(בבא בתרא נה,ב)
רבא אמר: אפילו לענין שבת, דתניא [במסכת
שבת תנן [פ"ז,מאן דאמר] 'המוציא אוכלין חייב בגרוגרת': דבשבת – 'מלאכת מחשבת אסרה
תורה', ולא חשיבא הוצאת דבר חשוב בפחות מכגרוגרת; בבלי שבת פ,א; כריתות יז,א]: הוציא חצי גרוגרת
לרשות הרבים והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחרת: בהעלם אחד – חייב (שלא נודע
לו בינתים שהוא שבת, דידיעה מחלקת), בשני העלמות – פטור;
רבי יוסי אומר: בהעלם אחד
(בבא בתרא נו,א)
ברשות אחת (ברשות הרבים עצמה שהוציא בה חצי גרוגרת ראשון - באותה
עצמו הוציא האחרון) – חייב; בשתי רשויות (הרבים המופלגים
זה מזה) – פטור (ד'רשויות
מחלקות' סבירא ליה); ואמר רבה: (אימתי חשיבי
שתי רשויות:) והוא שיש חיוב חטאת ביניהם (שיש רשות
היחיד בין שתי רשות הרבים: שאם הוציא ממנו להן או מהן הכניס לו - חייב חטאת; הלכך
חשיב הפסק לעשותן שתים), אבל כרמלית (כגון בקעה
שבינתים) – לא (לא מחלקא להו, דבטל מן התורה להכא
ולהכא).
אביי אמר: אפילו כרמלית, אבל פיסלא (כגון חתיכת עץ או עמוד שאין גבוה עשרה ואין רוחב ארבעה; אי נמי גבוה עשרה אלא שאין
רוחב ארבעה, דהוי מקום פטור: דאפילו מדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרשות הרבים ומרשות
הרבים לתוכו, וכן מתוכו לרשות היחיד ומרשות היחיד לתוכו; וכיון דבטל לגמרי להכא
ולהכא אפילו מדרבנן: דליכא מקום חשוב של ארבעה טפחים)
– (הלכך) לא (לא הוי
הפסק).
רבא אמר: אפילו פיסלא (מחלקת הרשויות לפטרו מחיוב שבת: דלא גרע ממצר וחצבא).
ואזדא רבא (דאמר לעיל 'אפילו לענין שבת')
לטעמיה, דאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמי (דאמרינן במסכת גיטין ב'הזורק' (דף
עז.), דאם הקנה לה חצרו להתגרש וזרק לה גט ונפל על הפיסלא שבחצר - אינה מגורשת,
דהא פיסלא - מקום אחר הוא בפני עצמו, ואינו בכלל 'חצר', וחצר הקנה לה, ולא פיסלא:
דחד מקום מושיל איניש, תרי מקומות לא מושיל איניש; הכי מפרשינן לה התם; וקאמר רבא:
רשות שבת דומה לרשות גיטין, דהכי נמי לענין שבת הויא הך פיסלא מקום חשוב בפני
עצמו, ומחלק רשויות, אם הוא ממוצע בינתים - דכי היכי דלא בטיל פיסלא לגבי חצר, הכי
נמי לא בטיל הכא לענין שבת לגבי רשות הרבים!).
(וקבעי גמרא: לרבי יוחנן, דאמר 'המיצר והחצב מפסיקין
בנכסי הגר': שלא יקנה בחזקת חבירו עד שיחזיק בשתיהן,)
(ואם) אין שם לא מצר ולא
חצב (- דאינה 'מסויימת במצריה')
– מאי (מה לי אמר רבי יוחנן? כמה צריך להחזיק שיקנה הכל)? (דאילו רב ושמואל אמרו לעיל 'כדאזיל תיירא דתורי
והדר'; אלא משום דשמעינן ליה לרבי יוחנן שיעור אחר קבעי ליה;)
פירש רבי מרינוס משמו (של רבי יוחנן): כל שנקראת על שמו (כל
שנקראת על שדה אחד בלשון יחיד על שמו: שקורין לה 'שדה פלוני' שאין אומר 'שדות
פלוני' - קנה הכל במכוש אחד).
היכי דמי?
אמר רב פפא: דקרו ליה 'בי גרגותא דפלניא' (כל השדה שהיה הגר משקה מבורו -
קנה הכל במכוש אחד).
יתיב רב אחא בר עויא קמיה דרבי אסי, ויתיב וקאמר משמיה דרבי אסי בר חנינא:
חצובא מפסיק בנכסי הגר
מאי 'חצובא' (איזה דבר הוא? ומאי חשיבותו להחשב כמצר)?
אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל (בין שבט לשבט, בין איש לאיש) את הארץ (לפי שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן).
