Shalom!
From Sunday - when we
start Bava Bathra - you will find the Easy-to-Read Talmud in other addresses, and
in two new formats:
1. The format I have
been using:
Each Daf separate, at http://Easy-to-Read-Talmud.torahdb.com
This site is managed by
Aharon Feinstein.
2. At http://he.wikisource.org/wiki/Bavli_brachot_2"
the format is different, more "computerized" - maybe you prefer this
format. It is part of a project to put all important sources on the Wiki
format. It is managed by Ori Miller.
Try it out!!
3.
At http://www.daf-yomi.com where the the "advertizer" is
Gemara Nocha [in Hebrew], you can see the whole chapter at once; this site is
managed by Harel Shapira; at this site you can find many formats of the Talmud,
including audio lessons!
Many thanks to each of
them.
Tam Venishlam, Shevah
LeEl Borei Olam!!!
Hodesh Tov,
Leshana Tova Techateviu Veteichateimu!
Yeshayhu HaKohen
Hollander
מתוך "גמרא נוֹחָה"
(בבא בתרא לא,ב)
מתיב רבא
ואיתימא רבי זעירא: (אשה שהלך בעלה למדינת הים) שנים אומרים 'מת' (ובאו שנים
ואמרו לה "מת בעליך"), ושנים
אומרים 'לא מת'; (אי
נמי) שנים
אומרים 'נתגרשה (בחיי בעלה ואינה זקוקה ליבם)' ושנים אומרים 'לא נתגרשה (וזקוקה
ליבם)' (אי נמי
כגון שהיה בעלה קיים, ובאין להתירה לאחֵר) - הרי
זו לא תנשא (דאוקי
תרי להדי תרי, ואיתתא בחזקת איסור אשת איש קיימא), ואם נשאת - לא
תצא (דיעבד
– אִין, לכתחלה לא; ובפרק 'האשה שנתארמלה' פרכינן: מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה
באשם תלוי קאי!? ומשני: אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה; ותו פרכינן: היא גופה
באשם תלוי קיימא? ומשני: באומרת "ברי לי שמת בעלי") ; רבי מנחם ברבי יוסי אומר: תצא. אמר רבי
מנחם ברבי יוסי: אימתי אני אומר 'תצא'? - בזמן שבאו עדים (האחרונים
שאמרו לא מת) ואחר כך נשאת (לפיכך תצא,
שהרי באיסור נשאת, שאילו שאלה מבית דין - היו אוסרין לה לינשא), אבל נשאת (על פי עדי
מיתה: שהתירוה בית דין לינשא) ואחר
כך באו עדים (שהוא
קיים) - הרי זו לא תצא (דחיישינן
לזילותא דבי דינא; וקשה לרב נחמן).
אמר ליה: אנא
סברי למעבד עובדא (דמחתינן ליה ומסקינן ליה, ולא
ניחוש לזילותא דבי דינא); השתא
דאותיבתן (השיבותני מברייתא זו) את, ואותבן רב המנונא בסוריא (השיב
לו כמו כן מהא ברייתא דרבי מנחם ורבנן) - לא עבדינן בה עובדא.
נפק, עבד (רב
נחמן) עובדא (ולא
חש לזילותא דבי דינא).
