דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קמ,ב)
מיתיבי: '(מי שמת והניח נכסים)
טומטום יורש כבן (כדמפרש ואזיל) וניזון כבת'; בשלמא
לרבא (דחשיב ליה ספק) - יורש כבן בנכסים
מועטין (בזמן שהנכסים מועטין 'יורש כבן': כאחד מן הבנים: שלא
יטול כלום, דכיון דספק הוא - לא עדיף מבנים, דשואלין על הפתחים; שהנקבות דוחות
אותו אצל הזכרים, ואין לו, דאמרי ליה "אייתי ראיה דנקבה את ושקול כמונו"), וניזון כבת בנכסים מרובין (ממה נפשך: שהזכרים דוחין אותו אצל
הנקבות, ויש לו מזונות ממה נפשך, כרבא),
(בבא בתרא קמא,א)
אלא לאביי (דאמר 'אינו נוטל כלום': לא עם בנים ולא עם בנות) - מאי 'ניזון כבת'? ולטעמיך, לרבא - מאי 'יורש כבן' (דקתני
רישא)? - אלא (והלא
על כרחך 'יורש כבן' =) 'ראוי לירש' ואין לו (ואין
לו מבעי ליה לפרושי) - הכי נמי (סיפא נמי לא שנא:)
ראוי לזון ואין לו.
אומר אם ילדה אשתי זכר וכו':
למימרא דבת עדיפא ליה מבן (דיהיב לה לנקבה מאתים זוז דהיינו שני מנין)? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כל
שאינו מניח בן ליורשו - הקב"ה מלא עליו עברה, שנאמר (במדבר כז,ח) [ואל
בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו] והעברתם את נחלתו לבתו, ואין 'העברה' אלא
עֶבְרָה, שנאמר (צפניה א,טו) יום עברה היום
ההוא [ יום צרה ומצוקה יום שאה
ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל]!?
לענין ירושה בן עדיף ליה (דיקרא שם המת על נחלתו, אבל הבת מסבת נחלה ממטה למטה
אחר), לענין הרווחה בתו עדיפא ליה
(שאינה יכולה לחזר אחר מזונותיה כזכר). ושמואל אמר: הכא (מתניתין)
במבכרת עסקינן (דבת עדיפא ליה, כדמפרש טעמא לקמן ואזיל), וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא: בת תחלה - סימן יפה
לַבָּנִים.
איכא דאמרי: דמרביא (מגדלת) לאחהא, ואיכא דאמרי:
דלא שלטא ביה עינא בישא
אמר רב חסדא: ולדידי - בנתן עדיפן לי מבני (אית דמפרשי לדרב חסדא במבכרת,
כשמעתיה, אך הלשון מדקאמר 'לדידי' אינו מוכיח כך; ונראה בעיני שלא נתקיימו לו בנים
כי אם בנות, לכך מתאוה היה לבנות; ולא נתיישב לי יפה דעתו של רב חסדא).
ואיבעית אימא: הא מני (מתניתין)? רבי יהודה היא (שחפץ
בהרווחה דבת כדמפרש לקמיה דלא ליתזלו).
הי רבי יהודה? אילימא רבי יהודה ד'בכל', דתניא (בראשית כד,א) [ואברהם
זקן בא בימים] וה' ברך את אברהם בכל; רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת; רבי יהודה אומר:
שהיתה לו בת, ו'בכל' שמה. - אימור דשמעת ליה לרבי יהודה ברתא נמי לא חסריה רחמנא
לאברהם, דעדיפא מבן מי שמעת ליה?
