דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות ד,ב)
ורבנן - האי (שמות
כ,יב) [לא תרצח לא תנאף לא תגנב] לא תענה ברעך עד שקר - מאי דרשי ביה?
ההוא מיבעי ליה
לאזהרה לעדים זוממין (לענשן בדין הזמה, ולא ניתן לעונש
מלקות, אלא שלא היה לו לענשן בדין הזמה אלא אם כן הזהיר).
ורבי מאיר -
אזהרה לעדים זוממין מנא ליה?
אמר רבי ירמיה:
נפקא ליה (דברים יט,כ) מ'והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו [לעשות] עוד [כדבר הרע
הזה בקרבך]' (הרי
אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב).
ורבנן?
ההוא מיבעי ליה
(מכות ה,א)
להכרזה (דאמרינן
בסנהדרין, ב'אלו הן הנחנקין' (דף פט.): ארבעה צריכין הכרזה: לאחר שנענשו בבית דין
- צריכין בית דין להכריז: "כך וכך נהרג פלוני בבית דין על עבירה פלונית"
כדי לרדות את השומעין).
ורבי מאיר?
הכרזה מ'ישמעו ויראו' נפקא (ואזהרה מ'לא
יוסיפו').
משנה:
משלשין בממון (כדמפרש
ואזיל) ואין משלשין
במכות.
כיצד?
העידוהו שהוא
חייב לחבירו מאתים זוז, ונמצאו זוממין - משלשין ביניהם; אבל אם העידוהו שהוא חייב
מלקות ארבעים ונמצאו זוממין - כל אחד ואחד לוקה ארבעים.
גמרא:
מנא הני מילי (דכל
אחד סופג את הארבעים)?
אמר אביי: נאמר
'רשע' בחייבי מלקיות [דברים
כה,ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי
רשעתו במספר] ונאמר 'רשע' [במדבר לה,לא: ולא תקחו כופר לנפש רוצח
אשר הוא רשע למות כי מות יומת] בחייבי מיתות בית דין; מה להלן אין מיתה למחצה - אף כאן אין מלקות למחצה.
רבא אמר: בעינן
(דברים יט,יט) כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת
הרע מקרבך] (שיקבל
הנדון מלקות שלימה) - וליכא.
אי הכי ממון
נמי?
ממון מצטרף (והרי
קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם), מלקות לא מצטרף.
משנה:
אין העדים
נעשים זוממין עד שיזימו את עצמן (שיזימו
אותן בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג, כדמפרש ואזיל).
כיצד?
אמרו "מעידין
אנו באיש פלוני שהרג את הנפש"! אמרו להם: "היאך אתם מעידין, שהרי נהרג זה
או ההורג זה היה עמנו אותו היום במקום פלוני"?! - אין אלו זוממין;
אבל אמרו להם
"היאך אתם מעידין, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני"!
- הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהם.
באו אחרים (שהעידו
עליו כעדות הראשונים) והזימום (אלו
השנים שהזימו את הראשונים -הזימו גם את האחרונים), באו אחרים והזימום - אפילו מאה (אם
הן מאה כתות זו אחר זו וכת אחת הזימתן) - כולם יהרגו.
רבי יהודה
אומר: איסטטית היא זו (הכת הזאת - כת של עדות סרה;
ו'סטיא' היא: כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו), ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב אדא:
דאמר קרא (דברים יט,יח) [ודרשו
השופטים היטב] והנה עד שקר העד
שקר ענה [באחיו] - עד
שתשקר גופה של עדות (גופן של עדים).
דבי רבי ישמעאל
תנא: (דברים יט,טז) [כי
יקום עד חמס באיש] לענות בו
סרה - עד שתסרה גופה של עדות (בפרשת
עדים זוממין כתיב 'סרה': עדות המוסרת, שהוסרו משם).
אמר רבא: באו
שנים ואמרו "במזרח בירה (טרקלין
גדול [## שאי אפשר לאדם רגיל לראות בתוכו מקצה לקצה?? –
עיין בהמשך?]) הרג
פלוני את הנפש", ובאו שנים ואמרו "והלא במערב בירה עמנו הייתם" –
חזינן: אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזו למזרח בירה - אין אלו זוממין, ואם לאו -
הרי אלו זוממין.
פשיטא?
מהו דתימא
ליחוש לנהורא בריא (שמא מאור עיניהם של אלו בריא
וצופין למרחוק יותר ממנו [משליחי בית הדין שנשלחו לבדוק]) - קמשמע לן.
