דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קסז,ב)
ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא; (לאחר זמן)
אתיא לקמיה ההיא איתתא (לתבוע כתובה), אמרה ליה: "לאו
אנא הואי (אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה, ושמא אשה אחרת
ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי, אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין)".
אמר: אנא נמי אמרי להו (לסהדי החתומים עמי על השובר)
'לאו איהי היא (שאינך אותה האשה שחתמנו על שוברה והדין עמה)', ואמרו לי "מיקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא (הזקינה
וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה)" (והם
השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה, והדין עמהם, וכבר התקבלת כתובתך)!
אמר אביי: אף על גב דאמור רבנן
(בבא בתרא קסח,א)
'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' (נפקא לן במסכת שבועות (דף לב.) מ'אם לא יגיד'), צורבא מרבנן (צורבא מרבנן. כגון רב ירמיה בר
אבא) לאו אורחיה למידק (ולהכיר
בנשים כל כך, והגדה קמייתא שאמר דלאו איהי היא'- לאו כלום היא, ולא מיקרי 'חוזר
ומגיד' במה שאמר לבסוף "את היא, אלא שנשתנה קולך" דכיון דאמר השתא
"דקדקתי יפה" - סמכינן עליה ומהימנינן ליה).
ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא; אמרה ליה "לאו אנא
הואי"! אמר לה: "איברא אנת הות"!
אמר אביי: אף על גב (דאמור רבנן) דצורבא מרבנן לאו אורחיה
למידק (כגון רב ירמיה, שטען תחלה שלא הכירה - אפילו הכי:
כיון דאמר "דקדקתי יפה עתה ומכירה" סמכינן עליה, כדאמרינן גבי רב ירמיה:
שסמכינן על מה שאמר לבסוף), כיון דדק – דק.
אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא - נידבר (לנהוג) עם הארץ (שמסתכל ומכיר בנשים)
בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.
והבעל נותן שכר וכו':
מאי טעמא?
דאמר קרא (דברים כד,א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי
מצא בה ערות דבר] וכתב [לה ספר כריתת] ונתן [בידה ושלחה מביתו];
והאידנא דלא עבדינן הכי (אלא נהגו שהאשה נותנת שכר)?
שדיוהו רבנן אאשה כי היכי דלא לשהייה (בשביל השכר שאינו רוצה ליתן,
ותתעגן).
('איידי דתנא רישא כו'. לא גרסינן, ושיבוש הוא; ויש
מפרשים דאשובר קאי, ולמימרא דאיהי יהבה השכר, ולא הבעל, ואיידי דתנא רישא בדידיה
משום גט שהבעל נותן שכר - תנא נמי בדידיה גבי שובר, ולאו דוקא; ואין זה שיטת גמרא
למיתניה בדידיה שיקרא משום רישא.)
כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו וכו' [ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר]:
פשיטא!?
לא, צריכא בעיסקא (מעות למחצית שכר).
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח וכו' [ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר]:
פשיטא!?
לא, צריכא במוכר שדהו מפני רעתה (מום גדול שבה, או רחוקה ממנו; וסלקא דעתא אמינא יתן
הוא שכר, דהנאה דידיה הוא, וכדכתיב 'הקונה
אל ישמח והמוכר אל יתאבל' (יחזקאל ז) וכדאמרי
אינשי (בבא מציעא דף נא.) 'זבנת
קנית זבין אוביד').
אין כותבין שטרי אירוסין וכו' [ונשואין
אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר]:
פשיטא!?
לא, צריכא דאפילו (החתן) צורבא מרבנן דניחא ליה
לחמוה לקרוביה (סלקא דעתא אמינא חמיו יתן כל השכר, שהרי משיא בתו
לתלמיד חכם).
אין כותבין שטר אריסות וקבלנות וכו' [אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר]:
פשיטא?!
לא, צריכא בבורה (שצריך להובירה שנה או שנתים, ואין ריוח עתה למקבל).
אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם וכו' [וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכר]:
מאי 'שטרי בירורין'?
הכא (בבבל) תרגימו: שטרי טענתא (שני
סופרי הדיינין היו כותבין טענות אנשי הריב כדי שלא יהו טוענין וחוזרין וטוענין,
ועל פי אותן טענות פוסקין הדיינין את דינם).
רב ירמיה בר אבא אמר: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד (והיו
כותבין בשטר: פלוני בירר לו דיין פלוני, ופלוני בירר לו את פלוני).
