דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא
קעא,ב)
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: והאידנא דלא קא עבדינן הכי (אלא כתבינן שטר מאוחר, וכתבינן תברא,
ולא כתבינן בתוך השטר "איחרנוהו וכתבנוהו" ואפילו הכי לא חיישינן לחורבא
דרבי יוסי) - בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה:
"כי כתביתו הני תברי - אי ידעיתו זימנא דשטרא כתבו (בתוך השובר 'פלוני פרע לפלוני חוב
פלוני כך וכך של אותו השטר שכתוב בו זמן פלוני', ואז לא יוכל לרמות: שאפילו כתב את
השטר מאוחר - הרי השובר מוכיח עליו דהוא פרוע),
אי לא (אדכרתון זמן הכתוב בשטר)
- כתבו (השובר) סתמא (שלא יהא
כתוב שום זמן בשובר, אלא סכום המעות שהיו כתובין בשטר כותבין בשובר): דכל אימת דנפיק לרעיה (דכי היכי דכל אימת דנפק השטר שכתוב
בו סכום ממון כזה - לורעיה השובר, לא שנא אם השטר קודם לשובר לא שנא מאוחר הימנו,
דהא תברא סתמא כתוב; ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון
הכתוב בשובר, דהא תברא מרע ליה, ואם הלוהו כסכום ממון ההוא - הוא ניהו דאפסיד אנפשיה).
אמר ליה רבינא לרב אשי, ואמרי לה רב אשי לרב כהנא:
(בבא בתרא קעב,א)
והא האידנא דלא קעבדינן הכי (אלא כתבינן שטר מאוחר סתמא, דלא כתיב 'איחרנוהו וכתבנוהו',
וכתבינן תברא עלייהו בשעת פרעון, וכתבינן זמן בשובר, ולא כתבינן ליה סתמא, ולחורבא
דרבי יוסי לא חיישינן)?
אמר ליה: רבנן תקוני תקיני: מאן דעביד - עביד, מאן דלא עביד - איהו הוא דאפסיד
אנפשיה.
אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרא אקניאתא (כותבי שטר מתנה שאין כתוב בהן אחריות
ולא אתי למיטרף מלקוחות; אי נמי שטר מכירה שכתב בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות
משעת מכירה, דעדים מפקי ליה לקלא בלא שטר, כדאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מא:): אמר רב: המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, וכדמפרש התם טעמא: מלוה אזביני קא רמית? כו'): (הלכך) כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה (אי ידעיתון
ההוא יומא דאקניתון ביה מן הנותן מתנה או מוכר מכירה)
– כתבו; ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא (כתבו עכשיו
אותו היום שנתנה המתנה והמכירה, דאיכא למיחש שמא אחרי כן נתנה, לאחר שלא כדין
(פסק)) (ודוקא שטרי אקנייתא, אבל שטרי הלואה שיש בו אחריות - לא
יכתוב אלא יום שעומד בו עכשיו, דאם כן הוה ליה 'מוקדם', ופסול: דאתי למיטרף לקוחות
מזמן הכתוב בשטר שלא כדין, דלעולם אין לקוחות משועבדים לשום אדם כל זמן שלא נכתב
שטר עד שיקחו מן הלוה קרקעות אחר שנכתב השטר המשעבד נכסיו; הלכך אי כתבי
יומא שנעשית ההלואה בשטר זה - פסול הוא, דאתי למיטרף לקוחות שלקחו בין ההלואה לכתיבת
השטר, והם לא נשתעבדו עד לאחר כתיבת השטר: דעדים החתומים על השטר אינהו מפקי
ליה לקלא, כדאמרינן לענין הלואה ב'חזקת הבתים', ולקוחות שלקחו אחרי כן - אינהו הוא
דאפסידו אנפשייהו, אבל מקמי כתיבת השטר - שפיר זבון; ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה
- חשבינן ליה 'מוקדם' ופסול, דהא לא אשתעבוד לקוחות אלא מיום חתימה ואילך, ואיהו
אתי למיטרף מיום כתיבתו שלא כדין; והכי תנן ב'המביא גט' (גיטין פ"ב מ"ב,
