דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קנג,א)
סבור מיניה: הני מילי – לאחֵר (דאין לאחר קנין כלום: שאם כתב וזיכה לראשון וכתב
וזיכה לאחר - דראשון קנה לגמרי, וכגון שמת שכיב מרע),
אבל לעצמו לא (אבל לעצמו יכול לחזור בו אם יעמוד מחליו - לא קנה
ראשון, שלא היה קנין אלא מחמת מיתה)!
אמר להו רב חסדא: כי אתא רב הונא מכופרי, פירשה: בין לעצמו בין לאחרים (ולא
דמיא לדרב יהודה אמר שמואל דאמר 'בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה': דהתם כתב
וקנו, אבל הכא זיכה וכתב וקנו! דכל כך ודאי לייפות את כחו).
ההוא דקנו מיניה (כָּתַב וזיכה וקנו מיניה' ורצה לחזור בו כשעמד מחליו); אתא לקמיה דרב הונא, אמר: מאי איעבד לך דלא אקנית
כדמקנו אינשי (שכיב מרע הנותנין לאחר מיתה לדעת שיחזרו בהן אם
יעמדו, שכותבין או מקנין או כותבין ומקנין; אבל אתה כתבת וזכית והקנית, דהא
ודאי שמואל מודי בין לעצמו בין לאחר)?
(והשתא שמעינן מארבעה מילי דאמר שמואל בשמעתין, דקיימא
לן כוותיה בדיני: מתנת שכיב מרע בדלא שייר שיש בה קנין בלא זיכה לו את השטר – 'לא
ידענא מאי אידון בה' - ולא קנה מקבל מתנה, אפילו מת הנותן, דשמא לא גמר להקנותו
אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה; אבל
אם ייפה את כחו בכתיבת השטר או בצוואה דכתב בה 'וקנינא מיניה' - מוסיף על מתנתא
דא' - קני המקבל מתנה, שבזה לא נאמר 'לא גמר להקנותו אלא בשטר כו', והוא שמת
הנותן; אבל אם עמד – חוזר, דבידוע שלא היה
קנין אלא מחמת מיתה. ומדרב יהודה אמר שמואל, דאוקימנא במייפה את כחו - שמעינן ליה
להא. ושכיב מרע שאמר "כתבו ותנו
מנה לפלוני" ומת - כותבין ונותנין לאחר מיתה, כדאוקימנא לשמואל במייפה את
כחו, אבל בלא ייפוי - לא קנה, דאין שטר לאחר מיתה; ואם כתב וזיכה השטר למסרו לזה לראיה וכתב וזיכה לזה -
השני קנה, והדר ביה מראשון, והוא שמת; ואם עמד – חוזר, דכל מתנת שכיב מרע בכל
הנכסים בלא ייפוי כח בשטר, אם עמד – חוזר; הלכך שני נמי קנה: דהדר ביה מקמא; אבל
אם כתב וזיכה והקנה - קאמר שמואל דקנה קמא לגמרי, בין לעצמו בין לאחר, ואם עמד
אינו חוזר).
ההיא מתנתא (מתנת שכיב מרע במקצת, שכתוב בה קנין, וקונה לדברי
הכל, בין עמד בין לא עמד) דהוה כתוב בה "בחיים
ובמות" (גירסת הרשב"ם: דהוה כתוב "בחיי
ובמותי": "מתנה זו אני מקנה לך בחיים ובמות" וליכא לאוקמה במתנת
בריא, דהיכי לימא רב "הרי היא כמתנת שכיב מרע למיקני לאחר מיתה" והלא
אין שטר לאחר מיתה!): רב אמר הרי היא כמתנת שכיב
מרע, ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא: רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע (למיקני
לאחר מיתה, ואם עמד – חוזר, וכל שכן אם מתנת שכיב מרע בכל שהוא בלא שיור דלא קני
אלא עד לאחר מיתה) מדכתיב בה "במות"
- אחר מיתה קאמר ליה, והאי דכתיב "בחיים" - סימן בעלמא דחיי (כלומר:
'במות' - דוקא הוא, ו'מחיים' לאו דוקא, אלא לסימן טוב, לפי שהזכיר מיתתו: שלא רצה
לפתוח פיו לשטן, כלומר "המקום יצילני מחולי זה ולא אמות");
ושמואל אמר: הרי היא כמתנת בריא (כאילו לא כתב בה 'במות' ואפילו אם עמד - אינו חוזר,
ואפילו במתנה בלא שיור: דהכא לא לימא שמואל 'לא ידענא מאי אידון בה' דנימא 'אין
שטר לאחר מיתה') מדכתיב בה "בחיים"
- מחיים קאמר, והאי דכתב "ובמות" - כמאן דאמר 'מעתה ועד עולם'.
אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב!
אמר רבא: ואי כתיב בה 'מחיים' – קנה (דמשמע דוקא מעתה התחיל לקנות).
אמר אמימר: לית הלכתא כוותיה דרבא.
אמר ליה רב אשי לאמימר: פשיטא, דהא אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב (גבי
"בחיים ובמות", והוא הדין היכא דכתב 'מחיים')!
מהו דתימא 'מחיים' מודי רב - קא משמע לן (דלא שאני לרב בין 'בחיים'
ל'מחיים' - סימנא לחיים).
ההוא (דהוה כתוב בשטר דידיה 'בחיים ובמות') דאתא לקמיה דרב נחמן לנהרדעא, שדריה לקמיה דרבי
ירמיה בר אבא לשום טמיא (מקום), אמר: "הכא -
אתרא דשמואל, היכי נעביד כוותיה דרב (ואף על גב דהלכתא כרב - לאו אורחא למידן כרב באתריה
דשמואל)? (זיל עביד ליה התם כרב)!
ההיא דאתאי לקמיה דרבא, עבד לה רבא כשמעתיה (דהוה כתיב ביה 'מחיים' וקנה בעל
השטר, והאשה הפסידה) הוה קא טרדא ליה (לומר
"לא יפה דנתני").
אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה: זיל כתוב לה (שהדין עמה),
וכתוב בה (בסוף השטר [את דברי] משנה השנויה בבבא מציעא ב'השוכר את האומנין' (דף עה:)) 'שוכר עליהן או מטען' (וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה
ולהטעותה נתכוין, להיפטר ממחלקותה והיא הבינה בדברים וקללתו:)! אמרה: ליטבע ארביה (תיטבע ספינתו)! אטעויי קא מטעית לי (בתמיה)?!
אמשינהו למניה דרבא במיא (שראום במים להתקיים קללתה בכך)
ואפילו הכי לא איפרק מטיבעא (לא איתפרק מעונשה, דאל תהי קללת הדיוט קלה
בעיניך. ומהא שמעינן דבין 'בחיים' בין 'מחיים' - סימנא לחיים).
משנה:
לא כתב בה 'שכיב מרע' ('כדקציר ורמי בערסיה' וגם לשון מתנת בריא לא נכתב בה:
'כד מהלך על רגלוהי בשוקא' שזהו לשון מתנת בריא, כדאמרינן בגמרא; ובמתנה בלא שיור
מיירי, דאמרן ביה דאינה מתנה: שאם עמד - חוזר),
הוא אומר "שכיב מרע הייתי (וחוזרני בי)", והן אומרים
"בריא היית (ולא תחזור)" - צריך (הנותן) להביא ראיה ששכיב מרע היה (באותה שעה; וכל זמן שלא יביא ראיה
- זכה המקבל מתנה
גמרא:
ההוא מתנתא דהוה כתב בה "כד הוה קציר ורמי בערסיה" ולא כתב בה
"ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה" (כך היו רגילין לכתוב מתנת שכיב מרע הנכתבות לאחר
מיתתן, להודיע שהנכסים הללו נתונין לזה המקבל בצוואת שכיב מרע, ומתוך אותו חולי
נפטר: שלא עמד בינתים ולא חזר בו).
(בבא בתרא קנג,ב)
אמר רבה: הרי (אנו רואין שהוא)
מת והרי קברו מוכיח עליו (ובתר השתא אזלינן, והעמדֶנו על חזקת מיתתו, ויש לנו
לומר שמתוך אותו חולי מת, וקנה המקבל מתנה).
אמר ליה אביי: (מאן לימא לך דמההוא חולי איפטר לבית עולמיה והלא רוב
חולים לחיים וחזר בו ואחרי כן חלה ומת) השתא: ומה ספינה (הטובעות
בים) שרובן לאבד (ואפילו
הכי) נותנין עליהן חומרי חיים
וחומרי מתים (כדתנן בפרק 'כל הגט' (גיטין פ"ג מ"ד דף
כח:): אבל עיר שכבשה כרכום וספינה
שאבדה בים ... - נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים: בת כהן לישראל בת ישראל לכהן - שתיהן אין אוכלות
בתרומה), חולין שרוב חולין לחיים (כדתנן
(גיטין פ"ג מ"ג, דף כח.): המביא
גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה - נותנין לה בחזקת שהוא קיים) - לא כל שכן (דנימא 'עמד וחזר בו'!)!?
