דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות ב,ב)
5) 'משום רבי עקיבא
אמרו וכו' [אף אין משלמין על פי עצמן]':
מאי טעמא דרבי עקיבא?
קסבר קנסא הוא,
וקנס אין משלם על פי עצמו (דכתיב גבי
כפל 'אשר ירשיעון אלהים' [שמות כב,ח] - פרט למרשיע את עצמו (בבא קמא סד:))
אמר רבה: תדע (דקנסא
הוא): שהרי (המעידים
בנפש) לא עשו מעשה (לא
הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם) [ונהרגים] ומשלמין (ממון)!
אמר רב נחמן: תדע
שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.
(מכות ג,א)
מאי ניהו? - דלא
עשו מעשה (האי 'ממון ביד בעליו' דקאמר רב נחמן - היינו 'דלא נעשה
מעשה': שעדיין לא שילם, אלא שנגמר דינו לשלם)- היינו דרבה!
אימא: 'וכן אמר
רב נחמן'.
אמר רב יהודה אמר
רב: עד זומם משלם לפי חלקו.
מאי 'משלם לפי חלקו'?
אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא, תנינא [מכות פ"א
מ"ג]: 'משלשין בממון ואין
משלשין במלקות' (אם שלשה עדים הן, או ארבעה - משלשין
ביניהם בית דין: נעשין שליש ביניהן להשוותם בפרעון, איש לפי חלקו; אי נמי האי
'משלשין' - לישנא בעלמא הוא: מחלקין הפרעון בין שלשתן, והוא הדין נמי אם ארבעה -
הן מרבעין) ?!
אלא כגון דאיתזום
חד מינייהו, דמשלם פלגא דידיה.
ומי משלם? והא תניא:
'אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם'?!
אמר רבא: באומר
"עדות שקר העדתי".
כל כמיניה (בתמיה:)? 'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' (וכי
יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון מלשלם)!?
אלא - באומר
"העדנו (אני ופלוני) והוזמנו בבית דין פלוני" (וחבירו
אינו מודה).
כמאן? דלא כרבי
עקיבא: דאי כרבי עקיבא, הא אמר 'אף אינו משלם על פי עצמו'!?
אלא באומר
"העדנו והוזמנו בבית דין פלוני, וחוייבנו ממון (בבית
דין שהוזמנו, והעמידנו הנדון בדין על הזמתנו, וחייבונו בבית דין; ומההיא שעתא - ממונא
הוא גבייהו, ואין זה מרשיע את עצמו: שכבר הרשיעוהו אלהים)": סלקא דעתא אמינא 'כיון דלחבריה לא מצי מחייב
ליה (שאינו נאמן על חבירו) - איהו נמי לא מיחייב' - קא משמע לן.
משנה:
"מעידין אנו
את איש פלוני שגירש את אשתו (בפנינו ביום
פלוני) ולא נתן לה כתובתה"
(וזה אומר "לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה" ונמצאו
זוממין ב"עמנו הייתם"): והלא בין היום ובין למחר סופו ליתן לה כתובתה (כלומר:
מה ישלמו אלו? אם תאמר 'כל הכתובה' - והלא שמא ימות או יגרשנה היום או מחר, וסופו ליתן
לה כתובה! נמצאו שלא היו מפסידין אותו כלום)!?
אומדין כמה אדם
רוצה ליתן בכתובתה של זו (מספק) שאם נתאלמנה או נתגרשה (יטלנה
לוקח), ואם מתה - יירשנה
בעלה (ויפסיד מעותיו שנתן; ובגמרא מפרש מאי קא מחייב להו תנא
דמתניתין ליתן).
גמרא:
כיצד שמין (כלומר:
מאי קא מחייב להו למיתב? דיש לפתור משנתנו לשני צדדים: כיצד? הרי יש לאיש ולאשה זכות
ספק בכתובה זו: היא מצפה שאם ימות או יגרשנה - תגבה את כולה, והוא מצפה שאם תמות
בחייו – יירשנה; יפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחד לכתובתה
תמיד, ולא היא; ועוד: שהוא מוחזק ועומד, והיא מחסרא גוביינא; ואם באו למכור לאחֵר:
זו זכות ספיקהּ, וזה זכות ספיקוֹ - שלו נמכר ביותר משלה; ולישנא דמתניתין משמע
ששמין זכות ספיקהּ, דקתני 'כמה אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה' והא ליכא למימר
שאותן דמים יתנו הזוממין, שהרי לא זכות ספיקהּ באו להפסידו אלא זכות ספיקוֹ: שהיו
מחייבין אותו לפרוע מיד! ויש לומר דהכי קאמר: שמין זכות ספיקהּ: כמה אדם רוצה ליתן
בטובת הנאה שלה, ואותו לא ישלמו, וכל השאר ישלמו: שכל השאר היו מפסידין
אותו בעדותם, אבל אותן דמים - לא היו מפסידין אותו, שהרי גם עתה – כשהוזמו, אם
היתה רוצה למכרה - יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו; או דלמא זכות ספיקו קאמר מתניתין דלישיימו, ואותן דמים יתנו
העדים, ולא מחייבינן להו כולי האי שיתנו כל הכתובה חוץ מטובת הנאתה, דשמא לא היה
נפסד בעדותן כל כך: שאף עתה כשהן זוממין שמא ימות מחר ותגבה הכל, כי היא לא תמכרנה
לו בטובת הנאה; אבל טובת הנאתו - יתנו לו, שכך היו מפסידין אותו: שאם לא הוזמו היה
פורע מיד! עכשיו שהוזמו - יש לו בה זכות ספיקו כבתחלה; וש'אם נתארמלה' דמתניתין -
הכי קאמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק: שאם נתארמלה תגבנה
היא, ואם מתה יירשנה בעלה, ושמין בית דין את זכות ספיקו -- ויתנו לו)?
