דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קנה,ב)
אמר אמימר: ומתנתו (של בן י"ג ויום אחד)
מתנה (הויא מתנה אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואין
מכירת קרקעותיו מכירה).
אמר ליה רב אשי לאמימר: השתא: ומה זביני דמקבל זוזי (דדרך חכמה היא זאת) אמרת דלא (אפילו הכי תקינו רבנן דלא ליהוי זביני עד שיהא בן
עשרים הואיל ואינו בקי בטיב משא ומתן), דלמא מוזיל ומזבין
- כל שכן מתנה דלא מטי ליה ולא מידי (מתנה - שהוא דרך שטות - מיבעי דתקון רבנן דלא ליהוי מתנה)!?
אמר ליה:
(בבא בתרא קנו,א)
ולטעמיך (דתלית טעמא במידי דאית ליה רווחא והפסדא) - זבין שוי חמשא בשיתא (דאית ליה רווחא טובא) הכי נמי דזביניה זביני (בתמיה: והא לא פלוג רבנן במכירת
פחות מבן עשרים שאינו יודע בטיב משא ומתן מידי, אלא כולהו תקון דלא ליהוי זביני)?! אלא (היינו טעמא דמכירה:)
קים להו לרבנן דינוקא מקרבא דעתיה גבי זוזי, ואי אמרת זביניה זביני - זמנין
דמקרקשי ליה זוזי אזיל מזבין לכולהו נכסי דאבוה (הלכך בכולהו מכירות תקון דלא
ליהוי זביני), אבל גבי מתנה, אי לאו דהוה
ליה הנאה (גדולה) מיניה - לא הוה יהיב
ליה מתנה - אמרו רבנן תיהוי מתנתו מתנה דלעבידו להו מילי (לגמול לו חסד ולהיטיב לו בכל
ענינין).
אמר רב נחמן אמר שמואל: בודקין לקדושין (אע"פ שהוא בן י"ג שנים
ויום אחד והאשה בת י"ב שנים ויום אחד - לא סמכינן אשנים לאחזוקינהו כגדולים
ובני שיער להחשב קדושיהן ודאי אף להקל, כגון לבטל קדושי שני שקידש אחריו בלא גט,
אלא בודקין אחריו: אם הביא שערות - אז יחשבו קדושי ודאי),
לגרושין (לקמיה מפרש), ולחליצה (כדמפרש
לקמיה: דמשום אשה נקט לה: שלא תחלוץ עד שתגדיל ותביא סימני שיער) , ולמיאונין (אם הביאה שערות לא תמאן),
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים (אע"ג דאייתי שערות מי"ג).
וכיון דבדקנא לקדושין (להאי גברא בשעת קדושין ונמצא גדול) - לגרושין למה לי (למה צריך בדיקה בשעת גירושין)?
לא נצרכא אלא ליבום (דמבן תשע קנאה בביאה, ואין יכול לגרש עד שיביא שתי
שערות), דתנן [נדה פ"ה מ"ה] 'בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו – קנאה, ואין נותן גט עד שיגדל'
לחליצה - לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר [ביבמות
קה,ב]:
'איש' כתוב בפרשה, אבל אשה - בין גדולה ובין קטנה (דמשום חליצה 'איש' לא איצטריך,
דמגירושין שמעינן לה); קא משמע לן דמקשינן אשה
לאיש, דלא כרבי יוסי [אלא כרבי מאיר שם];
ולמיאונין - לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: 'עד שירבה שחור' - קא משמע לן דלא
כרבי יהודה (ובמסכת נדה מפרש עד שירבו השערות ויהיו שוכבות, ונראה
כמו שהרבה השחור; ולא גרס 'על הלבן'; ולרבי יהודה אין בודקין, דהא לאחר הבאת שערות
ממאנת עד שירבה ויהיו שוכבות);
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים - לאפוקי ממאן דאמר 'בן שמנה עשרה';
והלכתא: תוך זמן כלפני זמן, והלכתא כגידל בר מנשה (דבן י"ג היודע במשא ומתן -
מוכר בנכסי אביו אפילו מקרקעי; דאילו מטלטלי - אפילו פעוטות כבר שית מוכרין), והלכתא כמר זוטרא (דלעדות מטלטלי מעיד בן י"ג
שאינו יודע בטיב משא ומתן, אבל בעדות קרקע - לא),
והלכתא כאמימר (דמתנת בן י"ג שאינו יודע בטיב משא ומתן - הויא
מתנתו מתנה ואע"ג דמכירת נכסיו לא הויא מכירה),
והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו (קדושין וגירושין חליצה ומיאונין: דלא סמכינן אשָׁנִים
עד שנבדוק סימנין; ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנים; מי שאינו יודע בטיב משא ומתן דטפי מעשרים
- לא אמטו רבנן להמתין לחכמתו, ואם לא הביא שיער בעשרים נחזקינן כקטן עד רוב
שנותיו אם לא נמצאו בו סימני סריס; ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו, אבל בנכסים שנתנן
לו במתנה או שקנה מטלטלין שאינם ירושת אבותיו - הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין
מטלטלין).