דף יז.): 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול
ורבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה –
פסולין, חוץ מגיטין נשים'; והתם מפרש טעמא לענין
גיטי נשים, מיהו לענין שאר שטרות – לכולי עלמא פסולין)
(פסק: אפס רבינו חננאל פירש דהא דרבה בר שילא שמעינן מינה
דשטרא דכתיב בההוא יומא דקנו מיניה, ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי -
שפיר דמי, מדקאמר 'אי ידעיתו יומא דאקניתו
כתבו ההוא יומא' ואף על גב דחתמי עליה
האידנא - שפיר דמי, דלא אשכחן דבעו חתימת ההוא יומא אלא גט אשה בלבד, דתנן בגט 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול'; וכן הלכה הוא; כך פירש רבנו חננאל, אך לא יתכן אלא
כמו שפירשתי, וכדפירוש מתניתין דגיטין)
אמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי קיימיתו בשילי (ואתם כותבין
שם אותה העיר בשטרי מכירה או שטרי הלואה או שטרי מתנה או זכרון עדות) - כתבו (בתוך השטר מקום שאתם יושבים שם בשעת כתיבה:) 'בשילי' (כלומר: במקום פלוני כתבנו הך מה שראינו במקום פלוני), ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני (מקום); כי קיימיתו בהיני - כתבו 'בהיני', ואף על גב דמסירן
לכו מילי בשילי.
אמר רבא: האי מאן (מַלוה) דנקיט שטרא בר מאה זוזי,
ואמר (להם): "שויה ניהלי תרי
בני חמשין חמשין (כתבו לי תרי בני חמשים, שכשיפרע לי הלוה חמשים זוזי -
אקרע שטרא של חמשים, ולא יהיה צריך לכתוב שובר)"
- לא משוינן להו (לא כתבינן שלא מדעת הלוה);
מאי טעמא? עבדו רבנן מילתא (שתקנו שלא ישתנה שטרו מכמות שהיה) דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה: ניחא ליה למלוה כדי
שיכוף לפורעו (כשיפרענו לוה למלוה חצי חובו - יכופנו מלוה לפרוע לו השאר
כי ידאג הלוה פן יפסיד שוברו ויתבעהו מלוה כל חובו),
וניחא ללוה כי היכי דניפגם שטריה (כשיפרע חמשים זוז - הרי נמצא שטר שביד מלוה פגום, ותנן
(כתובות פ"ט מ"ו; דף פז.): 'הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה'
והוא הדין לכל השטרות, כדאמרינן במסכת שבועות: 'וכי מה בין זה לפוגם שטרו כו' בפרק 'שבועת הדיינין' (דף מא.)).
ואמר רבא: האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין, ואמר "שוינהו ניהלי
חד בר מאה" - לא משוינן ליה; עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה
ללוה: ניחא ליה למלוה כי היכי דלא ניפגום שטריה (אך כשיפרענו חמשים זוז - יחזיר לו
שטר של חמשים, ונשאר בידו שטר של חמשים שני שלם),
וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו.
אמר רב אשי: האי מאן דנקיט שטרא (מִלוה) בר מאה זוזי, ואמר (להו לספרי:) "שוונהי ניהלי חד בר חמשין (כתובו
חד בר חמשים מההוא זמן ראשון שהרי פרע לי המותר וקרעו שטר זה)"
- לא משוינא ליה (לא כתבינן ליה שטר אחרינא לא מזמן ראשון וכל שכן מזמן
זה של יום כתיבה ואילך); מאי טעמא? – אמרינן: האי -
מיפרע פרעיה (שמא שטר פרוע הוא זה),
ואמר ליה "הב לי שטראי", ואמר ליה "אירכס לי" וכתיב ליה תברא (ויש לו
שובר ללוה עליו), ומפיק ליה האי (ויוציא
המלוה עליו שטר של חמשים) ואמר ליה "האי - אחרינא
הוא (חוב אחר הוא זה שהלויתי לך פעם אחרת)"!
