דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קמז,ב)
אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר "ידור פלוני בבית זה",
"יאכל פלוני פירות דקל זה" - לא אמר כלום (שהדירה אין בה ממש להקנותה,
ופירות דקל נמי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; וכיון דמתנת בריא - אפילו בקנין
סודר - לא קני, דמילי לא מיקנו אלא אם כן הקנה לו החפץ, כגון 'דקל לפירותיו' ו'בית
לדור' - מתנת שכיב מרע נמי לא קניא, ; דמילתא דליתא בבריא - ליתא בשכיב מרע: שאין
שכיב מרע חמור מן הבריא, אלא דאמירתו - במקום קנין של בריא הוא, והיכא דאין קנין
מועלת בבריא - אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי; הלכך אין מועיל עד שיאמר), עד שיאמר "תנו בית זה לפלוני וידור בו",
"תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו".
למימרא דסבר רב נחמן 'מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא
בשכיב מרע' (לא אלים כח השכיב מרע יותר מן הבריא, אלא שאמירתו
קונה כקנין סודר דבריא)? והא אמר רבא אמר רב נחמן:
(בבא בתרא קמח,א)
'שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי לפלוני (ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה
- אני נותן לפלוני, ויפרעם לו הלוה במקומי)" - הלואתו
לפלוני (נתקיימו הדברים, ותהא הלואתו לפלוני)' ואף על גב דליתיה בבריא (דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על
פה, דלהוצאה ניתנה, ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין - אלא אם כן מַלוה בשטר,
וכגון שמסר לו השטר; אי נמי במעמד שלשתן, כדאמר [בגיטין] (דף יג.))!?
רב פפא אמר: הואיל ויורש – יורשה (לזו המלוה, כאילו ברשותו היא; ואמרינן לקמן (דף
קמט.): 'מתנת שכיב מרע - כירושה שויוה רבנן', הלכך: כיון דאיתיה בירושה - איתיה
במתנת שכיב מרע);
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב
הונא אמר רב: '"מנה לי בידך, תנהו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה' (מתלת
הלכתא בלא טעמא הוא: ולפי שהדבר נהוג הוא בין הסוחרים והחנונים - תקנו את הדבר:
לקנות באמירה במעמד שלשתן, לפי שאין קנין מועיל בדבר שאין בעין; ומוקמינן לה התם
בין במלוה בין בפקדון; ואף על גב דאסיקנא ד'מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע' -
אפילו הכי מטבע - דקיימא לן ב'הזהב' (בבא מציעא מו.) דאין מטבע נקנה בחליפין,
אפילו הכי אם נתנו במתנת שכיב מרע - קנה מהאי טעמא ד'הלואתי לפלוני').
איבעיא להו: דקל לאחד ופירותיו לאחר – מהו? מי שייר מקום פירי (גירסת הרשב"ם: דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו? אית דמוקמי לה בבריא, ובא להודיענו דיני מכירה: מה
שייר לעצמו; ולא נהירא לי, דאם כן מה ענין בעיא זו בזו השמועה ובזה הפרק? ב'המוכר
את הספינה' איבעי לן למיבעיא, בשמעתא דהקונה שני אילנות (לעיל דף פא.)!? ועל כרחין
בשכיב מרע מוקמינן ליה, ואמתניתין קאי, דקתני בשכיב מרע 'שייר קרקע כל שהוא - מתנתו מתנה' ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד ונמלך וחזר ונתן פירותיו
לאחר, ואמרינן לקמן: א"ר נחמן: שכיב מרע
שכתב כל נכסיו: אם בנמלך מת - קנו כולן, אם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד, דלא הוה ביה שיור, אבל קמאי - דהוה בה שיור –
קנו; והכא: מי אמרינן שייר מקום פירי: כשנתנו הדקל לראשון בלא פירות - שייר לעצמו
'מקום הפירות': ענפי האילן שבו גדילין הפירות; וכשנתן לשני את הפירות - עדיין מקום
הפירות שייר לעצמו; ואילן המחובר - כקרקע דמי, וקורא אני עליו 'שייר קרקע כל
שהוא', והויא מתנתו מתנה, בין באילן בין בפירות; ואם עמד - אינו חוזר; והוא דאיכא
קנין, כדפסקינן לקמן (דף קנא:) במתנת שכיב מרע במקצת)?