מאן דחזא סבר
טעותא היא בידיה (שלא נזכר מהך ברייתא דלעיל, ועוד:
דאמר 'לא עבדינן בה עובדא') ולא היא! אלא משום דתליא באשלי רברבי (רבי
יהודה ורבי אלעזר ורבי שמעון בן גמליאל - כולהו סברי להו דלא חיישינן לזילותא דבי
דינא, כדמפרש רב אשי במסקנא), דתנן [כתובות פ"ב מ"ז]: רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה (להחזיק
אדם בכהן: לאכול בתרומה, ולעבוד עבודה, ולישא את כפיו) על
פי עד אחד (המעידו
שהוא כהן, כדמפרש רבי אלעזר לקמיה [בשמעתין]). אמר רבי אלעזר: אימתי (אין מעלין
על פי עד אחד)? - במקום שיש עוררין (בזמן
שיש על הכהן עוררין: עדים הפוסלים אותו, כדמפרש בסמוך; ולפרש דברי רבי יהודה בא,
ולא לחלוק עליו), אבל במקום שאין עוררין (אלא קול
פסול בעלמא, כדמפרש לקמיה) - מעלין לכהונה על פי עד אחד (שמכחיש את
הקול). רבן
שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין
לכהונה על פי עד אחד;
רבן שמעון בן גמליאל היינו רבי אלעזר (דהא
ודאי במקום שיש עוררין עליו לא אמר רבן שמעון בן גמליאל דליהוי חד נאמן, וכי אמר
'מעלין' - במקום שאין עוררין קאמר)? וכי תימא ערער חד איכא בינייהו (והא
דקתני 'בזמן שיש עליו עוררין' היינו עד אחד הפוסלו, ומכחיש עד אחד המכשירו): רבי אלעזר סבר: 'ערער' = חד (ערער
חד הוי ערער, ואין עד אחד נאמן עליו להכשירו)
(בבא בתרא לב,א)
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: 'ערער' - תרי (תרי
בעינן, אבל במקום ערער אחד - הוי עד אחד נאמן להכשירו) - והאמר רבי יוחנן (לא
איתפרש היכא קאי): דברי
הכל אין ערער פחות משנים!?
אלא: 'ערער' = תרי; והכא במאי עסקינן? - כגון דמחזקינן
ליה באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא (קול בעלמא
ולא עדות) דבן גרושה ובן
חלוצה הוא, ואחתיניה (מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר,
שמעלה היא בכהונה.
וכל זה
יתור לשון הוא בלא צורך, דבלא קול נמי מיתוקמא שמעתתא שפיר: בעד אחד מכשיר מעיקרא,
ועד אחד בסוף, ושנים עדים עוררים בינתים, כדמפרש ואזיל; אלא משום הכי נקט ליה:
דבעי למימר 'ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואסקיניה': דלמאי אתא עד אחד להכשירו
אלא אם כן יצא עליו פסלות קודם לכן); ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא, ואסקיניה (דבמקום
קול הוי עד אחד מהימן); ואתו בי
תרי ואמרי דבן גרושה וחלוצה הוא - ואחתיניה (דאחד
במקום שנים אין דבריו כלום); ואתא עד אחד (לבסוף) ואמר דכהן (גמור) הוא (והוו להו
שנים מכשירין), ודכולי
עלמא (בין רבי אלעזר בין רבן שמעון בן גמליאל) מצטרפין עדות (מצרפין
עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות; והכא נמי יש לנו לצרף מן הדין עד ראשון
ועד אחרון המכשירין, ונכשירנו לזה - אם לא מפני זילותא דבי דינא, כדמפרש ואזיל), והכא - במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי: רבי
אלעזר סבר: כיון דאחתיניה (על פי שני
עוררין, ובדין הורדנוהו: דבכל מקום האמינה תורה שנים) - לא מסקינן ליה (תו
לא ליסקי ליה על פי עד אחד: זה השני, אף על פי שיש לצרפו עם הראשון ולהכשירו לזה,
דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דכשרות קמייתא דהוה מוחזק לן באבוה דכהן