אלא הא רבי יהודה, דתניא (ברייתא היא בכתובות בפרק 'נערה שנתפתתה': מצוה לזון
משום 'ומבשרך לא תתעלם' ומיהו חובה הוא דליכא, כדתנן התם: 'אינו חייב
במזונות בתו, ואין מחייבין אותו לזון בניו ובנותיו, כדאמרינן התם, דאמרינן ליה
'יארוד ילדה ואבני מתא שדיא') מצוה לזון את הבנות
וקל וחומר לבנים - דעסקי בתורה (ולא ליתזלו; פירוש הוא, ואינו מן הברייתא) - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים
וקל וחומר לבנות - דלא ליתזלן;
אלא הא, דתניא: ילדה זכר ונקבה - הזכר נוטל ששה דינרין (של
זהב, דהיינו מנה וחצי: לפי שהמנה = כ"ה סלעים, שהן מאה זוז דינרי כסף, ודינר
זהב נמכר בכ"ה דינר כסף, כדתנן בבבא קמא בפרקים שור שנגח ד' וה' (דף לו.)
במשנה; נמצא הששה דינר = מאה וחמשים זוז, שהן מנה וחצי) והנקבה נוטלת שני דינרין (של זהב
דהיינו חצי מנה). במאי? אמר רב אשי: אמריתה
לשמעתא קמיה דרב כהנא: במסרס (שסירס תנאיו: זה למפרע מזה),
דאמר (שהתנה על לידת תאומים):
"( אם יצא) זכר תחלה (ואחר
כך הנקבה - יטול הזכר) מאתים, נקבה אחריו ולא כלום (מאתים
והנקבה לא תטול כלום)"; (וחזר
וסירס תנאו להתנות על לידת מפרע:) "( אם) נקבה תחלה – מנה, זכר אחריה מנה", וילדה זכר
ונקבה ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא - זכר שקיל מנה ממה נפשך (אפילו
נולד אחרון); אידך מנה הוה ממון המוטל
בספק (אם זכר נולד תחלה יטלנו כו' ואם נקבה תחלה תטלנו) – (הלכך) וחולקין (נמצא
הזכר נוטל ששה דינר זהב);
והא דתניא: 'ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה' היכי משכחת לה (דמדקתני 'אין לו אלא מנה' משמע
דסלקא דעתך אמינא דאף על גב דאמר 'יטלו שני מנין' - אפילו הכי אין לו אלא מנה;
והיכי משכחת לה דאיכא למימר הכי)?
אמר רבינא: ב'מְבַשְׂרֵנִי' (לא התנה לתת לזכר ולנקבה כלום, אלא לַמְּבַשֵּׂר,
כדמפרש ואזיל),
(בבא בתרא קמא,ב)
דתניא: '"הַמְּבַשְׂרֵנִי במה נפטר רחמה של אשתיף אם זכר -
יטול מנה", ילדה זכר - נוטל מנה; "אם נקבה – מנה", ילדה נקבה -
נוטל מנה; ילדה זכר ונקבה - אין לו אלא מנה' - והא "זכר ונקבה" לא אמר?
דאמר נמי "אם זכר ונקבה נמי יטול מנה".
אלא למעוטי מאי (כיון דבכל בשורות יטול המבשר מנה, לא (פירש) [שנא] לא זכר ולא נקבה ולא
תאומים, הוה ליה למימר "המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי יטול מנה")?
למעוטי נפל (מה שפירש האב א"ם זכר אם נקבה" - למעוטי אם
יבשר "הפילה אשתך", דלא יטול כלום, דסתם 'זכר' ו'נקבה' היינו בר קיימא
ולא מת).
(ה"ג המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם ילדה זכר
יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין
לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא קאמר דאמר נמי זכר ונקבה יטול מנה ואלא למעוטי מאי
למעוטי נפל. והכי פירושו: "המבשרני מה תלד אשתי: אם יבשרני שילדה זכר - יטול
המבשר מנה; לפיכך אם ילדה זכר - יטול המבשר מנה, כדאמר האב, אבל על בשורת הבת - לא
יטול כלום, דהא לא קאמר; ואם כה יאמר "אם נקבה - מנה", כלומר: "אם
יבשרני שילדה אשתי נקבה - יטול מנה" ואירע מעשה שילדה נקבה - נוטל המבשר מנה,
אבל על בשורת זכר לא יטול כלום, דהא לא קאמר אב מידי! ונראה בעיני דגרסינן בה הכי
"אם זכר – מנה, אם נקבה – מנה": ילדה זכר נוטל מנה, ילדה נקבה נוטל מנה;
והשתא אתי שפיר הך דפרכינן לבסוף 'אלא
למעוטי מאי' לפי שכל עניני בשורת לידה פירש:
בין לידת זכר, בין לידת נקבה, בין לידת תאומים! ואם אירע מעשה שילדה זכר ונקבה
תאומים - אין לו למבשר אלא מנה; ופרכינן: והא 'זכר ונקבה' לא אתני אב, ועל לידת
תאומים לא אסיק האב אדעתיה, ולא אמר שיטול המבשר כלום אלא על זכר לבדו או נקבה
לבדה? ומשני: דאמר נמי "אם יבשרני זכר ונקבה ביחד", ותנא כי רוכלא לא
חשיב ואזיל.)
