דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קמו,ב)
מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה חולה ומוטל במטה, ואמרו לו "נכסיך למי"?
ואמר להן
(בבא בתרא קמז,א)
"דומה שיש לי בן; עכשיו שאין לי בן (כלומר: כמדומה הייתי שיש לי בן, עכשיו שנודע לי שאין לי
בן) - נכסי לפלוני"; [או] היה חולה ומוטל במטה
ואמרו לו "נכסיו למי"? אמר להן "דומה שאשתי מעוברת; עכשיו שאין
אשתי מעוברת - נכסי לפלוני", ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - אין
מתנתו מתנה (דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת - לא היה נותן)?
לימא רבי שמעון בן מנסיא היא, ולא רבנן?
אפילו תימא רבנן: "דומה" שאני.
ודקארי לה מאי קארי לה?
מהו דתימא צעריה הוא דקא מדכר (ולא תלה טעם מתנתו במיתת בנו, אלא כמתאונן על בנו שמת,
ולפי שבן ראוי לירש נכסי אביו, וזה אין לו בן לירש, ומתוך כך נזכר צער מיתת בנו
בשעת חילוק נכסיו, וליכא אומדן דעתיה כל כך, דאיכא למימר רבי שמעון בן מנסיא היא
ולא רבנן, דליכא הכא אומדן דמוכח כל כך) - קא משמע לן (דדוקא קאמר,
וכדמפרש ותולה מתנתו במיתת בנו דמי, ודברי הכל היא).
אמר רבי זירא אמר רב: מנין למתנת שכיב מרע (שקונה בדבור בלא קנין סודר, כגון מְצַוֶּה
מחמת מיתה, דפסקינן לקמן (דף קנא:) דלא בעי קנין, אפילו במקצת, והוא דמית; אי נמי
שכיב מרע שחלק כל נכסיו בלא שיור ומית) שהיא מן התורה?
שנאמר (במדבר כז,ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו] והעברתם את נחלתו
לבתו (דהוה
מצי למכתב 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו וכו'; 'והעברתם' יתירא הוא. ורבינו חננאל פירש: מדכתיב 'את נחלתו' - את
רבויא הוא; ולא נהירא: דהא אמרינן לקמן: ההיא מיבעי ליה לכדתניא רבי אומר
כו' – 'והעברתם', דריש ולא דריש 'את'! אלמא לעיל נמי דריש אידך מלשון 'העברה'; ואית דמפרשי: מדשני קרא בדבוריה, דמצי למכתב
'ונתתם', כדכתיב באינך; ולא נהירא נמי האי לישנא: דהא 'ונתתם' נמי חשבינן מיותר
באותה סוגיא, דהכי הוה ליה למכתב: 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו, ואם אין
לו בת - נחלתו לאחיו', וכן כולם! הלכך כל 'והעברתם' 'ונתתם' - מיותרים הם; כן נראה
בעיני): יש לך העברה אחרת שהיא כזו (ברשות
הבת שהיא בלא קנין), ואי זו? זו מתנת שכיב מרע.
רב נחמן אמר רבה בר אבוה מהכא: (במדבר
כז,ט) [ואם אין לו בת] ונתתם את נחלתו לאחיו (קרא יתירא
הוא, דמצי למכתב 'ואם אין לו בת - נחלתו לאחיו'; וכן כולן)
: יש לך נתינה אחרת שהיא כזו, ואי זו? זו מתנת שכיב מרע.
ורב נחמן מאי טעמא לא אמר מ'והעברתם'?
ההוא מיבעי ליה לכדרבי, דתניא: רבי אומר: בכולן נאמרה בהן 'נתינה' וכאן נאמרה
'העברה': אין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת, הואיל ובנה ובעלה (שהן משבט
אחר) יורשין אותה (והכי אתא
קרא לאשמועינן 'והעברתם את נחלתו משבטו' על ידי בתו, שתירשנו, ושמא תינשא
אחרי כן לאיש משבט אחר ותמות ויירשנה).
ורבי זירא - מאי טעמא לא אמר מ'ונתתם'?
אורחיה דקרא הוא.
רב מנשיא בר ירמיה אמר מהכא: (מלכים
ב כ,א) בימים ההם חלה חזקיהו
למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא, ויאמר אליו: כה אמר ה': צו לביתך כי
מת אתה ולא תחיה; ('צו לביתך') בצואה בעלמא (אלמא צואת
שכיב מרע בעלמא קונה).
רמי בר יחזקאל אמר מהכא: (שמואל
ב יז,כג)
ואחיתופל
ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו
ויחנק [וימת ויקבר בקבר אביו] - בצואה בעלמא.
