דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קסט,ב)
תנו רבנן: הבא לידון (כנגד המערער על שדה שבידו)
בשטר ובחזקה (שטוען "קרקע זה קניתי ממך ועדיין השטר בידי וגם יש
לי עדים שאכלתי שני חזקה") - נידון בשטר, דברי רבי
(לקמן מפרש לה ואזיל, ועל מקומה אפרשנה לפי פירוש האמוראים); רשב"ג אומר: בחזקה (לפי פירוש האמוראים שלפנינו יש
מהם שצריך לפרש לרבי שמעון דקאמר בחזקה ולא בשטר, ויש שצריך לפרש אף
בחזקה וכל שכן בשטר; הלכך מה שכתוב בספרים 'בחזקה ולא בשטר' אימא 'אף
בחזקה' נראה דלא גרסינן ליה כו').
במאי קמיפלגי (ומתוך כך נדע פירוש הברייתא)?
כי אתא רב דימי – אמר: באותיות נקנות במסירה קא מיפלגי:
(בבא בתרא קע,א)
רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה (והלכך צריך
עדי חזקה: דכיון דאמר ליה אידך "לך חזק וקני", ויש לו עדים שהחזיק בה –
קנה, דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה; והכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל:
נדון בחזקה ולא בשטר), ורבי סבר אותיות נקנות
במסירה (כדקאמר נמי רבי בהדיא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל דף
עו.): שהמוכר שטר חוב לחבירו, כיון שמסר לו את השטר בידו - קנה החוב, ונשתעבד לו
לוה לזה הקונה כמו שהיה משועבד למלוה כל זמן שלא חזר ומחלו - כדאמר שמואל (במסכת
גיטין) (דף יג); והכי קאמר: הבא לידון בשטר ובחזקה, וטוען ראובן כנגד המערער
"שדה זו שלי היא שהרי שמעון שקנאו מלוי מסר לו שטר מכירה הכתוב בשמו וקניתי
השדה במסירת השטר כאילו נכתב בשמי וגם החזקתי בשדה שלש שנים" - נידון בשטר,
דברי רבי, ועל ידי השטר שמסר לו הלוקח - קנוי לו השדה, דאותיות נקנות במסירה, ולא
צריך תו עדי חזקה).
אמר ליה אביי (לרב דימי): א"כ פלוגתא (דבריך) לדמר ( שאמר רבה למעלה: לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה ואתה
אומר לרבן שמעון אין אותיות נקנות במסירה)?!
אמר ליה: ותפלוג (כלומר איני חושש).
אמר ליה: הכי קאמינא לך: מתניתא לא מיתרצא אלא כדמתרצא מר, ואם כן קשיא דרבן
שמעון בן גמליאל אדרשב"ג (דהא על כרחך הוזקקנו לפרש הברייתא דלעיל כדמר)!
אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן (מאי שטר דפליגי ביה רבי ורבן שמעון)? - (לאו בשטר הכתוב בשם אחר, ומסרו לזה פליגי, דהא בין לרבי
בין לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה, כדאמרינן לרבי ב'המוכר את הספינה' (לעיל דף
עו.), ולרבן שמעון לעיל בשמעתין, כדמר, אלא בשטר מכירה שכתב בו מוכר ללוקח זה כדין
קרקע הנקנית בשטר פליגי, ו)כגון שנמצא אחד מהן (מהעדים) קרוב או פסול, ובפלוגתא דרבי מאיר ורבי אלעזר קא מיפלגי:
רבי סבר לה כרבי אלעזר, דאמר עדי מסירה כרתי (דאמר בגיטין בפרק 'המגרש' (דף פו.):
אין העדים חותמים על הגט אלא מפני
תקון העולם, דעדי מסירה גורמין לכריתות גט,
ונמצא גט כשר בכתיבה בלא עדים, אלא שיהא מוסרו לאשתו להתגרש בפני עדים, דהא כתיב 'וכתב לה' -
בכתיבה לחוד בלא חתימה מיירי, ומיהו עדים בעינן: שיראו שנתגרשה; וה"נ - כאילו
אין עדים בשטר דמי, הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה, אלא שיביא עדים שנכתב ונמסר לו
בפניהם שהשדה נקנה לו בשטר, אף על פי שאין בו עדים),
ורבן שמעון בן גמליאל (אומר 'בחזקה הוא קונה' אי אמר ליה "לך חזק
וקני", שהשטר בלא עדים אינו קונה, כרבי מאיר, דעדי חתימה עיקר, דהאי דכתיב 'וכתב' -
אחתימת עדים קפיד קרא) סבר לה כרבי מאיר, דאמר עדי
חתימה כרתי.