או לא שייר (וכשנתן הדקל לראשון - כולו נתן, וליכא שיור קרקע,
ואמרינן לקמן: כמה 'כל שהוא'? רב יהודה אמר: ממקרקעי - כדי פרנסתו!)?
אם תמצי לומר 'לאחר' - לא הוי שיור, [שייר] לעצמו חוץ מפירותיו – מהו (שייר
לעצמו הפירות מהו? מי שייר מקום הפירות, ולכשייבש האילן - יקוץ ענפיו? כך כתוב
בספרים: אמר רבא א"ר נחמן: אם תמצי לומר דקל לאחד ופירות לאחר לא הוי שיור,
שייר פירותיו לפניו - שייר מקום פירי; מאי טעמא? - כל לגבי נפשיה - כי משייר בעין
יפה משייר; ולא נהירא לי האי לישנא, משום דלא מיתני עליה הך סוגיא דלקמן: 'אמר ליה
אנן אדריש לקיש מתנינן ליה'; הלכך לישנא
אחרינא הכתוב בספרים עיקר, דגרסינן בהו: 'חוץ מפירותיו מהו?' דהוה דומיא דרב זביד
וריש לקיש, והיינו פירוש לשון אחרון: דקל לאחד ופירותיו לאחר - מי הוי שיור מקום
הפירות באילן, וקנה ראשון, דהא איכא שיור קרקע כל שהוא? או לא, וכשנתן לו את הדקל
- הכל נתן, גם מקום צימוח פירות? אם תימצי לומר לא הוי שיור - חוץ מפירותיו מהו?
מי אמרינן: כיון דמעיקרא הדקל לבדו בלא פירות נתן לו, ולא הוזקק לומר בו לישנא
יתירא 'חוץ מפירותיו', אלא לשייר מקום לעצמו אמר, ואיכא שיור קרקע כל שהוא, ומתנתו
מתנה)?
אמר רבא אמר רב נחמן: אם תמצי לומר 'דקל לאחד ופירותיו לאחר' לא הוי שיור
מקום פירי, 'דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו
[= חוץ מפירותיו] - שייר מקום פירי [ואליבא דרב זביד, דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין – מוציא, אלמא כיון דדיוטא
שייר – מקום זיזין נמי שייר; הכי נמי: כיון דאמר 'חוץ מפירותיו' מקום פירות שייר [על פי הב"ח]]; מאי טעמא? כל לגבי נפשיה -
בעין יפה משייר.
אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אנן - אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה (להאי
'איבעיא להו', ולהך מילתא דרב נחמן ד'אם תמצי לומר', כדמפרש לקמן ואזיל, ובמתנת
בריא, ומינה תפשוט לשכיב מרע, ולאו גבי דקל איבעיא אלא לגבי דיוטא, כדמפרש ואזיל), דאמר רבי שמעון בן לקיש: המוכר בית לחבירו ואמר לו
"על מנת שדיוטא (היא עלייה העליונה שעל גג הבית)
העליונה שלי" – דיוטא העליונה שלו.