אמר רב חסדא: בבעל
(זכות ספיקו של בעל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בו, ואותו
יתנו הזוממין);
רב נתן בר אושעיא
אומר: באשה (זכות ספיקהּ אומדין, ואותו לא ישלמו
(וכל השאר ישלמו); וחומר גדול הוא אצלן);
אמר רב פפא: באשה
(שמין כרב נתן) ובכתובתה (ובכתובתה לא
ישלמו לו, אלא העודף בכתובתה על הדמים הללו, אבל לא נכסי מלוג שלה; ואף על פי שאף
נכסי מלוג היו מפסידין אותו בעדותן מלאכול פירות בחייה ומלירש אותה במותה - אין
משלמין, דיכולין לומר "אנו לא העדנו אלא על כתובתה ולא ידענו שהיו לה נכסי
מלוג"). (ואני
לא כך שמעתיה, וכך שמעתי: רב חסדא אמר: 'בבעל': לפי מה שהן נכסי הבעל: אם עידית אם
זיבורית - אומדין את טובת הנאתה כשהלוקח מדקדק בכך; רב נתן אמר: 'באשה', ובא רב פפא
ופירש: מאי 'ובאשה' דקאמר רב נתן? – בכתובתה: שאם ייחד לה קרקע לכתובתה - בו ישומו;
ולבי מגמגם בה: חדא, היכי מחייבינן להו זכות ספיקהּ - הלא לא היו מפסידין אותו אלא
זכות ספיקוֹ! ועוד: דהכי איבעי ליה למיתני: 'רב חסדא אמר: בנכסי הבעל'; ותו: היכא
דייחד לה שדה לכתובתה - מאי טעמא דרב חסדא דפליג?)
משנה:
"מעידין אנו
באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום",
והוא אומר "מכאן ועד עשר שנים": אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו
אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלשים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים.
גמרא:
אמר רב יהודה אמר
שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - שביעית משמטתו' -
(מכות ג,ב)
ואף על גב דהשתא
(בשביעית) לא קרינן ביה (דברים טו,ב) [וזה דבר השמטה שמוט כל בעל
משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגושׂ
[את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'] (שהרי אם בא
לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול) - (לא אמרינן
כיון דלא קרינן ביה 'לא יגוש' - לא קרינן ביה 'שמוט':) סוף אתי לידי 'לא יגוש' (והכי משתמע ביה קרא: 'לא יגוש'
בזמנו 'את רעהו... כי קָרָא שמטה' קודם לכן).
מתיב רב כהנא:
'אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד שלשים יום ובין ליתן
מכאן ועד עשר שנים', ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי בעי שלומי ליה!?
אמר רבא: הכא במאי
עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין ('מוסר
שטרותיו לבית דין' הוא פרוזבול שהתקין הלל, שכתוב בו 'מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין
שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה'), דתנן [שביעית פ"י מ"ב] 'המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין
משמיטין (דלא קרינן ביה 'לא יגוש',
שהרי אינו תובע כלום)'!
איכא דאמרי: אמר
רב יהודה אמר שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - אין שביעית משמטתו' ואף על גב
דאתי לידי לא יגוש - השתא מיהא לא קרינן ביה 'לא יגוש'.
אמר רב כהנא: אף
אנן נמי תנינא: 'אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד
שלשים יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים' - ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי
בעו שלומי ליה!
אמר רבא: הכא במאי
עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין, דתנן: 'המלוה על המשכון והמוסר
שטרותיו לבית דין - אין משמיטין'.
ואמר רב יהודה אמר
שמואל: האומר לחבירו "על מנת שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטת.
לימא קסבר שמואל
'מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל'? והא איתמר:
'האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אומר: יש לו עליו אונאה,
ושמואל אומר: אין לו עליו אונאה'!?