משנה:
המחלק נכסיו על פיו: רבי אלעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן: נכסים שיש להן
אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה (רבי
אלעזר סבירא ליה לענין שכיב מרע אינם ככתובין וכמסורין כלל, אלא כבריא בעלמא,
וצריך קנין כשאר מתנת בריא, ואע"ג דמית - לא קנה מקבל מתנה בלא קנין, ואפילו
מצוה מחמת מיתה נמי לרבי אלעזר בעי קנין, שהרי מעשה של אמן של בני רוכל אוקימנן
לעיל (דף קנא:) במצוה מחמת מיתה, ואפילו הכי פליג רבי אלעזר ואמר להו לחכמים 'בני
רוכל - תקברם אמם' ושלא כדין קיימו דבריה, כי אם לקונסן; ואף על גב דלא שייר מידי
- לא מיקני באמירה כלל;
(בבא בתרא קנו,ב)
[המשך המשנה]
אמרו לו: מעשה באִמן של בני רוכל, שהיתה חולה, ואמרה "תנו כבינתי
לבתי" והיא בשנים עשר מנה, ומתה - וקיימו את דבריה (אם מתנת שכיב מרע בלא שיור היתה -
איכא למימר דמודה רבי אלעזר במצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין, והוא דמית, דהא לא
מיבעי לאוקומי מעשה דבני רוכל במצוה מחמת מיתה, ואם מתנת שכיב מרע במקצת היתה,
ומיבעי לן לאוקומי במצוה מחמת מיתה, כדאוקימנן לעיל - דהא מתנת שכיב מרע במקצת
כולי עלמא מודים דלא מיקניא באמירה, ואם כן על כרחך פליג רבי אלעזר אפילו במצוה
מחמת מיתה)!
אמר להן: בני רוכל - תקברם אמן (אין מביאין ראיה מבני רוכל דרשעים היו, והלואי שתקברם
אמם, כדמפרש טעמא בגמרא, וקנסא הוא דקנסום רבנן לקיים מתנת אמם לבתה בלא קנין).
גמרא:
תניא: אמר להן רבי אליעזר [לפי
הב"ח: אלעזר, וכן להלן בסוגית הגמרא] לחכמים מעשה במרוני (על שם מקומו)
אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה (שהיה
שכיב מרע לדברי רבי אלעזר, ומקבלי מתנה לא הוו גביה, כדמפרש בקדושין; והתם פריך
עלה טובא); אמרו לו: אין להם תקנה עד
שיקנה על גב קרקע (לזכות בהן המקבל מתנה, לפום מאי דלא סמכא דעתן עד
שיקנה כו'; הכי מפרש בפרק קמא דקדושין, והתם מפרש שפיר)!
הלך ולקח בית סלע אחד סמוך לירושלים (שאינו ראוי לזריעה, וקנאו בזול לשם כן: על מנת להקנות
לו), ואמר: "צפונו לפלוני ועמו
מאה צאן ומאה חביות, ודרומו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו
חכמים את דבריו. אמרו לו: משם ראיה? מרוני בריא היה (בשעת מתנה, ואחר כך מת).