(חוץ מפירותיו הוי שיור: דכל
לשון מיותר - לשייר קצת מן המתנה לעצמו בא, ואליבא דרב זביד דתנן ב'המוכר את הבית'
(לעיל דף סא.): לא מכר היציע ולא את הגג
בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים, דהיינו
נמי 'דיוטא העליונה', ואמרינן בגמרא (שם סג.): אמר ריש לקיש: זאת אומרת: המוכר בית
לחבירו ואמר לו "על מנת שהדיוטא העליונה שלי" - הדיוטא העליונה שלו;
ואמרינן [סג,ב]: למאי הלכתא אהני תנאי דעל מנת? לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני
הבית: אם רצה להוציא זיזין מדיוטא עליונה שהיא שלו בחצר הלוקח – מוציא, ולא יעכב
בעל החצר על המוכר; ואליבא דרב זביד כו': כלומר: וכדפרשה רב זביד למילתיה דריש
לקיש, דאהני יתורא דעל מנת להוציא זיזין: לשיורי ליה מקום בחצר - הכי נמי אהני
יתור לשון 'דחוץ מפירותיו' - לשייר מקום באילן.)
(בבא בתרא קמח,ב)
איבעיא להו: בית לאחד (במתנת בריא) ודיוטא לאחד מהו? מי
הוי (מקום) שיור או לא (מי
איכא להאי בעל דיוטא שיור מקום בחצר להוצאת זיזין או לא)?
אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור (לאחריני),
(אבל לעצמו, הוי שיור, כגון דאמר ליה:) '(בית אני מוכר לך)
חוץ מדיוטא (העליונה)' מהו (או
דלמא ליכא שיור)?
אמר רבא אמר רב נחמן: אם תמצא לומר 'בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור -
חוץ מדיוטא הוי שיור, ואליבא דרב זביד, דאמר (דכי אמר ליה סתמא "בית זה
אני מוכר לך" - לא קנה דיוטא העליונה, כדתנן ב'המוכר את הבית' (לעיל דף סא.):
לא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה
גבוה י' טפחים, דהיינו 'דיוטא' וכי אמר
ליה 'חוץ' - לטפויי מילתא קאתי, ושייר לו מקום בחצר להוצאת זיזין מן הדיוטא לחצר
של לוקח) שאם רצה להוציא בה זיזין –
מוציא; אלמא כיון דשייר דיוטא - מקום זיזין נמי שייר; <הכא נמי: כיון דאמר 'חוץ
מפירותיו' - מקום פירי שייר>.
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: 'שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין:
אם במחלק (שמשעה ראשונה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק כל נכסיו
ולא לשייר כלום), (אם)
מת - קנו כולן (כדין כל מתנת שכיב מרע שאין צריכה קנין אם מת); עמד - חוזר בכולן; אם בנמלך (שלא היה בדעתו לחלק כל נכסיו, אלא
אחר שחילק - שתק ולא רצה לחלק עוד: חזר ונמלך בעצמו לחלק כל הנותר) מת - קנו כולן; עמד - אינו חוזר אלא באחרון (בלבד,
דלא הוי בה שיור)' (אבל קמאי – קנו, כדקתני מתניתין
'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה).
ודלמא עיוני קא מעיין, והדר יהיב (ניחוש דלמא האי דשתיק וחישב בין מתנה למתנה - לא הוי
כנמלך, אלא עיוני מעיין מה יתן לכל אחד, ומעיקרא היה בדעתו לחלק את הכל, ויחזור בו
כשיעמוד מחליו, ואמאי קנו קמאי)?
סתמיה דשכיב מרע מידק דייק והדר יהיב (סתמא דשכיב מרע - עיוני קמעיין
בלבו מה יתן לכל אחד קודם שיבואו לפניו, ואין לו לשתוק בין זה לזה; ומדשתק - נמלך
הוי).
אמר רב אחא בר מניומי אמר רב נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו (הידועין) לאחרים (ולא נמצא לו שיור),
ועמד - אינו חוזר: חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת.
ואלא מתניתין דקתני 'לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת'? היכי משכחת לה?
אמר רב חמא: באומר (לא חילק שדותיו וכרמיו לכל אחד בפני עצמו, אלא לשון
זה כתב): "כל נכסי (אני
נותן לפלוני ופלוני)" (דכל היכא דאיתנהו - נתונין הן
במתנה, ואין כאן שיור; ובפר"ח גרס: 'כל נכסיי אלו הן' ולא נהירא).
