דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קעג,א)
ואלא הא דתניא 'כשם שאין מוציאין שטר חוב זה על זה - כך אין מוציאין
על אחרים'
(לכולי עלמא פריך, דהא אפילו אביי מודה דלנפילה דחד לא
חיישינן; וא"כ אמאי תניא בברייתא שאין יכולין להוציא על אחרים?) - (כיון דלאו ב'חיישינן לנפילה' פליגי) במאי קמיפלגי?
באותיות נקנות במסירה קמיפלגי: תנא דידן סבר אותיות נקנות במסירה (תנא
דידן סבר לנפילה דחד לא חיישינן: מאי איכא למימר? דלמא איהו יהיב ליה? אותיות
נקנות במסירה, ועל כרחו יפרע לו למי שהשטר בידו),
ותנא ברא סבר אין אותיות נקנות במסירה (ומתוך כך ידחה הלוה לזה, ויאמר "פקדון הוא אצלך",
ולזה יאמר "אין השטר בידך", ומיהו אם כתבו הרשאה זה לזה - על כרחו ישלם
לו);
ואי בעית אימא: דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה (בלא שטר מכירה [אחר], כדפסקינן
הלכתא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל עז.), כרבי, וכדאמר רב אשי: 'אותיות מילי נינהו, ומילי במילי לא נקנו' היכא שמסרו לו ונתנו),
והכא בצריך להביא ראיה קא מיפלגי: תנא דידן סבר אין צריך להביא ראיה, ותנא ברא סבר
צריך להביא ראיה (ראיה ועדים צריך שמסרו לו לזה בפניהם דלא נימא 'פקדון
הוא אצלו' או 'השמיטו ממנו'; ובהכי פליגי מתניתין ותנא ברא: בפלוגתא דאביי ורבא:)
דאיתמר: אותיות נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה, ורבא אמר: אינו
צריך להביא ראיה (אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו).
אמר אביי מנא אמינא לה? – דתניא: 'אחד מן האחין שהשטר חוב יוצא מתחת ידו (או בשם
אביהם או בשם מַלוה אחר, וטוען "אחיי נתנוהו לי" והם אומרים "אתה חטפתו") - עליו להביא ראיה' מאי לאו - הוא הדין לאחריני!?
ורבא אמר: שאני אחין דשמטו מהדדי.
איכא דאמרי אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: 'אחד מן האחין שהשטר חוב יוצא
מתחת ידו - עליו להביא ראיה'; אחין הוא דשמטו מהדדי, אבל אחריני – לא.
ואביי אחין איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כיון דשמטו מהדדי אימא מיזדהר
זהירי (ולא יכול להשמיט מיד אחיו כי נזהר איש מאחיו), ולא צריכי להביא ראיה (וסלקא דעתא אמינא אין צריך המוחזק
בו להביא ראיה) - קא משמע לן.
ואלא הא (שלש מחלוקות בדבר),
דתניא: 'כשם שמוציאין הן שטר חוב על אחרים - כך מוציאין זה על זה' - במאי קמיפלגי?
ב'כותבין שטר ללוה ואע"פ שאין מלוה עמו' קמיפלגי: תנא דידן סבר כותבין
שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו: זימנין דאזיל לגבי ספרא וסהדי, ואמר להו:
"כתבו לי שטרא דבעינן למיזף מיוסף בן שמעון חברי" (כסבור הוא לרמות בו חבירו ולגבות
ממנו בשטר זה, והוא אינו יודע מה ששנינו שאין יכול להוציא על חבירו ששמו כשמו), ובתר דכתבי וחתמי ליה נקיטא ליה ואמר ליה "הב
לי מאה דיזפת מינאי"; תנא ברא סבר: אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו (ומסתמא
שניהם היו במעמד מקום שנכתב, וכיון דאינהו ידעי ואין מקפידים זה על זה - לא
חיישינן תו לשום רמאות, כיון דלנפילה לא חיישינן).
