דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מסכת מכות פרק א כיצד העדים
(מכות ב,א)
משנה:
כיצד העדים
נעשים זוממין? (בגמרא מפרש מאי קאמר.)
"מעידין
אנו באיש פלוני (כהן) שהוא בן גרושה או בן חלוצה (בפנינו
נתגרשה אמו קודם שנולד, והרי הוא חלל ופסול)" - (אם הוזמו
והן כהנים) אין אומרים יעשה
זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו (לקיים בו 'כאשר
זמם'), אלא
לוקה ארבעים (ובגמרא מפרש טעמא).
"מעידין
אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות (שהרג את
הנפש בשוגג)" - אין
אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים.
גמרא:
הא – 'כיצד אין
העדים נעשים זוממין' מיבעי ליה (דהא לא
מקיימת בהו כאשר זמם)!? ועוד: (מאי
קא בעי תנא 'כיצד נעשין זוממין?') מדקתני לקמן (דף ה.) 'אבל אמרו להם (המזימים) "היאך אתם מעידין שהרי באותו היום אתם
הייתם עמנו במקום פלוני" - הרי אלו זוממין' מכלל דאלו אין זוממין!?
תנא - התם קאי (מסנהדרין
סליק, דתנן בשילהי 'אלו הן הנחנקין', דהוא סיומא דסנהדרין, דיש זוממין שנשתנו
במקצת מדין הזמה, כדקתני): 'כל
הזוממין מקדימין לאותה מיתה (כלומר אין
להם לצפות מיתה אחרת – אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נדון) חוץ מזוממי בת כהן (נשואה) ובועלה' שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת'
(שאף על פי שנגמר דינה לשריפה על פיהם - הם בחנק,
כדילפינן התם (דף צ.): 'היא בשריפה ואין בועלה בשריפה', אלא בחנק, כשאר אשת איש,
והזוממין משכימין למיתה שחייבו את הבועל, דכתיב 'כאשר
זמם לעשות לאחיו' ולא לאחותו); (וקאמר הכא:) ויש (עוד) עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל
עיקר, אלא מלקות ארבעים; (ועלה
מפרש:) כיצד (אותן
העדים שאין מקיימין בהן דין הזמה נעשין זוממין)? - "מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה
או בן חלוצה" - אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו, אלא לוקה את
הארבעים.
מנהני מילי?
אמר רבי יהושע
בן לוי: דאמר קרא (דברים יט,יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות
לאחיו ובערת הרע מקרבך] 'לו' - ולא לזרעו (ואם תעשהו חלל והוא כהן - פסלת את
זרעו לעולם).
וליפסלוהו
לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה?
בעינן 'כאשר זמם לעשות' (והוא זמם
לפסול את הנדון ואת זרעו) - וליכא.
בר פדא אומר:
קל וחומר: ומה המחלל אינו מתחלל (כהן הנושא
את הגרושה שמחלל את זרעו - אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה), הבא לחלל (עד
זומם שרצה לחלל) ולא חילל
- אינו דין שלא יתחלל!?
מתקיף לה
רבינא: אם כן (אם באת לדרוש קל וחומר זה בעדים
זוממים) - בטלת תורת
עדים זוממין:
(מכות ב,ב)
ומה הסוקל (עדים
שלא הוזמו עד שנהרג הנדון ואחר כך הוזמו) אינו נסקל (אין
נהרגין, כדאמרינן בפרקין (דף ה:) 'הרגו אין נהרגין, דכתיב 'כאשר זמם'
ולא 'כאשר עשה'), הבא
לסקול ולא סקל (שהוזם עד שלא נהרג הנדון) - אינו דין שלא יסקל!? אלא מחוורתא כדשנינן
מעיקרא.
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות כו' [אין
אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים]:
מנא הני מילי?
אמר ריש לקיש
דאמר קרא (דברים יט,ה) [ואשר
יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את
רעהו ומת] הוא ינוס אל אחת
הערים [האלה וחי] -
הוא ולא זוממין.