משנה:
שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד: עשאן לשכר - השכר
לאמצע; עשאן לעצמו - הרי העשיר אומר לעני: "קח לך עבדים וירחצו במרחץ (דבההיא
חזקה שהניחו אביו יהיה לעוֹלם, ולא יניחו לו להרבות ולהביא בני אדם במרחץ אלא מבני
ביתו), קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד".
(ואפילו למאן דאמר בפרק קמא (לעיל דף יג.) דאית דינא דגוד
או אגוד - שאני הכא: דגוד איכא, אגוד ליכא; והכי מתרץ לה התם.)
שנים שהיו בעיר אחת: שם אחד 'יוסף בן שמעון' ושם אחר 'יוסף בן שמעון' - אין
יכולין להוציא שטר חוב זה על זה (שיכול הלה לטעון "שטר זה שבידך - אני החזרתיו לך
כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני"), ולא אחר יכול להוציא
עליהן (על אחד מהם) שטר חוב (דכל חד
מצי מדחי ליה אצל חבירו - אלא אם כן יש עדים בדבר: שמעידין זה לוה מזה; אבל מן השטר
אין יכולין להביא ראיה);
נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע - שטרות שניהן פרועין (בגמרא פריך
עלה מרישא ומפרש לה שפיר);
כיצד יעשו (אם רוצים ללוות זה מזה, או מאיש אחר, או לקנות קרקע)? - ישלשו (אבי אביו: ויכתוב 'יוסף בן שמעון בן יעקב' וזה יכתוב
'יוסף בן שמעון בן נפתלי'); ואם היו משולשין (ששמותיהן
ושמות אביהן ושמות אבי אביהן שוין) - יכתבו סימן ('יוסף בן
שמעון שהוא גוץ - או לבן או גיחור - לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור'), ואם היו מסומנין (שוין)
- יכתבו 'כהן' (אם אחד מהן כהן יכתבו 'יוסף כהן לוה מיוסף ישראל').
גמרא:
ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא, דהוה כתיב ביה 'אני פלוני בר פלוני לויתי
מנה ממך' (והיה מוחזק בו אדם אחד שהיה טוען: "פלוני בן פלוני
הכתוב בזה השטר כתבו וחתמו ומסרו לי לפי שהלויתיו כך וכך ממון" וכדתנן מתניתין
בפירקין (דף קעה:) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא
חייב לו גובה מנכסים בני חורין' ואת
שמי לא הוצרך לכתוב, שהרי מסרו לי, וכתב לי 'ממך', כלומר: ממי שמוחזק בשטר) -
(בבא בתרא קעב,ב)
אמר רב הונא: 'ממך' - (משמע) אפילו מריש גלותא ואפילו
משבור מלכא (כלומר: שמא ריש גלותא או אדם אחר הלוהו, ונפל ממנו, ומצאתו;
ואין לפרש שבא רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק: דמשמע כל מי שמוחזק בשטר ואפילו
ריש גלותא מוחזק בו - שאין רגיל להלוות - יגבה לו בו, דאם כן הוה ליה למימר
כדלקמן: 'ממך' = ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה משמע);
אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך.
נפק, דק ואשכח דתניא: גט שיש עליו עדים ואין בו זמן (והוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם ניסת
הולד כשר בפרק 'המגרש' (גיטין דף פו.)): אבא שאול אומר:
אם כתוב בו 'גרשתיה היום' – כשר (קסלקא דעתא השתא כיון דעדים קא חזו ליה בידיה, וכתוב בו
'היום' - הרי כתב בו זמן); אלמא 'היום' = ההוא יומא
דנפיק ביה (בבית דין להתגרש האשה)
משמע (וחשבינן ליה כזמן גמור)
- הכא נמי 'ממך' = מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע (דהא חזו ליה בית דין בידו, וכמי שנכתב
שֵׁם המלוה בשטר דמי).
