דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קמב,ב)
ההוא דאמר לדביתהו: "נכסי לבני דיהוו לי מיניך" (ולא היתה
אשתו מעוברת, הלכך לא קנה [הבן], כדלקמן; דכהאי גוונא לא אמרינן 'דעתו של אדם קרובה אצל
בנו' אלא היכא דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר; ושוב מצאתי כן בפירוש רבנו חננאל); אתא בריה קשישא (מאשתו ראשונה) אמר ליה: ההוא גברא מאי תיהוי עליה?
אמר ליה: זיל קני כחד מברא (יקנה כאחד מן הבנים העתידים להולד מאשה זו)!
הנך ודאי לא קנו, דאכתי ליתנהו; האי אית חולק לטליא (תינוק גדול, כדאמר בפרק 'המוכר את
הספינה' (לעיל דף צא:): דאמר רב נחמן: נהירנא כי
הוו מטיילין טליא וטליתא כבר שב סרי בשוקא ולא הוו חטאו)
במקום בניא (דאף על גב דבניא לא קנו בכח מתנה זו אפילו חלק אחד, דהא
ליתנהו אפילו עובר דנימא 'דעתו של אדם קרובה אצל בנו', ולא יקנו אלא בתורת ירושה
במיתת אביהם - אפילו הכי בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלקו שיורש עם
אחיו; לשון אחר בגירסת הרשב"ם: אית חולק לטליא כנגד אחד מהן: אילו קני, דהכי קאמר:
"ויקנה כחד מברא דיהוי לה מינאי" ואף על פי שלא יקנו - רואין כמה בנים יהיו
לה: אם הן שלשה בנים מלבד הקשיש - חולקין בארבעה חלקים ויטול זה חלק אחד מהן, וחוזרין
וחולקים שלשה חלקים הנותרים לארבעה, ויטול כל אחד חלק אחד בתורת ירושה) או לית ליה חולק לטליא במקום בניא?
רבי אבין ורבי מיישא ורבי ירמיה דאמרי אית חולק לטליא במקום בניא (כשיירשו
הבנים את אביהן אית חולק לטליא עמהם - לבד ירושתו, כדפרישית);
רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא דאמרי לית חולק לטליא במקום בניא (אלא חלק
ירושה בלבד, כדמפרש לקמיה, דקני כחמוֹר הוא, דקאמר ליה "קני כאחד מן הבנים
שיהיו לי" וכי היכי דאינהו לא קנו - שהרי לא היו עדיין אפילו עובר בשעת מתנה
- איהו נמי לא קנה שנתלית מתנתו במתנת הבנים).
אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה: הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו?
אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן, דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון.
אמר ליה: מידי בקשישותא תליא מילתא? בטעמא תליא מילתא, וטעמא מאי? זיל לגביה
דרבי אבין דאסברתה ניהליה
(בבא בתרא קמג,א)
וכרכיש בה רישיה בי מדרשא (הודה לדבריי)!
אזל לגביה, אמר ליה: אילו אמר ליה "קני כחמור" - מי קני? (כמו שהחמור
לא קנה - כן הוא לא קנה; הכא נמי כי היכי דבנים העתידים לבא בעולם לא קנו - איהו
נמי לא קנה.),
דאיתמר: "קני כחמור" - לא קנה; "את וחמור (את ובהמה
זו תקנו נכסיי)": רב נחמן אמר: קנה מחצה
(דהכי אמר ליה: "אתה וחמור תקנו שניכם הוא מחצה ואתה
מחצה", ולא אבד האיש חלקו בשביל החמור, שלא תלאן זה בזה);
ורב המנונא אמר: לא אמר כלום (לא קנה ולא כלום: דכיון דבקנין אחד שיתף שניהם - לא
נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום, וכיון דחמור לא קנה - איהו נמי לא קנה); ורב ששת אמר: קנה הכל (אדם יודע שאין חמור קונה, וגמר
בדעתו שמי שיוכל לקנות משניהם יקנה).
אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא: רבי יוסי אומר: אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו;
לפיכך כשהוא תורם - מוסיף על החיצון שבו ותורם (כשהוא תורם קישות אחד מחמשים איכא
למיחש דלמא איכא מר בפנימי שבזה טפי מאינך, ואין כאן אחד מחמשים במתוק, ונמצא תורם
מן המר על המתוק; הלכך כשהוא תורם - מוסיף על המתוק כביצה מקישות אחרת, ותורם קישות
וכביצה על הארבעים ותשע, ואיכא השתא מתוק בתרומה טובא, ונמצא תורם מן המתוק על
המתוק); אמאי? 'את וחמור' הוא (שאמר
"קישות זה יהא תרומה על אלו", וכיון דיש בה מר ומתוק, כי היכי דמר לא חייל
בה תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט - הכי נמי המתוק ולא יחול עליו שם תרומה!
אלא מאי אית למימר? המתוק קנה הכל, ופטר מטבל את המ"ט; ולעיל נמי "את
וחמור", אף על גב דחמור לא קנה - הוא קנה הכל, כי היכי דהכא: דמר לא קנה
ומתוק קנה הכל)?
(ומשני:) שאני התם (תרומה), דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא (דמר - נמי
תרומה מעלייתא הוא, כמתוק, ואין כאן 'את וחמור', ושניהן קונין, זה כזה), דאמר רבי אילעא: מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו
תרומה? שנאמר (במדבר יח,לב) ולא תשאו עליו חטא
בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא
תמותו] (לא
תשאו על התרומה חטא אם תרימו את חלבו מן היפה, הא אם תרימו מן הרע - תשאו עליו
חטא: שלא עשית מצוה מן המובחר); ואם אינו קדוש -
נשיאות חטא למה (אלא יחזור ויתרום מן היפה)?
מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה.
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: מתיב רב אויא תיובתא: 'מעשה בחמש נשים ובהן שתי
אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה ושל שביעית היתה, ואמר: "הרי כולכן
מקודשות לי בכלכלה זאת", וקבלה אחת מהן על ידי כולן; אמרו חכמים: אין אחיות
מקודשות (דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין כלל, ואפילו
בחדא מינייהו)' (מעשה בחמש נשים - בפרק 'האיש מקדש'
[קידושין נא,א]; והתם [נב,א] מפרש לה רב שפיר: אמר רב: שמע מינה ממתניתין ארבעה ונקט בידיה תלת: שמע
מינה: המקדש בפירות שביעית מקודשת, ושמע מינה קדשה בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה
- מדקתני 'שלהן היתה ושל שביעית היתה': טעמא דשביעית, דהפקר הוא, הא דשאר שני שבוע
– לא; ושמע מינה: אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה, שהרי קבלה אחת על ידי כולן ונתקדשה היא וחברותיה בכלכלה
זו ונעשו צרות זו לזו); אחיות הוא דאין מקודשות, הא
נכריות מקודשות! ואמאי (נכריות מקודשות)?
"את וחמור" היא (הרי מקדש בכלכלה זו כולן: חמש נכריות ואחיות; וכי היכי
דאחיות לא קנו - נכריות נמי לא יקנו)? (אלא שמע
מינה: מה שיש בידו כח לקנות - יקנה הכל, כרב ששת)!
אמר ליה: היינו דחזאי רב הונא בר אויא בחלמא (ומשום דאמרת לי "דמותיב רב אויא
תיובתא, - נתקיים חלומי; מיהו לאו קושיא הוא, דלאו מי אוקימנא כו' - בתמיה), דמותיב רב אויא תיובתא: לאו מי אוקימנא דאמר "הראויה
מכם לביאה תתקדש לי" (ואין אחיות בכלל! ואביי הוא דמוקי לה הכי בקדושין, וקיימא
לן כרב נחמן דאמר ד'את וחמור' - קנה מחצה, והמזכה לעובר לכשתלד – קנה, כרב נחמן,
בפירוש רבינו חננאל)
ההוא דאמר לה לדביתהו: "נכסיי ליך ולבניך"; אמר רב יוסף: קנתה מחצה
(כנגד הבנים: היא מחצה והם מחצה);
ואמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא: 'רבי אומר (ויקרא כד,ט) והיתה לאהרן ולבניו [ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם] - מחצה לאהרן מחצה
לבניו (בלחם הפנים כתיב; אהרן זה כהן גדול: מחצה לכהן גדול ומחצה
למשמרת כהנים; והך ברייתא במסכת יומא בפרק ראשון, דתנן התם גבי 'כהן גדול מקריב
חלק בראש ונוטל חלק בראש' [משנה דף יד,א] ותניא בגמרא (דף יז:) 'ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת ארבע או חמש ממעשה לחם
הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו' והתם מפרש למה אינו נוטל שש, דהאיכא י"ב חלות:
שתים מערכות שש המערכת? ומכאן אנו למדין דהמזכיר יחיד אצל מרובין לענין מתנה - נוטל
כנגד המרובין);
אמר ליה אביי: בשלמא התם: אהרן בר חלוקה הוא (בכלל שאר כהנים, אף על גב דלא גלי
ביה קרא, שלא כתב 'אהרן' אלא 'והיתה לכהנים' - היה חולק עמהן [לא הבנתי את דברי הרשב"ם כאן, שהרי הברייתא
ציטטה 'לאהרן', ובכל המקרא אין פסוק 'והיתה לכהנים']),
להכי פרט ביה רחמנא: למשקל פלגא; אשה - לאו בת ירושה היא, דיה שתטול כאחד מן הבנים!
