דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות ו,ב)
'דבר אחר על פי שנים עדים: שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:'
הנהו לעוזי (בעלי
לשון אחרת שאין הדיינין מכירין בה) דאתו לקמיה דרבא - אוקי רבא תורגמן בינייהו; והיכי עביד הכי?
והתנן 'שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן'?
רבא מידע הוה ידע
מה דהוו אמרי, ואהדורי הוא דלא הוה ידע.
(מכות ז,א)
אילעא וטוביה (עדי
הלואה) - קריביה דערבא (היו
קרובין אל הערב); הוה סבר
רב פפא למימר: גבי לוה ומלוה רחיקי נינהו; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא:
אי לית ליה ללוה - לאו בתר ערבא אזיל מלוה?
משנה:
מי שנגמר דינו וברח
ובא לפני אותו בית דין (שנתחייב בו) - אין סותרין את דינו (לחזור
ולישא וליתן אולי יזכה).
כל מקום שיעמדו
שנים ויאמרו "מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני, ופלוני ופלוני
עדיו" - הרי זה יהרג.
סנהדרין נוהגת בארץ
ובחוצה לארץ.
סנהדרין ההורגת
אחד בשבוע - נקראת 'חובלנית';
רבי אליעזר בן עזריה
אומר: אחד לשבעים שנה;
רבי טרפון ורבי
עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין (בימים שסנהדרין
דנו דיני נפשות) לא נהרג אדם
(בה) מעולם (כדמפרש בגמרא:
שבדקו את העדים בדבר שלא ידעו להשיב)!
רבן שמעון בן גמליאל
אומר: אף הן (אם היו עושים כן) - (היו) מרבין שופכי דמים בישראל (שלא
יראו מבית דין).
גמרא:
'לפני אותו בית
דין' - הוא דאין סותרין, הא לפני בית דין אחר סותרין?
הא תני סיפא:
'כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני
ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה נהרג'?
אמר אביי: לא קשיא:
כאן בארץ ישראל כאן בחוצה לארץ, דתניא: רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון
בן שטח: ברח מארץ לחוצה לארץ - אין סותרין את דינו; מחוצה לארץ לארץ - סותרין את
דינו [תוספתא סנהדרין סוף פ"ג; ושם: רבי דוסתאי בן רבי יהודה], מפני זכותה של ארץ ישראל (אולי
תועיל למצוא לו פתח של זכות).
סנהדרין נוהגת כו'
[בארץ ובחוצה לארץ]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [תוספתא
סנהדרין פ"ג מ"ה]: (במדבר
לה,כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל
מושבתיכם]
- למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה
לארץ;
אם כן מה תלמוד
לומר (דברים טז,יח) [שפטים
ושטרים תתן לך] ב[כל]שעריך [אשר ה'
אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק]?
בשעריך אתה מושיב
(אתה חייב להושיב) בתי דינים בכל פלך ופלך (פלך
= הפרכיא) ובכל עיר ועיר, ובחו"ל
אתה מושיב בכל פלך ופלך, ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר.
סנהדרין ההורגת
וכו' [סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת 'חובלנית';
רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה]:
איבעיא להו: אחת
לשבעים שנה - נקראת חבלנית? או דלמא אורח ארעא היא?
תיקו.
רבי טרפון ורבי
עקיבא אומרים אילו היינו וכו' [בסנהדרין לא נהרג אדם (בה) מעולם!
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל]:
היכי הוו עבדי?
רבי יוחנן ורבי
אלעזר, דאמרי תרוייהו: "ראיתם טריפה הרג? שלם הרג"?
אמר רב אשי: אם
תמצא לומר שלם הוה (שיאמרו: בדקנוהו לאחר מיתתו מכל שמונה
עשרה טריפות) - דלמא במקום
סייף נקב הוה?
בבועל את הערוה
- היכי הוו עבדי?
