דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קמט,ב)
מתקיף לה רב יוסף: ומאי כוונתא (והלא אינן מכוונות יפה)?
מאן דאמר 'מטלטלין' - 'קרקע' תנן!? מאן דאמר 'כדי פרנסתו' – 'כל שהוא' תנן!?
אמר ליה אביי: וכל היכא דתני 'קרקע' - קרקע דוקא (בתמיה)?
והא תנן (במסכת פאה פ"ג,מ"ט)
הכותב
כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין (שהרי העבד בכלל 'נכסים', ונמצא שהקנה לעבד את גופו עם
שאר נכסים); שייר קרקע כל שהוא (כגון
שאמר "חוץ מקרקע כל שהוא") - לא יצא בן
חורין (שהעבד הוקש לקרקעות, דכתיב והתנחלתם
(ויקרא כה), והאי 'קרקע כל שהוא' איכא למימר שעל העבד הוא אומר, ונמצא שאינו בן
חורין, וגם הנכסים לא קנה; והוא הדין אם אמר "חוץ ממטלטלין כל שהוא",
כדמפרש רבי אלעזר לקמיה: שעשו המטלטלין שיור אצל העבד: דדלמא האי עבד - הוא
המטלטלין ששייר, דעבדא מיטלטל; אבל אם אמר "כל נכסיי נתונים לך חוץ משדה
פלוני" - הרי הוא בן חורין, שהעבד אינו בכלל אותו שדה שפירש);
רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין (אם
שייר קרקע כל שהוא, דשייר קרקע ולא עבד) עד (עד שיהיה השיור ששייר סתם, ו)שיאמר "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד
מרבוא שבהן" (שההוא אחד מרבוא - אעבד קאי, ואינו משוחרר; ודרך כבוד
כתב לעבדו כך! ומכל מקום לא קנה כלום),
(בבא בתרא קנ,א)
ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד (אף על
גב דקתני 'שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן
חורין', הוא הדין אם שייר מטלטלין כל
שהוא: דעבדא נמי כמטלטלי דמי, שהרי אינו מחובר לקרקע, וקרו ליה בני אדם 'מטלטלי';
אלמא אף על גב דקתני 'קרקע' - לאו דוקא, אלא הוא הדין למטלטלי, ומתניתין נמי:
מטלטלי כדי פרנסתו, כמקרקעי כדי פרנסתו דמי) ולא עשו מטלטלין
שיור אצל כתובה (דתנן גבי דההיא במסכת פאה [פ"ג מ"ח],
ובפרקין דלעיל (דף קלב.) מייתינן לה ופרשינן לה: 'הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה
כתובתה' ואית דמוקי לה התם בשותקת,
ופירש רב נחמן: כיון שעשאה שותפת בין הבנים - אבדה כתובתה: דבההיא קרקע כל שהוא
ששייר לה שלא נתן לבניו - מחלה כתובתה; ודוקא קרקע כל שהוא, אבל שייר לה
וכתב לה מטלטלין כל שהוא - לא אבדה כתובתה, דכתובה עיקרה גובה ממקרקעי ולא ממטלטלי
[במסכת כתובות]; הלכך אמקרקעי סמכה דעתה, ולכך לא עשו מטלטלין שיור לכתובתה דאם
שייר לה הבעל מטלטלין ונתן לה כשחילק נכסיו לבניו וכתב לאשתו מטלטלין כל שהוא - לא
אבדה כתובתה)!?