הוא, וגם הכשרנוהו תחלה על פי עד אחד קודם שבאו עוררין): חיישינן לזילותא דבי דינא (שהורידוהו
על פי עוררין, ועכשיו יעלו ויבטלו דבריהם; והכי קאמר רבי אלעזר: אימתי אין מעלין
על פי עד אחד הבא לבסוף? - בזמן שיש עליו עוררין: שנים הפוסלין אותו; הלכך לא מהני
עֵד שני הבא לבסוף להכשירו להצטרף עם הראשון המכשיר: דאף על גב דאיכא למימר 'אוקי
תרי מכשירין לבהדי תרי פוסלין, ואוקי גברא אחזקיה ויהיה כשר' - אפילו הכי לא
מסקינן ליה, משום זילותא דבי דינא; והאי דאסקוהו מעיקרא על פי עד אחד הבא להשבית
הקול - לאו זילותא דבי דינא הוא, דמאי דאחתיניה - בשביל קול בעלמא הוא, וכדי לחזור
ולהעלותו אחר שיבדקו הדבר – הורדנוהו; הלכך כי הדר מסקי ליה - ליכא זילותא; אבל
כשהורדנוהו על פי עדים - מן הדין הורדנוהו, וכי הדר מסקי איכא זילותא); ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אנן אחתיניה ואנן
מסקינן ליה (ואי קשיא: תרי ותרי נינהו, ואמאי
מסקינן ליה, והא הוי ספק? תריץ: אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקמיה אחזקיה קמייתא:
דאסקוהו על פי עד ראשון שהיה נאמן, דהא אכתי אין עוררין, דקול - לאו עוררין הוא), ולזילותא דבי דינא לא חיישינן.
מתקיף לה רב
אשי: אי הכי (דרבי אלעזר חייש לזילותא דבי דינא) - מאי איריא חד (עד
הבא לבסוף, דהתם אין מעלין, משום זילותא, כדקתני מתניתין: אין מעלין על פי עד אחד
בזמן שיש עליו עוררין - הא על פי שנים מעלין)? אפילו בתרי נמי (אפילו
תרי אתו בהדי הדדי - נמי בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה)!?
אלא אמר רב
אשי: דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא, והכא (והיינו
'אשלי רברבי' דלעיל) - בלצרף
עדות קא מיפלגי (לרבי אלעזר אין מצרפין עד אחרון עם
הראשון, הואיל ולא העידו שניהם כאחד, כרבנן דפליגי אדרבי נתן; אבל אם באו שניהם
ביחד - הוה מסקינן ליה ומוקמינן ליה אחזקיה קמייתא, דמוחזק לן באבוה דכהן הוא,
ולזילותא לא חיישינן; ורבן שמעון בן גמליאל - כרבי נתן), ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: לעולם אין עדותן מצטרפת (אין
צריך כאן בהאי מחלוקת דרבי יהושע בן קרחה ורבנן, אלא כך היא ברייתא שלימה בשילהי
'זה בורר', ומשום גררא דסיפא נקט רישא) עד שיראו
שניהן כאחד (את
העדות, לאפוקי אחד אומר "בפני הלוהו" ואחד אומר "בפני הודה לו
עליו"). רבי
יהושע בן קרחה אומר: אפילו בזה אחר זה (אחד אומר
ביום ראשון "לוה פלוני מפלוני מנה", ואחד אומר ביום שני "ראיתיו גם
אני שלוה ממנו", דמכל מקום אמָנֶה קא מסהדי; ותנא קמא סבר: אמנה דקא מסהיד האי
- לא קא מסהיד האי, והוה ליה לגבי מנה חצי עדות; וטעמייהו מפרש שפיר בסנהדרין מקרא
ומסברא) - אין עדותן מתקיימת בבית דין (להתקבל
בבית דין) עד שיעידו שניהם כאחד (ואפילו
ראו שניהם כאחד, עד שיעידו שניהם כאחד בפני בית דין; ופלוגתא אחריתי היא, ולאו רבי
יהושע בן קרחה קאמר לה; ורבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל - בפלוגתא דרב נחמן ורבנן
פליגי). רבי
נתן אומר: שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין
דבריו (וטעמייהו
מפרש התם שפיר מקרא ומסברא).
ההוא דאמר
לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"?
אמר ליה:
"מינך זבינתה, והא שטרא"!