[למדנו במשנה:] נמצא לאחד (מַלוה) בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון (שחייב
לי ממון) פרוע - שטרות שניהם
פרועין (ואף על
גב דאמרן בשילהי 'שנים אוחזין' (בבא מציעא כ:) 'סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול' - הא אוקימנא להך משנה התם כגון שנמצא השטר בין
שטרותיו קרועין, הלכך השובר כשר).
טעמא דנמצא, הא לא נמצא מצי מפיק? והאנן 'ולא אחר יכול להוציא
עליהן שטר חוב' תנן?
אמר רבי ירמיה: במשולשין (פירוש בשטר שלשה דורות: 'יוסף בן יעקב בן יצחק', ובאידך
כתב 'יוסף בן יעקב בן דוד', ובשובר כתב סתם 'יוסף בן יעקב', כדמתרץ לקמן; הלכך
איתרע כחם [של השטרות],
והם בחזקת פרועים: שכל אחד טוען "שלי פרוע", והמלוה אינו יכול להכחישו
הואיל ונמצאו השטרות בין השטרות קרועים).
ונחזי תברא בשמא דמאן דכתיב?
אמר רב הושעיא: במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר.
אביי אמר: (מתניתין - כשנמצאו בבית לוה מיירי, ו)הכי קאמר: 'נמצא ללוה (אחד)
בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון עלי (שאני חייב לו) פרוע (שובר
שהשטר שהיה נושה בו יוסף בן שמעון פרוע הוא, והיו שני יוסף בן שמעון נושים בו) - שטרות שניהם פרועין (ואילמלא זה השובר היו שניהם
נפרעין ממנו שטרותם כדאוקמינן: שהם יכולין להוציא שטר חוב על אחרים, ועכשיו בזה
השובר הורע חזקתם, דקיימא לן 'יד בעל השטר על התחתונה', וכשיוציא כל אחד מהם שטרו
- אומר לו "הנה השובר עליו").
(ומיהו נראה בעיני שאם
שניהם באים בהרשאה זה מזה על הלוה - יכולין לגבות אחד מן השטרות ממה נפשך מן הלוה,
שהרי מודה הוא בעל כרחו בשני השטרות, אלא שפרע אחד מהן; ומיהו אי טעין לוה ואומר
"לשניכם פרעתי, והשובר נכתב סתם על שניכם" - נראה בעיני דטענה מעלייתא
היא, אבל היכא דמודה בשתי הלוואות, אלא שפרע אחת, נהי נמי דהורע כח המלוין לגבות
כל אחד חובו, אבל יעשו שטר ביניהם ויגבו בין שניהם מן הלוה שטר אחד על ידי שיכתבו
הרשאה זה לזה.)
כיצד יעשו ישלשו כו' [ואם היו
משולשין - יכתבו סימן, ואם היו מסומנין - יכתבו 'כהן']:
תנא אם היו שניהם כהנים (משולשים וכהנים)
- יכתבו דורות (מרובעים: יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם', 'יוסף בן
יעקב בן יצחק בן דוד': דכולי האי לא יהיו שמות אבותיהן שוין).
משנה:
האומר לבנו (מצַוה בשעת מיתתו):
"שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע אי זהו (והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו
ואיני רוצה ליענש)" - שטרות כולן פרועין (חוץ
מאותן שיאמרו "עדיין לא פרענו"); נמצא לאחד (ללוה
אחד) שָׁם (בבית המת)
שנים (שני שטרות: שלוה ממנו שני הלואות) - הגדול פרוע והקטן אינו פרוע (ד"שטר בין שטרותיו" קאמר,
דמשמע אחד ולא שנים).
גמרא:
אמר רבא: "שטר לך בידי פרוע" - גדול פרוע והקטן אינו פרוע;
"חוב לך בידי (משמע מה שאתה חייב לי, ואפילו כתוב החוב בהלואות דקות
בשטרות הרבה) פרוע" - שטרות כולן
פרועין.