(אמר ליה רב יוסף לאביי: לעולם אימא לך כל היכא דתני
קרקע דוקא הוא;) התם (גבי עבד)
- (היינו טעמא דלאו דוקא:)
בדין הוא דלא ליתני 'קרקע' (דבדין הוא דלא איבעי ליה למיתני מקרקעי אלא מטלטלי
הוה ליה למיתני בהדיא), ואיידי דתנא רישא (במסכת
פאה פ"ג,מ"ז) 'רבי עקיבא אומר: קרקע כל
שהוא חייבת בפאה, ובבכורים, ולכתוב עליהם פרוזבול, ולקנות עמהם נכסים שאין להם
אחריות בכסף ובשטר ובחזקה' (דהני כולהו דוקא מקרקעי ולא מטלטלי) משום הכי קתני (תנא נמי סיפא) 'קרקע' (אף על גבי דהוא הדין בסיפא למטלטלי, ומשום סידורא
ד'כל שהן' מתנו גבי הדדי. 'ובוידוי'
לא גרסינן בסדר המשנה, דבשלמא גבי פאה – 'פאת שדך' כתיב: קרקע כל שהוא; גבי
בכורים כתיב 'ראשית פרי האדמה אשר
נתתה לי'; ולכתוב עליה פרוזבול - הכי
תקון רבנן: אם יש לו ללוה קרקע - כותבין פרוזבול למלוה לגבות חובו בשביעית, דדמי
כמאן דאית ליה משכון: דמקרקעי דלוה משתעבד ליה, וגבי משכון לא משמטא שביעית, דלא
קרינא ביה 'לא יגוש' הואיל ואית ליה משכון, ולא רצו בית דין לעקור תקנת
שביעית מן התורה; ולקנות עמהן נכסים שאין להם אחריות - מקראי נפקא לן ב'קדושין';
אלא וידוי מעשר: אף על גב דכתיב ביה (דברים כו) 'השקיפה ממעון קדשך וגו' ואת האדמה אשר נתתה לנו [וגו'] - אפילו אין לו קרקע יתוודה, דהאי 'לנו' -
אכל ישראל קאי, כדתנן במסכת מעשר שני (פ"ה מי"ד): 'מכאן אמרו: ישראל וממזרים מתוודין, אבל לא גרים
ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ'; אלמא
אפילו אין לו קרקע, אלא שיהא ראוי הוא ואבותיו ליטול חלק בארץ).
(ואמר ליה אביי לרב יוסף. דאקשי לעיל למאן דאמר 'כדי
פרנסתו' = כל שהוא תנן:) וכל היכא דתני 'כל שהוא' לית
ליה שיעורא? והא תנן (בפרק 'ראשית הגז' [חולין פ"יא מ"א; (עדויות
פ"ג,מ"ג)]) 'רבי דוסא בן הרכינס
אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס (ליטרא וחצי ליטרא) חייבות בראשית הגז (ומ'חמש צאן עשויות' [שמואל א כה,יח] נפקא להו לבית הלל דבעינן חמש); וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן', ואמרינן: וכמה 'כל שהן'? - אמר רב: מנה
ופרס (בין חמשתן), ובלבד שיהו מחומשות
(כל אחת יש בה צמר חומש של מנה ופרס, אבל בציר מהכי
כמאן דליתיה דמי)!
התם בדין הוא דלא ליתני 'כל שהוא' ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה (מנה
ופרס לכל אחת) - אמר איהו (תנא
סיפא): נמי שיעורא זוטרא - קרי לה
'כל שהוא' (אבל מתניתין, דקתני 'כל שהוא' - דוקא הוא; והלכך לא
מכוונן שמעתא דסבי).
פשיטא אמר (שכיב מרע) "מטלטלי
לפלניא" (והוא הדין לבריא על ידי קנין)
- כל מאני תשמישתיה קני לבר מחטי ושערי (והוא הדין לבר מבהמותיו; כן נראה בעיני); "כל מטלטלי לפלניא" - אפילו חטי ושערי,
ואפילו ריחים העליונה קנה (שרגילין ליטלה משם כדי לתקנה)
לבר מריחים התחתונה (אבל ריחים התחתונה במקומה מתקנין אותה); "כל דמטלטל" (כל שיכולין
לטלטלו שאינו מחובר לקרקע ממש, ואף על פי שאין רגילין לטלטלו)
- אפילו ריחים התחתונה קני.
איבעיא להו: עבדא כמקרקעא או כמטלטלא דמי (נהי ודאי דעבדא כמקרקעי דמי לענין
שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה, דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם – מ'והתנחלתם', אבל
לענין לשון בני אדם מיקרו להו 'מטלטלי' וישנן בכלל מתנת מטלטלי, שהרי מטלטלי הוא -
או לא)?
