דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קמג,ב)
משנה:
הניח בנים גדולים וקטנים; השביחו גדולים את הנכסים (סתם בעודן בתפוסת הבית) - השביחו לאמצע (ויטלו קטנים כגדולים, וכדמפרש
בגמרא: ששבחו הנכסים מחמת נכסים).
אם אמרו (לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בצבור): "ראו מה שהניח אבא (ומזומנים אנו לחלוק), הרי אנו עושין ואוכלים (ומה שנשביח נשביח מחלקנו)" (ונתעצלו בית דין לחלוק)
- (אז) השביחו לעצמן.
וכן האשה (שמת בעלה ובגמרא מוקי לה באשה יורשת) שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע; אם אמרה "ראו
מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת" - השביחה לעצמה (והוא
דלא שקלה מזוני, דאי שקלה מזוני – לא, דתנן: אלמנה נזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן (כתובות דף צה:)).
גמרא:
אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו (דהשביחו
לאמצע) אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים (לא
טרחו ולא הוציאו משלהם כלום, אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים), אבל שבחו נכסים מחמת עצמן (שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל
אביהם) - (אז)
השביחו לעצמן.
איני! והא אמר רבי חנינא: 'אפילו לא הניח להם אביהם אלא
(בבא בתרא קמד,א)
אודייני (בור וכיסויו; ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו) - השכר לאמצע', והא אודייני - דמחמת עצמו [הוא] (שמשמרין
אותו הגדולים, וצריכין לעמוד על גביו פן יהיה הפקר לכל שואבי מים)!?
שאני אודייני, דלנטירותא הוא דעבידא (אינן צריכין להוציא משלהן כלום עליו,
אלא לשמרו), ואפילו קטנים נמי מצו מנטרי
לה (וגם הקטנים יכולין לשמרו).
אמרו: ראו מה שהניח אבא! הרי אנו עושין ואוכלין - השביחו לעצמן:
רב ספרא - שבק אבוה זוזי; שקלינהו, עבד בהו עיסקא (וחשיב ליה 'שבח נכסים' מחמת נכסים,
הואיל ואין צריך טורח כל כך אלא לקנות ולמכור);
אתו אחי, תבעוהו בדינא קמיה דרבא; אמר להו: רב ספרא - גברא רבה הוא, לא שביק גירסיה
וטרח לאחריני (וכמי שאמר "ראו מה שהניח לנו אבא" דמי; ושמעינן
מהכא: דכל היכא דמאן דהוא כמו רב ספרא - אף על גב דלא אמר "לעצמי אני עושה"
- כמאן דאמר דמי, והשביח לעצמו).
האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע:
אשה בנכסי יתמי מאי עבידתה (או תטול כתובתה ותלך לה, או תטרח קמי יתמי ותהיה ניזונת
ומעשה ידיה שלהן, ואין לה להשתכר בממון היורשים)?
אמר רבי ירמיה: באשה יורשת (כגון שנשא ראובן בת שמעון ומתו וירשו בני ראובן ובת שמעון
את נכסי יעקב אבי אביהן או כגון בת בין הבנות או בת הבן בין הבנים - דינה כדין
האחין; או שאמר בעלה "תטול אשתי כאחד מן הבנים"; אם השביחה את הנכסים:
פירשה – לעצמה, לא פירשה - השבח לאמצע; ואלמנה שאמרה בבית דין "ראו מה שהניח
לי בעלי הריני עושה ואוכלת" - השביחה לעצמה, והוא דלא שקלא מזוני; דאי שקלא
מזוני- הא תנן "אלמנה ניזונת מנכסי
יתומין ומעשה ידיה שלהן"! הלכך: אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטין שאין בהן
כדי כתובתה, אם אמרה "ראו מה שהניח לי בעלי" ונתעצלו בית דין או יורשין
להשביעה על כתובתה - אפילו השביחה אלף ככר השביחה לעצמה, אבל אם השביחה הנכסים סתם
- תטרוף כתובתה והמותר ליורשין ואף על פי שלא נשתייר מבעלה אפילו רביע כתובתה).