ואמר רבא: באו
שנים ואמרו: "בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש" ובאו שנים ואמרו
"בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא" – חזינן: אי מצפרא לפניא מצי אזיל
מסורא לנהרדעא - לא הוו זוממין, ואי לאו - הוו זוממין.
פשיטא!?
מהו דתימא ליחוש
לגמלא פרחא (מין גמלים יש, שהם קלים במרוצתם
כעוף הפורח) - קא משמע לן.
ואמר רבא: באו
שנים ואמרו "בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש", ובאו שנים ואמרו "עמנו
הייתם בחד בשבתא, אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש", ולא עוד, אלא אפילו
אמרו (המזימין) "ערב שבת הרג פלוני את הנפש" (שהקדימו
חובתו יותר מן הראשונים) – (הרי
אלו הזוממין) נהרגין (ולא
אמרינן בגברא קטילא אסהוד): (מאי טעמא?
-) דבעידנא דקא מסהדי
(כשבאו יום שלישי בשבת להעיד עליו) - (אכתי) גברא לאו בר קטלא הוא (שלא
הועד עליו בבית דין, ואילו הוה אתי ומודה - הוה מיפטר [עיין
תוספות ד"ה דבעידנא;
נראה לי שקטע זה שייך להלן, בשנים שאמרו "בחד בשבתא גנב וטבח ומכר"; ושם
כתב רש"י: 'משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בהודעה'; אולי קטע זה ברש"י
הועתק בטעות מגירסא אחרת של רש"י; אבל עיין פני יהושע];
נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות).
מאי קא משמע לן
(דאף על גב דאיהו מיקטיל אינהו מיקטלי)? תנינא (במתניתין,
בפרקין (דף ו:) גבי שנים רואין אותם מחלון זה כו'): 'לפיכך נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין
והשניה פטורה'?
סיפא: 'מה שאין
כן בגמר דין (בהזמת עדי גמר דין)' איצטריכא ליה: 'באו שנים ואמרו "בחד בשבתא
נגמר דינו של פלוני", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא עמנו הייתם, אלא בערב
שבת נגמר דינו של פלוני", ולא עוד, אלא אפילו אמרו "בתרי בשבתא נגמר
דינו של פלוני" - אין אלו נהרגין: דבעידנא דקא מסהדי - גברא בר קטלא הוא (שאף
על פי שאלו האחרונים מאחרים את זמן גמר דינו, מכל מקום מודים הן שביום שבאו הזוממין
להעיד עליו: בשלישי בשבת - כבר היה דינו נגמר מאתמול, ובגברא קטילא אסהוד);
וכן לענין
תשלומי קנס (שהמודה בו פטור - דינו נמי בזה
כדיני נפשות, ויש חילוק בין עדות גוף המעשה לעדות של גמר דין):
באו שנים ואמרו
"בחד בשבתא גנב וטבח ומכר", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא עמנו
הייתם, אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר" – משלמין; ולא עוד אלא אפילו אמרו
"בערב שבת גנב וטבח ומכר" – משלמין: דבעידנא דקא מסהדי - גברא לאו בר
תשלומין הוא (ופירושו: משום דהוה מצי למיפטר
נפשיה בהודאה, אישתכח דאינהו הוו מפסדי ליה; ודוקא קנס, אבל בעדות ממון – פטורין:
שהרי לא היו מפסידין אותו כלום אחר שהוא מחויב ועומד);
באו שנים ואמרו
"בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ונגמר דינו", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא
עמנו הייתם, אלא ערב שבת גנב וטבח ומכר ונגמר דינו", ולא עוד אלא אפילו אמרו
"בחד בשבתא גנב וטבח ומכר, ובתרי בשבתא נגמר דינו" - אין משלמין:
דבעידנא דקא מסהדי (כשהעידו אלו עליו) - גברא בר תשלומין הוא (כבר
חייבוהו בית דין, ואי הוה מודי לא הוה מיפטר).
רבי יהודה אומר
איסטטית היא זו כו':
(מכות ה,ב)
אי איסטטית היא
זו - אפילו כת ראשונה נמי לא!?
אמר רבי אבהו:
שקדמו והרגו (את הכת הראשונה, קודם שתבוא כת
שניה).
מאי דהוה הוה (ולמה
לי למיתני 'אלא כת ראשונה')!
אלא אמר רבא:
הכי קאמר: אם אינה אלא כת אחת – נהרגת, אי איכא טפי - אין נהרגין.
הא 'בלבד' קאמר
(משמע שיש עוד אחרת)?
קשיא.