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: תא שמע [בבא בתרא פ"ד מ"ז, לעיל סח,א]: 'המוכר את העיר -
מכר בתים שיחין ומערות ומרחצאות ובית הבדין ובית השלחין, אבל לא את המטלטלין;
ובזמן שאמר "היא וכל מה שבתוכה", אפילו היו בה בהמה או עבדים - הרי כולן
מכורין'
אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי - משום הכי לא מיזדבן ברישא (במאי דקתני ברישא דמתניתין היכא
דמכר את העיר סתמא ולא אמר לו "היא וכל מה שבתוכה" לא קחשיב אלא מקרקעי,
אבל עבדים ומטלטלין - לא נמכרו; אלמא עבדא כמטלטלי דמי),
אלא אי אמרת כמקרקעא דמי - אמאי לא מיזדבן?
(ופרכינן:) ואלא מאי - כמטלטלא
דמי? מאי 'אפילו' (דקתני סיפא: מכר את המטלטלין ואפילו עבדים)? - [אלא] מאי אית לך למימר (אמאי קמפלגי בינן למטלטלין למיתני
'אפילו')? 'שאני מטלטלא דנייד
(דהיינו עבדים) ממטלטלא דלא נייד' (והלכך
קתני בהו 'אפילו')? אפילו תימא כמקרקעא
דמי: שאני מקרקעא דנייד ממקרקעא דלא נייד (הכי נמי ברישא איכא למימר דעבדא כמקרקעי דמי, והאי
דלא מיזדבני בכלל העיר - דשאני להו לבני אדם בין מקרקעי דנייד למקרקעי דלא נייד,
וכיון דעיר מכר - דהיינו מקרקעי דלא נייד - לא אסיק אדעתיה למכור אלא מקרקעי דלא
נייד, דהיינו דומיא דעיר; אבל היכא דאמר סתמא "מקרקעי לפלניא" - עבדים
בכלל, והיכא דאמר סתמא "מטלטלי לפלניא" - לעולם אימא לך דאינו בכלל).
אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע: 'הכותב כל נכסיו
לעבדו - יצא בן חורין; שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין; רבי שמעון אומר:
לעולם הוא בן חורין עד שיאמר "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא
שבהן"' ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד (דכי
היכי דקתני 'שייר קרקע כל שהוא לא
יצא לחירות' - הכי נמי אם שייר מטלטלי כל
שהוא לא יצא לחירות), ולא עשו מטלטלין שיור אצל
כתובה, ואמר ליה רבא לרב נחמן: מאי טעמא? (והשיב לו רב נחמן:)
עבדא מטלטלא הוא, ומטלטלא למטלטלא הוי שיור (עבדא מטלטלי דכיון דשייר מטלטלין
לעצמו - איכא למימר דעבדו שייר לעצמו, שהוא מטלטלין, ולא יצא לחירות; אלמא כמטלטלי
דמי), וכתובת אשה - מקרקעא הוא
ומטלטלא למקרקעא לא הוי שיור!
(בבא בתרא קנ,ב)
אמר ליה (רב אשי לרבינא): (לעולם
אימא לך כמקרקעי, והאי עשו מטלטלין שיור אצל העבד - לאו היינו טעמא כדרב נחמן דאמר
'עבדא מטלטלי הוא', אלא כדפרישית טעמא:) אנן - משום דלאו
כרות גיטא מתנינן לה (עבד גמר 'לה' 'לה' מאשה דבעינן גט כריתות; וכיון דיש
לבעל העבד זכות בשטר שכתוב בו ששייר קרקע ומטלטלי לעצמו - לא הקנה לו השטר לגמרי,
שגם זכות האדון כתוב בו, הלכך לא קרינא ביה 'גט כריתות'. כענין זה פירש רבינו חננאל ורבותי שבלותי"ר, וגם יש לפרש כך:
לעולם עבדא כי מקרקעי דמי, וגבי גט אמאי חשבינן אפילו מטלטלין שיור אצל עבד? היינו
טעמא: משום דכריתות גמור בעינן, וכיון שזה שייר מטלטלין - מאן לימא לן דלא היה
בדעתו לשייר העבד בכלל המטלטלין, אחרי שלא פירש מה הן המטלטלין ששייר? ואף על גב
דבדוכתא אחרינא עבדא כמקרקעי דמי, מיהו גבי כריתות - לאו 'כריתות' הוא).