ואמר רב יהודה אמר רב: לא מנה יהושע (כדאמר בפרק קמא (לעיל דף יד:)
'יהושע כתב ספרו') אלא עיירות העומדות על
הגבולין (כדי להראות התחומין; ופשטיה דקרא אתא לאשמועינן: מה
טעם חשב אותן עיירות).
אמר רב יהודה אמר שמואל: 'כל שהראהו הקב"ה למשה (בשעת מיתתו, כדכתיב: 'ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן' (דברים לד)) - חייב במעשר (דהם הם
שבעה עממים הכתובים בכל מקום)'.
לאפוקי מאי?
לאפוקי קיני קניזי וקדמוני (אבל קיני
קניזי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בין
הבתרים - לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא, כשיחזירם לנו לעתיד, כדאמר בבראשית רבה; אי
נמי אם כבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע - כולן פטורין מן המעשר, דכתיב התם 'זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' (שם): 'זאת' למעוטי הני שנתוספו לאברהם על
השבועה; כן נראה בעיני; ואף על גב ד'רפאים' נמי כתיב באברהם - לא ממעטינן ליה,
דהיינו 'חוי', דלא כתיב התם ומצינו שכבשם משה, דכתיב (דברים ג) 'ההוא יקרא ארץ רפאים' כלומר: היינו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים).
תניא: רבי מאיר אומר: נפתוחא ערבאה ושלמאה.
רבי יהודה אומר: הר שעיר עמון ומואב;
רבי שמעון אומר: ערדיסקיס אסיא ואספמיא (כולהו הני תנאי בפירוש ד'קיני
קניזי וקדמוני' פליגי).
משנה:
היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממים (שבאו שנים ואמרו להם "היאך
ראיתם חזקה זו? והלא באותו הזמן עמנו הייתם במקום פלוני") - משלמין לו את הכל (כפי דמי קרקע שהיו רוצים להפסידו
- יגבה מהן, כדכתיב (דברים יט) 'כאשר
זמם' ולא כאשר עשה, לבד קרקע
שלו שיטול מן המחזיק); שנים בראשונה שנים בשניה
ושנים בשלישית (דהיינו שלש כתות לשלש השנים: כת לשנה, כת לשנה; אם
נמצאו זוממים כולם)
(בבא בתרא נו,ב)
[המשך המשנה]
משלשין ביניהם (כל כת תתן השליש דשלש כתות הם, וקיימא לן (מכות ה:)
'אין עדים נעשים זוממין עד שיזומו כולם');
שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם (דהיינו אח לשנה אח לשנה, ואחד עם האח: שאותו אחד מעיד
עם כולן) - הרי אלו שלש עדיות (ולהכי
כשר עדותן: דאשָתָא דקא מסהיד האי - לא קמסהיד האי, ואין כאן שני עדים קרובים
בעדות אחת), והן עדות אחת להזמה (שאם
הוזמו - משלשין ביניהן, וגם אין ניזומין עד שיזומו כולן).
גמרא:
מתניתין (דחשיב לשלש כתות של עדים עדות אחת לשלש שני חזקה) - דלא כרבי עקיבא, דתניא: אמר רבי יוסי: כשהלך אבא
חלפתא (אבי, חלפתא; דרבי יוסי סתם - היינו רבי יוסי בן חלפתא) אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה, ואמרי לה רבי יוחנן
בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה, אמר לו: הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים, שניה
בפני שנים, שלישית בפני שנים – מהו?
אמר לו: הרי זו חזקה.
אמר לו: אף אני אומר כן, אלא שרבי עקיבא חולק בדבר
זה, שהיה רבי עקיבא אומר: (דברים יט,טו)
[לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר
יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר] 'דבר' (על פי שנים עדים יקום דבר שלם:
ישתלם כל הממון על פי עדים השנים) - ולא חצי דבר (כל כת
וכת אינה מעידה אלא על שליש החזקה, והיינו שליש דבר ולא דבר שלם, הואיל
ואין שני עדים מעידים על כל השלש שנים); (דלרבי
עקיבא לא מהני עדותן כלל, הואיל וכל אחד אין מעיד על חזקה שלימה דשלש שנים, אלא על
שליש חזקה והיינו 'חצי דבר').