ההוא דאמר לה לדביתהו "נכסי להאי דמעברת"!
אמר רב הונא: הוי מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה (לא קנה עד שיולד, ואפילו היכא
דאמר "נכסיי להא עובר כשיולד", דאמר רב הונא לקמן 'אף
"לכשתלד" לא קנה').
איתיביה רב נחמן לרב הונא (ממתניתין, דתנן:)
'האומר
"אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה", ילדה זכר - נוטל מנה' (דהיינו
מזכה לעובר)!
אמר ליה: משנתינו - איני יודע מי שְׁנָאָהּ (לא מצינו לא יחיד ולא רבים).
ולימא ליה 'רבי מאיר היא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (ואמאי
קאמר רב הונא 'איני יודע מי שנאה'? הא איהו גופיה סבירא ליה כרבי מאיר כדאמר
ביבמות בפרק 'האשה שהלך בעלה למדינת הים' (דף צג.): דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא כרב, ורב כרבי ינאי,
ורבי ינאי כרבי חייא, ורבי חייא כרבי, ורבי כרבי מאיר, ורבי מאיר – כרבי אליעזר בן
יעקב, ו כרבי אליעזר בן יעקב כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ומפרש התם: 'רב הונא, דאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו: אמר רב הונא: עד שלא
באו לעולם יכול לחזור בו; ור"נ אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו כו'; רבי מאיר - דתנן 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר
שאתגייר", "לאחר שתתגיירי כו' - אינה מקודשת; רבי מאיר אומר: מקודשת; ומתניתין נמי קסלקא דעתא דהוא הדין גבי עובר: דכי
היכי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הכי נמי מקנה לעובר שלא בא לעולם)?
אימור דשמעת ליה לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם (בשעת קנין אלא שעדיין לא הגיע
זמנו לקנות כדקתני "הרי את מקודשת
לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי" כו' - האשה הנקנית לו הרי היא בעולם, אלא שעדיין לא
נתגיירה ולא הגיע זמנה לקנות), (אבל) לדבר שאינו בעולם מי שמעת ליה (עובר אינו בעולם, ולא קני מידי,
ולהכי 'איני יודע מי שנאה')?
ולימא ליה 'רבי יוסי היא', דאמר עובר קני (חלק בעבדי אביו, ואנא דאמינא
כרבנן, ואמאי קאמר 'איני יודע מי שנאה'?), דתנן (בפרק
'אלמנה' [פ"ז מ"ב] ביבמות): (בת
ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כדמפרש התם דעובר במעי זרה זר הוא , שה)עובר פוסל ואינו
מאכיל דברי רבי יוסי (כלומר שהעובר שנתעברה ישראלית מכהן בעלה שמת - פוסל
את העבד מלאכול בתרומה מפני חלקו: דעובד במעי זרה - זר הוא, ולא קרינא ביה 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' דאינו ילידו של כהן לקרות 'כהן' עד שיצא לאויר
העולם, ואינו מאכיל את אמו ישראלית שעיברתו מכהן, דקיימא לן התם שאוכלת בתרומה
בשביל בנה כהן כאילו בעלה כהן חי, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו', אבל
עובר – לא! דסבירא ליה לרבי יוסי: עובר במעי זרה - זר הוא [##
שעובר ירך אמו!?], כדמפרש התם; שמעינן מיהא
דעובר יש לו חלק במעי אמו בעבדי אביו שמת: מדפסיל להו באכילת תרומה! אלמא מזכה לעובר
– קנה, הואיל ויורש ממילא בנכסי אביו).
