דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קנב,א)
איתמר*: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין (והוא הדין אם אין כתוב קנין בתוך
השטר או אפילו אין כאן השטר כלל, אלא שכיב מרע שהזכיר צוואת שכיב מרע כשחלק כל
נכסיו, וגם הקנה אותם בקנין סודר למקבל מתנה; אבל אורחא דמלתא נקט: שדרך לכתוב
הצוואות והקניינין בשטר כדי שלא תשתכח הצוואה; ואפילו לשמואל דאמר 'לא ידענא מאי
אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר' - הוא הדין אם לא נכתב הקנין בתוך השטר,
וכדבעינן לפרושי בסמוך; וראיה לדבר מהא דרמינן עלה בסמוך מהא דאמר רב יהודה אמר
שמואל 'שכיב מרע שכתב כל נכסיו - אף על פי שקנו מידו כו', והיינו בקנין בעלמא בלא
כתיבה בשטר מיירי): בי רב משמיה דרב אמרי
ארכביה אתרי ריכשי, ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה:
בי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי ריכשי (כמו 'רוכבי הרכש'
(אסתר ח) 'המרכבה לרכש' (מיכה א)): הרי היא כמתנת
בריא, הרי היא כמתנת שכיב מרע (כלומר: הטיל שתי כוחות לצורך מתנה זו על ידי שכתב בה
כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, כדמפרש לקמיה,
וע"י קנין שכתוב בה שאינו צריך בצוואת שכיב מרע אלא במתנת בריא נתן לו כח
מתנת בריא): הרי היא כמתנת בריא שאם עמד
אינו חוזר (דכיון ד'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו', ולענין
מיקנא לאחר מיתה לא צריך קנין, הלכך לייפות כחו של מקבל מתנה הקנה בקנין: כדי שלא
יוכל לחזור בו אפילו אם יעמוד מחליו), הרי היא כמתנת שכיב
מרע שאם אמר "הלואתו לפלוני" - (בזאת המתנה אם נתן לו הלואה שחייב לו איש אחר, אף על
גב דליכא מעמד שלשתן) הלואתו לפלוני (קנה,
דקיימא לן [גיטין] (דף יג.) '"מנה
לי בידך", "תנהו לפלוני" במעמד שלשתן – קנה' לא שנא מלוה ולא שנא פקדון; והכא קני בצוואת שכיב
מרע ואף על גב דליכא במעמד שלשתן);
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה: שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר
לאחר מיתה (דלמא לא קנה כלל אפילו אם מת: דכיון דהוה קני באמירה
בעלמא בצוואת שכיב מרע הואיל וליכא שיור נכסים - למה לי תו לאקנויי בסודר? הלכך
איכא למימר מיהדר הדר, ועקר ממנה כח מתנת שכיב מרע, ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא
אלא בקנין סודר; ומה הוא מקנה לו בהאי קנין? מתנת שכיב מרע הוא מקנה לו, דהיינו
לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה אלא אם כן הקנה לו מחיים!? אי נמי אין הקנין כתוב
בשטר - וגם השטר לא נכתב כלל, אלא שצוה ונתן מחיים כל נכסיו בצוואת שכיב מרע ומקנה
בסודר - אין קנין תופס, שלא נתכוין להקנות אלא לאחר מיתה: דמיד כשמת נפלו נכסים
קמי יורשין ותו לא חיילא מתנתו).
* (על כרחך בכותב כל נכסיו פליגי רב ושמואל; דאי במתנת
שכיב מרע במקצת שכתב בה קנין פליגי, בהדיא הוה ליה למימר 'מתנת שכיב מרע במקצת
כו'; ועוד: הא תנן מתניתין סתמא 'שייר
קרקע כל שהוא מתנתו מתנה' ולא מפליג בין כתב בשטר
קנין בין לא כתבו בתוכו, והיאך אמר שמואל 'לא ידענא מאי אידון בה' ולא קנה? הא
כיון דכתיב בה קנין ומתנת מקצת היא - על כרחך קתני מתניתין הרי היא מתנה; וכן פירש
רבנו חננאל; ועוד: הא פסקנא לדברי הכל הלכתא דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, והרי
היא מעתה כמתנת בריא לגמרי ואינו יכול לחזור בו אפילו כשעומד, ואם אין בה קנין
אינה כלום, ואפילו אם מת לא קנה, ולא הוה ליה לגמרא לקובעה אחר הפסק! ועוד:
מדרמינן עלה לקמן מדרב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו כו' - מכלל דהא נמי
בכותב כל נכסיו מיירי.)