רבי יוחנן
אומר: קל וחומר: ומה הוא (ההורג) שעשה מעשה (אם
עשאו) במזיד - אינו
גולה (ואפילו בזמן שאינו נהרג, כגון במזיד בלא התראה), הן שלא עשו מעשה (אלא
דיבור בעלמא) במזיד (ובמזיד
העידו) - אינו דין שלא
יגלו (על המזיד)!
(ומקשינן לרבי יוחנן:) והיא (המדה הזאת
שהבאת לפטרן) (ה)נותנת (היא
הנותנת להם חובת גלות): <והלא
דין הוא> הוא, שעשה מעשה: במזיד (אם במזיד עשאו) - לא ליגלי (אינו
גולה) כי היכי דלא
תיהוי ליה כפרה; הן שלא עשו מעשה במזיד נמי ליגלו כי היכי דליהוי להו כפרה?
אלא מחוורתא
כדריש לקיש.
אמר עולא: רמז
לעדים זוממין מן התורה מנין?
רמז לעדים
זוממין? והא כתיב (דברים יט,יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות
לאחיו ובערת הרע מקרבך]!
אלא: רמז לעדים
זוממין (עדי בן גרושה או עדי גלות שפטרם הכתוב מדין הזמה) שלוקין מן התורה מנין? (ולקמיה
פריך תיפוק ליה מ'לא תענה [ברעך עד שקר]'
[שמות כ,יג).)
דכתיב (דברים
כה,א) [כי
יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום] והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (פסוק ב) והיה
אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר]; משום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע - והיה
אם בן הכות הרשע (בתמיה:
אי והצדיקו והרשיעו - בדיינין קאמר, וצדיק ורשע - בבעלי דינין, למה לי 'והצדיקו
צדיק כו'? ליכתוב 'כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והיה אם בן הכות'
למה הוזכרה כאן צדקת צדיק? וכי כל מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי וחייבו את החייב
- יש מלקות, דאתא קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו)? אלא (על כרחך
בעדים משתעי): עדים
שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא
(עדים שקרים שהרשיעו צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו
את הנדון שהוא צדיק), ושוינהו
להני רשעים (והרשיעו את העדים הרשעים) - והיה אם בן הכות הרשע (אם
הזמה זו בת מלקות היא: שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה, כגון בעדי בן גרושה או
גלות – והפילו השופט והכהו).
ותיפוק ליה מ'לא תענה' [שמות כ,יב: לא תרצח
לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר) (כל עונשי
לאוין: מלקות - אלא במקום שפירש לך בו עונש; וכאן, שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב
בהן – ילקו!)?
משום דהוי לאו
שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו (לקמן
יליף לה בפרק ג' (דף יג:)).
תנו רבנן: ארבעה
דברים נאמרו בעדים זוממין: 1)אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, 2)ואין גולין לערי
מקלט, 3)ואין משלמין את הכופר (אם העידו בשור
המועד שהרג את האדם, והוזמו, והיו מחייבין את הבעלים כופר, דכתיב (שמות כא,ל) 'אם
כופר יושת עליו'), 4)ואין נמכרין בעבד עברי (אם
העידוהו שגנב, ואין לו מה לשלם, ונגמר דינו לימכר; כדכתיב 'ונמכר בגנבתו'
[שמות כב,ב]); 5)משום
רבי עקיבא אמרו: אף אין משלמין על פי עצמן (אם הוזמו
בבית דין ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו, ובאו בבית דין אחר,
והודו שהוזמו בבית דין פלוני; ולקמן מפרש טעמא).
1) 'אין נעשין בן
גרושה ובן חלוצה' – כדאמרן;
2) 'ואין גולין
לערי מקלט' – כדאמרן;
3) 'ואין משלמין
את הכופר' - קסברי כופרא כפרה (לכפר על זה
שהרג שורו את האדם), והני לאו
בני כפרה נינהו (שלא הרג שורם אדם).
