהא 'מועטין' נינהו, ולאחר שיוציאו המותר
ישאלו על הפתחים)? או דלמא כיון דאילו מנסבא (לבעל) לית לה (מזוני), השתא נמי לית לה (לא
ממעטא, וכמאן דליתא דמיא, ומוציאין מן הנכסים לבנות כדי מזונן עד שיבגרו, וכל השאר
יירשו הבנים כדין נכסים מרובין, דהא אלמנה לא ממעטא להו, וקרינן בהו 'הבנים יירשו
והבנות יזונו', ומחלק הבנות לא תזון האלמנה עמהם)?
(והיינו דאיכא בין 'ממעטא' ל'לא ממעטא': דאי ממעטא - הבנים
ישאלו והאלמנה תזון, ואי לא ממעטא - יזונו יחד האלמנה והבנים; אבל הבנות אין להן
להפסיד במזונותיהם כלל, בין ממעטא בין לא ממעטא, דהא בין בנכסים מרובין בין בנכסים
מועטין תנן 'הבנות יזונו'; אי נמי היכא דלא ממעטא מיקרו 'נכסים מרובין', ואף על פי
שנתעכבה היום או למחר מלינשא - הרי הוא כ'מרובין ונתמעטו' דאמרינן 'כבר זכו בהן
יורשין', ויזונו שלשתן יחד: בנים ובנות ואלמנה; כן נראה שיטה זו בעיני.)
- אם תמצא לומר כיון דאילו מנסבא לית לה השתא נמי לית לה - בת אשתו (מי שקיבל
עליו בשעת נשואין לזון בת אשתו מאיש אחר חמש שנים, ומת, ומוטל על היורשין לזונה) מהו שתמעט בנכסים? מי אמרינן כיון דכי מנסבא נמי אית
לה (עד חמש שנים מן היורשין, שהרי חוב הוא שנתחייב לה אביהן), וממעטא (ויזונו היא והבנות, והבנים ישאלו)? או דלמא כיון דאילו מתה לית לה ולא ממעטא (ומיקרו
'מרובין' בשעת מיתה ונתמעטו אחרי כן, וכבר זכו יורשין, והבנות יזונו עד בגר, ואותה
הבת תזון עמהן)? ואם תמצא לומר כיון דאילו
מתה לית לה ולא ממעטא – בעל חוב מהו שימעט בנכסים? מי אמרינן כיון דכי מיית נמי
אית ליה – ממעט? או דלמא כיון דמחסרי גוביינא לא ממעט?
ואיכא דבעי לה לאידך גיסא: בעל חוב מהו שימעט בנכסים (אם אין נכסים אלא כדי החוב ומזון הבנות:
מי אמרינן דממעט, והבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים? או לא ממעט, ויזונו בנים
ובנות עד שעת טריפת בעל חוב, וכשיטרוף: אם יש מותר יזונו בנות עד בגר, ואם לאו
יפסידו)?
(בבא בתרא קמ,ב)
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים (אם תימצי לומר בעל חוב ממעט: הני מילי דאף על גב דאילו מיית אית ליה, אבל בת אשתו דלית לה אי מייתא
- מי ממעטא)? אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?
אלמנתו ובת - אי זה מהן קודמת (ואין כאן אלא מזון אחת מהן, ושתיהן תובעות מזונות בתנאי
כתובה; הלכך, כיון דתרוייהו בתקנתא דרבנן אכלי - איזו תקדום)?
אמר ליה [רבי אבהו לרבי
ירמיה]:
זיל האידנא ותא למחר [ולא ענה לו באותו
מעמד על אף אחת מהשאלות].
כי אתא - אמר ליה: פשוט מיהת חדא (אלמנתו ובת): דאמר רבי אבא אמר
רבי אסי: עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין: מה בת אצל אחין - הבת
ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת: אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.
אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי וכו':
מאי קאמר (מאי יפוי כח יש לזכר במזונות במקום אחר יותר מנקבה, דקאמר
'בשביל שאני זכר וזכותי גדול הפסדתי?')?
אמר אביי: הכי קאמר: 'בשביל שאני זכר וראוי אני לעסוק בתורה הפסדתי'?