(בבא בתרא לב,ב)
אמר ליה "שטרא
זייפא הוא (השטר מזויף וגם שני חזקה לא החזקת)"!
גחין (בעל
השטר), לחיש ליה לרבה (בנחת
שלא שמע המערער): "אִין,
שטרא זייפא הוא, מיהו שטרא מעליא הוה לי, ואירכס, ואמינא: אינקיט האי בידאי כל דהו"!
אמר רבה: מה לו
לשקר? אי בעי אמר ליה "שטרא מעליא הוא"!
(פירש רבנו חננאל: לאו שטרא זייפא
ממש, אלא כמו שטרא זייפא: שלא נכתב על מכירה זו, ומאי ניהו? - שטר אמנה, דהוא בטל;
מיהו אי לאו דאודי בטענתיה דתובע דשטרא זייפא הוא - לאו כל כמיניה, שהרי העדים
מכירים חתימת ידיהם, ומשום הכי אמר רבה 'מה לו לשקר', ולומר 'שטרא מעליא הוה לי
ואירכס' - לימא האי שטרא לאו זייפא הוא, דאי הוה בעי לקיומיה - מקיים ליה! אי נמי
איכא לפרושי 'זייפא' = שטר מזויף ממש: שזייף חתימת העדים יפה, וטועים העדים:
כסבורים חתימת ידיהם היא, ומקיימים את השטר; והלכך מצי לקיים את השטר ולומר 'שטרא
מעליא הוא'; אי נמי מצי לקיימו בעדים שקרים שחתמו לו;
וראשון עיקר.)
('לחיש ליה לרבה'
גרסינן, דרבה מלך מקמי דרב יוסף, כדאמרינן בשלהי דברכות (דף סד.); והיה רב יוסף
חבירו מקשה לו:)
אמר ליה רב
יוסף: אמאי סמכת (דהא שני חזקה ליכא)? - אהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא (וכיון
דאודי – אודי, ולא דמי לשאר 'מה לו לשקר' שבגמרא: ששתי טענות יכולות להיות אמת:
אותה שהוא טוען ואותה שהוא היה יכול לטעון ולא טען, דאמרינן 'מיגו'; אבל הכא דמי
ל'מה לו לשקר במקום עדים', שהרי כל כחו וחזקתו בקרקע זו על ידי האי שטר הוא, והיאך
נאמר 'מה לו לשקר' בשטר זה אי בעי אמר 'שטרא מעליא הוא' - והלא מודה שהשטר פסול,
והודאת בעל דין כמאה עדים, ואילו באו שני עדים שאמרו שהוא פסול - ליכא תו 'מה לו
לשקר')!?
ההוא דאמר
לחבריה: "הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא"! (כפלוגתא
דלעיל ובאותם הטעמים);
אמר ליה:
"שטרא זייפא הוא"!
גחין לחיש ליה
לרבה: "אִין, שטרא זייפא, מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקיט האי
בידאי כל דהו"!
אמר רבה: מה לו
לשקר? אי בעי אמר ליה 'שטרא מעליא הוא'!
אמר ליה רב
יוסף: אמאי קא סמכת אהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא!?
אמר רב אידי בר
אבין: הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי:
הלכתא כרבה
בארעא: דהיכא דקיימא ארעא – תיקום; והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי: דהיכא דקיימי
זוזי – לוקמי (באותו דין ראשון דלעיל מספקא ליה
לרב אידי בר אבין טעם של מי משניהם נראה יותר; הלכך פוסק בראשון כרבה: דאמרינן 'מה
לו לשקר' ויעמוד על מקחו; דכיון דלא אתברירו טעמיהם של רבה ורב יוסף - המוציא
מחבירו עליו הראיה; וגבי זוזי, שהלוה מוחזק ולא בעל השטר, אמרינן 'יביא בעל השטר
ראיה ויטול', דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא נוציא מספק, וכן זוזי: היכא
דקיימי ליקום; וכן הלכה; ואף על גב דפסקינן הלכה כרב יוסף בשדה ענין ומחצה
(לקמן דף קיד:) - מכלל דבכולי גמרא הלכה כרבה, ולא כרב יוסף; והכא פסקינן הלכה כרב
יוסף לא קשיא, דהא בהך פלוגתא נמי פסקינן כרבה).
