דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רשב"ם בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(בבא בתרא קעד,ב)
אמר רב הונא: שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו, ואמר: "מנה לפלוני בידי"
נאמן: חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש.
מתקיף לה רב נחמן: וכי אדם עושה קנוניא על בניו (להנחיל לאחרים ולהפסיד את בניו)? (ואפילו הכי) דרב ושמואל דאמרי
תרוייהו 'שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי": אמר "תנו" –
נותנין, לא אמר "תנו" - אין נותנין' (אם לא אמר "תנו" - אין
נותנין לאותו פלוני אף על גב דהודה שיש לו מנה משל פלוני בידו), (אלא מאי אית לך למימר אמאי אין נותנין לו?) אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו (נתכוין שלא יחזיקוהו כעשיר, לא הוא ולא בניו) -
(בבא בתרא קעה,א)
הכא נמי (גבי הקדש): אדם עשוי שלא
להשביע את עצמו (איכא למימר לכך נתכוין ואמאי קאמר רב הונא 'נאמן
ונותנין לו המנה'?)!
כי קאמר רב הונא התם - דנקיט שטרא (ההוא מלוה, וזה הודה לו).
(ופרכינן:) מכלל דרב ושמואל דלא
נקיט שטרא (והלכך אין נותנין לו כי לא אמר "תנו")? אמר "תנו" – נותנין (אי הכי
- כי אמר "תנו" אמאי נותנין)? מלוה על פה הוה,
ורב ושמואל דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות'? (ואי
(לאו) משום טעמא דמצוה לקיים דברי המת - לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר
מותו)!
אלא אמר רב נחמן: אידי ואידי (בין זה שאמר שכיב מרע "מנה לפלוני בידי" והוא
בא ליפרע מן ההקדש, ובין זה הבא ליפרע מבניו)
- דנקיט שטרא (כולהו שטרי נקיטי דמסקי ביה בהאי שכיב מרע מנה), ולא קשיא: הא (דהקדש)
דמקויים (דאיכא הנפק), הא [דרב ושמואל] דלא מקויים: אמר "תנו" - קיימיה לשטריה
(ולא צריך מלוה לקיומיה),
לא אמר תנו" לא קיימיה לשטריה (חיישינן דלמא משום שלא להשביע את בניו אמר הכי, ולא
גבי עד דמקיימי לשטריה).
אמר רבה: שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי", ואמרו יתומין "פרענו"
– נאמנין; "תנו מנה לפלוני" ואמרו יתומין "פרענו" - אין נאמנין.
כלפי לייא! איפכא מסתברא! אמר "תנו מנה", כיון דפסקה אבוהון
למילתא (שגמר דבריו וצוום לפרוע)
איכא למימר דפרעיה, "מנה לפלוני בידי", כיון דלא פסק אבוהון למילתא -
איכא למימר דלא פרעיה!?
אלא אי איתמר - הכי איתמר: שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי",
ואמרו יתומין "חזר ואמר לנו אבא 'פרעתי'" – נאמנין; מאי טעמא? (דלמא) אדכורי מידכר (והלכך לא רצה לומר עדיין תנו); "תנו מנה לפלוני" ואמרו יתומין "חזר
ואמר אבא 'פרעתי'" - אין נאמנין, דאם איתא דפרעיה - לא הוה אמר "תנו".
בעי רבא: שכיב מרע שהודה (בעל חובו טוען לו "מנה לי בידך" ואמר לו
"הן") – מהו (דכה"ג אמרינן בסנהדרין בפרק
'זה בורר' (דף כט:) דצריך שיאמר "אתם עדי" ואי לא - מצי אמר ליה "משטה
אני בך")? צריך לומר "אתם
עדי" או אין צריך לומר "אתם עדי"? צריך שיאמר "כתובו" או
אין צריך לומר "כתובו" (דאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל מ.): הודאה בפני שנים -
צריך שיאמר "כתובו")? אדם משטה בשעת מיתה
או אין אדם משטה בשעת מיתה?
בתר דבעיא - הדר פשטה: אין אדם משטה בשעת מיתה [ואין צריך לומר "אתם עדי"], ודברי שכיב מרע ככתובין
וכמסורין דמו (וא"צ לומר כתובו).
משנה:
המלוה את חבירו בשטר (אפילו אין כתוב בו אחריות)
- גובה מנכסים משועבדים (מכורין) (הא
פסקינן הלכתא ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא טו:) דאחריות טעות סופר הוא, וכמי שכתוב
בו אחריות דמי);
על ידי עדים - גובין מנכסים בני חורין;
(בבא בתרא קעה,ב)
[המשך המשנה]
הוציא עליו (מַלוה) כתב ידו (של לוה) שהוא חייב לו (ממון, ואין כאן עדות אחרת) - גובה מנכסים בני חורין (דלא גובה ממשועבדים אלא מלוה
הכתוב בשטר שיש בו עדים: דכיון דאיכא תרתי: שטר ועדים - מפקי ליה לקלא, ולקוחות
הוא דאפסידו אנפשייהו שלא חקרו בדבר ויניחו בני חרי למוכר לגבות מהם);
ערב היוצא לאחר חיתום שטרות (שכתב בתוך השטר אחר חתימת העדים אני פלוני בן פלוני
ערב) - גובה (מן
הערב) מנכסים בני חורין (בערבות
שבעל פה, דמלוה על פה היא, כיון דלא
חתימי עדים על הערבות; והוא הדין לערב בלא שטר אחר מתן מעות);
מעשה ובא לפני רבי ישמעאל, ואמר גובה מנכסים בני חורין.
אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין!
אמר לו: למה?
אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חבירו ואמר לו "הנח לו [ואני אתן
לך]" – פטור, שלא על אמונתו הלוהו! אלא איזה הוא ערב שהוא חייב? – "הלוהו
ואני נותן לך" חייב, שכן על אמונתו הלוהו (דכל ערב שלאחר מתן מעות - לא הוי
ערב, שלא על אמונתו והבטחתו של ערב זה הלוהו).
ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה
[גדול (-הב"ח)] יותר מהן, והן
כמעיין הנובע; והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס.
אמר עולא: דבר תורה: אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה - גובה מנכסים משועבדים;
מאי טעמא? שעבודא דאורייתא ('יוציא
אליך העבוט' (דברים כד,יא) והוא הדין למקרקעי); ואלא מה טעם אמרו 'מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסין
בני חורין'? - משום פסידא דלקוחות (שלא יוכלו להזהר בְּדָבר שאין ידוע לָעולם).
אי הכי - מלוה בשטר נמי!?
התם אינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו.
ורבה אמר: דבר תורה: אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה אינו גובה אלא
מנכסים בני חורין; מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא (וקרא - במשכנו שלא בשעת הלואתו
[בבבא מציעא (דף קיד:)]); ומה טעם אמרו 'מלוה בשטר
גובה מנכסים משועבדים'? כדי שלא תנעול דלת בפני לוין.
אי הכי מלוה על פה נמי?
התם לית ליה קלא.
ומי אמר רבה הכי (שעבודא לאו דאורייתא)?
והא אמר רבה (והא אמרינן בפרק 'יש נוחלין' (לעיל דף קכד:) שלחו מתם: 'בכור נוטל פי שנים במלוה', ואמר רבה עלה):
'גבו קרקע (בחובת אביהם) יש לו (דכמאן
דמשעבד בחיי אבוהון דמי, וקרינא ביה 'בכל
אשר ימצא לו' אלמא שעבודא דאורייתא), גבו מעות - אין לו'! וכי תימא איפוך דרבה לעולא
ודעולא לרבה (גירסת הרשב"ם: איפוך: גבו קרקע אין לו גבו מעות
יש לו: דמעות הלוהו ומעות משלם, ודמי טפי ל'אשר ימצא לו') - והא אמר עולא 'דבר תורה בעל חוב דיניה בזבורית' (ונפקא
ליה בפרק קמא דבבא קמא (דף ח.) מ'והאיש
אשר אתה נושה בו יוציא וגו': מה דרכו של אדם
להוציא פחות שבכלים - אלמא שעבודא דזיבורית דאורייתא)?
(ומשני:) <אלא> רבה -
טעמא דבני מערבא קאמר (דאמר התם 'נוטל פי שנים במלוה' - במקרקעי אמור, ולא
במעות), וליה לא סבירא ליה (ומיהו
לדידיה סבירא ליה דבכור אינו נוטל פי שנים, ולא שנא גבו קרקע ולא שנא גבו מעות:
דשעבודא לאו דאורייתא).
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: 'מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן
הלקוחות'; מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא; רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי
תרוייהו 'מלוה על פה גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות', מאי טעמא? שעבודא
דאורייתא!
מיתיבי: 'החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו – פטור; ולא עוד אלא שאם מת
השור - יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו' (אלמא מלוה על פה [חיוב נזיקין לפני פסק של בית דין] גובה מן היורשים, וקשיא לרב ושמואל)!?
אמר רבי אלעא אמר רב: בשעמד בדין (דמעשה בית דין - כמלוה בשטר דמי).
והא 'הרגו' קתני?
אמר רב אדא בר אהבה: שעשאו (השור) טרפה (ועמד
בדין קודם שיצתה נשמתו).
והא אמר רב נחמן 'תני תנא: "מת וקברו (השור דחפו וקברו בתוך קרקעית הבור)"'?
התם - דיתבי דייני אפומא דבירא (לפני מותו) וחייבוהו.
(בבא בתרא קעו,א)
אמר רב פפא: הלכתא: מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות: גובה
מן היורשין - כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא (לעיל
פירשתי גביית מלוה מן היתומים, וגם בפרק 'שום היתומים' בערכין (דף כב:) 'אמר רבא: הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים כו').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.