אמר ליה רבא: אלא מעתה מאן דעסיק בתורה - הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית
(כלומר: מי שיש לו שני בנים, אחד עוסק בתורה ואחד אינו
עוסק - וכי אבד זכותו בירושתו בשביל שאינו עוסק)?
אלא אמר רבא: הכי קאמר: 'בשביל שאני זכר וראוי אני לירש בנכסים מרובין (ויפה כחי
בנכסים מרובין, שאני יורש הכל אפילו מאה מנה ואין לנקבה כי אם מזונות) - הפסדתי בנכסים מועטין'?
משנה:
הניח בנים ובנות וטומטום (אָטוּם: אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות, וספק זכר ספק
נקבה הוא; ואיכא למאן דאמר נמי ספק בריה הוא; ודוחין אותו, ואין לו לא כזכר ולא
כנקבה): בזמן שהנכסים מרובין - הזכרים
דוחין אותו אצל נקבות (ליזון, ולא לירש, דאמרי ליה: "אייתי ראיה דזכר את
ותירש עמנו! לך אצל נקבות!" ומיהו איכא למאן דאמר בגמרא דאפילו כנקבות לא שקיל,
דאינו לא זכר ולא נקבה; והאי דנקט לישנא ד'זכרים דוחין' היינו משום דבעי למישקל
בזכרים, להיות ידו על העליונה, ואינהו דחו ליה מינייהו לומר "לך אצל נקבות"
אע"פ שגם הנה ידחוהו); נכסים מועטין - הנקבות
דוחות אותו אצל זכרים.
האומר: "אם תלד אשתי זכר - יטול (אותו הזכר)
מנה (לכשיולד)"; ילדה זכר (ואירע המעשה
שילדה זכר) - יטול מנה (נוטל כדקאמר
אביו); "נקבה מאתים" - ילדה
נקבה נוטלת מאתים (ובגמרא פריך: למימרא דברתא עדיפא ליה מברא?) (מחלק נכסיו
היה, ומצוה לקיים דברי המת; אי נמי: בריא וזיכה לו על ידי אחר - ואף על גב דאמר רב
הונא 'המזכה לעובר לא קנה' - הא פרכינן לה ממתניתין בגמרא ולא מתרץ ליה).
"אם זכר מנה אם נקבה מאתים" וילדה זכר ונקבה - זכר נוטל מנה נקבה
נוטלת מאתים (יש מפרשים שילדה שניהן ביחד: הזכר והנקבה, ויטול הזכר
מנה והנקבה תטול מאתים כדקאמר האב "אם זכר מנה אם נקבה מאתים", ולאו מלתא
היא: שהרי לא אמר האב "אם ילדה זכר ונקבה", ולא אסיק אדעתיה בלידת תאומים
[## הוא לא ראה שהיא שמינה
יותר ממה שרגילים?] אלא הכי קאמר 'אם זכר מנה
אם נקבה מאתים': דמשמע: אם זכר לבדו בלא נקבה או נקבה בלא זכר; וכיון
דהכי הוא - לא יטול כלום הבן והבת אם נולדו תאומים, כדאמרינן בגמרא והא זכר ונקבה
לא קאמר שמא לא היה חפץ בלידת תאומים; אי נמי אין לידת תאומים בכלל 'אם זכר אם
נקבה', דמשמע אם זכר לבדו אם נקבה לבדה, אלא הכי פירושו: האומר "אם זכר ילדה
אשתי יטול אותו העובר מנה; אם נקבה ילדה אשתי - תטול מאתים", וילדה זכר ונקבה
- כלומר זכר או נקבה, כדקאמר האב: זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה
נוטלת מאתים אם יהיה העובר נקבה, ולאשמועינן אתא שאילו לא פירש אלא אחד מהם כדקתני
רישא או זכר בלא נקבה או נקבה בלא זכר, וילדה אשתו מה שלא אמר - לא יטול העובר
כלום אלא השתא שגילה דעתו על לידת זכר ועל לידת נקבה כל מה שתלד האשה יטול בין זכר
בין נקבה, ומיהו אם ילדה זכר ונקבה תאומים - לא יטלו כלום, כדמוכח בגמרא וכדפרישית
לעיל; כן נראה בעיני ועיקר).
ילדה טומטום - אינו נוטל (דברִיָּה בפני עצמה חשיב ליה, לא זכר ולא נקבה, כדמפרש
בגמרא).