ורבנן - האי 'דבר' - ולא חצי דבר - מאי עבדי ליה? אילימא למעוטי (במסכת
נדה (דף נב:) אמר: שתי שערות שאמרו - אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה;) 'אחד אומר "אחת בגבה" ואחד אומר "אחת
בכריסה (באותו מקום)"' - האי 'חצי
דבר וחצי עדות (דאין כאן אלא עד אחד לכל שיער, ועד אחד אינו נאמן
לעשותה בת עונשין לחייבה, וקרא 'חצי דבר' אתא למעוטי: שהרי 'דבר' כתיב, וחצי עדות
למעוטי - לא איצטריך קרא, דבהדיא כתיב 'לא יקום עד אחד וגו')' היא! אלא (האי 'דבר') - למעוטי ('חצי
דבר' דכי האי גוונא: כגון) 'שנים אומרים "אחת
בגבה (ולא בדקנו יותר)"
ושנים אומרים "(אנו בדקנו מלפניה וראינו)
אחת בכריסה"' (ואי לאו מיעוטא דקרא: 'דבר' -
ולא חצי דבר - לא היה לנו לפסול עדות זה, דעדות זה כשר הוא מאחר שיש שני עדים על
כל שיער, שהרי אינן מכחישין כלל זה את זה, אלא כת זו בדקו מגבה וכת שניה בדקו
מלפניה, ובשעה אחת ראו שתי שערות אלו מכאן ואלו מכאן: דליכא למימר 'שומא נינהו';
השתא דכתיב 'דבר' - עדותן בטלה: דשתי שערות - דבר אחד הוא, ואין
מועילין אלא כשהן ביחד בבת אחת: שאם נראה אחד היום מכאן, ולמחר גדל שני במקום אחר
וכבר נשר הראשון - אמרינן 'שומא נינהו', ואין כלום אלא אם כן ישנן ביחד, וכל כת
וכת יכול לראות שתי השערות, דהא ביחד היו; נמצא שכל כת - עדות של 'חצי דבר'
מעידין, וכל אחד אינו מעיד שהיא גדולה, אלא "חצי סימני גדלות ראינו";
אבל שלש שני חזקה דמתניתין, שאין יכולין להיות כי אם בזה אחר זה, ומי שרואה אכילת
שנה זו אינו יכול לראות של שנה שניה אלא אם כן שוהה שנה שניה בזה המלכות! הלכך כל
שנה ושנה וכל יום ויום חשיב 'דבר שלם' בפני עצמו, דעל כרחך: כיון דקרא - למעוטי
אתא, ומיעוט אחד הוא דאיכא (למימר) - אין לך למעט כי אם חצי דבר דמסתבר טפי
למעוטי, דהיינו עדות דשתי שערות בשתי כתות).
אמר רב יהודה: אחד אומר "אכלה חטים" ואחד אומר "אכלה שעורים
(אותן שלש שנים שאתה אומר 'אכלה חטין' - אני מעיד
כמותך שאכלה, אבל אכילת שעורים היתה)" - הרי זו חזקה
(וטעמא מפרש לקמיה).
מתקיף לה רב נחמן (רב נחמן לא היה יודע טעמו של רב יהודה המפורש לפנינו
[להלן]:
ד'בין חטין ושעורין טעו אינשי', אלא סבירא ליה דהא דקאמר רב יהודה 'אחד אומר אכלה
חטין ואחד אומר אכלה שעורין כו' - לאו באותן שלש שנים דקמסהיד האי - מסהיד האי,
דאם כן עדות מוכחשת היא, ותיבטל! אלא סבירא ליה לרב נחמן דהכי קאמר רב יהודה: אחד
אומר :אכלה חטין שלש שנים כפי מנהג עובדי אדמה:, ואחד אומר "אכלה שעורים שלש
שנים כפי מנהג עובדי אדמה", והיינו שש שנים בדילוג.
ושאלתי לעובדי האדמה ואמרו לי שלעולם כך הוא
המנהג: שנה אחת חטין ושנה אחת שעורין, כן כל הימים, ואינה צריכה שביתה כלום - הרי
זה חזקה: שהרי אין מכחישים זה את זה כלל, וממה נפשך כל אחד מעיד שאכלה שני חזקה,
והלכך הויא חזקה, דדמיא להא דרבי יהושע בן קרחה דאמרינן בפירקין לעיל (דף לב.)
'אין עדותם מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד; רבי יהושע בן קרחה אומר: אפילו בזה אחר
זה'; וטעמא דרבי יהושע מפורש בסנהדרין בפרק 'זה בורר': דאף על גב דאמָנָה דקמסהיד
האי - לא מסהיד האי, מיהו תרוייהו אמָנֶה קמסהדי, והכא נמי: תרוייהו - אחזקה
קמסהדי): אלא מעתה: אחד אומר "אכלה
ראשונה, שלישית וחמישית" ואחד אומר "אכלה שניה רביעית וששית" (דהיינו
כרב יהודה) - הכי נמי דהויא חזקה (הא ודאי
לא תיהוי חזקה, דלא דמיא כלל לרבי יהושע בן קרחה אלא היכא דאחד אומר "אכלה ראשונה
ושניה ושלישית" ואחד אומר אכלה רביעית חמישית וששית, דתרוייהו אחזקה מעלייתא
קמסהדי; אבל הכא - לא זה ולא זה מעידים על חזקה רצופה, דחזקה בדילוג אינה כלום!)?