ההיא איתתא
דאתאי סהדי - ואישתקור (הכחישו זה את זה בדרישות בית דין
כשבדקום), אייתי סהדי -
ואישתקור; אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אישתקור.
אמר ריש לקיש:
הוחזקה זו (להביא עדי שקר, ולא נקבל עוד עדות אחרת).
אמר ליה רבי
אלעזר: אם היא הוחזקה (לחזר אחריהם) - כל ישראל מי הוחזקו (לשמוע
לה, שתחזיק את האחרים כשקרים)?
זימנין (פעם
אחרת) הוו יתבי קמיה
דרבי יוחנן; אתא כי האי מעשה לקמייהו. אמר ריש לקיש: הוחזקה זו.
אמר ליה רבי
יוחנן: אם הוחזקה זו - כל ישראל מי הוחזקו?
הדר חזיה לרבי
אלעזר בישות (החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל
ברבי אלעזר בפנים זועפות), אמר
ליה: שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה (שהבין
ריש לקיש ששמע רבי אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן, וכשאמרה לו לא אמרה בשמו)!
לימא ריש לקיש
דאמר כרבי יהודה (במתניתין: 'איסטטית היא זו',
והוחזקה להזים), ורבי
יוחנן דאמר כרבנן?
אמר לך ריש
לקיש: אנא דאמרי לך אפילו לרבנן: עד כאן לא קא אמרי רבנן התם: דליכא דקא מהדר (שאין
אדם מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל הבאים), אבל הכא: איכא הא דקא מהדרא (לבקש
ולשכור עדי שקר)!
ורבי יוחנן אמר
לך: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם: דאמרינן 'אטו כולי
עלמא גבי הני הוו קיימי', אבל הכא: הני ידעי בסהדותא (אלו
האחרונים ידעי בעדותה של זו), והני לא ידעי בסהדותא.
משנה:
אין העדים
זוממין נהרגין עד שיגמר הדין (אלא אם כן
נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג ואחר כך הוזמו) שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר (שמות
כא,כג) [ואם
אסון יהיה ונתתה] נפש תחת נפש (גירסת
רש"י: נפש בנפש. בעדים זוממין כתיב: לא
תחוס עינך נפש בנפש [עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל] [דברים
יט,כא])
אמרו להם
חכמים: והלא כבר נאמר (דברים יט,יט) ועשיתם לו כאשר זמם
לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך]: (משמע:) והרי אחיו קיים!?
ואם כן למה
נאמר 'נפש תחת נפש'?
יכול משעה
שקבלו עדותן (ובאה להם הזמה) - (מיד, קודם
גמר דינו של נדון) יהרגו? -
תלמוד לומר 'נפש תחת נפש': הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין.
גמרא:
תנא: בריבי (כך
היה שמו) אומר: לא הרגו –
נהרגין; הרגו (שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם) - אין נהרגין.
אמר אביו: בני!
לאו קל וחומר הוא?
אמר לו:
לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין, דתניא [סיפרא קדושים פרשה י משנה
י]: (ויקרא
כ,יז) [ו]איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו [וראה
את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] - אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא
בת אביו; בת אמו ובת אביו מנין? תלמוד לומר: ערות אחותו גילה: עד שלא יאמר - יש לי
בדין: אם ענש על בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו, בת אביו ובת אמו לא כל
שכן! הא למדת שאין עונשין מן הדין.
[שם, משנה יב] עונש שמענו אזהרה מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא יח,ט) ערות
אחותך בת אביך או בת אמך [מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה
ערותן] ; אין לי אלא בת אביו שלא בת
אמו, ובת אמו שלא בת אביו; בת אביו ובת אמו מנין? - תלמוד לומר (ויקרא
יח,יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא
תגלה ערותה]; עד שלא יאמר - יש לי
מן הדין: מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו, ובת אביו שלא בת אמו - בת אביו ובת
אמו לא כל שכן! הא למדת שאין מזהירין מן הדין.
(אמתניתין קאי, דאמר 'אין עושין דין
הזמה עד שיגמר הדין', ויליף לה מ'נפש בנפש' [דברים
יט,כא], דמשתעי בחייבי מיתות:) חייבי מלקיות מנין (העידוהו
שחייב מלקות והוזמו - מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחלה על פיהם)?
תלמוד לומר:
'רשע' 'רשע'.