הא - איתמר עלה:
'אמר רב ענן: לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל: "על מנת שאין לך עלי אונאה"
- אין לו עליו אונאה (שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו
קיים); (ואם
אמר לו:) "על מנת שאין
בו אונאה" (אין זה מתְנֶה שימחול לו אונאתו,
אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה) - הרי יש בו אונאה (והרי
אנו רואים שיש בו אונאה! ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה); הכא נמי: (אם
אמר לו לוה) "( הלוני) על מנת שלא תשמטני (אתה) בשביעית" - אין שביעית משמטתו (תנאי
הוא זה, ואף על פי שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים); (אבל אם אמר
לו:) "על מנת שלא
תשמטני שביעית" - שביעית משמטתו (השביעית אינה
מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת; לפיכך אין כאן תנאי).
תנא: המלוה את חבירו
סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום.
סבר רבה בר בר חנה
קמיה דרב למימר: הני מילי במלוה בשטר: דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין
יומין, אבל מלוה על פה – לא.
אמר ליה רב: הכי
אמר חביבי (תרגום של 'דודי': רבי חייא - אחי אביו היה): אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.
תניא נמי הכי: המלוה
את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על
פה.
אמר ליה שמואל לרב
מתנה: לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא שמעתא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'המלוה את
חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה'?
אמר ליה: דכתיב
(דברים טו,ט) [השמר
לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר]
קרבה שנת השבע שנת השמטה [ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן
לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא];
ממשמע שנאמר 'קרבה שנת השבע' איני יודע שהיא שנת שמטה? אלא מה תלמוד לומר 'שנת השמטה'? לומר לך: [יש] שמטה אחרת שהיא כזו (שקרויה
'שנה') ואיזו? - זו המלוה
את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום, דאמר מר: שלשים יום בשנה חשוב
שנה.
ואמר רב יהודה אמר
רב: הפותח בית הצואר בשבת (שעשה פֶּה
לחלוק חדש) - חייב חטאת (שתיקן
כלי).
מתקיף לה רב כהנא:
וכי מה בין זה למגופת חבית (דאמרינן בפרק
'חבית שנשברה' (שבת קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית)?
אמר ליה: זה (דבית
הצואר) - חבור (הלכך
פתח = תיקון חדש הוא זה), וזה (אבל
המגופה, אף על פי שהיא טוחה על פי החבית בטיט) - אינו חבור (והוה
לה כפתוחה ועומדת).
(האי דנקט לה הכא - משום דאמר רב יהודה לעיל 'המלוה את
חברו לעשר שנים כו', ואותביה רב כהנא - נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב
יהודה ואותביה רב כהנא.)
ואמר רב יהודה אמר
רב: שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין ('חסר
קורטוב' לא גרסינן ברב יהודה), ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה - לא פסלוהו (זיל
בתר חזותא, ויין אינו פוסל את המקוה, ופסול מקוה במים שאובין - מדרבנן הוא).
מתקיף לה רב
כהנא: וכי מה בין זה למי צבע, דתנן [מקואות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת
לוגין'!?
אמר ליה רבא:
התם 'מיא דצבעא' מקרי, הכא 'חמרא מזיגא' מקרי.
והתני רבי
חייא: (שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה
יין ונפלו למקוה) הורידו
את המקוה (מהכשרו לפסול)!?
אמר רבא: לא
קשיא: הא (רב) - (כ)רבי יוחנן בן נורי (דאזיל
בתר חזותא), הא - רבנן,
דתנן [מקואות פ"ז מ"ה]: 'שלשת לוגין מים
(מכות ד,א)
חסר קורטוב ('חסר
קורטוב' גרסינן הכא ברישא ובסיפא) שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה -
לא פסלוהו (משום דחסרו קורטוב; אבל אי הוו מעיקרא שלשת לוגין
שלמים, ונפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין – פסלוהו; והא דתני רבי חייא
'הורידו את המקוה' - כי האי תנא סבירא ליה); וכן שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב
ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה - לא פסלוהו (טעמא
דסיפא נמי משום דחסר קורטוב הוי, וגבי יין נמי הוי מצי למיתני כי האי גוונא ברישא,
וניתנינהו בחדא בבא, הכי: 'שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין או
חלב - בין שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו'; אלא כי אורחא
דמילתא קתני להו: שהיין, שהוא אדום - הופך את המים ממראיהן, אבל החלב אין דרכו
להפוך את מראיתן); רבי
יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר המראה (וגבי יין,
אפילו הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמין, כיון דמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו)'; (ורב כוותיה
סבר ליה; וגבי חלב - אף על גב דמעיקרא חסר קורטוב, הוו משלים להו חלב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.