אמר ליה רבינא לרבא (גירסת הרשב"ם: לרב אשי):
אלא מעתה "שדי מכורה לך" - שדה גדולה מכורה לו, "שדה שיש לי מכורה
לך"- (מי נימא) כל שדותיו מכורין לו
(קאמר? כמו 'שדה אדום' קנפיינ"א, וכמו 'ובהמה
רבה' (יונה ד))?
(ומשני:) התם יד בעל השטר על
התחתונה (דהמוציא מחבירו עליו הראיה, דהיינו לוקח; ומילתיה
דרבא דלעיל נמי משום האי טעמא: דיד בעל השטר על התחתונה, דהיינו מַלוה; הלכך "חוב
לך בידי פרוע" - כל השטרות שיש לו עליו פרועין).
משנה:
המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב (תחלה עד שיתבע את הלוה לדין,
ויחייבוהו בית דין; ואם אין לו מה לשלם - אז יפרע מן הערב; הכי מפרשינן לה בגמרא
במסקנא);
(בבא בתרא קעג,ב)
[המשך המשנה]
ואם אמר לו "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יפרע מן הערב (בגמרא
אמרינן 'חסורי מיחסרא והכי קתני כו' ומפרש לה).
רשב"ג אומר: אם יש נכסים ללוה - בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב (תחלה);
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה (ואין
לבעל נכסים) והיה בעלה מגרשה (וצריך
הערב לפרעה כתובתה מכיסו) - ידירנה (הבעל) הנאה (על דעת רבים נדר שאין לו הפרה שלא יוכל להחזירה), שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו (דחיישינן
שמא דעתו להחזיר את אשתו ולאכול כתובתה לאחר שנתקבלה כתובתה מן הערב, וקנוניא
בעלמא הוא דעבדי בעל ואשתו על נכסיו של ערב).
גמרא:
מאי טעמא (לא יפרע מן הערב)?
(דקסלקא דעתך השתא 'לא יפרע כלל' קאמר מתניתין: דלא
מהני ערבות אלא להכי: שאם מת לוה או ברח - אז יפרע מן הערב, אך אם הלוה בפנינו
בשעה שתובע מַלוה את חובו כיון שהעמידו ערב ללוה בפנינו – פטור.)
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: "גברא אשלימת לי - גברא אשלימי לך (הפקדתני
הלוה על מנת שאם ימות או יברח שאפרע ממוני, והרי אני מחזירו [את הלוֶֹה]
לך, ותתבענו בדין ואני פטור)".
מתקיף לה רב נחמן: האי (דמתניתין שלא יפרע הערב כלום)
- דינא דפרסאי (וקסלקא דעתא השתא דהכי קאמר: שמנהג פרסיים לדון כן,
דאמר ליה "גברא אשלמת לך")?
אדרבה: בתר ערבא אזלי (אף
כשיש נכסים ללוה)!
אלא 'בי דינא דפרסאי' דלא יהבי טעמא למילתייהו (שגם זה דבר שאינו הגון הוא, לומר
שלא יפרע מן הערב כלל: אם כן מאי אהני ערבות)!?
(אלא ודאי להכי נכנס בערבות: שאם אין נכסים ללוה -
שישלם לו ערב תחתיו את הממון.)
אלא אמר רב נחמן: מאי 'לא יפרע מן הערב'? - לא יתבע ערב תחלה (דלא
נעשה ערב אלא על מנת אם ימות הלוה או ימאן לבא לדין או שיחייבוהו בית דין ולא יהיה
לו מה לפרוע - אז יפרע מן הערב).
תניא נמי הכי 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יתבע ערב תחלה; ואם אמר
"על מנת שאפרע ממי שארצה" - יתבע ערב תחלה' (וכגון שאין נכסים ללוה, דהכי
מפרשינן לה מתניתין לקמן).