מר בר רב אשי אמר: במוחזק לן (שאנו מוחזקין בו)
דלית ליה (שאין לו עוד נכסים).
איבעיא להו: חזרה במקצת (שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וחזר בו במקצת ונתן שוב
לאחר, שהרי יכול לעשות כן, כדאמרינן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי' בפירקין דלעיל (דף
קלה:)) הוי חזרה בכולה (מי
הויא חזרה בכל הנכסים שנתן לראשון, דגלי דעתיה שמתחרט בראשון ומה שנתן לשני מתנה
במקצת היא, דאיכא שיור, והויא מתנה, ואתו יורשין ומפקי מיד ראשון כל המותר) או לא (או לא הויא חזרה, אלא מה שנתן לשני - קנה שני, והנותר
קנה ראשון, ואם יעמוד מחליו - יחזור בשניהן, שהרי לא שייר לעצמו כלום)?
תא שמע (דתניא): 'כולן לראשון (במתנת
שכיב מרע) ומקצתן (נתן) לשני (שחזר במקצת) - שני קנה, ראשון לא
קנה' (שני קנה מה שנתן לו ממה נפשך, לא שנא מת ולא שנא עמד:
דהא מתנת שכיב מרע במקצת היא, והויא מתנה שהרי שייר לעצמו מותר נכסים שנתן לראשון,
שהרי ראשון לא קנה) מאי? לאו בשמת (וקתני
'הראשון לא קנה'! אלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו; דאי לא הויא חזרה - תרוייהו
ליקנו בכל הנכסים)?
(ומשני:) לא (לעולם
לא הויא חזרה), (וברייתא)
בשעמד (הלכך שני קנה, דמתנה במקצת לא מצי הדר ביה, כדקתני
מתניתין; אבל בראשון שניתנו לו כל הנכסים בלא שיור, אם עמד - חוזר, כדתנן
במתניתין! ולקמן פרכינן: אי כשעמד -
תרוייהו לא ליקנו, ואפילו שני: דכיון דחזרה במקצת לא הויא חזרה בכולהו, גבי שני
ליכא שיור, דהא לא הדר ביה מראשון אלא במה שנתן לשני, ובין שניהן נתן הכל ולא שייר
לעצמו כלום! ומהכא פשטינן במסקנא: חזרה במקצת הויא חזרה בכולה; הלכך בין שמת בין
שעמד - שני קנה, שהרי חזר בו מראשון לגמרי, ושייר לעצמו שיור נכסיו שנתן לראשון,
וחזר בו מהן, ומתנה במקצת שמה מתנה).
הכי נמי מסתברא (דבשעמד עסקינן), מדקתני סיפא 'מקצתן לראשון (וחזר
בו ונתן) וכולן לשני: ראשון קנה (שהיה
בה שיור, והויא מתנה כדקתני מתניתין, דמתנת שכיב מרע במקצת - מתנה גמורה היא), שני לא קנה (כלל, דלא שייר לעצמו כלום! והלכך:
אם עמד - חוזר)': אי אמרת בשלמא בשעמד - משום
הכי שני לא קנה (כדתנן 'לא
שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו מתנה'), אלא אי אמרת בשמת - תרוייהו ליקנו (כדין
מתנת שכיב מרע שקונה אחר מיתה היכא דליכא שיור, ואם עמד – חוזר; דאילו מתנה במקצת
- בין מת בין עמד - מתנה גמורה היא! אלא - לאו בשעמד; ומדסיפא בשעמד - רישא נמי
בשעמד)!?