אביי ורבא, דאמרי
תרוייהו: "ראיתם כמכחול בשפופרת" (ואין
עדים מסתכלין בכך)? ('שפופרת'
= קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול עינים; 'מכחול' הוא קיסם דק שבו נוטלין הצבע מתוך
הקנה.)
ורבנן (דמחייבי
מיתה על הערוה) - היכי דיינו
(באיזו עדות הם הורגים? - הואיל ולאו הכי בדקי)?
כשמואל, דאמר שמואל:
במנאפים - משיראו כמנאפים (משינהגו ענין
ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש).
הדרן עלך כיצד העדים
מכות פרק שני אלו
הן הגולין דף ז,א
פרשות רוצח בשוגג
בתורה:
שמות כא,יב מכה איש ומת, מות יומת.
שמות כא,יג ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו--ושמתי לך מקום,
אשר ינוס שמה.
במדבר לה,א וידבר ה’ אל משה, בערבת מואב, על ירדן ירחו -
לאמר.
במדבר לה,ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים
לשבת; ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים.
במדבר לה,ג והיו הערים להם לשבת; ומגרשיהם יהיו לבהמתם
ולרכשם ולכל חיתם.
במדבר לה,ד ומגרשי הערים, אשר תתנו ללוים: מקיר העיר
וחוצה אלף אמה סביב.
במדבר לה,ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת
פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה - והעיר בתוך;
זה יהיה להם מגרשי הערים.
במדבר לה,ו ואת הערים, אשר תתנו ללוים - את שש ערי
המקלט, אשר תתנו לנס שמה הרצח; ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר.
במדבר לה,ז כל הערים, אשר תתנו ללוים - ארבעים ושמנה
עיר: אתהן ואת מגרשיהן.
במדבר לה,ח והערים, אשר תתנו מאחזת בני ישראל - מאת הרב
תרבו, ומאת המעט תמעיטו: איש - כפי נחלתו
אשר ינחלו - יתן מעריו ללוים.
במדבר לה,ט וידבר ה’ אל משה לאמר.
במדבר לה,י דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען.
במדבר לה,יא והקריתם לכם ערים: ערי מקלט תהיינה לכם; ונס
שמה רצח, מכה נפש בשגגה.
במדבר לה,יב והיו לכם הערים למקלט מגאל; ולא ימות הרצח עד
עמדו לפני העדה למשפט.
במדבר לה,יג והערים אשר תתנו - שש ערי מקלט תהיינה לכם.
במדבר לה,יד את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים
תתנו בארץ כנען; ערי מקלט תהיינה.
במדבר לה,טו לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים
האלה למקלט: לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.
במדבר לה,טז ואם בכלי ברזל הכהו וימת - רצח הוא; מות יומת
הרצח.
במדבר לה,יז ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו, וימת - רצח
הוא: מות יומת הרצח.
במדבר לה,יח או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו, וימת - רצח
הוא: מות יומת הרצח.
במדבר לה,יט גאל הדם
- הוא ימית את הרצח; בפגעו בו הוא ימתנו.
במדבר לה,כ ואם בשנאה יהדפנו, או השליך עליו בצדיה – וימת
-
במדבר לה,כא או באיבה הכהו בידו וימת - מות יומת המכה, רצח
הוא: גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו.
במדבר לה,כב ואם בפתע, בלא איבה הדפו, או השליך עליו כל כלי
- בלא צדיה -
במדבר לה,כג או בכל אבן אשר ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו
וימת - והוא לא אויב לו, ולא מבקש רעתו.
במדבר לה,כד ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים
האלה.
במדבר לה,כה והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם, והשיבו אתו
העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה; וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש.
במדבר לה,כו ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו, אשר ינוס
שמה -
במדבר לה,כז ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו, ורצח
גאל הדם את הרצח - אין לו דם.
במדבר לה,כח כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל; ואחרי מות
הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו.
במדבר לה,כט והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם.
במדבר לה,ל כל מכה נפש - לפי עדים ירצח את הרצח; ועד אחד
לא יענה בנפש למות.