מאן תנא 'כופרא כפרה'?
אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא:
'(שמות כא,ל) [אם
כפר יושת עליו] ונתן פדיון
נפשו [ככל אשר יושת עליו]: דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק'[1];
מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר כופרא - ממונא (שהזיק
גופו של זה ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג), ומר סבר כופרא - כפרה (לכפר
על עצמו: שחייב מיתה בידי שמים, לפיכך יתן דמי עצמו)!?
אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא כופרא - כפרה, והכא - בהא קא מיפלגי:
מר סבר בדניזק שיימינן (בהכי הויא ליה כפרה: כי יהיב דמי
ניזק; ולקמיה מפרש טעמיה), ומר סבר
בדמזיק שיימינן.
מאי טעמייהו דרבנן? (דאילו
רבי ישמעאל - מסתבר טעמיה: כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב.)
נאמר 'השתה' למטה (בכופר: 'אם
כופר יושת עליו' [שמות כא,ל]) ונאמר 'השתה' למעלה (בנוגף
אשה הרה: 'כאשר ישית עליו בעל האשם' (שם, פסוק
כב)): מה להלן בדניזק
(שמשלם דמי וולדות שנזוקו) - אף כאן בדניזק.
ורבי ישמעאל?
(שמות
כא,ל) [אם
כפר יושת עליו] ונתן פדיון נפשוֹ [ככל אשר
יושת עליו] כתיב (נפשו
דנותן את הכופר).
ורבנן (אמרי לך:) אִין, 'פדיון נפשו' כתיב (ודאי
פדיון נפשו הוא, דכופרא – כפרה;), מיהו כי שיימינן - בדניזק שיימינן (ובהכי
הויא למזיק פדיון נפשו).
4) 'ואין נמכרין
בעבד עברי': סבר רב המנונא למימר: הני מילי היכא דאית ליה לדידיה (שיש
לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה - אם לא הוזמו, ולהם אין מה לשלם): דמיגו דאיהו לא נזדבן (אם
לא הוזמו) - אינהו נמי (כי
הוזמו) לא מיזדבנו (שהרי
לא זממו למכרו)! אבל היכא
דלית ליה לדידיה אף על גב דאית להו לדידהו – מיזדבנו.
<א"ל רבא>
[הכי איתמר]: ולימרו ליה: "אי אנת הוה לך - מי הוה מיזדבנת? אנן נמי לא
מיזדבנינן?
אלא סבר רב המנונא
למימר: הני מילי היכא דאית ליה או לדידיה או לדידהו, אבל היכא דלית ליה לא לדידיה
ולא לדידהו – מזדבני!
אמר ליה רבא: (שמות
כב,ב) [אם זרחה
השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו] ונמכר בגנבתו אמר רחמנא
– 'בגנבתו' ולא בזממו.
5) 'משום רבי עקיבא
אמרו וכו' [אף אין משלמין על פי עצמן]':
מאי טעמא דרבי עקיבא?
קסבר קנסא הוא,
וקנס אין משלם על פי עצמו (דכתיב גבי
כפל 'אשר ירשיעון אלהים' [שמות כב,ח] - פרט למרשיע את עצמו (בבא קמא סד:))
אמר רבה: תדע (דקנסא
הוא): שהרי (המעידים
בנפש) לא עשו מעשה (לא
הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם) [ונהרגים] ומשלמין (ממון)!
אמר רב נחמן: תדע
שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.
(מכות ג,א)
מאי ניהו? - דלא
עשו מעשה (האי 'ממון ביד בעליו' דקאמר רב נחמן - היינו 'דלא נעשה
מעשה': שעדיין לא שילם, אלא שנגמר דינו לשלם)- היינו דרבה!
אימא: 'וכן אמר
רב נחמן'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material
is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.
[1]
דומה למכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה י:
'אם
כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו' של מומת - דברי רבי ישמעאל; רבי
עקיבא אומר: פדיון נפשו של ממית...'