ר"ש בן גמליאל אומר: לשניהם כותבין שנים: לזה בעצמו ולזה בעצמו:
[לפי הפירוש הבבלי
דלעיל, ש'שטרי בירורין' הם שטרי טענתא:] לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי, דמר סבר כופין
ומר סבר אין כופין ('מדת סדום' כדתנן (אבות פ"ה מ"י): 'האומר "שלי שלי שלך שלך" זו מדה בינונית ויש
אומרים זו מדת סדום' לימא תנא קמא סבר: שניהם
נותנין שכר ונותנין שטר אחד בין שניהם, ואם יאמר אחד מהם "לא אתן השכר, כי אני
חפץ שיהא לי שטר אחד לבדי ולך שטר אחר, ויהיה שלי שלי ושלך שלך" - כופין אותו ועושין אחד, כי מה שאמר -
מדת סדום היא; ור"ש [ב"ג] סבר אין כופין)?
(ומשנינן:) לא, דכולי עלמא -
כופין, והכא היינו טעמא דרבי שמעון בן גמליאל (וטעמא דרבי שמעון משום דקסבר אין
זו מדת סדום, שהרי חָסֵר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם): דאמר ליה "לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי (בשטר
אחד) דדמית עלאי כי אריא ארבא (כל שעה
שתראה הכתב - תבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו, ושם תראה טענותיי; נבא לידי
מריבה, כי איש מריבות אתה)".
משנה:
מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו (המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש, שהרי טורח היה להם
לכתוב שובר, וסמכו על השליש), ואמר לו "אם
לא <נתתי> [אתן] לך מכאן ועד יום פלוני - תן לו שטרו"; הגיע זמן ולא נתן
[הלוה את שארית הכסף]: רבי יוסי אומר: יתן
[השליש את השטר למַלוה]! רבי יהודה אומר: לא
יתן.
גמרא:
במאי קמיפלגי?
רבי יוסי סבר אסמכתא (המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה דבר לעתיד, וסומך
בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים הדבר כשיגיע זמן, וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל לקיים) קניא, ורבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא (ואינו
נתפס בתנאו, ולא יפסיד בכך; ודיני אסמכתא מפורשין בבבא מציעא בפרק 'איזהו נשך' (דף
סו:) ובפרק המקבל (שם קד:)).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: [גירסת התוספות: אין] הלכה כרבי יוסי.
כי אתו (דיני אסמכתא) לקמיה דרבי אמי, אמר
להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי (כלומר:
כמה פעמים לימדנו רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי) - אני מה אעשה (והיאך
אומר 'לא קניא')?
(ופסיק גמרא:) ואין הלכה כרבי יוסי
(אף על פי שנימוקו עמו; דאסמכתא לא קניא אלא אם
כן קנו מיניה בבית דין חשוב, ובדלא אניס, כדאמר במסכת נדרים (דף כז:)).
[אמנם
לפי התוספות – שרב נחמן אמר שכבר רב פסק שאין הלכה כרבי יוסי - לא ברורים דברי רבי
אמי! האם רבי אמי – על פי רבי יוחנן - חולק על רב, ויש כאן מחלוקת בין ארץ ישראל
לבבל?]
משנה:
מי שנמחק שטר חובו (מעצמו שנטשטש או שנפלו עליו מים)
- מעמיד עליו עדים <(היודעים מאימתי נכתב ומה כתוב בו), ובא לפני בית דין , ועושין לו קיום (והם
עושין לו קיום בפני בית דין, וכותבין לו מה שהיה כתוב באותו השטר והזמן והמעות): "איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני
(בבא בתרא קסח,ב)
[המשך המשנה] ופלוני ופלוני עדיו (נמחק
שטרו שהיה כתוב ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדים שהיו חתומים בו)" (כל זה כותבין אלו המקיימין, ואחר כך חותמין את שמותם
בסוף).
גמרא:
תנו רבנן: איזהו קיומו? 'במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא
פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו (שהיה כתוב) ביום פלוני, ופלוני
ופלוני עדיו (היו עדים שחתומים בו)';
(ומפרש גמרא:) ואם כתוב בו
'הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת' (שעמדו אלו בית דין המקיימין,
וחקרו עדים החתומים בו להעיד על חתימתן, ונמצאו דבריהם מכוונין) - גובה (מזמן ראשון הכתוב בשטר)
ואינו צריך להביא ראיה (אחרת), ואם לאו - צריך
להביא ראיה (אחרת על הזמן, ועל סכום המעות, ועל כל מה שהיה כתוב
בשטר);
נקרע (על ידי אדם) – פסול; נתקרע (מעצמו) – כשר; נמחק או נטשטש: אם רישומו ניכר – כשר.
היכי דמי 'נקרע'? היכי דמי 'נתקרע'?
