דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קסח,ב)
תנו רבנן: הרי שבא ואמר: "אבד שטר חובי (וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב בראשון)" (וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו),
אף על פי שאמרו עדים "אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו" (דליכא
למימר שמא כתב ללוות ולא לוה) - אין כותבין לו את
השטר; במה דברים אמורים? בשטרי הלואה (אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו - אין כותבין, דאתו
למיטרף ביה מבני חרי, ושמא לא אבד הראשון! אי נמי דלמא חזר ומצאו, וטריף והדר טריף), אבל שטרי מקח וממכר (אם אמרו עדים "כתבנו ונתננו
לו") כותבין (לו אחר) - חוץ מן האחריות שבו (מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי לו,
והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין - כותבין לו שטר מקח בלא אחריות,
כדמפרש לקמן (דף קסט:) 'שטרא דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי
כו');
(בבא בתרא קסט,א)
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין (דסבירא
ליה אותיות נקנות במסירה, כדלקמן גבי מתנה: דחיישינן דלמא לאחר שכתבו ונתנו לו שטר
המכירה - החזיר לו לוקח זה למוכר את השטר, וחזר לו מקחו, כדאמרינן גבי מתנה);
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר - חזרה
מתנתו (כדמפרש לקמיה טעמא);
וחכמים אומרים: מתנתו קיימת (אלא אם כן חזר ומכרה או נתנה לו בקנין גמור, או בשטר חדש,
כדין לוקח ומוכר).
אמר מר 'חוץ מאחריות שבו' (אין כותבין לו אחריות)
- מאי טעמא?
אמר רב ספרא: לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת (שאם יכתוב לו שטר אחר - חיישינן) דלמא אזיל בעל חוב טריף ליה להאי (שדה), ואזיל האי [הקונה שהמלוה טרף ממנו את השדה] ומפיק חד וטריף לקוחות (דאמר הקונה אותה [לבית הדין] "כי אבד שטרי שהיה לי
על שדה זו" וכתבו לו שטר אחר עליה, וכיון דנטרפה מידו - אזיל בהאי שטרא דכתבו
ליה, וטריף ללקוחות שקנו אחר שקנה הוא, ויעשה קנוניא עם הבעל חוב שטרפה ממנו), ואמר ליה לבעל חוב: "שוף לי דאיקום בה" (כלומר:
אל תערער עלי עתה כלום; פירוש' 'שוף': בשופי, כדגרסינן (כתובות דף כ.) 'והוא שאכלום בעליהם שלש שנים ובשופי' כך אמר ליה: "שוף לי דאיקום בארעא ארבע או חמש
שנים עד דיתיישן הדבר), והדר תא טירפן (והדר
תא ותערער עלי זימנא אחריתי", ועביד הכי, ובתר זמן מערער עליה וטריף לה מיניה) (והדר אזל הקונה שאמר "אבד שטרי וכתבו לו אחר") ומפיק אחרינא (ומפיק ליה לההוא שטרא [קמא] דכתבו
ליה על שדה זו), והדר אזיל טריף לקוחות
אחריני.
(ומקשינן עלה:) וכיון דקרעניה לשטרא
דמלוה (בזימנא קמייתא דטריף)
- במאי הדר טריף לה <(במאי קטריף כי אתי השתא וטריף)?