איני! והא עובדא הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל פלגא, בטבריא ואגביה רבי יוחנן פלגא!
ותו: כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: ההוא דמי כלילא (כתר מלכות)
דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי (הטילו על אלו לעשותה; ' אבולי ואיסטרטיגי ' עשירים ושרים,
כדגרסינן (במגילה דף טו.) במרדכי והמן: זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי: נציבים,
ומצב פלשתים מתרגמינן 'איסטרטיגי' (שמואל א יד, מלכים א ד));
אמר רבי: ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא (אף על גב דאבולי עשירים יותר)!
הכי? השתא: התם מעיקרא כי הוו כתבי - 'אאבולי' הוו כתבי (בכתב של
מלך ליתן הכל), ואיסטרוגי הוו מסייעי בהדייהו
(אלא שאיסטרטיגי מסייעי להו פורתא), וידע מלכא דהוו קא מסייעי; השתא [מאי דקא כתבי]
'אאבולי ואאיסטרוגי' (להוסיף על מה שהיו רגילין ליתן נכתבו עתה:) למימרא דהני פלגא והני פלגא.
מתיב רבי זירא (לרב יוסף): 'האומר "הרי
עלי מנחה מאה עשרון להביא בשני כלים" מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד,
(בבא בתרא קמג,ב)
ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד - יצא; אם הביא – אִין, לכתחלה
לא (הרי זה שפירש "מאה עשרון בשני כלים" כגון זה
שאמר "לך ולבנייך" ולא קתני 'חמשים בכלי וחמשים בכלי' אלא דיעבד, אבל לכתחלה
– לא, אלא מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד);
ואי סלקא דעתך כל כי האי גוונא - פלגא ופלגא הוא, אפילו לכתחלה נמי (וקשיא לרב
יוסף דאמר 'מחצה')!?
(ופריק:) הכי? השתא: התם אנן סהדי
דהאי גברא מעיקרא לקרבן גדול קא מכוין (לאתויי בכלי אחד),
והאי דקאמר "בשני כלים" (ולא קאמר "מאה עשרון להביא בכלי אחד") - (משום) דידע דלא אפשר
לאתויי בכלי אחד (יותר מששים עשרון, דתנן בפרק 'המנחות והנסכים' (מנחות
פ"יב מ"ד, דף קג:): מתנדב
אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א מביא ס' בכלי אחד
ואחד בכלי אחד שכן הצבור מביאין ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד
דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד; א"ר שמעון והלא אלו לכבשים ואלו לפרים
ואינן נבללין זה עם זה אלא עד ששים יכולין לבלול כו');
כמה דאפשר לאיתויי מייתינן.
והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה (בפרק 'השותפין' (לעיל דף יב:) גבי ההוא גברא דזבן ארעא
אמצרא דבי נשא, ותלת מילי קאמר רב יוסף התם), ענין (בפרק
'יש נוחלין': קנין אימתי חוזר? רב יוסף אמר: כל זמן שעסוקים באותו ענין; ואית דגרס
'קנין'), ומחצה (היינו הך
דא"ר יוסף 'קנאי פלגא') (משום דבכולי
גמרא רבה ורב יוסף הלכתא כרבה - איצטריך למימר דהלכתא כרב יוסף בהני תלת).
ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה (חתיכות מעיל וסתם שלח לחלק לבני ביתו); אמר רבי אמי: הראויין לבנים (מלבושי זכר)
– לַבָּנים, ראויין לבנות – לבנות; ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא
- לכלתיה שדר (ולא לבנותיו; ודוקא דאינסיבא בנתיה, שאינה מוטלת עליו
- ירושלמי בפרק 'שני דייני גזירות': מי ששלח למדינת הים ואמר "יתנו אלו לבניו"
- בנותיו בכלל; ואם בשעת מיתה אמר "אלו לבניי" - אין הבנות בכלל); ואי בנתיה לא נסיבן - לא שבק בנתיה ומשדר לכלתיה.
ההוא דאמר להו (בשעת מיתה): "נכסיי לבניי";
הוה ליה ברא וברתא (ולא היה לו אלא בן אחד זכר וגם בנות היו לו [לפי גירסתנו רק בת אחת, אך אין בכך נפקות]);
(ובעי גמרא:) מי קרו אינשי לברא (יחידאה) 'בניי' (לשון רבים וא"כ כל נכסיו נתן לבנו, ואין הבנות בכלל) <ולסלוקי לברתא מעישור קאתי>? או דלמא לא קרו
אינשי לברא 'בניי', ולמושכה לברתא במתנה קאתי (ויחלקו הבנות עמו)?
אמר אביי: תא שמע: (בראשית
מו,כג) ובני דן חושים (אלמא בן
אחד קרי לשון רבים)!
אמר ליה רבא: דלמא כדתנא דבי חזקיה: שהיו מרובין כחושים של קנה (שגדלים
הרבה ביחד; בלע"ז טרוק"ש; אי נמי עלי קנים או קשרי הקנים קרוין כן)?
אלא אמר רבא: (במדבר כו,ח) ובני פלוא אליאב
רב יוסף אמר (דברי הימים א ב,ח) ובני איתן עזריה
ההוא דאמר להו: "נכסאי לבנאי"; הוה ליה ברא ובר ברא (בן של אותו
בן או של אחר שמת); קרו אינשי לבר ברא 'ברא' (ולפיכך
אמר "נכסיי לבניי" לשון רבים, ויחלקו ביניהם)?
או לא (או לא קרו ליה 'ברא', והאי דקאמר לשון רבים - היינו כדאמרן
לעיל: ובני פלוא: אליאב)?
רב חביבא אמר: קרו אינשי לבר ברא 'ברא'.
מר בר רב אשי אמר: לא קרו אינשי לבר ברא 'ברא'.
תניא כוותיה דמר בר רב אשי: המודר הנאה מבנים - מותר בבני בנים (אבל לענין
פריה ורביה חשיבי כבנים, בפרק 'הבא על יבמתו' (יבמות דף סב:)).
משנה:
הניח בנים גדולים וקטנים; השביחו גדולים את הנכסים (סתם בעודן בתפוסת הבית) - השביחו לאמצע (ויטלו קטנים כגדולים, וכדמפרש בגמרא:
ששבחו הנכסים מחמת נכסים).
אם אמרו (לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בצבור): "ראו מה שהניח אבא, הרי אנו עושין ואוכלים (ראו מה
שהניח לנו אבא, ומזומנים אנו לחלוק, ומה שנשביח נשביח מחלקנו)"
(ונתעצלו בית דין לחלוק)
- (אז) השביחו לעצמן.
וכן האשה (שמת בעלה ובגמרא מוקי לה באשה יורשת) שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע; אם אמרה "ראו
מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת" - השביחה לעצמה (והוא דלא
שקלה מזוני, דאי שקלה מזוני – לא, דתנן: אלמנה נזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן (כתובות דף צה:)).
גמרא:
אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו (דהשביחו
לאמצע) אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים (לא טרחו
ולא הוציאו משלהם כלום, אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים), אבל שבחו נכסים מחמת עצמן (שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל אביהם) - (אז) השביחו לעצמן.
איני! והא אמר רבי חנינא: 'אפילו לא הניח להם אביהם אלא
(בבא בתרא קמד,א)
אודייני (בור וכיסויו ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו) - השכר לאמצע', והא אודייני - דמחמת עצמו [הוא] (שמשמרין
אותו הגדולים, וצריכין לעמוד על גביו פן יהיה הפקר לכל שואבי מים)!?
שאני אודייני, דלנטירותא הוא דעבידא (אינן צריכין להוציא משלהן כלום עליו,
אלא לשמרו), ואפילו קטנים נמי מצו מנטרי
לה (וגם הקטנים יכולין לשמרו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.