דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קסד,ב)
אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות - אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה,
ועיון תפלה (יש מפרשין שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב"ה
שכרו ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה),
ולשון הרע.
לשון הרע סלקא דעתך?
(בבא בתרא קסה,א)
אלא אבק לשון הרע (כגון דאמרי "נורא בי פלניא" בערכין (דף
טו:)).
אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל (רוב בני אדם חשודין על הגזל: כעין גזל, שמורין להתירא
במשא ובמתן לעכב איש מריוח הראוי לו לחבירו), ומיעוט בעריות,
והכל בלשון הרע.
בלשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע.
רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה:
ותנא קמא לית ליה מנהג מדינה (בתמיה: אם רבן שמעון בן גמליאל בא לומר שדיני פשוט
ומקושר המפורשין, לתנא קמא אם יש מדינה שנהגו לשנות דינם בענין אחר, הכל כמנהג
המדינה - והלא תנא קמא נמי מודה בהא)?
אמר רב אשי (גירסת רשב"ם: אמר אביי באתרא דנהיגי כו'; אתא
לפרש אביי באיזה מנהג המדינה מצו לפלוגי תנא קמא ורבן שמעון):
באתרא דנהיגי פשוט, ואמר ליה: "עביד לי פשוט", ואזל עבד ליה מקושר -
קפידא (ואם גט אשה פסול לגרש בו);
נהיגי מקושר ואמר ליה: "עביד לי מקושר", ואזל עבד ליה פשוט – קפידא; כי
פליגי באתרא דנהיגי בפשוט ומקושר, ואמר ליה: "עביד לי פשוט", ואזל עבד
ליה מקושר: מר סבר קפידא (ואע"ג דמנהג המדינה בין בפשוט בין במקושר, כיון
דאמר ליה "בפשוט" - קפידא הוא, ויפסל המקושר),
ומר (ורבן שמעון) סבר מראה מקום הוא
לו (הכל כמנהג המדינה, כלומר: מראה מקום הוא לו: שאם טורח
לו לכתוב מקושר יכתוב פשוט; ומיהו אם יכתוב מקושר - טפי ניחא ליה, שהרי מנהג
המדינה בשניהם).
אמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל, ורבי שמעון, ורבי אלעזר - כולהו סבירא להו
מראה מקום הוא לו.
רבן שמעון בן גמליאל - הא דאמרן;
רבי שמעון – דתנן (בקדושין [פ"ב מ"ב]):
רבי שמעון אומר: אם הטעה לשבח (האומר "התקדשי לי בדינר של כסף" ונמצא של
זהב) - הרי זו מקודשת (אבל
בשבח יוחסין: על מנת שאני לוי והוא כהן - לא אמר רבי שמעון 'מקודשת', דהא מציא היא
למימר 'מסאנא דרב מכרעי לא בעינא'; 'הטעה לשבח' היינו מראה מקום; מתרַצָה בשל כסף
וכל שכן בשל זהב; ובמתקדשת על ידי שלוחה מוקמינן לה התם).
רבי אלעזר – דתנן: האשה שאמרה "התקבל לי גיטי ממקום פלוני" וקיבלו
לה ממקום אחר – פסול (שהיא אינה רוצה להתבייש במקום אחר); ורבי אלעזר מכשיר: מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום
הוא לו (דסבר: מראה מקום הוא לו לטרוח וללכת בשבילה עד אותו
מקום ואם יחפוץ ללכת יותר תבוא עליו ברכה).
[פשוט שכתוב בו עד אחד כו' [ומקושר
שכתב בו שני עדים - שניהם פסולין]]:
בשלמא 'מקושר שכתוב בו שני עדים פסול' – איצטריך: סלקא דעתך אמינא: הואיל
ובעלמא כשר - הכא נמי כשר, קא משמע לן דפסול; אלא 'פשוט שכתוב בו עד אחד' פשיטא!?
אמר אביי: לא, נצרכא דאפילו עד אחד בכתב ועד אחד בפה (לא נצרכא למיתני 'עד אחד בפשוט
פסול' אלא היכא דקמסייע ליה עד אחד בעל פה, ואתא מתניתין לאשמועינן דלא סמכינן
אשטרא לטרוף מלקוחות: דשני עדים הכתובים בשטר - הוא דמפקי ליה לקלא, ואינו
אלא כמלוה על פה וטרפה מבני חרי, כדין המלוה את חבירו בעדים בלא שטר; וגם הלוה
יכול לומר "פרעתי" ולא יכול המלוה לטעון ללוה "היה לך לקרוע שטר
שבידי" מכיון שלא נעשה כתיקון חכמים לא חֲשָבוֹ הלוה, ולא נזכר לשואלו למלוה).