פשיטא?
מהו דתימא כיון דלאו דרכה למטרח, אף על גב דלא פריש כמו דפריש דמי - קמשמע לן.
ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה:
פשיטא!
מהו דתימא כיון דשביחא לה מילתא, דאמרי "קא טרחא קמי יתמי" אחולי אחלה (וחזרה בה ממה שאמרה תחלה
"הריני עושה ואוכלת") - קא משמע לן.
אמר רבי חנינא: המשיא אשה לבנו גדול בבית – קנאו (הבן לאותו הבית; תקנת חכמים היא, והלכתא
בלא טעמא, כדלקמן; ובמסכת גיטין מוקמינן לה כגון שיש לאביו בעיר בית אחר לדור בו); ודוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא אשתו ראשונה ודוקא
שהשיאו ראשון (דבכי האי גוונא חביב ליה טפי, וגמר ומקני ליה).
פשיטא ייחד לו אביו בית ועלייה (כלומר: ייחד לו האב לבנו בית שיש עלייה על גביו), בית קנה עלייה לא קנה; בית ואכסדרה (לפני הבית,
ופותחין בו חלונות, ודרך אכסדרה נכנסים לבית)
מהו? (אם תמצא לומר בית ואכסדרה קנה היינו משום דאכסדרה משועבד
לבית, אבל) שני בתים זה לפנים מזה מהו?
תיקו.
מיתיבי: 'ייחד לו אביו בית וכלי בית, כלי בית קנה - בית לא קנה'?
אמר רבי ירמיה: כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם (הלכך בית לא קנה: דכיון דמשתמש האב
בבית - לא הוציאו מחזקתו, ולא מקני ליה לבנו)
נהרדעי אמרי: אפילו שובכא דיוני;
רב יהודה ורב פפי אמרי: אפילו עציצא דהרסנא (כלי מלא דגים מטוגנים בשמן).
מר זוטרא אנסביה לבריה ותלא ליה סנדלא; רב אשי נסביה לבריה ותלא ליה אשישא דמשחא
(כוס מלא שמן).
אמר מר זוטרא: הני תלת מילי - שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא (הם
תקנו את הדברים כך, אף על פי שאינו דין תורה, כי מדה ומדה הם):
חדא – הא (המשיא אשה לבנו; ותקנת חכמים היא לכבוד החתן, שגנאי הדבר
לשאת אשה ואין מקום לדור בו); אידך: דאמר רב יהודה
אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא (דאנן סהדי דלא עקר נחלת הבנים ולא
נתכוין אלא שיכבדוה הבנים מתוך שאוכלין על ידה);
אידך: דאמר רב: "מנה לי בידך תנהו לפלוני" - במעמד שלשתן (נפקד
ומפקיד ומקבל מתנה) - קנה (כך תקנו חכמים לפי שהדבר תדיר הוא
בין הבריות ולא הזקיקו חכמים להקנות בקנין ובעדים).
(בבא בתרא קמד,ב)
משנה:
(הכי גרסינן בסדר המשנה: חין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות
(אומנות המלך: שמחמת אביו נפל לאומנות זו, שכן מנהג המלך:
מעמיד מבית זו מוכס חדש אחד ומבית זו חדש אחד, וכן מכל בתי העיר) – נפל לאמצע (כל זמן שקנו בתפוסת הבית - הריוח לאמצע שהרויח זה באומנותו); חלה (בפשיעה כדמפרש בגמרא)
ונתרפא - נתרפא משל עצמו.
גמרא:
תנא: האי 'אומנות' - לאומנות המלך (וטעמא כדפרישית; אבל אומנות אחרת שנפל בה מעצמו - הריוח
שלו).