(וכן עיקרה של שיטה זו כמו שפירשתיה.)
אמר ליה רב יהודה: הכי? השתא: התם, בשתָא דקא מסהיד מר - לא קא מסהיד מר (וכיון
דליכא אלא עד אחד לשנה - חצי עדות הוא); הכא - תרוייהו בחדא
שתא קא מסהדי (כשזה אומר "אכלה חטין" וזה אומר "אכלה
שעורים" - אין לנו לחוש ולומר 'דלמא בדילוג קא מסהדי', אלא מסתמא על אותם שלש
שזה מעיד - השני נמי מעיד); (וכיון
דעדות שלימה יש על השלש שנים - ) מאי איכא למימר (מה יש
פסול עוד)? (אי משום דזה אומר "אכלה
שעורים") - בין חיטי לשערי לאו
אדעתייהו דאינשי (אין מבינין יפה בין קמת חטים לקמת שעורים).
שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן - הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת
להזמה:
(בבא בתרא נז,א)
ההוא שטרא (והוצרך המלוה לקיימו)
דהוה חתימי עליה בי תרי; שכיב חד מינייהו (מת אחד מהן קודם שנתקיים השטר; ואילו לא מת - היה כל
אחד בא ומעיד לבדו על חתימת ידו, ואין צריך לצרף עמו אחר, אלא נאמן לומר "זה
כתב ידי", כדתנן בפ"ב דכתובות (דף כ:): 'זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה
כתב ידי" כו'; וחכמים אומרים: אין צריכין לצרף עמהם אחר, אלא נאמן
לומר "זה כתב ידי";
ואמרינן בגמרא לדברי חכמים: על מנה שבשטר הן מעידין "אנחנו ראינו המלוה
וחתמנו", הלכך בתרי סגי, ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה; והיכא דמת אחד
מהן אמרינן התם - אליבא דרבנן - דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת יד המת, והחי
יעיד הוא לבדו על חתימת ידו, אבל העד החי - לא יצטרף עם אחר מן השוק להעיד על
חתימת המת: דכיון ד'על מנה שבשטר הן מעידין', וכי אמר "זה כתב ידי" נפקא
פלגא דממונא אפומיה, שהרי הוא לבדו מעיד על חתימתו ואין צריך אחר להעיד עמו, וכי
הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת, הדר נפיק ריבעא דממונא על פומיה,
אשתכח דכוליה ממונא נכי ריבעא נפק אפומיה, ואנן ' על פי שנים עדים ' בעינן: חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של
זה; והלכך: הכא, דשכיב חד מינייה - אין עד החי יכול להצטרף עם אחר מן השוק להעיד
על חתימת יד המת, אלא צריך שנים מן השוק להעיד עליו);
אתא אחוה דהאי דקאי, וחד אחרינא, לאסהודי אחתימת ידיה דאידך (אחיו של עד החי בא להצטרף עם אחד
מן השוק להעיד על חתימתו, כדפרישית: דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת דאידך המת).
סבר רבינא למימר: היינו מתניתין: 'שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן' (דאף על
גב דשני אחין פסולין לעדות אחת: דלא חשיבי אלא כחד, אפילו הכי מכשרא להו מתניתין
לשלשה אחין בעדות קרקע אחד, מאחר שאין זה מעיד על אותה שנה שזה מעיד; אף כאן העד
החי מעיד על החתימה שלו, ואחיו על חתימת יד המת)!
אמר ליה רב אשי: מי דמי? התם (במתניתין) לא נפיק נכי ריבעא (לא
קנפיק כל הממון חסר רביע, דהיינו שלשת חלקים)
דממונא אפומא דאחי (אלא פלגא הוא דנפיק אפומא דעד נכרי ופלגא נפיק אפומא
דאחי, והלכך כשירין לעדות זו: דטעמא דפסיל רחמנא קרובים בעדות אחת - לפי שאינן
חשובין אלא כאיש אחד, ולגבי חזקת שלש שנים כאיש אחד דמו, שהרי איש אחר שמצטרף עמהן
מועיל בשלשתן אם ראה החזקה שלש שנים), (אבל) הכא (גבי שטרא) - נפיק נכי ריבעא
דממונא (דממונא דהיינו שלש חלקי הממון)
אפומא דאחי (וכי חשבת לאחי כעד אחד - נמצא עד אחד מגבה שלשה חלקים
והאחד רביע, ולא קרינא 'על פי שנים עדים וגו').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.