אם אמר "כל מה שתלד אשתי יטול" - הרי זה יטול (הטומטום);
ואם אין שם יורש אלא הוא (אותו הטומטום) - יורש את הכל (ואף על
גב דברִיָּה הוא - הני מילי היכא דאיכא בנים ובנות, ודוחין אותו בנים אצל בנות והבנות
אצל בנים, ואין לו לא כבן ולא כבת, כדאמר אביי בגמרא, משום דברִיָּה הוא; אבל היכא
דליכא יורש אלא הוא - לא נפיק מכלל 'בן
אין לו - עיין עליו' אם אין לו בת -
עיין עליה; אי נמי משום דקרינא ביה 'הקרוב
אליו ממשפחתו וירש אותה').
גמרא:
'דוחין אותו' ושקיל כבת (בתמיה: דקתני 'דוחין אותו אצל נקבות' ומשמע דשקיל מזונות כבת נקבה)?
הא קתני סיפא (גבי האומר "אם ילדה אשתי כו') 'ילדה טומטום אינו נוטל (לא כבן
ולא כבת)' (דברִיָּה הוא, ואינו לא זכר ולא נקבה,
והוא הדין לענין ירושה)!?
אמר אביי: דוחין אותו (אצל נקבות) ואין לו (ואין לו
עם נקבות: שגם הן ידחוהו אצל זכרים).
ורבא אמר: דוחין אותו ויש לו (ממה נפשך: דספק זכר ספק נקבה הוא, ויטול כפחות שבהן,
דלא בריה הוא), וסיפא (דקתני
'נכסין מועטין נקבות דוחין אותו אצל זכרים' - על כרחין 'דוחין אותו ואין לו'
קאמר; וסיפא דמקשת לי מינה דחשיב ליה בריה) אתאן לרבן שמעון בן גמליאל
דתנן [במסכת תמורה בפרק 'כיצד מערימין'
(פ"ה מ"א):] ' [כיצד מערימין על הבכור? מבכרת
שהיתה מעוברת, אומר: "מה שבמעיה של זו: אם זכר – עולה..., אם נקבה [זבחי]
שלמים... ["אם זכר עולה ואם נקבה
זבחי שלמים": ילדה זכר ונקבה--הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.] (מ"ב) ילדה שני זכרים: אחד מהם יקרב עולה
והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין; ילדה שתי נקבות: אחת מהן תקרב שלמים והשניה
תמכר לחייבי שלמים ודמיה חולין;] ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר
אין קדושה חלה עליהן (דבריה הוא דאינו לא זכר ולא נקבה)' (והלכך לא יחול עליהן קדושת שלמים ועולה במעי אמן, ולא
קדושת בכור בפטירת רחם, דלא קרינא ביה 'הזכר תקדיש'; ומתניתין נמי, דקתני 'ילדה טומטום אינו נוטל' - לרבן שמעון בן גמליאל הוא, דחשיב ליה בריה).
מיתיבי: '(מי שמת והניח נכסים)
טומטום יורש כבן (כדמפרש ואזיל) וניזון כבת'; בשלמא לרבא
(דחשיב ליה ספק) - יורש כבן בנכסים מועטין
(בזמן שהנכסים מועטין 'יורש כבן': כאחד מן הבנים: שלא יטול
כלום, דכיון דספק הוא - לא עדיף מבנים, דשואלין על הפתחים; שהנקבות דוחות אותו אצל
הזכרים, ואין לו, דאמרי ליה "אייתי ראיה דנקבה את ושקול כמונו"), וניזון כבת בנכסים מרובין (ממה נפשך: שהזכרים דוחין אותו אצל
הנקבות, ויש לו מזונות ממה נפשך, כרבא),
(בבא בתרא קמא,א)
אלא לאביי (דאמר 'אינו נוטל כלום': לא עם בנים ולא עם בנות) - מאי 'ניזון כבת'? ולטעמיך, לרבא - מאי 'יורש כבן' (דקתני רישא)? - אלא (והלא על כרחך 'יורש כבן' =)
'ראוי לירש' ואין לו (ואין לו
מבעי ליה לפרושי) - הכי נמי (סיפא
נמי לא שנא:) ראוי לזון ואין לו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.