דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קסו,ב)
ההוא דהוה כתב ביה 'שית מאה וזוזא'; שלחה רב שרביא קמיה דאביי: שית מאה
איסתירי וזוזא? או דלמא שית מאה פריטי וזוזא?
אמר ליה: דל פריטי, דלא כתבי בשטרא, דאסוכי מסכן להו (גירסת רשב"ם:דאסוכי קא מסכי
להו: סומכין אותן בדינרין: במקום קצ"ב פרוטות כותבין דינר),
(בבא בתרא קסז,א)
ומשוי להו זוזי; מאי אמרת? שית מאה איסתירי (סלעים)
וזוזא? שית מאה זוזי וחד זוזא? יד בעל השטר על התחתונה (ולית ליה אלא איסתרי, דאינון כל
אסתירא - פלגא דזוזא; כך פירש רבנו חננאל; ונראה לי דזוזי יקבל, דאסתירי הוו
סלעים, ויש בכל אחד ארבעה דינרין; אבל 'אסתירא' - פשיטי אינהו, ודאי הוו פלגא
דזוזא דהיינו סלע מדינה, כדאמרינן בבבא קמא (דף לז.) גבי התוקע לחבירו, בעובדא
דחנן בישא)!
אמר אביי: האי מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא (אדם שצריך לכתוב חתימת ידו על קלף
ולהשליך לבית דין כדי שיכירו בית דין חתימתו, כי ההיא דאמרינן בכתובות בפרק 'האשה
שנתארמלה' (דף כא.), כגון ראובן ושמעון שהיו חתומין בשטר, ומת שמעון ואין מי שיכיר
חתימת שמעון אלא ראובן ואחד מן השוק, ואמרינן התם שיכתוב ראובן כתב ידו וישליכהו
לבית דין, ובית דין מקיימין חתימת ידי ראובן הכתוב בשטר מכתב ידו שהשליך בבית דין,
ואין צריך ראובן להעיד על כתב ידו שבשטר "זה כתב ידי", ובאין ראובן ואחד
מן השוק ומעידין על חתימת שמעון) - (כשיחתום
ראובן להשליך לבית דין) לא לחוי בסוף מגילתא (לא
יחתום בסוף הקלף אלא בתחלתו, שלא יהא חָלָק מלמעלה),
דלמא משכח לה אחר וכתיב דמסיק ביה זוזי (שמא ימצאנו אדם רע ויכתוב בחָלָק שלמעלה מחתימתו
"אני החתום לויתי מפלוני כך וכך ממון"),
ותנן [להלן פ"י מ"ט; דף קעה,ב]
'הוציא עליו כתב
ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין' (והיינו חתימת ידו, כדתנן (גיטין דף עא:): 'כתב סופר ועד – כשר'; ואמר רבי ירמיה: 'חתם סופר
שנינו').
ההוא בזבינא (מוכס וישראל היה)
דאתא לקמיה דאביי, אמר ליה: "ניחזי לי מר חתימות ידיה, דכי אתו רבנן מחוו לי (ותשלח
כתב ידך למחול המכס אמחול להן) - מעברנא להו בלא
מכסא"! אחוי ליה בריש מגילתא; הוה קא נגיד ביה (מושך בקלף כדי שיחתום אביי מלמטה); אמר ליה: כבר קדמוך רבנן!
אמר אביי: מתלת ועד עשר לא לכתוב בסוף שיטה, דלמא מזייף וכתב (דמזייף
וכתב ל'תלת' – 'תלתין', ול'ארבע' – 'ארבעין', ול'חמש' - 'חמשין'; וכן עד עשר:
יכתוב ל'עשר' – 'עשרין'; אבל 'אחד עשר' אינו יכול לזיופי, דצריך למכתב 'אחד
ועשרים', וכי כתב בין אחד עשר וי"ו - נראה דחוק, ומינכר);
ואי איתרמי ליה (ארבע או חמש בסוף שיטה)
- ניהדריה לדבוריה תרין תלתא זימני: אי אפשר דלא מיתרמי ליה באמצע שיטה (ליהדר
ולדכריה להאי סכומא עד דמיתרמי ליה באמצע שיטה, דאפילו אם יזייף וכתב - אין למדין
אלא מן התחתון, כדקתני מתניתין).