אמר להן בני רוכל תקברם אמן וכו':
מאי טעמא קא לייט להו?
אמר רב יהודה אמר שמואל: מקיימי קוצים (קרדונ"ש) בכרם היו (דכה"ג אשכחן במסכת כלאים: דמאכל בהמה הוי כלאים
בכרם משום 'לא תזרע כרמך כלאים', ואפילו מקיים - לוקה דדרשינן במועד קטן (דף ב:)
'כלאים שדך לא'), ורבי אליעזר לטעמיה, דתנן [כלאים פ"ה מ"ח] המקיים קוצים בכרם: רבי
אליעזר אומר: קדש, וחכמים אומרים: לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין [האירוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מין זרעים אינן
כלאיים בכרם; הקנבס: רבי טרפון אומר אינו כלאיים, וחכמים אומרים: כלאיים; והקינרס
כלאיים בכרם]; בשלמא כרכום חזי, אלא קוצים למאי חזי?
אמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר? שכן בערביא מקיימין קוצים בשדות
לגמליהן (ורבנן - בתר רובא דעלמא אזלי, שאינן מקיימין שדות
לגמליהן).
אמר רבי לוי: קונין קנין משכיב מרע אפילו בשבת, ולא לחוש לדברי רבי אליעזר (מה
שקונין - לאו דצריך קנין כר"א, דהא קיימא לן כרבנן דדברי שכיב מרע ככתובין
וכמסורין, אלא להפיס דעתו כדי שלא תטרוף דעתו קונין דהשתא סמכא דעתיה), אלא שמא תטרוף דעתו עליו.
(קונין משכיב מרע אפי' בשבת, לא שנא היכא שצריך קנין,
כגון ששייר, לא שנא במחלק כל נכסיו: דכיון דתלי טעמא משום שמא תטרוף דעתו עליו,
דלא סמכא דעתיה שתתקיים צוואתו באמירה - הלכך כדי להפיס דעתו קונין אפילו בשבת,
בכל מתנתו, בין ששייר וצריך קנין בין בלא שייר ובאמירה סגי, ואף על גב דקנין דמי
למקח וממכר, שהרי קונין בכליו של קונה שמקנה סודרו כדי לקנות בו המתנה).
משנה:
רבי אליעזר אומר: בשבת דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב (אם
בשבת חילק נכסיו - אז תקנו חכמים שיהו דבריו קיימין בלא קנין וכתיבה שלא תטרוף
דעתו, שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב בשבת) אבל לא בחול (שיש
תקנה בקנין וכתיבה, ולמה תטרוף דעתו?); רבי יהושע אומר:
בשבת אמרו (שדבריו קיימין אע"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות
ולכתוב - כי לא עביד נמי קני), קל וחומר בחול (דכל
הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו).
כיוצא בו: זכין לקטן (הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו - תקנו
חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו) ואין זכין לגדול (שהרי
יכול לזכות בעצמו) - דברי רבי אליעזר; רבי
יהושע אומר: לקטן אמרו (משום דזכין לו שלא בפניו),
קל וחומר לגדול (שיש לו יד לקבל ולזכות, ושליח נמי מצי משוי, והלכך כל
שכן דזכין לאדם שלא בפניו).
גמרא:
מתניתין מני?
רבי יהודה היא, דתניא: רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: בחול דבריו קיימין
מפני שיכול לכתוב אבל לא בשבת; רבי יהושע
(בבא בתרא קנז,א)
אומר: בחול אמרו, וקל וחומר לשבת (דכיון דאין יכול לכתוב - עשו לו תקנה לקנות דבריו
באמירה בעלמא כדי שלא תטרוף); כיוצא בו זכין
לגדול ואין זכין לקטן - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: בגדול אמרו, קל וחומר
לקטן.
רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול
לכתוב, אבל לא בחול; רבי יהושע אומר: בשבת אמרו, קל וחומר בחול; כיוצא בו: זכין
לקטן ואין זכין לגדול - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: לקטן אמרו קל וחומר
לגדול.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.