(ומיהו רבה לא הדר ביה,
וקיימא לן כוותיה, דשמעתיה כרבי נתן אזלא, דקיימא לן כוותיה, כדאמרינן בעלמא (בבא
מציעא דף קיז:) רבי נתן דיינא הוא,
ונחית לעומקא דדינא.)
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כמאן אזלא הא שמעתא דרבה? - כרבי נתן, דתניא: (מתנה
שאין כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת שכיב מרע, כי מתניתין, זה אומר
"בריא היית" וזה אומר "שכיב מרע הייתי")
'מי מוציא מיד מי? הוא מוציא מידיהן בלא ראיה (ונותן עומד בנכסיו, וזוכה בהן,
דהעמד נכסים על חזקתן, ויד בעל השטר שבא לתבוע נכסיו של זה על התחתונה, דלא אזלינן
בתר השתא, כדאביי, דרוב חולים לחיים, דאיכא למימר דהדר ביה),
והן אין מוציאין מידו אלא בראיה (אלא אם כן מביאין ראיה בעדים שבריא היה) - דברי רבי יעקב; רבי נתן אומר: אם בריא הוא (בשעת
העמדה בדין עליו) - עליו להביא ראיה שהיה שכיב
מרע; אם שכיב מרע הוא - עליהן להביא ראיה שבריא היה (דאזלינן בתר השתא)'.
אמר רבי אלעזר: ולטומאה (דקיימא לן ספק טומאה ברשות היחיד - ספיקו טמא, וברשות
הרבים - ספיקו טהור, וקיימא לן נמי דבקעה בימות החמה רשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים
רשות היחיד לטומאה) כמחלוקת (כי
היכי דנחלקו רבי יעקב ורבי נתן במתנה סתם: אי אזלינן בתר השתא או בתר חזקת נכסים -
הכי נמי אפליגו גבי טומאה: שאם בא אדם לבית דין ונשאל על שנכנס לבקעה ואין יודע
מתי נכנס: אי בימות החמה וטהור אי בימות הגשמים וטמא – חזינן: אם עתה, כשנשאל,
ימות החמה הן - טהור הוא, דאזלינן בתר השתא לרבי נתן; ואם ימות הגשמים הוא – טמא,
דבתר השתא אזלינן; ולרבי יעקב דאזיל בתר חזקה - העמד טהור על חזקתו, וטהור עד
שיבאו עדים ויעידו שבימות הגשמים נכנס): דתנן [טהרות פ"ו מ"ז]: 'בקעה (מסוייגת
בגדר סביב): בימות החמה רשות היחיד
לשבת (ורשות היחיד היא לשבת, ואפילו היא קרפף יותר מבית
סאתים - לזרוק בתוכו מרשות הרבים חייב, ולטלטל אסור) ורשות הרבים לטומאה (דלאו
מקום סתירה הוא), (אבל) בימות הגשמים (שיש שם
זרעים) - רשות היחיד לכאן
ולכאן (אין נכנסים לתוכה והוי מקום סתירה וספק טומאה טמא)'.
אמר רבא: לא שנו (דבקעה בימות החמה רשות הרבים לטומאה) אלא שלא עברו עליו (על בקעה זו)
ימות הגשמים (משגדרוה), אבל עברו עליו ימות
הגשמים - רשות היחיד לכאן ולכאן (תו לא פקע מינה שם רשות היחיד אפילו משיגיעו ימות
החמה, ותיהוי לעולם רשות היחיד לכאן ולכאן; וסברא
מעלייתא היא, או חומרא דרבנן הוא; ורבנו
חננאל פירש דרבא פליג אדרבי אלעזר, והכי כתב: ורבא חולק על רבי אלעזר; ופירש נמי
'לא שנו דבקעה כו' אלא בזמן שלא עברו על זו הטומאה שהיתה עתה בבקעה ימות הגשמים,
אבל עברו על זו הטומאה ימות הגשמים - רשות היחיד היא לכאן ולכאן).
(מילתא באפי נפשה היא;
והמפרש דמילתיה דרבי אלעזר אדרבא קאי אינו אלא טועה: דרבא בתרא הוא, ואין צריך
לדחוק מילתיה דרבי אלעזר ולהעמידה על פירוש רבא.)
וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה וכו':
(בבא בתרא קנד,א)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material
is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.