(ומשני:) שאני ירושה הבאה
מאיליה (ויש לה כח לתפוס, אבל להקנות לו אדם - לא קנה).
ולימא ליה: רבי יוחנן בן ברוקה היא, דאמר לא שנא ירושה ולא שנא מתנה, דתנן (ב'יש
נוחלין' [קל,א] ): 'רבי יוחנן בן ברוקה
אומר: אם אמר ("איש פלוני יירשני") על מי שראוי ליורשו (במקצת,
כגון בן בין הבנים, וקסלקא דעתא דבעובר בין הבנים קאמר, דהיינו 'ראוי ליורשו'
לכשיולד) - דבריו קיימין' (אלמא
המוריש לעובר – קנה, דהיינו 'מזכה לעוברו', ולעיל נמי במזכה לעובר שלו מיירי, שהוא
ראוי ליורשו)?
אימור דשמעת ליה לרבי יוחנן בן ברוקה לדבר שישנו בעולם (במי
שישנו בעולם כגון בן בין הבנים), לדבר שאינו בעולם
מי אמר (אבל עובר בין הבנים לא)!
ולימא ליה: רבי יוחנן בן ברוקה היא, וסבר לה כרבי יוסי (דעובר
יורש, ואיכא למימר דאיירי רבי יוחנן בעובר בין הבנים, דהיינו 'ראוי ליורשו במקצת',
כרבי יוסי, דעובר יורש)?
מי יימר דסבר (לרבי יוחנן בן ברוקה)
לה (כרבי יוסי)? (והלכך
'לא נודע מי שנאה'.)
ולימא ליה (דמתניתין איירי)
ב'מְּבַשׂרֵנִי' (כי המבשר ישנו בעולם; ונוקי למתניתין שהמבשר יטול
מנה, ולא העובר, דהמזכה לעובר לא קנה)?!
אי הכי דקתני סיפא 'ואם אין שם יורש אלא הוא - יורש הכל' אי ב'מבשרני',
'יורש' מאי עבידתיה (דמבשר לירש כלום)?
ולימא ליה בשילדה (כשאמר האב "אם ילדה זכר תנו לו מנה" - כבר נולד בשעת אמירה, הלכך יטול מנה: דלא
איירי במזכה לעובר)?
אי הכי דקתני סיפא 'ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול' – 'כל שתלד'? – 'כל
שילדה' מיבעי ליה !?
(בבא בתרא קמב,א)
ולימא ליה (רב הונא): (מתניתין,) דאמר לכשתלד ("אם תלד אשתי זכר תנו ליה מנה לכשתלד" דלא
זכי ליה כלום עד שיוולד, ואין זה מזכה לעובר דאמרינן לעיל דלא קנה)?
(ומשני:) רב הונא (דאמר:
'איני יודע מי שנאה', ולא אוקמה כשתלד) - לטעמיה דאמר רב
הונא אף לכשתלד (אף המזכה לעובר בכהאי גוונא: דאמר
"לכשתלד", כלומר: נכסיי להאי דמיעברא לכשיולד)
-לא קנה (דכיון דבשעת הקנאה עובר הוא, ואינו יכול לזכות - לא
יקנה לכשיולד על ידי אמירה דאמר "לכשתלד");
דאמר רב נחמן: המזכה לעובר - לא קנה, לכשתלד - קנה (אף על גב דפליג רב נחמן ב'המוכר
פירות דקל לחבירו', דאמר 'אף משבאו לעולם יכול לחזור בו', דאין אדם מקנה דבר שלא
בא לעולם, הכא - גבי עובר - מודי דחשיב ליה כישנו בעולם, וגם הנכסים שנותן לו הרי
הן בעולם, אלא שצריך לתקן לשונו ולומר "נכסיי להאי עובר לכשתלד", דאז
ראוי לקנות לגמרי); ורב הונא אמר: אף לכשתלד לא
קנה; ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה קנה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material
is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.