אמימר אכשר בעד אחד בכתב (וכתב ידו מקויים ממקום אחר בעדים) ועד אחד על פה (מסהיד על אותה מלוה; ונראה בעיני דלגמרי מכשיר אפילו לטרוף מלקוחות כאילו
נחתמו שני עדים: דעד אחד בשטר ועד אחד בעל פה מפקי ליה לקלא, ונראים הדברים כן: דסתם
'מכשיר' - לגמרי משמע); אמר ליה רב אשי לאמימר: והא
דאביי – מאי?
אמר ליה: "לא שמיע לי", כלומר לא סבירא לי;
אלא קשיא
(בבא בתרא קסה,ב)
מתניתין (דפרכינן 'פשיטא')?
(ומשני:) הא קא משמע לן (מתניתין,
דקתני 'פשוט שכתוב בו עד אחד פסול'): (שילמד
מקושר ממנו, ולהכי תנייה לעד אחד: למימרא:) דשנים במקושר כעד
אחד בפשוט: מה התם (עד אחד) פסולא דאורייתא (כדכתיב
(דברים יט) לא יקום עד אחד באיש כו') - אף הכא (שנים
שבמקושר) נמי פסולא דאורייתא (הטילו
עליו חכמים פסולא דאורייתא; ואם גט - אינה מגורשת, ואם שטר מלוה - הוא אינו טורף
ממשעבדי; אבל אם יש שם עד אחד בעל פה עם עד אחד החתום בשטר - אז יהיה השטר כשר
לגמרי, דמצטרפין); תדע: דשלחו מתם חברייא לרבי
ירמיה: עד אחד בכתב ועד אחד על פה - מהו שיצטרפו (דנימא כמאן דחתימי תרוייהו בשטרא
דמי)? אליבא דתנא קמא דרבי יהושע
בן קרחה (פלוגתייהו בסנהדרין בפרק 'זה בורר' (דף ל.), דתניא: אין עדותן מצטרפת בבית דין עד שיראו שניהם כאחד; רבי
יהושע בן קרחה אומר: אפילו בזה אחר זה; אין עדותן מתקיימת עד שיעידו שניהם כאחד; רבי נתן
אומר: שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו; והני שני מחלוקות של ר"י בן קרחה ורבנן ודרבי
נתן ורבנן; התם מפרש טעמא: איבעית אימא קרא ואיבעית אימא: סברא) לא תיבעי לך: דאפילו שנים בכתב (השתא
השנים החתומים בשטר ורוצין אנו לקיים עדותן בשטר שהן חתומין בו) ושנים על פה (או שנים
בעל פה לענין לגבות ממון בעדותן בלא שטר) לא מצטרפי (אין
מצטרפין אם לא שראו שניהם כאחד את עדותן, ואף על גב דממה נפשך תרוייהו אחד מנה קא
מסהדי); אלא כי תיבעי לך - אליבא
דרבי יהושע בן קרחה: שנים בכתב ושנים על פה - הוא דמצטרפי (שנים בכתב ושנים בעל פה מצטרפין
אפילו אם בזה אחר זה ראו עדותן), אבל עד אחד בכתב
ואחד על פה לא מצרפינן? או דלמא לא שנא?
שלח להו: אני איני כדיי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידכם נוטה: שיצטרפו.
אמר ליה (רב אשי לאמימר): אנן - הכי מתנינן לה
(ולא תקשי מיניה לאביי דאמר אין מצטרפין): דשלחו ליה חברייא לרבי ירמיה: שנים שהעידו אחד בבית
דין זה ואחד בבית דין זה - מהו שיבואו בית דין (זה)
אצל בית דין (אחר) ויצטרפו (לצרף
עדותן ששמעו, וישפטו לפי העדות)? אליבא דתנא קמא
דרבי נתן לא תיבעי לך, דאפילו בחד בית דינא נמי לא מצטרפי (למעלה פירשתיה, ובשראו שניהם כאחד
אפס לא העידו בבית דין כאחד - בהכי פליגי רבי נתן ורבנן),
אלא כי תיבעי לך אליבא דרבי נתן: בחד בי דינא הוא דמצטרפי אבל בתרי בי דינא לא
מצטרפי? או דלמא לא שנא?
ושלח להו: אני איני כדיי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו
מר בר חייא אמר: הכי שלחו ליה: שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו
בב"ד זה - מהו שיבוא אחד מכל ב"ד ויצטרפו? אליבא דרבי נתן לא תיבעי לך:
השתא עדים מצרפינן, דייני מיבעיא? אלא כי תיבעי לך - אליבא דתנא קמא דרבי נתן:
עדים הוא דלא מצרפינן, אבל דייני מצרפינן? או דלמא לא שנא? שלח להו: אני איני כדיי
שאתם שלחתם לי, אלא כך דעת תלמידכם נוטה: שיצטרפו.