ורמי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל: דשלח רבין משמיה דרבי אבהו: הוו ידעי ששלח
רבי אלעזר לגולה משום רבינו: 'שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת
- אין כותבין ונותנין (לאחר שמת), שמא לא גמר להקנותו
(לו בעל פה) אלא בשטר (אלא עד
שיכתוב השטר), ואין שטר לאחר מיתה' (ושטר
שנכתב לאחר מיתה לאו כלום הוא: דלענין שטר - לא אמור רבנן 'דברי שכיב מרע ככתובין
וכמסורין דמו' אלא לענין מתנת ממון: דאי אמר "תנו" - נותנין אף לאחר
מיתה), ואמר רב יהודה אמר שמואל:
הלכתא כותבין ונותנין (דלייפות כחו של מקבל מתנה צוה לכתוב); קשיא דרב אדרב קשיא דשמואל אדשמואל (דלעיל
אמר רב בתר אומדנא דייפוי כחו של מקבל מתנה אזלינן, ושמואל אמר אין שטר לאחר מיתה,
והכא קאמר איפכא)?!
דרב אדרב לא קשיא: הא דקנו מיניה (כדאמרן: שכתוב בה קנין, והוא הדין לקנין בלא כתיבה;
וכיון דאקני בקנין - לייפות כחו הוא דעבד), הא דלא קנו מיניה;
דשמואל אדשמואל לא קשיא: במיפה את כחו (כדלקמן: 'וקנינא מיניה' מוסיף על
'מתנה דא' ייתור לשון לייפות כחו הוא; והכי נמי בצוואתו: שאמר "כתבו
ותנו" - פירש שיכתבו בשטר ההוא ייפוי כח, דקנין דמוסיף על מתנתא).
יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא, ויתיב רבא קמיה דרב נחמן, קא בעי מיניה:
מי אמר שמואל 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה'? והא אמר רב יהודה
אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים - אף על פי שקנו מידו - עמד חוזר!?
(בבא בתרא קנב,ב)
בידוע שלא היה קנין אלא מחמת המיתה (הלכך חוזר בו; הא אם מת - קנה המקבל מתנה, ולא אמרינן
'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה', וקשיא אדשמואל דאמר 'לא ידענא
מאי אידון בה' במתנת שכיב מרע שיש בה קנין, דהיינו הך, והכא אמר קנה אחר מיתה!); ואחוי ליה בידיה (שיודע תירוץ בדבר; אי נמי רמז לו
כעין ייפוי כח לומר דמוקמית לההוא דאמר 'קנה' במייפה את כחו)
ואשתיק.
כי קם, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי לך?
אמר ליה: במיפה את כחו.
היכי דמי מיפה את כחו?
אמר רב חסדא: 'וקנינא מיניה' מוסיף על 'מתנתא דא' (ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא
דכשר למקנייא ביה שריר וקיים; כלומר: וקנינא מיניה קנין גמור להוסיף ולייפות כחו
לב המתנה שנתן בעל פה, ולישנא יתירא - לייפות כח הוא).
פשיטא כתב לזה וכתב לזה (שכיב מרע שכתב כל נכסיו לראובן במתנת שכיב מרע - לא
שנא בעל פה ולא שנא בכתב לברר מתנתו, וחזר וכתבו או נתנו לשמעון, אבל לא מסר להן
את השטר) - היינו דכי אתא רב דימי אמר
'דייתיקי מבטלת דייתיקי (דייתיקי של שני מבטל דייתיקי של ראשון, דשכיב מרע
יכול לחזור בו; הלכך אחרון קנה, שהרי חזר בו מראשון)'
('דייתיקי' - לשון מתנת שכיב מרע, דאמרינן 'דא תהא
למיקם ולמיהוי', דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו);
כתב וזיכה לזה, כתב וזיכה לזה (כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראיית זכותו;
ויש לשונות אחרים, ולא ישרו בעיני): רב אמר: ראשון קנה,
ושמואל אמר: שני קנה: רב אמר ראשון קנה: הרי היא כמתנת בריא (דהא 'זיכה' - כקנין חשיב ליה,
והרי היא כמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, דארכביה אתרי ריכשי, ואפילו אם עמד - אינו
חוזר)! ושמואל אמר: שני קנה: הרי
היא כמתנת שכיב מרע (כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו שאין בה קנין, ואם עמד
– חוזר; ואמרינן לעיל: כל שאם עמד חוזר - חוזר במתנתו, והלכך שני קנה).