תנו רבנן: אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס (שוטר; ורבינו חננאל פירש פולמוסטוס:
לוחם מלחמות בלשון יון): אם מחמת האחין (כמנהג העיר
לקחת מכל בית שוטר אחד לפי הזמן הקבוע, או לחדש או לשנה)
– לאחין, אם מחמת עצמו (מחמת חשיבותו ומחמת חריפותו)
– לעצמו.
אם מחמת אחין - לאחין פשיטא!?
לא, צריכא דחריף טפי: מהו דתימא חורפיה גרים ליה - קא משמע לן.
תנו רבנן: אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות - יכולין
האחין לומר לו "אם אתה אצלנו - יש לך מזונות, אם אין אתה אצלנו - אין לך
מזונות".
וליתבו ליה כל היכא דאיתיה? - מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: ברכת הבית
ברובה (שאילו היה דר עמהן - היה הבית מתברך בגללו).
וליתבו ליה (קצת מזונות) לפי ברכת הבית (ויפחתו
לו לפי חסרון ברכת הבית בגללו, שאין דר עמהם)?
הכי נמי.
חלה ונתרפא - נתרפא משל עצמו:
שלח רבין משמיה דרבי אלעא: לא שנו אלא שחלה בפשיעה, אבל באונס - נתרפא מן האמצע.
היכי דמי 'בפשיעה'?
כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים (לישנא דקרא), שנאמר (משלי
כב,ה) צנים פחים בדרך
עקש, שומר נפשו ירחק מהם (הצנה והקור פח ומוקש בדרך עקש כי בידו הדבר תלוי
להשמר מן הצנה; ויש מפרשים צנים פחים קור וחום).
משנה:
האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב (ששלח האב את אחד מבניו לשמוח את החתן,
ובידו דורונות, שכן דרך שושבינות: נוטל דורון לשמחת חופת חבירו, ואוכל עמו, וזה
יחזיר לו כמו כן כשישא אשה, כדתניא לקמן (דף קמה.) 'חמשה דברים נאמרו בשושבינות' 'רעה דוד' (ש"ב טו) מתרגמינן 'שושבינא דדוד'): חזרה שושבינות (כשיחזור זה הבן וישא אשה, וזה
יחזיר שושבינותו) - חזרה לאמצע, שהשושבינות נגבית
בבית דין (כדין מלוה אביהם; ובגמרא פריך עלה, ומשני לה: נגבית בבית
דין כדין מלוה); אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי
שמן (בלא חופה אי נמי בחופתו ואינו הולך לאכול שם ולשמוח עמו
בחופתו) - (אין זה דין שושבינות אלא מתנה
בעלמא וגמילות חסד, ו)אין נגבין בבית דין, מפני שהן
גמילות חסדים.
גמרא:
ורמינהי 'שלח לו אביו שושבינות (כלומר: שלח על ידו ולצרכו שהוא יאכל וישמח עמו; דהא לקמן
מפליג בין 'שלח אביו שושבינות' ל'שלח לו אביו שושבינות') - כשהיא חוזרת חוזרת לו (לאותו הבן,
ולא לאמצע, כדקתני מתניתין; וקשיא למתניתין דסבירא ליה להאי תנא דכיון דשלח האב על
יד זה הבן - חפץ הוא שלו לבדו יחזיר שושבינות, ולא לשאר בניו); נשתלחה לאביו שושבינות - כשהיא חוזרת חוזרת מן האמצע
(דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן)'!?
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כי תנן נמי מתניתין 'נשתלחה לאביו' תנן (כדמתרץ
לה ואזיל: ו'חוזרת לאמצע' דמתניתין - היינו חוזרת מן האמצע, כדמפרש ואזיל; אבל
היכא דשלח אביו שושבינות על ידי בנו לאחרים - מודה תנא דמתניתין דחוזרת לאותו הבן
לבדו, כברייתא).