ההוא דהוה כתיב ביה 'תילתא בפרדיסא' (כך היה כתוב בשטר: "זבינית
לפלוני בגינתא דאית לי תילתא בפרדיסא") אזל מחקיה לגגיה
דבי"ת (מכאן ומכאן) וכרעיה ושויה
'ופרדיסא' (ואמר ליה: "מכרת לי תילתא דגינתא וכל הפרדס
כולו, והא שטרא"); אתא לקמיה דאביי, אמר ליה:
מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי וי"ו?
כפתיה ואודי.
ההוא (שטרא) דהוה כתב ביה 'מנת
ראובן ושמעון אחי' (דאית להו באתרא פלונית מנת חלק קרקע שיש לשני האחין,
והוו להון אחא אחרינא ששמו 'אחי' והוה ליה מנתא בהדייהו, ואזל הלוקח ושדא ביה
וי"ו ושוייה 'ואחי' וטען דמנתא דתלתא זבינית)
הוה להו אחא דשמיה 'אחי', אזל כתב ביה וי"ו ושויה 'ואחי'; אתא לקמיה דאביי;
אמר ליה: מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וי"ו כולי האי?
כפתיה ואודי.
ההוא שטרא דהוה חתים עליה רבא ורב אחא בר אדא; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה
"דין חתימות ידא דידי היא, מיהו קמיה דרב אחא בר אדא לא חתימי לי
מעולם".
כפתיה ואודי.
אמר ליה: בשלמא דידי זייפת, אלא דרב אחא בר אדא, דרתית ידיה (ידיו
רותתות, ואותיות חתימתו פורחות), היכי עבדת?
אמר אנחי ידאי אמצרא (על חבל הנטוי משפת הנהר אל שפתו שניה והעוברים גשר
קצר נשענים בו ועוברים והוא נע ונד כל שעה); ואמרי לה: קם
אזרנוקא (סגויזצ"א בלע"ז, שבו דולין מים מן הבור) וכתב (עלה עליה וחתם, וכל גופו נע ונד וידיו רותתות).
משנה:
כותבין גט לאיש (וחותמין לו, והוא יגרש בו את אשתו כשירצה) אע"פ שאין אשתו עמו (בשעה שנותנין לו הגט כתוב וחתום,
דהא לא בעינן דעתה, שהרי היא מתגרשת בעל כרחה),
והשובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה (דלדידה חוב הוא, ולבעלה הוי זכות, וזכין לאדם שלא
בפניו, והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה), ובלבד שיהא מכירן (בגמרא מפרש לה), והבעל נותן שכר (שכר הגט; טעמא מפרש בגמרא, ושכר
השובר - דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתא);
(בבא בתרא קסז,ב)
[המשך המשנה:] כותבין שטר ללוה (להיות
מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות) אע"פ שאין מלוה
עמו, ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר; (בגמרא פריך: פשיטא דהלוה נותן
שכר, שהרי כל הנאה שלו!)
כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו, ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר
עמו, והלוקח נותן שכר;
אין כותבין שטרי אירוסין (מפרש ב'אלו מגלחין' (מועד קטן דף יח) שטרי פסיקתא,
כדרב גידל: כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו') ונשואין (כתובה) אלא מדעת שניהם (אבי חתן ואבי כלה), והחתן נותן שכר;
אין כותבין שטר אריסות (מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע)
וקבלנות (חכירות כך וכך כורין לשנה)
אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר;
אין כותבין שטרי בירורין (בגמרא מפרש) וכל מעשה בית דין (כגון
אדרכתא) אלא מדעת שניהם (דמודעינן
ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב), ושניהם נותנין שכר (בשטרי
בירורין, ובגמרא מפרש פלוגתייהו).
