דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קנ,ב)
שטרא איקרי 'נכסי', דאמר רבה בר יצחק: שני שטרות הן: אמר "זכו בשדה זה
לפלוני (הקנה להן בסודר לצורך פלוני)
וכתבו לו את השטר" חוזר בשטר (מייפוי כח דשטר יכול לחזור בו כל זמן שלא נמסר השטר לאותו
פלוני), ואינו חוזר בשדה (אחרי שכבר
זכו בקנין או בחזקה, וזכין לאדם שלא בפניו); "על מנת שתכתבו לו את השטר" - חוזר בין
בשטר בין בשדה; ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה (עניני)
שטרות הן (ולא בא לחלוק אלא להוסיף):
תרי הני דאמרן, אידך: אם קדם מוכר וכתב את השטר (מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה שירצה
למכרו לשדהו - לא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר, ולכך קדם והכתיבו), (והוא יכול לעשות כן)
כאותה ששנינו
(בבא בתרא קנא,א)
[לעלי עז,ב; לקמן קסז,ב] 'כותבין שטר למוכר ואע"פ
שאין לוקח עמו' (דאינו חוב אלא למוכר, וכיון שהוא רוצה - יכתוב לו); (מסקנא דמילתא דרב הונא היא: אם קדם מוכר וכתב לו את השטר,
ואח"כ מכר לזה את השדה) כיון שהחזיק זה (הלוקח) בקרקע - נקנה (לו)
שטר כל מקום שהוא (דאין אדם יכול לעכבו, דלדעת כן מכר לו את השדה: שיזכה
הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו, וכשהחזיק בשדה - נקנה לו השטר),
וזו היא ששנינו 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר
ובחזקה' (אלמא שטר מיקרי 'נכסים שאין להן אחריות');
בהמה איקרי 'נכסי', דתנן (במסכת
שקלים בפ"ד (משנה ז)) המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, (זכרים ונקבות,
רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ודמיהם
יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית; רבי יהושע אומר)
זכרים (עצמן) עולות, ונקבות ימכרו
לצרכי זבחי שלמים (ובמסכת תמורה (דף לא:) מפרש פלוגתייהו);
עופות איקרי 'נכסי' דתנן (גם זו
שנויה במסכת שקלים) המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח: יינות שמנים ועופות
תפלין איקרי 'נכסי', דתנן (במסכת
ערכין) המקדיש
נכסיו מעלין לו תפלין (כלומר: אף תפלין – הקדש, ומעלין לו בדמים, ופודן בשוויהן;
אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרי 'נכסי', שהרי נכסיו הקדיש)!
איבעיא להו: ספר תורה מאי? כיון דלא מזדבן - דאסור לזבוניה - לאו נכסי הוא?
או דלמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה - נכסי הוא (מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא
תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי ואע"פ שיכול למכרו
לא מיקרי נכסי)?
תיקו.
<סימן זוטרא אימיה דעמרם מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי ורב יוסף>
אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאנסובי
ליה לרב זביד (וכן פירשה לו בהדיא, כדמוכח בסיפא: דגליא דעתה משום דבעיא
לאינסובי היא נותנתן לזה, דאין זה אלא להבריח מבעלה);
אינסיבא וגרשה (ותבעה נכסה מבנה);
אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי, אמר: משום אנסובי - והא אינסיבא (והפסידה,
דקנה בנה, ולא אהני גלויי דעתה אלא להכי: שאילו לא היתה ניסת לרב זביד - לא תתקיים
המתנה, אבל השתא דאינסיבא - נתקיימה המתנה)!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי (דאביי אביו ממשפחת בית עלי, כדאמרינן
(ראש השנה יח.): אביי ורבא ממשפחת בית עלי קאתו, וזהו שם מקומן; בבראשית רבה: רבי
מאיר אזל לממלא, ראה אותן שהם שחורי ראש כו')
אמריתו מילי מולייתא (בעלי מומין: שאין בהן ממש, כמו 'שקל מוליא ושדא בנצא גבשושית'
(לעיל דף נד.))? אפילו למאן דאמר 'מברחת קני'
(יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה דאימיה דרב שמואל בר אבא
מאקרוקנא בפרק 'החובל' (בבא קמא דף פח.), ולאו מלתא היא: דהתם - בחיי בעלה כתבה
נכסי מלוג שלה לבנה לזכות בהן אחר מיתת בעלה, והכי מפרשינן לה אפילו לרבנן דפליגי
ארשב"ג בכתובות בפרק 'האשה שנפלו לה נכסים' (דף עט.), ואמרי: רצה משחק בה
ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל; ולעיל פרישית לה)
- הני מילי (דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה)
היכא (דיהבא סתמא ו)דלא גליא דעתה (דמשום אינסובי
הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת), אבל הכא גליא דעתה דמשום
אינסובי הוא (מברחת מבעלה ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין), והא אינסיבא ואיגרשה (הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה
נכסים, כדאמרינן נמי התם: עד שתכתוב מהיום ולכשארצה: דכיון דגליא דעתה - כמאן דכתבה
ליה הכי דמי)!