וכי תימא דלא קרעניה - והא אמר רב נחמן: כל טירפא דלא כתיב ביה 'קרעניה לשטרא דמלוה'
- לאו טירפא הוא, וכל אדרכתא דלא כתיב בה 'קרעניה לטירפא' - לאו אדרכתא הוא, וכל
שומא דלא כתיב ביה 'קרעניה לאדרכתא' - לאו שומא היא'? (כך הוא הסדר: מלוה בא לבית דין
וצועק על הלוה שיפרע לו חובו, ומזמנינן ליה ללוה בדינא, כדאמרינן; ואי לא אתי -
משמתינן ליה, וכותבין שטר טירפא למלוה שילך ויפשפש אחר קרקעותיו של לוה,
וכל מקום שימצא מנכסיו או מלקוחות שקנו ממנו אחרי כן - יַראה שטרו לבית דין של
אותה העיר, וימסרו לו קרקעותיו למַלוה, ויכתבו לו שטר אדרכתא שיהא שליט
ודורך על נכסיו של זה לגבות חובו מהן, כדמפרש ב'הגוזל בתרא', ושטר הטירפא יקרעו פן
יחזור ויטרוף בבית דין אחר; וישומו הנכסים כדין שומת בית דין כדמפרש בבבא קמא,
וכפי השומא יקחם בחובו ויכתבו לו בית דין שטר שומת הנכסים לדעת בכמה קבלם,
ומשום דשומא הדרא לעולם כשיהא לו מעות ללוה, כדאמרינן [בבבא מציעא (דף טז: ודף לה.)]; וכשיתנו לו בית דין שטר השומא
- יקרעו האדרכתא פן יחזור ויטרוף בה פעם שניה שלא כדין)
(ומשני:) לא, צריכא דקאתי מכח
אבהתיה (לכך אין כותבין שני שטרות: דחיישינן דלמא לאו מכח ההלואה
יבא ויטרוף, אלא יבא ויערער כי זו השדה - גזלה מאבותיו זה שמכרה לך, והביא עדים כי
זו שדה אבותיו, והמוכר שמכרה - גזלה מאבותיו, והוציאוה מידו והעמידוה ביד המערער,
וכתבו ללוקח שנטרפה מידו וכי יש לו רשות לטרוף הלקוחות שקנו קרקע מן המוכר שמכר לו
שדה זו הגזולה, והלך ועשה קנוניא הלוקח עם הנגזל: שלקח השדה מידו ואמר ליה "שוף
לי", ועשה כן, ואחר ד' וה' שנים עוד בא הנגזל והביא עדים כי שדה זו - גזלה
המוכר הזה ומכרה לזה, וטורפה מידו, וחוזר הלוקח הזה בשטר (השני שכתבו לו בעת שאמר
אבד שטרי) וטורף בו פעם אחרת; לפיכך אמר רב ספרא 'אין כותבין שני שטרות על שדה
אחת').
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולמה ליה למימר ליה לבעל חוב "שוף לי בהאי
ארעא ואיקום בה" (אמאי תלינן טעמא משום דאמר ליה 'שוף לי וכו')? תיפוק ליה (בלא טענה זו נמי:)
דכיון דנקיט תרי שטרי (כיון דנקיט שני שטרות ביום אחד)
- טריף והדר טריף
(ומשני:) אם כן נפישי עליה (מריבות
ומחלוקות של) בעלי דינין (בבת אחת
ויתנו לב על גניבתו)!
(אמתניתא פריך: אמאי קתני 'חוץ מאחריות שבו' - משום פסידא
דמוכר? והלא יכולין אנו לעשות תקנה:) לכתוב להאי (לזה שאמר
"אבד שטרי") שטרא מעליא (ובאחריות,
דאיכא למימר הדין עמו דודאי אבד שטרו), ולכתוב (ליה לאידך) תברא למוכר (שובר שיוכיח שנפסד השטר הראשון שביד הלוקח): 'כל שטרי דיפקון על ארעא דא פסולין לבר מן דיפוק
בזמנא דא (כלומר: חוץ מזה השטר שכתבתי לו בזמן פלוני, תחת הראשון,
שאמר לי שאבד ממנו)' (ולא יבא לגבות בו עוד; דהשתא ליכא
למיחש דלמא טריף והדר טריף, שהרי כשיוציא הלוקח שטרו הראשון שאבד כדבריו - יוציא
המוכר את השובר שכתוב בו 'כל שטרי דיפקון כו': כל שטרי מכירה דיפקון על ארעא דא יהו
בטלין).
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ואמרי לה קמיה דרב אשי: זאת אומרת אין כותבין שובר (מחלוקת
תנאים הוא במתניתין בפירקין בשטרי הלואות: דאיכא למאן דאמר 'אין כותבין' שלא יהא
צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומלוה שאבד שטרו - הפסיד חובו, והוא הדין לשטרי מקח:
אם אבד הלוקח שטרו - לא נכתוב ליה שטרא מעליא על סמך השובר שביד המוכר, שהרי לא
יכתבו שובר, דנמצא מוכר צריך לשמור שוברו מן העכברים)!?