אמר רבא אמר רב נחמן: חמשה (נותני מתנה הן, שאין דינן חלוק מנותני מקצת) עד שיכתבו כל נכסיהם (ואז דינן חלוק ממשייר קצת ממנו,
וכגון שלא שיירו כלום אפילו במטלטלין, כדמסיק בסיפא, לבר מכתובת אשה [שבכתובת אשה] במקרקעי הוי שיור ולא
מטלטלי), ואלו הן: שכיב מרע, עבדו,
אשתו, ובניו, מברחת (והשתא מפרש להו ואזיל: שכיב מרע כו', וכולהו כבר מפורשים
בפרק זה וב'יש נוחלין' לבד ממברחת, ולקמן בסמוך אפרשנה);
שכיב מרע – דתנן [ב"ב פ"ט
מ"ו; פאה פ"ג מ"ז-ח]: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא -
מתנתו קיימת; לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת;
עבדו – דתנן [פאה פ"ג מ"ח-ט]: הכותב כל נכסיו
לעבדו יצא בן חורין; שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין;
אשתו - דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא
אפטרופא;
בניו – דתנן [פאה פ"ג מ"ז-ח]: הכותב כל נכסיו
לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה (אבל שייר - לא אבדה, דמגו דנחתא אהאי
שיורא בשביל כתובתה - נחתא נמי אכולהו נכסי, כדאמר ב'יש נוחלין': 'ההוא דפלגינהו לנכסיה לאתתיה ולבניה שייר חד דיקלא וכו'; ואסקי' התם: מגו דנחתא אדיקלא - נחתא נמי
אכולהו נכסי);
מברחת - דאמר מר: מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה (כלומר: אשה אלמנה שיש לה נכסים,
ודעתה לינשא, ורוצה להבריח נכסיה מבעלה שלא יהא זכאי בנכסיה ואם תתאלמן או תתגרש
יחזרו לה נכסיה, ואם לא הוציאתן מרשותו קודם נשואין - יזכה בהן בעל, ואמרינן
ב'כתובות': צריכה שתכתוב כל נכסיה לאחר סתם: כיון דלא שיירה מידי - אנן סהדי דלא
נתנה לזה אלא בשביל שרוצה לינשא, ולכשתרצה - יחזרו לה; אבל אם שיירה כל שהוא - קנה
המקבל מתנה, ולא יחזרו לה כל הנכסים עולמית; וזה
הדבר אינו כתוב בגמרא כך, אלא מכללא שמעינן לה: דאמרינן בכתובות בפרק 'האשה שנפלו
לה נכסים' (דף עט.): 'אמר רב חנילאי בר אידי
אמר שמואל אני מורה הוראה אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו' ויהיב טעמא 'דלא שביק איניש לנפשיה ויהב לאחריני; ... מיתיבי:
הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה - כיצד היא עושה? כותבת שטר פסים לאחרים - דברי רבן
שמעון בן גמליאל, וחכמים אומרים: רצה משחק בה עד שתכתוב מהיום ולכשארצה טעמא דכתבה
ליה הכי הא לא כתבה הכי קנינהו לוקח אמר ר' זירא לא קשיא הא בכולן הא במקצתן; שמעינן מהכא: היכא דכתבה כולן - לא קנה לוקח, ואף
בעל לא קנה, כדמשני התם 'עשאום כנכסים שאינן ידועין לבעל אליבא דרבי שמעון, אבל
היכא דלא כתבה כולן - צריכה שתכתוב 'מהיום ולכשארצה לא קנה לוקח');
ובכולהו (הני חמשה) מטלטלי הוי שיור (שאם
שייר מטלטלין כשייר קרקע דמי) לבר מכתובה,
דאמקרקעי תקינו רבנן, ממטלטלי לא תקון רבנן.
אמימר אמר: מטלטלי דכתיבי בכתובה ואיתנהו בעינייהו - הוי שיור (שהרי
אשה גובה כתובתה מהם, כדאמר אמימר בפרק 'אף על פי' בכתובות (דף נה.) 'מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה' ואיכא למימר דאזדא אמימר לטעמיה, דהא הכא אמימר נמי
קאמר לה ).