אימיה דרמי בר חמא: באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא, בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא
בר חמא! אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי. אזל רב עוקבא בר חמא קמיה
דרב נחמן, אוקמיה בנכסי!
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא?
אי משום דהדרא בה - והא שכיבא (דבשלמא אם לא מתה, תנן: 'לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו מתנה' וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני - תחזור בה מן השני
נמי אם תרצה, אבל עתה, שמתה - תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון, שהרי היא נתנה במתנת
שכיב מרע, ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה, ולא אמרינן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי';
והכי סבירא ליה)?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד – חוזר, חוזר במתנתו (וזאת האשה,
מאחר שאם עמדה היתה חוזרת - הועילה חזרתה מן הראשון אף על פי שמתה, וקנה שני; וכן
הלכה).
אימור דאמר שמואל – לעצמו (היכא דחזר בו החולה, ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים - הויא
חזרתו חזרה אף על גב דמית), לאחר מי אמר (אבל הכא
- דחזר בו מראשון ונתן לאחר - שמא לאו חזרה גמורה היא)?
אמר ליה: בפירוש אמר שמואל: בין לעצמו בין לאחר.
(ומסקנא: אחרון קנה משום דהדרא בה מראשון. ובפרק 'מי שהיה נשוי'
בכתובות (דף צד:) איכא מעשה אחריני: אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי
בר חמא, לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא; אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי;
אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי; ומסקנא שודא דדייני,
ולהקדמה לא חיישינן, הואיל וביום אחד נכתבו! מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת
בריא, והא דהכא - בשכיב מרע ובשכיב מרע, לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים - אחרון
קני, דהא הדר ביה מקמיה.)
אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטראי (כרך של שטרות; אי נמי נרתק מלא שטרות); כי קא שכבא - אמרה "ליהוי לעמרם ברי" (כגון
שקנו מידה; אי נמי בלא קנין, וכגון דלא שיירה מידי).
אתו אחוה לקמיה דרב נחמן, אמרו ליה: והא לא משך (רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה)?
אמר להו: דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו.
אחתיה דרב טובי בר רב מתנה כתבתינהו לנכסה לרב טובי בר רב מתנה
בצפרא; לפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנה, בכה לה, אמר לה "השתא אמרי (כולי עלמא) מר (שאחי שנתת לו מתנה הוי)
צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן"! כתבתינהו ניהליה!
אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד חוזר - חוזר במתנתו
(ובתרא קני).
אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסקתא דפרדיסא (כמו
'פיסקא' חתיכת קרקע); כל אימת דהות חלשא - הוה מקניא
ליה ניהליה,
(בבא בתרא קנא,ב)
וכי קיימא הות הדרא בה (כדתנן 'לא שייר
קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה').
זימנא חדא חלשא; שלחה ליה: "תא, קני"! שלח: "לא בעינא"!
שלחה ליה "תא קני כל היכא דבעית (בא עתה אלי וקנה השדה בקנין גמור בכל ענין שתרצה, שלא
אוכל לחזור)"!
אזל, שיירה (ושייר), וקנו מינה (לא רצה
לקבל כל השדה, אלא שייר לעצמה מעט, דהוה ליה 'מתנה מקצת' ועל ידי קנין, דקים לן לקמן
דלא מצית הדרא בה אלא אם כן מצוה מחמת מיתה, דמגלי דעתיה דמחמת מיתה קיהיב, ואי
קאי הדר ביה).