אמר ליה רב יימר לרב אשי: ותהוי נמי (רישא)
בשעמד (אפילו הכי תפשוט דחזרה במקצת הויא חזרה בכולה): אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה היינו
דשני מיהת קנה (דאיכא שיור נכסים לשכיב מרע שחוזר בו ממה שנתנו
לראשון, וראשון לא קנה) אלא אי אמרת חזרה במקצת לא
הויא חזרה בכולה (אלא מה שלא נתן לשני - נשאר ביד ראשון) ניהוי כמחלק, ולחד מינייהו לא ליקנו (תרוייהו
נמי לא ליקנו, שהרי בין שניהם נתן כל הנכסים, ולא שייר לעצמו קרקע כל שהוא)!?
והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה; [ולכן] רישא משכחת לה בין שמת בין שעמד (שני
קנה, דהא הדר ביה מראשון, ואיכא שיור טובא; ראשון לא קנה, דהא הדר ביה; ואפילו מת
לא יקנה ראשון, דהא קיימא לן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי', מה לי חוזר בו מראשון ונותן
לשני, מה לי חוזר בו ומעכב לעצמו וליורשיו), סיפא לא משכחת לה
אלא כשעמד (הלכך ראשון קנה: דמתנה מקצת הוא, ואיכא שיור; שני לא
קנה: דלא הוה במתנתו שיור; דאי בשמת - תרוייהו ליקנו).
איבעיא להו: (שכיב מרע ש)הקדיש כל נכסיו (בלא
שיור) ועמד (ואחר כך עמד מחליו) – מהו (מי מצי הדר ביה)?
מי אמרינן כל לגבי הקדש גמר ומקני (מי חמיר ממתנת הדיוט דנימא 'דגמר והקדיש הכל בלב
שלם', בין יחיה בין ימות) או דלמא כל לגבי נפשיה לא
גמר ומקני?
(ואם תימצי לומר דגבי הקדש הכל מוקדש ואפילו עמד -) הפקיר כל נכסיו מהו? מי אמרינן: כיון דאף לעניים
כעשירים (כוונתו לשמים, ואקני לגמרי לכל מי שיבוא ויזכה? אי
נמי: כיון דהפקיר ממונו - הוציאו מדעתו לגמרי ואינו חפץ בחזרתו, שאינו רוצה ליהנות
עוד ממנו) גמר ומקני? או דלמא כל לגבי
נפשיה לא גמר ומקני?
(ואם תימצי לומר גבי הפקר דאינו חושש בזה הממון, הואיל
והפקירו ולא דקדק לחלקו לאוהביו - )
חילק כל נכסיו לעניים מאי? מי אמרינן צדקה ודאי מגמר גמר ומקני (מי
לימא יד עניים כיד הקדש, ואם עמד אינו חוזר)? או דלמא כל לגבי
נפשיה לא גמר ומקני?
תיקו.
<לישנא אחרינא: הקדיש כל נכסיו מהו? הפקיר כל נכסיו מהו? חילק כל נכסיו
לעניים מהו? תיקו.>
אמר רב ששת: 'יטול' ו'יזכה' ו'יחזיק' ו'יקנה' (שכיב מרע שאמר "יזכה פלוני
בנכסיי" או "יטול" או "יחזיק" או "יקנה") - כולן לשון מתנה הן (וקנה);
במתניתא תנא: אף 'יחסין' 'וירת' בראוי ליורשו (דלשון מתנה בעינן, כדאמרינן לעיל
(דף קמז:): "ידור פלוני בבית זה" - לא אמר ולא כלום, עד דאמר "תנו"
או "יטול" ו"יקנה" או "יחסין" ו"ירת" אם הוא
ראוי ליורשו, כגון בן בין הבנים); ורבי יוחנן בן ברוקא
היא (דאמר בפירקין דלעיל (דף קל.) 'דבריו קיימין', וקיימא
לן כוותיה, דפסקינן התם כהלכה כמותו).
איבעיא להו:
(בבא בתרא קמט,א)
"יהנה בהן" מהי? דניהוי כולהו מתנה קאמר? או דלמא ליתהני מינייהו
מידי קאמר?
"יראה בהן" מהו? "יעמוד בהן" מהו? "ישען
בהן" מהו?
תיקו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.