ההוא ערבא דאמר
ליה ללוה: "הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך (כגון
ערב קבלן; אי נמי כגון שאמר המלוה בשעת ההלואה "ממי שארצה אפרע"), והא שטרא (שטר
שהיה לו למלוה עליך, והחזירו לי, לפי שפרעתי חובו, והרי אתה משועבד לי בשטר זה כמו
שהיית משועבד לו)"
אמר ליה (לוה
לערב): לאו פרעתיך (וכי
לא פרעתיך)" (בתמיה)?
אמר: "לאו
הדרת שקלתינהו מינאי (וכמי שלא פרעת דמי)"? (ולוה לא
הודה לו בכך.)
שלחה רב אידי
בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא – מאי (דלא דמי
כל כך לשטר מלוה דלעיל, דפסקינן כרב יוסף: דהתם מודה היה בעל השטר ששטר אחר היה לו
ונאבד ולקח את זה להיות בידו לזכות, ואותו מזויף הוא ממש, דלא נכתב על מלוה זה -
הלכך הפסיד, דהיכא דקיימי זוזי תיקום; אבל הכא - לא היה לערב שטר אחר מעולם, כי אם
זה, והלכך: אף על גב דפרעינהו - כיון דהדר שקלינהו - כאילו לא פרעינהו דמי, וחייב
לפרעו? או דלמא מכל מקום מודה הוא שפרעו, וקיימא לן שטר שלוה בו ופרעו - אינו חוזר
ולוה בו, שכבר נמחל שעבודו, והאי שטרא חספא בעלמא הוא)?
שלח ליה אביי:
מאי תיבעי ליה? הא איהו דאמר הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף
בזוזי: דהיכא דאוקמו זוזי - לוקמו (שמעינן
מהכא דשטרא זייפא דאיירי בה רבה ורב יוסף - לאו זייפא ממש, דהוא שקר, וכי זייף וכתב
בכהאי גוונא - לדברי הכל, ואפילו לרבה - פסול הוא; אלא כהאי גוונא: כגון שטר פרוע שנמחל
שעבודו, או כגון שטר אמנה שלא ניתן ליכתב, וכיוצא בהן, פליגי רבה ורב יוסף; ואביי
משוה ליה להאי שטרא כשטרא דאיירי ביה רבה ורב יוסף, ואמר: כיון דמודה הערב דפרע,
אלא הדר ושקלינהו להנהו זוזי - אף על פי שהשטר ביד הערב - לא מחייבינן ללוה לשלומי;
כן פירש רבנו חננאל)!?
(ולי נראה דהוא הדין לזייפא ממש,
וקפסיק גמרא ואזיל.)
והני מילי (דאמרינן
היכא דקיימי זוזי תיקום ולא מיחייב לוה לפרוע לערב) - דאמר ליה "הדרת אוזפתינהו מינאי" (היכא
דטעין ערב כדאמר לעיל, דאמר "פרעתינהו אבל הדר יזפתינהו מנאי, דערב גופיה
מודה שהשטר שבידו נמחל שעבודו), אבל אמר ליה "הדרתינהו ניהלך מחמת דהוו שייפי (אבל
אי טעין ערב "אני החזרתי לך אותם מעות עצמן משום דהוו שיפי = נישוף צורתן,
ולא היו יוצאין בהוצאה, כמו 'השף מטבע של חבירו' (בבא קמא דף צח.)) וסומקי (האדים
נחשתן יותר מדאי )" - (נמצא
שעדיין לא פרעו) אכתי
איתיה לשעבודא דשטרא (וכאילו טעין "לא פרעתני"
דמי).