אמר "נכסי לפלניא' (פסקי הלכות הן, שפוסק הגמרא: שכיב מרע שאמר 'נכסיי
לפלניא', אי נמי בבריא שהקנה בסודר ואמר 'נכסיי לפלניא'; ובא הגמרא לפרש איזו דבר
קרוי ממון; והוא הדין אם אמר בלשון לע"ז אויי"ר או בלשון שמכנין הממון -
דין 'נכסיי לפלוני' נוהג בו):
עבדא איקרי 'נכסי' (כמו כסף וזהב, והרי הוא בכלל המתנה), דתנן [פאה
פ"ג מ"ט] 'הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין';
ארעא איקרי 'נכסי', דתנן [בבא
בתרא פ"ט מ"ז] 'נכסים שיש להן אחריות (והקרקעות אחריות: כל מלוה וחוב וכתובה נסמכין עליהן,
לפי שאין דליקה שולטת בהן, ואינן אובדין וקתני בהן לשון 'נכסים') נקנין בכסף ובשטר ובחזקה';
גלימא איקרי 'נכסי', דתנן [שם] 'ושאין להן אחריות (היינו
מטלטלין; וארישא קאי: דמיקרו 'נכסים', וכמאן דמיתני 'נכסים שאין להם אחריות') אין נקנין אלא במשיכה';
זוזי איקרי 'נכסי', דתנן [קידושין
פ"א מ"ה] 'ושאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות: בכסף ובשטר ובחזקה' (שאם
מכר אדם או נתן לחבירו מטלטלין וקרקעות החזיק בקרקעות - קנה מטלטלין).
כי הא (כלומר: ומניין לנו דנכסים שאין
להם אחריות הנקנין עם נכסים שיש להן אחריות מיירי נמי במעות? ומנלן דמעות נמי נקנו
על ידי קרקעות? והלא אין מטבע נקנית בחליפין, ועל ידי קרקעות מנלן? כי הא): דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי; אקנינהו
ניהליה לרב שמואל בר אחא (ההולך שם בקנין סודר)
אגב אסיפא דביתיה (שהקנה לו בסודר קרקע כניסת ביתו, ואגבו הקנה לו
המעות, בתורת הרשאה המפורשת בבבא [קמא] (דף ע.); אי נמי הלך והחזיק הקרקע והקנה לו
המעות כל מקום שהן; אלמא מעות מיקרי 'נכסי'); כי אתא - נפק לאפיה
עד תווך (מקום ויש מפרשין חצי הדרך; ומפרשין נמי שלא יחזיק בהן
לעצמו, ולא היא: דכיון דכתב בהרשאה 'וכל מאן דמתעני ליה מן דינא קבלתי בין לזכות
בין לחובה' - מינה שמעינן דשליח שווייה; הכי מפרש בבבא [קמא] (שם)).
שטרא איקרי 'נכסי', דאמר רבה בר יצחק: שני שטרות הן: אמר "זכו בשדה זה
לפלוני (הקנה להן בסודר לצורך פלוני)
וכתבו לו את השטר" חוזר בשטר (מייפוי כח דשטר יכול לחזור בו כל זמן שלא נמסר השטר
לאותו פלוני), ואינו חוזר בשדה (אחרי
שכבר זכו בקנין או בחזקה, וזכין לאדם שלא
בפניו); "על מנת שתכתבו לו את
השטר" - חוזר בין בשטר בין בשדה; ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה (עניני) שטרות הן (ולא בא לחלוק אלא להוסיף):
תרי הני דאמרן, אידך: אם קדם מוכר וכתב את השטר (מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה
שירצה למכרו לשדהו - לא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר, ולכך קדם והכתיבו), (והוא יכול לעשות כן)
כאותה ששנינו
(בבא בתרא קנא,א)
[לעלי עז,ב; לקמן קסז,ב] 'כותבין שטר למוכר
ואע"פ שאין לוקח עמו' (דאינו חוב אלא למוכר, וכיון שהוא רוצה - יכתוב לו); (מסקנא דמילתא דרב הונא היא: אם קדם מוכר וכתב לו את
השטר, ואח"כ מכר לזה את השדה) כיון שהחזיק זה (הלוקח) בקרקע - נקנה (לו)
שטר כל מקום שהוא (דאין אדם יכול לעכבו, דלדעת כן מכר לו את השדה: שיזכה
הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו, וכשהחזיק בשדה - נקנה לו השטר),
וזו היא ששנינו 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר
ובחזקה' (אלמא שטר מיקרי 'נכסים שאין להן אחריות');
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material
is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.