דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קנו,ב)
גמרא:
מתניתין מני?
רבי יהודה היא, דתניא: רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: בחול דבריו קיימין מפני
שיכול לכתוב אבל לא בשבת; רבי יהושע
(בבא בתרא קנז,א)
אומר: בחול אמרו, וקל וחומר לשבת (דכיון דאין יכול לכתוב - עשו לו תקנה לקנות דבריו באמירה
בעלמא כדי שלא תטרוף); כיוצא בו זכין לגדול ואין
זכין לקטן - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: בגדול אמרו, קל וחומר לקטן.
רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב,
אבל לא בחול; רבי יהושע אומר: בשבת אמרו, קל וחומר בחול; כיוצא בו: זכין לקטן ואין
זכין לגדול - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: לקטן אמרו קל וחומר לגדול.
משנה:
נפל הבית עליו ועל אביו (על ראובן ועל יעקב אביו, ואין ידוע מי מת קודם), או עליו ועל מורישיו (על ראובן ועל מורישיו, כגון אחי ראובן,
או אחי יעקב אביו שאין להם קרוב יותר מראובן, וראובן ראוי ליורשן), והיתה עליו (על ראובן) כתובת אשה ובעל חוב (או בעל
חוב ואין לו ממה לפרוע), יורשי האב (בנפל הבית
עליו ועל אביו קאי שיורשי יעקב, כגון בני יעקב: שמעון ולוי אחי ראובן, או אפילו
חנוך ופלוא בני ראובן, שגם הם יורשי יעקב) אומרים: "הבן
מת ראשון (דהיינו ראובן מת ראשון)
ואח"כ מת האב (ומכח אבוה דאב קאתינא, כדאמרינן בגמרא, ולא זכה ראובן
בהני נכסי כלל, ונירש אנו כל נכסי יעקב)", ובעלי החוב אומרים:
"האב מת ראשון ואח"כ מת הבן (ולענין נפל הבית עליו ועל מורישיו שייך למיתני 'יורשי
מורישיו אומרים הבן מת ראשון'): בית שמאי אומרים:
יחלוקו (כדמפרש טעמא ביבמות ב'החולץ': דאע"ג דיורשי האב ודאי
יורשין בהאי ממון, ובעל חוב ספק, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי?! קסברי בית שמאי:
שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ותרוייהו 'ודאי' חשיבי),
ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן (בחזקת יורשי האב, שהרי הם יורשים ודאי: או מיעקב או מראובן,
וכמוחזקין דמו, שהרי יעקב מוחזק בנכסיו היה ואלו באים מכחו; ובעל חוב ספק, ואין
ספק מוציא מידי ודאי).
גמרא:
תנן התם (לקמן ב'גט פשוט')
'המלוה
את חבירו בשטר (אפילו לא נכתב בו אחריות) - גובה מנכסים משועבדים (אם אין
ללוה נכסים בני חורין, וגובה מלוה מן הלקוחות, דאמר ב'שנים אוחזין' (ב"מ דף יד.) לרבנן: אחריות שלא נכתב בשטר - טעות סופר
הוא, וכמי שנכתב בו דמי, דלא שדי איניש זוזי בכדִי, ולכך נתכוין המלוה שיכתוב בשטר
אחריות אלא ששכח הסופר וטעה, וסתם שטר - קלא אית ליה, ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו
שלקחו קרקע מן הלוה ולא הניחו לו [למלוה] בני חורין כדי לגבות מהן מלוה את חובו); על ידי עדים - גובה מנכסים בני חורין'; בעי שמואל: (הכותב לחבירו:) "( משעבד אני לך בחובך כל נכסים)
דאיקני (שאקנה)" (והיינו
שכותבין בשטרות "דקנאי ודעתיד אנא למיקני")
וקנה – מהו (מי טריף מלקוחות נכסים שקנה הלוה אחר כתיבת השטר ומכרן
לאלו)?