והא אפליגו בה חדא זימנא (לעיל) במתנת שכיב מרע
שכתוב בה קנין (דרב אמר 'ארכבה אתרי
ריכשי', ושמואל אמר כו', דסבר רב דאפילו לעצמו נמי לא קנה, דאינו יכול לחזור בו, הלכך
הכא - ראשון נמי קנה)!?
צריכא: דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דקנו מיניה, אבל בהא (בתרייתא
דלא קנו מיניה) - דלא קנו מיניה - אימא מודה
ליה לשמואל (סלקא דעתא אמינא דלא הוי 'זיכה' ייפוי כח כקנין,
ואימא מודה לשמואל דשני קונה, דאין כאן לא ייפוי כח) ולא הורעת כח דשמואל דנימא
'לא ידענא מאי אידון בה', כדאמר לעיל, דהא אין כאן קנין דנימא 'לא גמר להקנותו אלא
בשטר ואין שטר לאחר מיתה'); ואי איתמר בהא -
בהא קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודה ליה לרב!? צריכא.
בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי:
אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו: שכיב מרע שכתב
כל נכסיו לאחרים וקנו מידו – מהו?
שלח להו: אין אחר קנין כלום.
(בסורא מתנו הכי. אית דמפרשי אדלעיל קאי, אפלוגתא
קמייתא: דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, ואמר רב 'ארכבה אתרי ריכשי' ושמואל אמר
כו', ואתא למימר: בסורא מתנו הכי כדלעיל, וקשיא להו הא דאמר רב יהודה אמר שמואל,
אבל בפומבדיתא מתנו הכי וכו' ולא קשיא להו מידי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל, דהשתא
נמי מודי שמואל דאם מת הוי קנין, כדדייקינן נמי ממילתיה דרב יהודה; ולאו מילתא היא, דהשתא נמי קשיא הך אדרב
יהודה: דהכא קאמר 'אין לאחר קנין כלום, בין לאחר בין לעצמו, ואפילו אם עמד אינו
יכול לחזור בו', ולעיל אמר רב יהודה אמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה
ויכול לחזור בו!? אלא אהך דסליק מיניה קאי, דפליגי רב ושמואל בכתב וזיכה לזה וכתב
וזיכה לזה; וכן פירש רבנו חננאל: בסורא מתנו הכי לפלוגתא דרב ושמואל ד'כתב וזיכה
לזה', כדאמרן: בפומבדיתא מתנו 'שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כתב וזיכה לראשון
וקנו מידו מאי? שלח להו כיון שזיכה לו וקנו מיניה - קנה ואין יכול לחזור במתנתו,
וכל שכן להקנותו לאחר, ואין אומרים בזה 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר', דהא זיכה
לו וקנו מיניה, כיון דכולי האי [עבד] לא הוי אלא לייפות כחו, וקנה.)
(בבא בתרא קנג,א)
סבור מיניה: הני מילי – לאחֵר (דאין לאחר קנין כלום: שאם כתב וזיכה לראשון וכתב
וזיכה לאחר - דראשון קנה לגמרי, וכגון שמת שכיב מרע),
אבל לעצמו לא (אבל לעצמו יכול לחזור בו אם יעמוד מחליו - לא קנה
ראשון, שלא היה קנין אלא מחמת מיתה)!
אמר להו רב חסדא: כי אתא רב הונא מכופרי, פירשה: בין לעצמו בין לאחרים (ולא
דמיא לדרב יהודה אמר שמואל דאמר 'בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה': דהתם כתב
וקנו, אבל הכא זיכה וכתב וקנו! דכל כך ודאי לייפות את כחו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.