והא אמר רבי אבא: 'מודה היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול' (דדוקא גט
שאין בו עדים כשר, דאעדי מסירה קפיד רחמנא; ומיהו אם חתמו שקר או עדים פסולים בתוך
הגט - הרי הוא פסול)?
אלא אמר רבי אבינא: הכל (רבי ורשב"ג)
מודים שאם כתוב בו "הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מזוייפת" (שאם מזוייף
מתוכו שהוא פסול) שהוא פסול, כדרבי אבא; לא נחלקו
אלא בשטר שאין עליו עדים כלל: דרבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ורבן
שמעון בן גמליאל סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי.
צצצ
ואיבעית אימא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (מערער שכתבו
לשטר שביד זה פליגי וקאמר מערער "לא מכרתיו לך וממני נפל השטר ומצאתו"): דרבי סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו (דלא
דמי לשאר דינים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר: שאפילו אם היה זה מערער ואומר "לא
כתבתיו" לא היה לנו לחשוד את זה הלוקח בכך, שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות
מזוייפים, אלא שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא דמערערי עליה; הלכך, כי אמר "כתבתיו"
- נהמניה למי שהשטר בידו), ורבן שמעון בן גמליאל סבר
צריך לקיימו (והכי קאמר רבן שמעון: 'נדון בחזקה ולא בשטר': שהשטר
אינו מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע"י אחרים אע"פ שזה המערער מודה שכתבו,
דאיהו אמר "כתבתי" וקאמר נמי "לא מסרתיו לו").
והא איפכא שמעינן להו (בפרק 'שנים אוחזין' [בבא מציעא ז,א]), דתניא: 'שנים אדוקין בשטר; מלוה אומר "שלי הוא,
ונפל ממני, ומצאתו", ולוה אומר "שלך הוא, ופרעתיו לך" - יתקיים השטר
בחותמיו, דברי רבי (וגובה ליה מלוה כוליה, וכדמפרשינן טעמא לקמן); רבן שמעון בן גמליאל אומר: יחלוקו', והוינן בה (הכי קאמרינן
בפרק 'שנים אוחזין'): (אמר מר: 'יתקיים השטר בחותמיו,
דברי רבי' - וגובה לו מלוה כוליה? -
בתמיה) ולית ליה לרבי הא דתנן 'שנים אוחזין
בטלית זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה ישבע
שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו'? (והכא
נמי יגבה חצי חוב הכתוב בשטר ולא יותר)!? ואמר רבא אמר רב
נחמן: במקויים (בהנפק) - דכולי עלמא לא
פליגי דיחלוקו (דפלגי בין שניהם כדין משנתנו ד'שנים אוחזין'), כי פליגי בשאינו מקויים: רבי סבר מודה בשטר שכתבו
צריך לקיימו, ואי מקיים ליה - גבי פלגא (כלומר: אז יש ממש בדבריו ויגבה מהם חצי חוב שבשטר,
ואידך פלגא יפסיד בשביל תפיסת הלוה שאדוק עמו בשטר),
ואי לא - חספא בעלמא הוא, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: מודה בשטר שכתבו אין צריך
לקיימו, ויחלוקו!?
איפוך.
ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך, אלא הכא בלברר קמיפלגי (אדם שטוען
למערער "שני מיני חזקות יש לי: אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה שעשית לי על זה
השדה, ועוד: שיש לי עדי חזקת שלש שנים", וקאמר רבי: 'נדון בשטר': שצריך לברר
ולאמת את דבריו ולהביא את השטר כמו שטען, ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו כאן, מאחר
שזה עומד ומערער "לא מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרתי לך ושלא כדין החזקת",
והלה טוען "שטר יש עדיין בידי"; ואילו לא טען - כך היה די לו בעדי חזקה,
כדאמר ב'חזקת הבתים' (לעיל כט.): דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה, טפי לא מזדהר,
ורבן שמעון סבר 'נדון אף בחזקה' – לבדה, כאילו בא לידון בחזקה לבדה בלא שטר, וכל
שכן שאם הביא שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה, דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות שטען
שאין צריכים לו, וכי היכי דאילו טען מעיקרא 'אבד שטרי ויש לי חזקה שלש שנים' - די
לו בכך, כי טען נמי 'יש לי שטר עם החזקה' - די לו בחזקה בלא שטר), כי הא: דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי
אבא; אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא (תבעיה לדינא רבי חייא לרבי אבא),
אמר: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני"; אמר ליה רבי יצחק: "יבואו פלוני
ופלוני ויעידו"!