רבינא אמר: הכי שלחו ליה: שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן (לאחר
שהעידו העדים על חתימת ידם בפני שלשה, ואין קיום השטר אלא בשלשה, דבעינן ב"ד
לקבל העדות) - צריכי למכתב "במותב
תלתא הוינא וחד ליתוהי" (דלא מתחזי כשיקרא מאי דכתיב ברישא "במותב תלתא
הוינא" ובסופו לא נחתמו אלא שנים) או לא? שלח להו אני
איני כדיי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריכין למכתב "במותב תלתא
הוינא וחד ליתוהי"; ועל דא עיילוהו לרבי ירמיה בבי מדרשא (דשלחו
ליה חכמים לרבי ירמיה לבתר דאפקוהו מבי מדרשא, כדאמר בפרק 'לא יחפור' (לעיל דף
כג:): אפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא; ועל דא עיילוהו, כדאמרינן במסקנא: שהשיב להם
כהוגן: דהא דאפקוהו ששאל שלא כהוגן: רגלו אחת חוץ לתחום ורגלו אחת בתוך התחום, ועל
דא אפקוהו מבי מדרשא בפרק 'לא יחפור', והשתא הוא דעיילוהו).
משנה:
כתוב בו (בשטר מִלוה:) "זוזין מאה
דאינון סלעין עשרין (לוה פלוני מפלוני)"
(ואף על פי שמאה זוזי הרי הן כ"ה סלעים) - אין לו (למַלוה) אלא עשרין (זוזים,
דיד בעל השטר על התחתונה, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ושמא כך פירושו: מאה זוזים
גרועים וחסירים שאינן שוין אלא עשרים סלעים); "זוזין מאה
דאינון תלתין סלעין" - אין לו אלא מנה (מאה זוזים, שיש לפרש כך 'זוזים
מאה דאינון תלתין סלעים קלים שאינן שוין אלא כ"ה סלעים', דיד בעל השטר על
התחתונה. הסלע = ארבעה דינרין; המנה = כ"ה סלעים).
"כסף זוזין דאינון" ונמחק (המנין שכתוב בו אחַר 'דאינון') - אין פחות משתים; "כסף סלעין דאינון" ונמחק
- אין פחות משתים; "דרכונות (בלע"ז קינונ"ש והם דרכמונות שבספר עזרא) דאינון" ונמחק - אין פחות משתים.
כתוב בו מלמעלה 'מנה' ומלמטה 'מאתים' (כשכפל דבריו בשטר), מלמעלה 'מאתים' ומלמטה 'מנה' - הכל הולך אחר התחתון
(אלא שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה).
אם כן למה כותבין את העליון (הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל את דבריו: שכותבין
ושונין 'אחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי ועל ירתיי כו')?
שאם תמחק אות אחת מן התחתון - ילמד מן העליון.
גמרא:
תנו רבנן: אמר "כסף (לוה פלוני מפלוני)"
- אין פחות מדינר כסף;
"כסף דינרין" ו"דינרין כסף" - אין פחות משני דינרין
כסף (לוה דהכי משמע כסף שני דינרין לוה פלוני מפלוני);
"כסף בדינרין" - אין פחות מבשני דינרין דהב כסף (ד"כסף
בדינרין" משמע: כסף לוה פלוני מפלוני שוה שני דינרין של זהב, וכדמפרש לקמן:
שכתוב "כסף בדינרי" משמע בדינרי זהב; אבל "בדינרין" היינו שני
דינרין של כסף).
אמר מר: '"כסף" אין פחות מדינר כסף' - ואימא נסכא?
אמר רבי אלעזר: דכתוב ביה 'מטבע'.
ואימא פריטי?
אמר רב פפא: באתרא דלא סגי פריטי דכספא.
תנו רבנן: "דהב" - אין פחות מדינר דהב; "דהב דינרין" ו"דינרין
דהב" - אין פחות משני דינרין דהב; "דהב בדינרין" - אין פחות
מבשני דינרין כסף דהב (אין פחות משוה שני דינרין של כסף: אותו זהב שלוה,
וכדמפרש לקמן: ד'דינרין' משמע של כסף).
אמר מר: '"דהב" - אין פחות מדינר דהב'; אימא נסכא?
אמר רבי אלעזר: דכתב 'מטבע'.
(בבא בתרא קסו,א)
ואימא פריטי?
פריטי דדהבא לא עבדי אינשי (בשום אתרא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.