[לעיל ה,א: נאמר 'רשע' בחייבי מלקיות [דברים
כה,ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] ונאמר
'רשע' [במדבר לה,לא: ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות
כי מות יומת]]
חייבי גליות
מנין (העידוהו שחייב לגלות והוזמו, ותנן במתניתין 'סופג את
הארבעים': מנלן [דאין לוקין] עד שיגמר
הדין? דהני, הואיל ולאו מדין 'כאשר זמם' קא
מתרבו - לא אתי מלקות דידהו מגזירה שוה ד'רשע' 'רשע': דמההוא לא ילפינן, אלא עדים
זוממין שהרשיעו הנידון ללקות (או למיתה), דהאי 'רשע'
'רשע' - בנידונין כתיב)?
אתיא רוצח [בשוגג] רוצח [במזיד].
(תוספות ד"ה חייבי גליות מנין: פירוש: מנין דאין
לוקין עד שיגמר דינו? וקשיא: דהא כשהעידו אחייבי גליות - הרי הן חייבי מלקות,
וחייבי מלקות כבר גמרנו מ'רשע רשע'!? ופירקש הקונטרס דמההיא לא ילפינן אלא עדים
הזוממין שהרשיעו הנדון ללקות או למיתה, דהאי קרא ד'רשע' 'רשע' - בנידונין כתיב,
אבל כשהרשיעו הנדון לגלות - לא גמרינן.)
תניא: אמר רבי
יהודה בן טבאי: אראה בנחמה ("לא אראה
בנחמה", וגמרא הפכו לברכה; פירוש אחר 'אראה בנחמה': נשבע: ימותו בניו ואראה
בנחמתן) אם לא הרגתי עד
זומם (שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו) להוציא מלבן של צדוקים, שהיו אומרים 'אין העדים
זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון'.
אמר לו שמעון
בן שטח: אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים: אין העדים זוממין נהרגין
עד שיזומו שניהם, ואין לוקין עד שיזומו שניהם (מתניתין
היא [פ"א מ"ז]: מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם, דכתיב 'והנה
עד שקר העד' [דברים יט,יח],
ואמר מר (סוטה דף ב:): 'כל מקום שנאמר 'עֵד' הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד').
מיד קבל עליו רבי
יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח (שאם
יטעה - יורהו); וכל
ימיו של רבי יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד והיה קולו נשמע,
וכסבורין העם לומר קולו של הרוג (הכל
בלילה, או ביום ואינן רואין אותו); אמר: קולי שלי הוא; תדעו: למחר הוא מת - אין קולו נשמע.
אמר ליה רב אחא
בריה דרבא לרב אשי: דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה.
משנה:
(דברים יז,ו) על
פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא
יומת על פי עד אחד]; אם מתקיימת
העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה? אלא להקיש שנים לשלשה: מה שלשה מזימין את השנים
- אף השנים יזומו את השלשה; ומנין אפילו מאה? תלמוד לומר: 'עדים'.
רבי שמעון אומר:
מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין (עד
שיזומו שניהם כדפרישית לעיל) - אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין; ומנין אפילו
מאה? - תלמוד לומר: 'עדים'.
רבי עקיבא אומר:
(לא הוצרך ללמדנו זאת: דממילא ידעינן ששנים מזימין את
השלשה, שהרי השנים כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם,
שהרי כולם כאחד נעשו עדים, וקרא כתיב: 'והנה עד שקר העד'
[דברים יט,יח]) לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו (שלא
תאמר 'הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת, לא יעשו בו דין הזמה' - לימדך הכתוב
שאף הוא מן מקיימי דבר), ולעשות
דינו כיוצא באלו; ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה - על אחת כמה
וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה (שמצינו
מדה הטובה מרובה ממדת פורענות: במדה טובה הוא אומר (שמות לד,ז) נוצר
חסד לאלפים; במדת פורענות הוא אומר (שם) 'על שלשים
ועל רבעים'): ומה
שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול
- עדותן בטלה; מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר: 'עדים'.
(מכות ו,א)
[המשך המשנה]
אמר רבי יוסי:
במה דברים אמורים? - בדיני נפשות (דכתיב 'והצילו
העדה' ומהדרינן אזכותא), אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר.
רבי אומר: אחד
דיני ממונות (נמי עדותן בטלה) ואחד דיני נפשות, ואימתי (ובדיני
נפשות, כי אמרינן 'בטלה')? - בזמן
שהתרו בהן (בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדות מתחלה להיות מן
המתרין בעוברי עבירה), אבל
בזמן שלא התרו בהן (ולא כוונו להיות עדים בדבר) - (לא בטלה
עדות האחרים בשביל ראייתן של אלו, ד)מה יעשו שני אחין שראו באחד (עם
שלישי מן השוק) שהרג את
הנפש?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.