(בבא בתרא קסט,ב)
אמר להו (רב אשי): (לעולם אימא
לך) בעלמא כותבין שובר (גבי מלוה
שאבד שטרו שנכתוב לו שטרא, או פרע מקצת חובו - דכותבין שובר ללוה, ויפרע חובו למלוה), והכא (גבי מקח וממכר) היינו טעמא (דאין
כותבין שובר למוכר כדי לכתוב שטרא מעליא ללוקח):
דדלמא אזיל בעל חוב (דמוכר [שהוא לוקח ראשון, שנאבד שטרו]) וטריף (הקרקע) מיניה דלוקח ([שני]), ואזיל איהו וטריף לקוחות, ושובר גבי לקוחות ליכא (ותברא
אינו ביד הלוקח אלא ביד המוכר, ובתוך כך שילך אל המוכר ויראה לו השובר - שמיט
ואכיל פירי, כדמסיק ואזיל, וקשה גזל הנאכל; אבל גבי שטרי מלוה - כותבין שובר,
דליכא למימר הכי, כדמפרש לקמן ואזיל).
(ומקשינן:) סוף סוף לקוחות לאו אמרי
דארעא הדרי (לקוחות. לאו לגבי מוכר אזלי - בתמיה - לצעוק על שדהו שטרף
בעל חוב דמוכר, ויראה לו השובר ויחזיר לו קרקעו)!
אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי; אי נמי ללוקח שלא באחריות (זימנין
דהוי לוקח שלא באחריות: דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה, ולא יחוש הלוקח לחזור אצל המוכר,
שהרי אין עליו אחריות, ויפסיד קרקעו שלא כדין)!
אי הכי (דאיכא למיחש להכי, והלכך בשטר מקח אין כותבין שובר) שטרי הלואה נמי (אמאי אמר דכותבין שובר? הא איכא למיחש
נמי דטריף המלוה לקוחות שלקחו מן הלוה, ותברא בידא דלקוחות ליכא, אלא ביד הלוה)?
(ומשני:) התם (גבי
הלוואות) דזוזי מסיק (כיון
דזוזי מסיק ביה מלוה ללוה) - (לא
שבקי ליה לקוחות קרקע שלהם למלוה עד שילכו אצל הלוה לדעת אם פרעוהו זוזי, משום
דמימר) אמרי (לקוחות:)
"פייסיה בעל חוב בזוזי (אימור פיוסי פייסיה, ולא אתי למישמט ולמיכל פירי)"; (אבל) הכא (גבי
מקח וממכר) דארעא מסיק (כשיבא לוקח
זה לטרוף קרקע מלקוחות שלקחו מן המוכר - יניחו לו הלקוחות לטרוף) - מידע ידעי דמאן דמסיק ארעא - בזוזי לא מפייס (דאמרי לקוחות
"זה המוכר קרקע חייב לו ללוקח זה תחת שדהו שאבד", וכל מאן דמסיק ארעא
בחבריה - לא מפייס בזוזי עד זמן מרובה כשיראה שלא יוכל להעמיד לו שדה, והלכך מניחין
לו לטרוף עכשיו, ולאחר זמן הדר לגבי מרא דארעא, ובתוך כך שמיט ואכיל פירי; והלכך
אין כותבין).
אמר מר: 'חוץ מן האחריות שבו' - היכי כתבינן (האי שטרא להעיד שהשדה קנוי בידו, אך
שלא יגבה לא ממשעבדי ולא מבני חרי, דחיישינן דלמא שטרו הראשון עדיין בידו הוא)?
אמר רב נחמן: דכתבי הכי: "שטרא דנן דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני
חרי, אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוקח" (שלא יוכל המוכר לטעון "לא מכרתי
לך מעולם").
אמר רפרם: זאת אומרת (ממילתיה דרב נחמן שמזקיק לפרש בתוך השטר שאין בו אחריות): אחריות (אחריות שאינו כתוב בשטר אלא נכתב השטר סתם) - טעות סופר הוא (טעות ושגגת הסופר הוא, וכמי שכתב
בו אחריות דמי; ופלוגתא הוא ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יד.) והכי מסקינן התם
(טו:) דטעות סופר הוא, בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה):
טעמא דכתב ליה הכי, הא לא כתב ליה הכי - גבי!
רב אשי אמר: אחריות - לאו טעות סופר הוא, ומאי 'חוץ מאחריות שבו'? - דלא כתיב
ביה אחריות (ורב נחמן לא קמתרץ שפיר).
ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למיזבן לה ארעא; אזל זבן לה שלא באחריות;
אתיא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: "'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' - זיל זבנה מיניה
(מן המוכר) שלא באחריות (וכתוב השטר
בשמך), והדר זבנה ניהלה באחריות (ואחר כך
מכור את הקרקע לאשה באחריות)".