והא 'אחין שעשו מקצתן שושבינות' קתני?
תני 'למקצתן'.
והא 'חזרה שושבינות' קתני?
הכי קאמר: חזרה לגבות - נגבית מאמצע.
רבי אסי אמר: (לעולם מתניתין כדקתני: שהאב שלח שושבינות לאחרים, וכשהיא
חוזרת - חוזרת לאמצע וכו', וברייתא - דקתני חוזרת לאותו הבן לבדו -): לא קשיא: כאן (מתניתין)
בסתם (ששלח סתם ע"י אחד מבניו ולא פירש דלדעת בן זה שלח
הלכך חוזרת לאמצע), (אבל)
כאן (הברייתא) במפרש ("השושבינות
תחזור לאותו הבן", הלכך חוזרת לו ואינה חוזרת לאמצע).
כדתניא: שלח לו אביו שושבינות (נתן לו אביו מעות ושלחו לעשות שושבינות) - כשהיא חוזרת חוזרת לו (לבדו);
(אבל) שלח אביו שושבינות סתם
(ולא ייחד לאחד מבניו אף על פי שעל ידי אחד מבניו שלח) - (אינה חוזרת לו לבדו, אלא)
כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע.
ושמואל אמר: (לעולם כדקתני ברייתא: דהאב השולח שושבינות על יד אחד מבניו
- חוזרת לאותו הבן לבדו;) הכא (ומתניתין - דקתני 'חוזרת לאמצע') - ביבם עסקינן (הני מילי שמת הבן שנשתלחה
שושבינות על ידו, ורוצה היה לחזור לו אלא שמת, וייבם אחד מן האחים את אשתו, ורחמנא
אמר 'יקום על שם אחיו' לנחלה), (ודינו
היה ליטול השושבינות במקום אחיו אי לאו דקרייה רחמנא 'בכור', כדכתיב 'והיה הבכור
וגו') שאינו נוטל בראוי כבמוחזק (ואמרינן
לקמן דאין בכור נוטל פי שנים, הלכך חוזרת לאמצע: לכל האחין).
(ומקשה גמראף) מכלל דאידך משלם (אותו שנשתלחה
לו שושבינות על ידי זה הבן שמת - בעי שלומי בתמיה: וכי יש לו לשלם שושבינות ליורשי
שושבינו שמת)? לימא (והלא יכול לומר) "תנו לי שושביני ואשמח עמו (ואוכל
בחופתו כמו ששמח גם הוא ואכל בחופתי, וכיון שמת נפטרתי מלשלם שכן מנהג שושבינות
להביא דורון ולאכול עמו בחופתו)"? מי לא תניא 'מקום שנהגו
להחזיר קדושין (אחר מיתת האשה בימי אירוסין, כדמפרש ואזיל) – מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין', ואמר רב יוסף בר אבא:
אמר מר עוקבא אמר שמואל: לא שנו אלא שמתה היא, אבל מת הוא - אין מחזירין; מאי טעמא?
יכולה היא שתאמר
(בבא בתרא קמה,א)
"תנו לי בעלי ואשמח עמו" (כלומר: "אני מזומנת להשלים תנאי קדושי, דהיינו נשואין,
ואין העיכוב תלוי בי") - הכא נמי נימא
"תנו לי שושביני ואשמח עמו"!?
אמר רב יוסף: (בעלמא אמרינן "תנו לי שושביני ואשמח עמו", כדקאמרת;
אבל) הכא במאי עסקינן? כגון ששמח עמו
ז' ימי משתה (ואכל עם המת בחופתו אותו שחייב לו השושבינות ונתחייב השושבין
מיד לפרעו אחרי ששמח עמו) ולא הספיק לפורעו עד שמת (וייבם
אחיו את אשתו; ושושבינות זו ראויה היא ותחזור לאמצע; דרך שושבינות: אוכל עמו ואחר
כך מביא הדורון).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.