תנו רבנן: שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו (הכי הוה קים להו): אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד (שלא אירע
לו יפה), ויום טוב של עצרת (דהיינו
שבועות) ברור (אם תראהו ברור: צח ולא יום המעונן) - זרעו חטים (שמצליחין באותה שנה; 'כעצם השמים לטוהר' (שמות כד) מתרגמינן
'לברירו').
מר זוטרא אמר: 'בלול (מעורב: יום המעונן)'
איתמר.
אמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב: לא 'ברור' - ברור ממש, ולא 'בלול' - בלול ממש,
אלא אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו (שמפזרת את העבים, כדכתיב (איוב לז) 'מצפון זהב יאתה רוח צפונית': מאיר את היום כזהב)
- זה הוא 'ברור'.
אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אנן - אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה (סימני תבואות
אם יצליחו אם לאו - אדרב יצחק סמכינן, ולא אסימני עצרת: בשביל שבחג נידונין על
המים), דאמר רב יצחק בר אבדימי: מוצאי יום טוב האחרון
של חג, הכל צופין לעשן המערכה: נטה כלפי צפון (רוח דרומית
מנשבת בו ומטהו כלפי צפון) - עניים שמחים ובעלי
בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירות מרקיבין (ומתוך שאינן
יכולין להשמר - נמכרין בזול); נטה כלפי דרום
(רוח צפון מנשבת בו) - עניים עצבים ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין
(ובאותם הגשמים מתברכין הפירות הנזרעין) ופירות משתמרין (ושבאוצרות
משתמרין ונמכרין ביוקר הרי ריוח לעשירים ועצב לעניים); נטה כלפי מזרח - הכל שמחין (שמערבית
ממטרת במדה, ופירות אינן ביוקר); כלפי מערב - הכל
עצבין (שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול, ופירות קרקע
אינן צומחים; אלמא מזרחית קשה ומערבית יפה)'.
ורמינהי (מהך ברייתא
דקתני איפכא): 'מזרחית לעולם יפה, מערבית
לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש (דאין צריכין
למטר) וקשה לזיתים בשעה שיניצו,
ורוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בשעה שיניצו'; ואמר רב יוסף ואיתימא
מר זוטרא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: וסימנך: שלחן בצפון (כדכתיב (שמות כו) 'והשלחן תתן על צלע צפון') ומנורה בדרום (כדכתיב
(שם) 'ואת המנורה נכח השלחן'): האי מרבי דידיה והאי
מרבי דידיה (כל אחד מגדל את שלו: לחם חטין על השלחן בצפון, וצפונית
יפה לחטים; שמן זית מדליקין במנורה שבדרום, ודרומית יפה לזיתים)!?
לא קשיא: הא לן (לבני בבל
השוכנים במצולה וארצנו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך; לדידן מיתנייא ברייתא בתרייתא:
שמערבית קשה, לפי שממטרת יותר מדאי לבני בבל, ומזרחית יפה)
והא להו (וברייתא קמייתא, דמתניא איפכא – להו: לבני ארץ ישראל,
שארצם גבוהה וצריכין למטר הרבה).
תניא: אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה כולה.
אמר רב זביד: האי יומא קמא דריש שתא: אי חמים - כולה שתא חמימא (כלומר רוב
השנה), אי קריר - כולה שתא קרירא.
למאי נפקא מינה?
(בבא בתרא קמז,ב)
לתפלתו של כהן גדול (שהיה מתפלל ביום הכפורים שתהיה שנה זו גשומה ושחונה, ועתה
לפי הענין שיראה בראש השנה - יתפלל ביוה"כ).
ורבא אמר רב נחמן: מתנת שכיב מרע (שקונה באמירה בעלמא)
מדרבנן בעלמא היא: שמא תטרף דעתו עליו (אינה מן התורה, וקראי דלעיל - עצה טובה קא משמע לן: שיצוה
לביתו בשעת מיתתו מה שיש לו לצוות, הן על ידי קנין הן על ידי דבור, כגון: דברים
שאין צריכין קנין שאדם מודיע לבני ביתו: מי חייב לו כלום וממונו וחפציו ביד מי,
והיכן מונחין; אלא מדרבנן בעלמא קונה: גזירה שמא עד שיבאו עדים לקנות - תטרף דעתו
של חולה קודם שיבאו, ולא יוכל להקנות, ונמצאת צוואתו בטלה. וקשיא לי: מה בכך אם תבטל, מאחר שאינו קונה באמירה, תבטל ותבטל!? ולישנא אחרינא מפרשינן, ונראה בעיני:
דלהכי תקון רבנן שיקנו דבריו באמירה: שאם אין דבריו נקנין - חיישינן שמא תטרף דעתו
בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו).
ומי אמר רב נחמן הכי (דמדרבנן היא ולא מדאורייתא)?