כי קיימא - הדרא בה.
אתאי לקמיה דרב נחמן, שלח ליה "תא" - לא אתא, אמר: מאי איתי? הא שיירה
וקנו מינה!
שלח ליה אי לא אתית - מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא (קוץ שמכאיב ואין יציאת דם ניכר בו,
דהיינו נידוי)!
אמר להו לסהדי: היכי הוה מעשה?
אמרו ליה (העדים): אמרה הכי (כששילחה
בשביל אחיה): "ווי דקא מיתה הך איתתא
(ולא תראה את אחיה שאינו רוצה לבא אלי)"!
אמר להו: אם כן הוה מצוה מחמת מיתה, ומצוה מחמת מיתה חוזר (בין במתנה
במקצת בין במתנה בלא שיור, ואפילו קנו מידו: אי קאי מחליו - הדר בכולהו: בידוע שלא
היה קנין אלא מחמת מיתה, הואיל והיה מתאונן על מיתתו בעת צוואתו; והכי פסקינן לקמן).
איתמר: מתנת שכיב מרע במקצת (שלא היה בה קנין, והיא אותה מתנה ששנינו 'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה: שאם עמד - אינו חוזר' דכיון דהוי בה שיור - כך היה דעתו: שאם יעמוד לא יחזור,
ולכך שייר לעצמו מה ששייר) - אמרוה רבנן קמיה דרבא
משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן - הרי היא כמתנת בריא והרי היא
כמתנת שכיב מרע: הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר, והרי היא כמתנת שכיב מרע (שאין
בה שיור) דלא בעיא קנין (ואם מת
– קנה, ואם עמד - אינו חוזר).
אמר להו רבא: לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן!? הכי אמר רב נחמן:
הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין (וכיון דקנו מיניה, אם עמד - אינו חוזר, דאיכא קנין ושיור,
וכל שכן דאם מת – קנה; אבל בלא קנין - אפילו מת לא קנה, וכל שכן אם עמד – חוזר;
והכי פסקינן לקמן).
איתיביה רבא לרב נחמן (ממתניתין) 'שייר קרקע כל שהוא
(דהיינו מתנת שכיב מרע במקצת) מתנתו קיימת' - מאי לאו דלא קנו מיניה?
לא, דקנו מיניה.
אי הכי אימא סיפא: לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת (אם יעמוד
מחליו; ואם מת - קנה); ואי דקנו מיניה אמאי אין
מתנתו קיימת (שאם יעמוד לא יחזור)?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו
עמד – חוזר: בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה (הואיל ולא שייר, ואף על פי שלא צוה
מחמת מיתה בהדיא).
איתיביה רב משרשיא לרבא: מעשה באמן של בני רוכל (שם אדם)
שהיתה חולה, ואמרה "תנתן כבינתי (בית נפש: נושק"א בלע"ז, והוא לשון 'כבינות'
דרחלות במסכת שבת (דף נד.) שמכבנין אותן למילת)
לבתי" והוא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו (חכמים את)
דבריה (אף על פי דמתנת מקצת בלא קנין הואי; דמדקתני 'דבריה' משמע
דברים בלא קנין הואי)!?
התם - במצוה מחמת מיתה (שהזכירה דמדאגת מיתה היא מחלקת, דמצוה מחמת מיתה לא בעי
קנין היכא דמת, בין איכא שיור בין ליכא שיור; והכי פסקינן לקמן).
איתיביה רבינא לרבא: 'האומר "תנו גט זה לאשתי" ו"שטר שחרור זה
לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה; "תנו מנה לפלוני" ומת - יתנו לאחר
מיתה' וממאי
דלא קנו מיניה דומיא דגט: מה גט לאו בר קנין - אף האי נמי דלא קנו מיניה!
התם נמי במצוה מחמת מיתה.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין, וכי תניא הני
מתנייתא - במחלק כל נכסיו, דההיא - מתנת שכיב מרע שויוה.
והלכתא: מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, ואף על גב דמת; מצוה מחמת מיתה - לא
בעיא קנין, והוא דמת; עמד – חוזר, ואף על גב דקנו מיניה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.