אליבא דרבי מאיר, דאמר (גבי האומר לאשה "הרי את מקודשת לכשימות אישך",
"לכשתמות אחותך", "לאחר שתתגיירי" כו')
'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' לא תיבעי לך, דודאי קנה (דכיון דפירות דקל דעדיין לא באו
לעולם קנה - כ"ש דמשתעבדי ליה קרקעות דאתו לעלמא אלא שעדיין לא קנאן לוה בשעה
ששעבד); אלא כי תיבעי לך אליבא
דרבנן, דאמרי 'אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (מאי? מי שאני שעבוד מקנין, וטעמא
כדפרישית; אי נמי אלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת בפני לוין? או לא)?
אמר רב יוסף: תא שמע: (דתנן בפרק 'שני דייני גזירות' [פ"יג מ"ח] בכתובות
(דף קי.)) '[המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא
שטר שכתוב בו שמכר לו את השדה מלוה ללוה
אחר שנכתב השטר חוב שהוא מוציא עליו - אדמון אומר: יכול הלוה לטעון אילו חייב הייתי
לך היה לך לפרוע את שלך ממני ולא היה לך למכור לי קרקע בשביל צורך מעות;] וחכמים אומרים: זה (המלוה)
היה פיקח שמכר לו (ללוה) את הקרקע מפני שהוא יכול
(עתה) למשכנו עליו (בעד חובו,
ולא יכול לדחותו ולומר "אין לי לפרוע כלום"; והנה זה הקרקע 'דאיקני'
הוה: שלאחר שנכתב השטר חוב קנאו הלוה זמן מרובה, והנה זה המלוה חוזר וגובה בחובו!)' (אלמא "דאיקני וקני" משתעבד למלוה)!
אמר ליה רבא: 'מיניה' קאמר (בתמיה)? מיניה (מקרקע שקנה
הלוה עצמו ואינה משועבדת לשום אדם היאך אתה מביא ראיה מיניה פשיטא שיגבה המלוה, ו)אפילו מגלימא דעל כתפיה! כי קא מיבעיא לן – "דאיקני"
[ו]קנה ומכר, "דאיקני"
[ו]קנה והוריש (דהא לא
קמבעיא לן אלא היכא דכתב "דאיקני" וקנה ואחרי כן שעבדו לאחר או במכירה או
שהורישו לאחר מיבעיא לן:) – מאי (אי אלים תנאיה שכתב לו "דאיקני"
לטרוף מלקוחות או מיורשין שאחר כתיבת שטרו שקדם להן או לא)?
אמר רב חנא: תא שמע [ממשנתנו]: 'נפל הבית עליו
ועל אביו עליו ועל מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים
"הבן מת ראשון ואח"כ מת האב", ובעלי חובות אומרים "האב מת
ראשון כו';
ואי סלקא דעתך "דאיקני" [ו]קנה ומכר, "דאיקני"
[ו]קנה והוריש לא משתעבד
- נהי נמי דאב מית ברישא (וירש הבן, כדקאמר בעל חוב),
"דאיקני" הוא (שקנאו הבן אחר כתיבת השטר, והורישו ליורשיו, ואפילו הכי
גובה אותו בעל חוב! אלמא "דאיקני" וקנה והוריש - משתעבד)!?
אמר להו רב נחמן: זעירא חברין תרגמה: מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן (ולא משום
שכתב לו "דאיקני" הוא; וגבי קנה ומכר - לא משתעבד, אלא גבי יורשים, משום
מצוה; ואפילו לא כתב לו "דאיקני" - משתעבד יורש למלוה משום מצוה על היתומים).
מתקיף לה רב אשי: מלוה על פה הוא [כי אין זכות תביעה ממשית], (ואמאי טריף ממקרקעי דיתמי?)
ורב ושמואל דאמרי תרוייהו (לקמן 'בגט פשוט'):
מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות (וכי אמרינן 'מצוה על היתומין' – הני
מילי מלוה בשטר! ושמואל גופיה הוא דקמבעיא ליה הא בעיא, ואם כן קשיא דידיה אדידיה!?
ומיהו לקמן פסקינן הלכתא: מלוה על פה גובה מן היורשין, שלא תנעול דלת בפני לוין)!?
(בבא בתרא קנז,ב)
אלא הא מני? רבי מאיר היא, דאמר: 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (וכי מיבעי
לן - לרבנן הוא דמיבעיא לן, כדאמרן לעיל).
אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא: תא שמע [שביעית פ"י מ"ה]: 'שטרי חוב המוקדמין (שנכתבו
ביום ט"ו בניסן וכתב בתוך השטר באחד בניסן) – פסולין (דאתי למיטרף לקוחות של ט"ו ימים
ראשונים דניסן שלא כדין, שהרי ההלואה היתה בט"ו בניסן והוא יטרוף לקוחות דט"ו
קודם! ומיהו אם ההלואה היתה באחד בניסן בפני עדים, וקנו מידו להשתעבד נכסי לוה
למלוה, ולא כתבו את השטר עד ט"ו בניסן, וכתבו בו 'באחד בניסן' - כי האי 'מוקדם'
כשר, כדאמר להו רבה בר שילא להנך דכתבי אקנייתא: אי ידעיתו ההוא יומא דאקניתו בו
לחיי, ואי לא כתיבו 'יומא דקיימיתו ביה' - לקמן ב'גט פשוט' (דף קעב.); המוקדמין
פסולין - כדפרישית: שהקדים זמן הכתוב בשטר ליום כתיבתו, אי נמי שנכתב השטר באחד
בניסן, וכן כתוב בו 'באחד בניסן לוה פלוני מפלוני' והוא לא לוה ממנו כלום עד
ט"ו בניסן - גם זה 'מוקדם' ופסול, שאין לו לטרוף אלא מזמן ההלואה ואילך, ודלא
כאביי דאמר 'עדיו בחתומיו זכין לו' ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יג.)), והמאוחרין (לוה בניסן ולא נכתב עד תשרי; אי נמי
כתבוהו ביום שלוה אך איחר הזמן בתוך השטר וכתב בו 'בתשרי') – כשרין (שמחל לו השעבוד עד תשרי, ולא יטרוף
לקוחות אלא מתשרי ואילך)' ואי סלקא דעתך "דאיקני,
[ו]קנה ומכר, "דאיקני"
[ו]קנה והוריש לא משתעבד,
מאוחרין (כשלוה בניסן ונכתב בתשרי)
אמאי כשרין? "דאיקני" הוא (והלא שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי, ולא אשתעבדו
למלוה, דהא "דאיקני" הוא בשעת הלואה והטורף יבא לטרוף מתשרי
ואילך שלא כדין מן הלקוחות שקנו מן הלוה נכסים הקנויין לו מניסן ועד תשרי!? אלא
שמע מינה "דאיקני" משתעבד, והלכך מאוחרים כשרים: דליכא למיחש להכי)?
הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (והלכך מאוחרים
כשרין: שאם כתב בתוך השטר שום אחריות - כתב [גם] "דקנאי ודעתיד אנא למיקני" שאין כותבין אחריות
לחצאין, וליכא למיחש למידי; וגם אם לא נכתב בו אחריות - ליכא למיחש כלל, דהא לרבי
מאיר לא טריף ממשעבדי [ב'שנים אוחזין']; ומיהו אם כתב בהו "דקנאי" ולא
כתיב בהו "דאקני" - בהא ודאי מודה רבי מאיר דמאוחרין פסולין, כקושיין
דלעיל: דלמא אתי למטרף קרקעות שקנה בין זמן הלואה לזמן כתיבת השטר שלא כדין! מיהו
לא שכיחא מילתא לכתוב אחריות לחצאין, והלכך לא חש לאקשויי טפי).
אמר רב משרשיא משמיה דרבא: תא שמע: (במסכת גיטין (פ"ה מ"ג, דף מח:) תנן: 'אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות
מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם' והשתא
מפרש:)''לשבח קרקעות' - כיצד? (וב'שנים
אוחזין' (דף יד:) מיתנייא: 'הרי שגזל
שדה מחבירו כו' ומשני: 'לא תרוצי קא מתרצת ליה תריץ נמי בבעל חוב'; וכדמתרצא התם מיתנייא הכא:) הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה (כשהיא מושבחת
בזיבול וחרישה וזריעה); כשהוא גובה (הלוקח מן
המוכר) - גובה את הקרן מנכסין משועבדין
ואת השבח מנכסין בני חורין ' ואי סלקא דעתך "דאיקני" [ו]קנה ומכר, "דאיקני" [ו]קנה והוריש לא משתעבד - בעל חוב אמאי גובה שבחא
(בעל חוב - שבח מנא ליה? והלא זה השבח הלוקח שלקח שדה זו
אחר הלואת המלוה השביחו, "ודאקני" קרינא ביה בשעת הלואה)?