אמר רב יהודה: 'נקרע' = קרע של בית דין; 'נתקרע' = קרע שאינו של ב"ד.
היכי דמי קרע של בית דין?
אמר רב יהודה: מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף;
אביי אמר: שתי וערב.
הנהו ערבאי (ישמעאלים) דאתו לפומבדיתא דהוו
קא אנסי ארעתא דאינשי (ומתוך שהיו בעלי זרוע - כופין בעליהן לתת גם השטרות
שלא יוכלו לערער); אתו מרוותיהו לקמיה דאביי,
אמרו ליה: ליחזי מר שטריה (מה כתוב בו קודם שיאנסו ממנו)
ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה (וכתוב לנו אחר תחתיו),
דאי מיתניס חד (שאם יאנס אחד) - נקיטינן חד בידן (ישאר
לנו שֵנִי, ולזמן מרובה אם תהיה ידינו תקיפה - נערער על שדותינו ונקחם מיד הלוקחים
אותם מיד הערביים).
אמר להו: מאי אעביד לכו דאמר רב ספרא (לקמן בשמעתין) 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת, דלמא טריף והדר
טריף (זה הלוקח שקנה שדה באחריות, זמנין דטריף ליה מיניה
בעל חוב דמוכר, ואתי איהו וטריף מלקוחות, ומחזיר להם אחד מן השטרות כדי לגבות בו
מן המוכר, והדר טריף מלקוחות אחריני על ידי השטר השני, ואומר עתה "טרפו ממני
ואחזור ואטרוף מלקוחות, והרי שטר מכירתי: עדיין הוא בידי")'!?
הוו קא טרדי ליה (מפצירין בו); אמר ליה לספריה:
זיל כתוב להו הוא על המחק (שטר, ומחוק אותו, ואחר כך כתוב על המחק) ועדיו על הנייר (והעדים יחתמו על הנייר) - דפסול ( ואֵלו לא יתנו לב שהוא פסול, ואיפטר מהם).
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי: ודלמא רישומו ניכר, ותניא נמחק או נטשטש:
'אם רישומו ניכר – כשר' (לי נראה דרב אחא בר מניומי הוה סלקא דעתיה דהכי אמר אביי
לספריה: דנכתוב להו שטרא מעליא, והדר נמחקיה, והדר נכתביה על המחק, ונחתמו סהדי על
הנייר; והכי קשיא ליה: ודלמא לא מחקי ליה שפיר משום דבעי למיכתב עליה והוי רושם ראשון
ניכר, ואזלי ומחקי ליה להאי כתבא בתרא, ומוקי ליה אקמא, והוה ליה 'רושם ראשון ניכר
וכשר', וראשון לא על המחק נכתב, והוה ליה כנטשטש, דאמרן לעיל 'רישומו ניכר - כשר')?
אמר ליה: מי קאמינא שטרא מעליא (דנכתוב ונמחקיה)?
אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא (דברים בטלים אמרתי לכתוב ולמחוק)
[## שטר כזה פסול בבתי דין
שלנו אך יהיה טוב בערכאות של עכו"ם, ובעלי הקרקע יוכלו להשתמש בו שם].
תנו רבנן: הרי שבא ואמר: "אבד שטר חובי (וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב
בראשון)" (וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו), אף על פי שאמרו עדים "אנו כתבנו וחתמנו ונתננו
לו" (דליכא למימר שמא כתב ללוות ולא לוה) - אין כותבין לו את השטר; במה דברים אמורים? בשטרי
הלואה (אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו - אין כותבין,
דאתו למיטרף ביה מבני חרי, ושמא לא אבד הראשון! אי נמי דלמא חזר ומצאו, וטריף והדר
טריף), אבל שטרי מקח וממכר (אם
אמרו עדים "כתבנו ונתננו לו") כותבין (לו אחר) - חוץ מן האחריות שבו (מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי
לו, והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין - כותבין לו שטר מקח בלא
אחריות, כדמפרש לקמן (דף קסט:) 'שטרא דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא
מבני חרי כו');
(בבא בתרא קסט,א)
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין (דסבירא
ליה אותיות נקנות במסירה, כדלקמן גבי מתנה: דחיישינן דלמא לאחר שכתבו ונתנו לו שטר
המכירה - החזיר לו לוקח זה למוכר את השטר, וחזר לו מקחו, כדאמרינן גבי מתנה);
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר -
חזרה מתנתו (כדמפרש לקמיה טעמא);
וחכמים אומרים: מתנתו קיימת (אלא אם כן חזר ומכרה או נתנה לו בקנין גמור, או בשטר
חדש, כדין לוקח ומוכר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.