רשב"ג אומר: לשניהם (העדים כותבין שני שטרות)
כותבין שנים, לזה לעצמו ולזה לעצמו.
גמרא:
מאי 'ובלבד שיהא מכירן'?
אמר רב יהודה אמר רב: ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט (הסופר והעדים צריכין שיכירו שזהו
שמו, דאיכא למיחש אין גט זה אלא לאיש אחר, ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה,
כדתנן (כתובות דף פט.) 'הוציאה גט ואין עמה
כתובה - גובה כתובתה')
ושם האשה בשובר (שלא תרמה ליתנו לאיש שגרש אשתו, ותפסיד כתובתה על ידה).
יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חיננא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי
וקמיבעיא להו [על דברי רב]: 'שם האיש בגט' –
אִין, שם האשה לא? 'שם האשה בשובר' – אִין, שם האיש לא? וליחוש דלמא כתב גיטא
ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך (ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין),
וזמנין אזלא כתבה אשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה?
אמר להו אביי: הכי אמר רב: שם האיש בגט - והוא הדין לשם האשה; שם האשה
בשובר - והוא הדין לשם האיש!
וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת, דלמא כתיב גיטא ואזיל וממטי ליה
לאיתתיה דהיאך?
אמר להו רב אחא בר [אולי
צ"ל ב"ר הונא, כלומר: בר רב הונא] הונא: הכי אמר רב: שני יוסף
בן שמעון הדרים בעיר אחת - אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה (דליכא
למיחש תו מידי).
וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא
וממטי ליה לאיתתיה דהיאך (לתנא דמתניתין, דבעי מכירין - למה כותבין שום גט לשום
אדם אף על פי שאנו מכירין שמו? והלא שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן, והיה
שמו 'ראובן בן יעקב', ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן 'ראובן' לפי שרוצה לגרש אשת
ראובן בן יעקב שבמקום פלוני)?
אמר להו רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב: כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום - אין
חוששין לו (דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה, פן יוודע הדבר);
לא איתחזק מאי?
אמר אביי: דקרו ליה ועני.
רב זביד אמר: רמאה ברמאותיה זהיר (ידע ויזהר לענות; הלכך אין תקנה עד דליתחזק).
ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא; (לאחר זמן)
אתיא לקמיה ההיא איתתא (לתבוע כתובה), אמרה ליה: "לאו
אנא הואי (אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה, ושמא אשה אחרת
ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי, אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין)".
אמר: אנא נמי אמרי להו (לסהדי החתומים עמי על השובר)
'לאו איהי היא (שאינך אותה האשה שחתמנו על שוברה והדין עמה)', ואמרו לי "מיקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא (הזקינה
וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה)" (והם
השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה, והדין עמהם, וכבר התקבלת כתובתך)!
אמר אביי: אף על גב דאמור רבנן
(בבא בתרא קסח,א)
'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' (נפקא לן במסכת שבועות (דף לב.) מ'אם לא יגיד'), צורבא מרבנן (כגון רב ירמיה בר אבא) לאו אורחיה למידק (ולהכיר בנשים כל כך, והגדה קמייתא
שאמר דלאו איהי היא'- לאו כלום היא, ולא מיקרי 'חוזר ומגיד' במה שאמר לבסוף "את
היא, אלא שנשתנה קולך" דכיון דאמר השתא "דקדקתי יפה" - סמכינן עליה
ומהימנינן ליה).
ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא; אמרה ליה "לאו אנא הואי"!
אמר לה: "איברא אנת הות"!
אמר אביי: אף על גב (דאמור רבנן) דצורבא מרבנן לאו
אורחיה למידק (כגון רב ירמיה, שטען תחלה שלא הכירה - אפילו הכי:
כיון דאמר "דקדקתי יפה עתה ומכירה" סמכינן עליה, כדאמרינן גבי רב ירמיה:
שסמכינן על מה שאמר לבסוף), כיון דדק – דק.
אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא - נידבר (לנהוג) עם הארץ (שמסתכל ומכיר בנשים)
בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.