אמר ליה: אי לא אתו לא מהימנינא (לומר "פרעתי" אפילו בלא עדים)? והא קיימא לן (בפרק 'שבועת הדיינין') 'המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים'!?
אמר ליה: "אנא - בההיא כשמעתא דמר סבירא לי (כשמעתך דאמרת משמיה דרב), דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: האומר לחבירו
"פרעתיך בפני פלוני ופלוני" - צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו (ומיהו אי
אתו הני סהדי ואמרי "לא היו דברים מעולם" - הא אמר רבא בפרק 'שבועת הדיינין'
(שבועות דף מא:): כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' - והלכתא כרבא: ונשבע הלוה
שפרעו - ופטור).
[אמר ליה (רבי אבא)] והא אמר רב גידל אמר
רב: הלכה כדברי רבן שמעון בן גמליאל (שאמר 'נדון אף בחזקה לבדה': דכיון דלא היה צריך
לטעון "שטר יש בידי" מאחר שאכלה שני חזקה - אין צריך לברר את דבריו שהרבה
לטעון מה שאין צריך, ואנא נמי: כיון דבלא עדים מהימנינא - איני צריך לברר ולהביא
עדים שאמרתי), ואף רבי לא
(בבא בתרא קע,ב)
אמר אלא לברר (כלומר: מן הדין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שאף רבי לא
נחלק אלא משום דסבירא ליה דצריך לברר את דבריו אחרי שטען "יש לי שטר",
ורבי מודה שאם לא טען - לא היה צריך אלא חזקה לבדה, וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא
כדי לברר - נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר)?!
אמר ליה: אנא נמי לברר קאמינא (כלומר: כרבי סבירא , ואם לא בירר דבריו הפסיד; וכן פירש
רבינו זקני מנחתו כבוד בפרק 'זה בורר' אליבא דרבי: שצריך לברר, ואם לא הביא שטר –
הפסיד; ויש לשון אחר, ואין בו ממש; ואע"פ שהלכה כרבי מחבירו - בהא הלכתא כרבן
שמעון, שאין צריך לברר, כדאמר רב גידל אמר רב).
משנה:
מי שפרע מקצת חובו (במלוה בשטר מיירי, ואיכא למיחש פן יחזור המלוה ויתבע כל
חובו): רבי יהודה אומר: יחליף (יקרע אותו
השטר ויכתוב לו שטר אחר לפי חשבון הנשאר מזמן ראשון, כדמפרש בגמרא)!
רבי יוסי אומר: יכתוב שובר (וישמרהו הלוה).
אמר רבי יהודה: נמצא זה צריך להיות שומר שוברו (שאם אבד שוברו יחזור המלוה ויגבה כל
חובו) [ו]מן העכברים!
אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו (למלוה שיהיה הלוה בדאגת שימור שוברו ולא המלוה, ד'עבד לוה לאיש מלוה' כדאמרינן בגמרא),
ולא ירע כחו של זה (של מלוה להחליף שטרו כדאמר רבי יהודה, כדי שיכוף לפרעו).
גמרא:
אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה לא כרבי יהודה (שאמר 'יחליף' ואפילו לכתוב לו מזמן
ראשון על ידי עדים בלא בית דין, כדמפרש ואזיל, דלא אלימי עדים לקרוע שטר ולהחליף
ולגבות מזמן ראשון) ולא כרבי יוסי (דאמר 'כותבין
שובר', וצריך לשמור שוברו מן העכברים), אלא בית דין מקרעין
השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון (לפי סכום המעות שחייב לו עדיין; ורב תנא הוא ופליג).
אמר ליה רב נחמן לרב הונא, ואמרי לה רב ירמיה בר אבא לרב הונא: אי שמיעא ליה
לרב הא [ברייתא] דתניא (לקמן בשמעתין במילתיה דרבי יהודה בפורע חצי חובו): 'עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון' הוה הדר ביה (רב, והיה
מודה שהלכה כרבי יהודה, דהא רב נמי הכי קאמר:, דמה לי בית דין מה לי עדים?)!
אמר ליה: שמיע ליה ולא הדר ביה (דברייתא תני 'עדים מקרעין' ואיהו אמר בית דין דוקא, ולא
עדים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.