רבא בר שרשום
נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי (כדמפרש
לקמיה: דבמשכון היתה אצלו עד עכשיו, שכלו שני משכנתא, והלכך נפק עליה קול של עדות
אמת, דמהשתא אכיל ארעא דיתמי);
אמר ליה אביי:
אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה?
אמר ליה: ארעא
במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי (משכנתא
גבאי מאבוהון הוה במשכנתא דסורא, דכתבי הכי: 'במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא
כסף', ובימי אביהם אכלתיה שני חזקה), והוה לי
(בבא בתרא לג,א)
זוזי אחריני
גביה (שנתחייב לי, שאין משכון עליהן), ואכלתה שני משכנתא; אמינא (לאחר
שכלו שני משכנתא): אי
מהדרנא לה ארעא ליתמי, ואמינא דאית לי זוזי אחריני גבי דאבוכון (אם
אחזיר הקרקע ליתומים ואשאל להם חוב שיש לי על אביהם) - (צריך אני
לישבע, ד)אמור רבנן 'הבא
ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה' (ואף על פי
שיש בידי שטר חוב מחוייבני שבועה), אלא אכבשיה לשטר משכנתא (אעלים
אותה) ואוכלה שיעור
זוזי, דמיגו דאי בעינא - אמינא 'לקוחה היא בידי (דהא
אכלתיה שני חזקה בחיי אבוהון)' – מהימנא, כי אמינא דאית לי זוזי גבייכו מהימננא (בלא
שבועה, דאין נשבעין על הקרקעות, ועוד דחזקת שלש שנים במקום שטר קיימא)!
אמר ליה (אביי): 'לקוחה בידי' לא מצית אמרת (הא
דחשבת בדעתך דאי בעינא טענינא 'לקוחה היא בידי' - כיון דידיעא מילתא דבמשכנתא
איתנחית בה - לא מצית למיטען 'לקוחה היא בידי'), דהא איכא עלה קלא (ועדות) דארעא דיתמי היא (דהשתא
שלימו שני משכונתא; וכיון דידעת דאית קלא עלך דארעא דא משכנתא היא גבך, ולא לקוחה
- אין לך מחאה גדולה מזו, והיה לך להזהר בשטרך), אלא (הלכך) זיל אהדרה (ארעא) ניהלייהו (השתא), וכי גדלי יתמי (שיהו
בני מיעבד מצוה דהיינו מבן שלש עשרה שנה ואילך דהוי חייב במצות) אשתעי דינא בהדייהו (על
שטר חובך שיש לך על אביהם תשבע ותיטול כדין הבא ליפרע מנכסי היתומים: דכל זמן שהם
קטנים - אין יורדין לנכסיהם לגבות מהן, כדאמרינן בערכין בפרק 'שום היתומים' (דף
כב.): 'אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהן', וכדפסיק התם רבא:
הלכתא 'אין נזקקין לנכסי יתומים, ואם אמר "תנו" – נותנין'; הלכך ממתינין
להם עד דגדלי, דהיינו מבן שלש-עשרה שנים ואילך, כדמוכח התם.
והא דאמרינן בפרק 'מי שמת' (לקמן דף קנו.): 'ולמכור
בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים - הני מילי
שמוכר לצורך הוצאתו, אבל לפרוע חוב אביו - בית דין מוכרים מבן שלש-עשרה ואילך; ואי
נמי מלוה על פה היא, כי גדלי - לישתעי דינא בהדייהו, וישבע ויטול, כדאמר רב פפא
בשמעתא בתרייתא דמכילתין: הלכתא: 'מלוה על פה - גובה מן היורשין'; והני מילי שיש
עדים שהלוהו, וישבע שלא פרעו, ויטול).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.