אמר רב הונא: מנין לערב דמשתעבד (באמירה בעלמא בלא קנין)?
- דכתיב (בראשית מג,ט) אנכי אערבנו
מידי תבקשנו [אם לא הביאתיו אליך
והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים].
מתקיף לה רב חסדא: הא - קבלנות היא (לקמן מפרש: "תן לו ואני קבלן", ובאמירה
בעלמא הוי קבלן, והכי מוכח לקמן בשמעתין; אבל אם נשא ונתן ביד - אמרינן לקמן דאין
למלוה על הלוה כלום), דכתיב (בראשית מב,לז) [ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא
אביאנו אליך] תנה אותו על ידי ואני אשיבנו (כלומר: כאילו מקבלו בידי אחזירנו לך)!?
אלא אמר רבי יצחק: מהכא: (משלי
כטז) לקח בגדו כי ערב
זר ובעד נכריה חבלהו ('לקח בגדו' - למלוה קאמר קרא: קח בגדו של ערב כי ערב
בשביל איש זר, דהיינו: אמירה בעלמא דלא כתיב הכא קבלנות),
ואומר (משלי ו,א-ג) 'בני אם ערבת
לרעך (ממון) תקעת לזר כפיך [פסוק ב] (או) נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך (שחרפתו
וגדפתו) - [פסוק ג] עשה זאת אפוא בני והנצל (משני
דברים הללו) כי באת בכף רעך לך
התרפס ורהב רעיך' (1) על כי באת בכף רעך - דהיינו ממון שיש לו עליך - לך
התרפס התר לו פיסת ידך ותן לו מעותיו; 2) ורהב רעך - על שחרפתו הרבה עליו ריעים
ובקש מחילה): אם ממון יש לו בידך - התר
לו פיסת יד [כלומר: לך התרפס], ואם לאו - הרבה
עליו ריעים [כלומר: ורהב רעיך]
אמר אמימר: ערב דמשתעבד - מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי: לרבי יוסי, דאמר
'אסמכתא קניא' - ערב משתעבד; לרבי יהודה (דפסיקנא הלכה כרבי יהודה),
דאמר 'אסמכתא לא קניא' (והיינו אסמכתא: "אם לא יפרע לך - אני אשלם לך";
וכל 'דאי' הוי אסמכתא: סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו, ואילו היה יודע שלא יפרע הלוֶֹה
- לא היה נכנס בערבות) - ערב לא משתעבד.
אמר ליה רב אשי לאמימר: הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד!?
אלא אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא מהימן ליה - גמר ומשתעבד נפשיה (בלב
שלם, ושליחותא דערב קא עביד מַלוה, כאילו הוא עצמו הלוה).
ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה כו':
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שאין נכסים ללוה, אבל יש
נכסים ללוה - לא יפרע מן הערב.
והא מדקתני סיפא 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן
הערב' - מכלל דתנא קמא סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי!?
חסורי מחסרא והכי קתני: המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב, ואם
אמר "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יפרע מן הערב; במה דברים אמורים? בשאין
נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה - לא יפרע מן הערב; וקבלן - אף על פי שיש נכסים
ללוה - יפרע מן הקבלן (אם ירצה המלוה).
(בבא בתרא קעד,א)
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה - אחד זה (ערב) ואחד זה (קבלן) - לא יפרע מהן (אלא מן
הלוֶֹה).
אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו (ולא
בברייתא) - הלכה כמותו, חוץ מ'ערב' (משנה
זו; אלא יפרע מן הקבלן, ואף על פי שיש נכסים ללוה, כרבנן)
ו'צידון' (ב'מי שאחזו' במסכת גיטין),
ו'ראיה אחרונה' (בסנהדרין בפרק 'זה בורר': שני משניות של ראיה: כל זמן
שמביא ראיה כו'; בראשונה הלכה כמותו, באחרונה אין הלכה כמותו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.