אמר ליה אביי: ודלמא אבא שאול (לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד)
כרבי אלעזר סבירא ליה, דאמר 'עדי מסירה כרתי' (דתנן בפרק 'המגרש' (גיטין פ"ט
מ"ג) 'שלשה גיטין פסולין ואם ניסת
הולד כשר: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין
בו אלא עד אחד - הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר; רבי אלעזר אומר: אף
על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין
העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם'
וכי היכי דרבי אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום טעמא דעדי מסירה כרתי - הכי נמי
מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא גופיה, כדקתני: 'יש עליו עדים ואין בו זמן' בהאי משנה דשלשה גיטין פסולין, ועלה קאי רבי אלעזר ואמר:
אף על פי שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן – כשר, שאין העדים חותמין על הגט
אלא מפני תיקון העולם; והכי נמי אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו
ופירות, כדמפרש בפרק ['המביא' תניינא] (שם דף יז.); וכיון שנתנו לה בפני עדים - הם
יעידו על הזמן ועל הגט, והאי דמצריך אבא שאול לכתוב בו 'אני היום גירשתיך' - לאו
משום זמן, דהא אין זה 'זמן', ולזמן לא חייש, כרבי אלעזר; אלא דבעי אבא שאול ידים
מוכיחות דמשעה שקבלה הגט - נתגרשה מיד: שאם לא נכתב 'מהיום' בגט זה שאין בו זמן -
מנין לנו שיהיה גט? שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף שנה או שנתיים לאחר
קבלתה? הלכך בעי אבא שאול שיכתבו 'היום' אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו, כרבי
יוסי דאמר (לעיל דף קלו) 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והאי דאמר אבא שאול - היינו
דכתבינן בגט 'מן יומא דנן ולעלם'), אבל הכא ליחוש
לנפילה (וכדרב הונא, דאמר 'ממך' = אפילו מריש גלותא, ושמא
מאחר נפל ומצאו זה)!?
אמר ליה: לנפילה לא חיישינן.
ומנא תימרא דלא חיישינן לנפילה?
דתנן: 'שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אינן יכולין
להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב' הא הם על אחרים יכולין (אחד
מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא יכול זה לטעון "מחבירך נפל
ומצאתו"), ואמאי? ליחוש לנפילה! אלא
לאו שמע מינה לנפילה לא חיישינן (נמצינו למדין שמי שמוחזק בשטר - יכול לגבות מלוה מאיש
אחר הכתוב בתוכו, ואף על פי שהשטר אין מוכיח מי המלוה; וה"ה 'לויתי ממך')!?
ואביי לנפילה דחד לא חיישינן (כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק, דהיינו
'נפילה דחד ומציאה דחד': היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון
מצאו? הלכך לא חיישינן), (אבל)
לנפילה דרבים חיישינן (גבי 'לויתי ממך מנה', דהיינו 'נפילה דרבים': שיש לחוש
מאיש אחר בעולם נפל, ואיש אחר בעולם מצאו, כגון זה שמוחזק בו - התם ודאי חיישינן,
ולא יגבה בו (הג"ה: חיישינן לנפילה דיחיד ואשכחו רבים ע"כ) עיקר הלשון כן הוא: 'לנפילה דרבים
חיישינן', כלומר: שמצאו שום אדם בעולם; אבל לשמצאו יחיד 'יוסף בן שמעון' - לא
חיישינן; ורבינו חננאל פירש 'ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי - לא
חיישינן שאילו מן האחד נפל - היה צועק ומבקש, וכיון שלא צעק - נתברר כי לזה שמצאו
הוא; אבל לנפילה דרבים - דלא ידעינן מי הוא - חיישינן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.