והא אמר רב נחמן: אף על גב דאמר שמואל 'המוכר שטר חוב לחבירו (שחייב לו
לוה למלוה ממון, ומסר לו המלוה את השטר ליד לוקח, ומכרו לו וכתב לו "קני לך
וכל שעבודיה"; אי נמי כדפסקינן התם 'הלכתא אותיות נקנות במסירה' בפרק 'המוכר
את הספינה' (לעיל עז)) וחזר (המוכר) ומחלו (ללוה) – מחול (דלא מכר
לו ראשון לשני אלא כל זכות שתבא לידו, ולא עדיף האי לוקח ממלוה, דאתי מחמתיה דמלוה;
ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח, דהא הלכתא היא דדיינינן דינא דגרמי, וזה הפסיד
מעותיו - כשורף שטרותיו של חבירו, דקיימא לן דחייב, מההוא עובדא דכפייה רפרם לרב
אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי), ואפילו יורש (של
מלוה) מוחל (וסברא
הוא: דלא אלים כח של לוקח במה שנמסר לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב במקום
המלוה או היורש, אך לא נעקר שעבודו מן המלוה, וקרינא ביה 'עבד לוה לאיש מלוה',
ויכול למחול שעבודו), מודה שמואל שאם נתנו (המלוה לאיש
אחר) במתנת שכיב מרע (וכגון שחלק
כל נכסיו; אי נמי על ידי קנין כדין כל מתנת שכיב מרע במקצת, אי נמי בלא קנין) - דאינו יכול למוחלו (דכיון דמסרו
לו בחייו - אין לך קנין גדול מזה; ומיהו אם עמד - חוזר אם מתנת שכיב מרע במקצת
הוא, כדפסקינן לקמן: דאינו יכול למחול, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו,
ואלימי ממתנת בריא, ואין היורש יכול למחול)':
אי אמרת בשלמא דאורייתא - משום הכי אינו יכול למחול, אלא אי אמרת דרבנן היא - אמאי
אינו יכול למחול?
(ומשני:) אינה של תורה (אלא מדרבנן
היא), ועשאוה כשל תורה (ומשום טירוף
דעתו, כדאמרן לעיל).
אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר "ידור פלוני בבית זה",
"יאכל פלוני פירות דקל זה" - לא אמר כלום (שהדירה אין בה ממש להקנותה, ופירות
דקל נמי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; וכיון דמתנת בריא - אפילו בקנין סודר -
לא קני, דמילי לא מיקנו אלא אם כן הקנה לו החפץ, כגון 'דקל לפירותיו' ו'בית לדור'
- מתנת שכיב מרע נמי לא קניא, ; דמילתא דליתא בבריא - ליתא בשכיב מרע: שאין שכיב
מרע חמור מן הבריא, אלא דאמירתו - במקום קנין של בריא הוא, והיכא דאין קנין מועלת
בבריא - אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי; הלכך אין מועיל עד שיאמר), עד שיאמר "תנו בית זה לפלוני וידור בו",
"תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו".
למימרא דסבר רב נחמן 'מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא בשכיב
מרע' (לא אלים כח השכיב מרע יותר מן הבריא, אלא שאמירתו קונה
כקנין סודר דבריא)? והא אמר רבא אמר רב נחמן:
(בבא בתרא קמח,א)
'שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי לפלוני (ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה
- אני נותן לפלוני, ויפרעם לו הלוה במקומי)" - הלואתו לפלוני
(נתקיימו הדברים, ותהא הלואתו לפלוני)' ואף על גב דליתיה בבריא (דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על
פה, דלהוצאה ניתנה, ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין - אלא אם כן מַלוה בשטר, וכגון
שמסר לו השטר; אי נמי במעמד שלשתן, כדאמר [בגיטין] (דף יג.))!?
רב פפא אמר: הואיל ויורש – יורשה (לזו המלוה, כאילו ברשותו היא; ואמרינן לקמן (דף
קמט.): 'מתנת שכיב מרע - כירושה שויוה רבנן', הלכך: כיון דאיתיה בירושה - איתיה
במתנת שכיב מרע);
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא
אמר רב: '"מנה לי בידך, תנהו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה' (מתלת הלכתא
בלא טעמא הוא: ולפי שהדבר נהוג הוא בין הסוחרים והחנונים - תקנו את הדבר: לקנות
באמירה במעמד שלשתן, לפי שאין קנין מועיל בדבר שאין בעין; ומוקמינן לה התם בין
במלוה בין בפקדון; ואף על גב דאסיקנא ד'מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע' - אפילו
הכי מטבע, דקיימא לן בהזהב (ב"מ מו.): דאין מטבע נקנה בחליפין - אפילו הכי אם
נתנו במתנת שכיב מרע - קנה מהאי טעמא: ד'הלואתי לפלוני').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.