[בברייתא בראש קסט,א] רשב"ג אומר:
הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו; וחכמים אומרים: מתנתו קיימת; מאי טעמא דרבן
שמעון בן גמליאל ('חזרה מתנתו')?
מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל ('חזרה מתנתו')?
אמר רב אסי: (קסבר רבן שמעון בן גמליאל:)
נעשה כאומר לו "שדה זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך".
מתקיף לה רבה: אי הכי, נגנב או אבד נמי (נימא דאבד שדהו ובטלה מתנתו)!?
אלא אמר רבה: באותיות נקנות במסירה קמיפלגי: רשב"ג סבר אותיות (בין דשטרי
מקח בין דמתנה) נקנות במסירה (נקנות למקבל
מתנה וללוקח במסירת השטר, כלומר: אע"פ שדברים אינם נקנין, כיון דכתובין בשטר
- נקנין עם קבלת הקלף; וכיון שהחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו),
ורבנן סברי: אין אותיות נקנות במסירה (ופלוגתא היא ב'המוכר את הספינה' (לעיל דף עו.); ואף
על פי שפירש רבינו חננאל דלית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דיחיד ורבים הלכה כרבים
- אפילו הכי הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל: דאותיות נקנות במסירה ואף על פי שלא כתב
לו בשטר אחר "קני לך הוא וכל שעבודיה", דקיימא לן כרבי, דסבירא ליה
אותיות נקנות במסירה – ב'המוכר את הספינה' (שם דף עו.), דאמרינן התם במסקנא: 'אמר רב פפא: הלכתא אותיות נקנות במסירה', בלא שטר אחר, וקאי רב אשי התם כוותיה, דאמר: סברא הוא כו'; ולקמן
בפירקין (דף קעג.) נמי אמרינן 'אותיות
נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה; רבא אמר כו' - גם שם מוכח דאביי ורבא סברי דאותיות נקנות במסירה,
וגם שם דחק רבנו חננאל וכתב שאין הלכה כמותו אלא במסירה ובשטר, והבל הוא).
תנו רבנן: הבא לידון (כנגד המערער על שדה שבידו)
בשטר ובחזקה (שטוען "קרקע זה קניתי ממך ועדיין השטר בידי וגם יש
לי עדים שאכלתי שני חזקה") - נידון בשטר, דברי רבי
(לקמן מפרש לה ואזיל, ועל מקומה אפרשנה לפי פירוש האמוראים); רשב"ג אומר: בחזקה (לפי פירוש האמוראים שלפנינו יש
מהם שצריך לפרש לרבי שמעון דקאמר בחזקה ולא בשטר, ויש שצריך לפרש אף
בחזקה וכל שכן בשטר; הלכך מה שכתוב בספרים 'בחזקה ולא בשטר' אימא 'אף
בחזקה' נראה דלא גרסינן ליה כו').
במאי קמיפלגי (ומתוך כך נדע פירוש הברייתא)?
כי אתא רב דימי – אמר: באותיות נקנות במסירה קא מיפלגי:
(בבא בתרא קע,א)
רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה (והלכך צריך
עדי חזקה: דכיון דאמר ליה אידך "לך חזק וקני", ויש לו עדים שהחזיק בה –
קנה, דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה; והכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל:
נדון בחזקה ולא בשטר), ורבי סבר אותיות נקנות
במסירה (כדקאמר נמי רבי בהדיא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל דף
עו.): שהמוכר שטר חוב לחבירו, כיון שמסר לו את השטר בידו - קנה החוב, ונשתעבד לו
לוה לזה הקונה כמו שהיה משועבד למלוה כל זמן שלא חזר ומחלו - כדאמר שמואל (במסכת
גיטין) (דף יג); והכי קאמר: הבא לידון בשטר ובחזקה, וטוען ראובן כנגד המערער
"שדה זו שלי היא שהרי שמעון שקנאו מלוי מסר לו שטר מכירה הכתוב בשמו וקניתי
השדה במסירת השטר כאילו נכתב בשמי וגם החזקתי בשדה שלש שנים" - נידון בשטר,
דברי רבי, ועל ידי השטר שמסר לו הלוקח - קנוי לו השדה, דאותיות נקנות במסירה, ולא
צריך תו עדי חזקה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.