הא מני רבי מאיר היא, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'.
(בעיא באפי נפשה היא:)
אם תמצא לומר "דאיקני" קנה ומכר, דאיקני קנה והוריש לא משתעבד - הא
לא משתעבד (וליכא למיבעי אי בתרא קני אי קמא קני כדלקמן, שהרי לא
קנה לא זה ולא זה); אם תמצא לומר משתעבד, לוה (וכתב למלוה
"שעבדתי לך כל נכסיי דקנאי ודאיקני")
ולוה (וחזר ולוה מאחר וכתב לו כמו שכתב לו לראשון), וחזר וקנה (ואח"כ קנה נכסים ומכרן, או שמת והורישם ליורשים,
ובאו שני הנושים לטרוף אותן הנכסים) – מהו (הדין עם
מי)? לקמא משתעבד (שהרי כתוב
בשטר מוקדם) או לבתרא משתעבד (דלא אלים
"דאיקני" לתפוס עד שיבואו הנכסים בעולם, וכי קנה הני נכסים אחרי כן - הא
הדר ביה מקמא ויקנה בתרא)?
אמר רב נחמן: הא מילתא איבעיא לן, ושלחו מתם: ראשון קנה;
רב הונא אמר: יחלוקו (כל אחד לפי מעותיו, דבבת אחת נשתעבדו להם, שהרי אחר ב'
ההלואות קנאה, ובאותה העת שקנאה - מיד נשתעבדו לשניהן: שאין קדימה לאחד מהן), וכן תני רבה בר אבוה 'יחלוקו'.
אמר רבינא: מהדורא קמא דרב אשי אמר לן 'ראשון קנה', מהדורא בתרא דרב אשי (כשחזר לימודו
פעם שניה) אמר לן 'יחלוקו'!
(נמצא בתשובת רב האי ובפירוש
רבנו חננאל: רב אשי חיה ששים שנה, ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה: ניסן
ותשרי, ולכשהגיעו שלשים שנה - סיים כל לימודו; וכן עשה בשלשים שנים אחרונים; ו'מהדורא
קמא' היינו שלשים שנים ראשונים, ו'מהדורא בתרא' הן שלשים שנים אחרונים.)
והלכתא יחלוקו.
מיתיבי: ''לשבח קרקעות' כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה, ובא בעל חוב וטרפה;
כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסין משועבדין ואת השבח מנכסין בני חורין' ואם איתא 'חצי שבח'
מבעי ליה (שכיון שמכר הלוה שדהו וכתב לו אחריות עליו ואחרי כן השביחן
הלוקח, נמצא המלוה והלוקח שניהן נושין בלוה, ונמצא השבח קנוי ללוה אחר שעבוד
שניהן: למלוה בחובו וללוקח בכסף מקנתו! לפיכך חולקין השבח, כדין לוה ולוה וחזר
וקנה! הלכך אין למלוה בכל מקום אלא חצי השבח)?
(ומשני:) מאי 'גובה' נמי דקתני?
- חצי שבח (ושינויא דסמכא הוא. מהא
שמעינן דהא דאמר שמואל ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יד:) 'בעל חוב גובה את השבח' - לא סבירא לן כוותיה, אלא גובה חצי שבח, וכן
הלכה; ואי קשיא: דהכא בעי שמואל "דאיקני"
מהו? והתם קאמר 'בעל חוב גובה את השבח', דהיינו "דאיקני"!? איכא למימר
דאליבא דרבי מאיר קאמר; אי נמי מיבעי לן 'לרבנן מאי'?, ואיהו פשיט מנפשיה: "דאיקני"
– קנה, וסברא דנפשיה קאמר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@barak-online.net.