במדבר לה,לא ולא תקחו כפר לנפש רצח, אשר הוא רשע למות: כי מות יומת.
במדבר לה,לב ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ
עד מות הכהן.
דברים ד,מא אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש
דברים ד,מב לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת,
והוא לא שנא לו מתמל שלשם; ונס אל אחת מן הערים האל - וחי:
דברים ד,מג את בצר במדבר בארץ המישר, לראובני; ואת ראמת
בגלעד לגדי, ואת גולן בבשן למנשי.
דברים יט,א כי יכרית ה’ אלהיך את הגוים, אשר ה’ אלהיך
נתן לך את ארצם; וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם.
דברים יט,ב שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך, אשר ה’ אלהיך
נתן לך לרשתה:
דברים יט,ג תכין לך הדרך: ושלשת את גבול ארצך, אשר
ינחילך ה’ אלהיך; והיה לנוס שמה כל רצח.
דברים יט,ד וזה דבר הרצח, אשר ינוס שמה וחי: אשר יכה את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו
מתמל שלשם,
דברים יט,ה ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו
בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת: הוא ינוס אל אחת הערים האלה - וחי.
דברים יט,ו פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח, כי יחם לבבו,
והשיגו, כי ירבה הדרך - והכהו נפש; ולו אין משפט מות, כי לא שנא הוא לו מתמול
שלשום.
דברים יט,ז על כן אנכי מצוך לאמר: שלש ערים תבדיל לך.
דברים יט,ח ואם ירחיב ה’ אלהיך את גבלך כאשר נשבע
לאבתיך, ונתן לך את כל הארץ, אשר דבר לתת לאבתיך-
דברים יט,ט כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה, אשר אנכי
מצוך היום: לאהבה את ה’ אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים - ויספת לך עוד שלש ערים על
השלש האלה.
דברים יט,י ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך, אשר ה’ אלהיך נתן
לך נחלה; והיה עליך דמים.
דברים יט,יא וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו
והכהו נפש ומת, ונס אל אחת הערים האל -
דברים יט,יב ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם; ונתנו אתו
ביד גאל הדם - ומת.
דברים יט,יג לא תחוס עינך עליו; ובערת דם הנקי מישראל,
וטוב לך.
משנה:
אלו הן הגולין:
ההורג נפש בשגגה:
היה מעגל במעגילה
(טחין היו גגותיהן בטיט, והגגות לא היו משופעין, אבל הטיט
משפעין מעט, כדי שיזובו המים, וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה, ובה בית יד, ודוחפה
לצד השיפוע, וחוזר ומושכה אליו, וחוזר ודוחפה (לצד), והטיט מתמרח ומחליק; ובדחיפתו
קורהו 'מעגל' ובמשיכתו קורהו 'מושך', ושם העץ 'מעגילה'), ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית (מן
הגג) ונפלה עליו והרגתו
(והרג בגופו את חבירו), היה יורד (ההורג) בסולם ונפל (מן
הסולם) עליו והרגתו - הרי
זה גולה (דכל הני - דרך ירידה נינהו; וגבי גלות 'דרך ירידה'
בעינן, כדמפרש בגמרא 'ויפל עליו');
אבל אם היה מושך
במעגילה (ונשמטה מעגילה מידו) ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה
עליו והרגתו,
(מכות ז,ב)
[המשך המשנה] היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו - הרי זה אינו גולה;
זה הכלל: כל שבדרך
ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו - אינו גולה.
תוספות מכות דף ב,א ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שחייב
גלות. ואי תימא: היאך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן? והא יכול לומר "מזיד הייתי",
כדאמר גבי אכלת חלב בפ"ק דבבא מציעא (דף ג:) [וכריתות]?
ויש לומר: דמיירי כשראו בו רגלים לדבר: שנשמט הברזל מקתו,
ואיכא למימר דלא נתכוין.
אבל קשה מהא דתנן פרק 'אלו הן הגולין' (לקמן דף ט:): דשונא
אינו גולה; לאו כי האי גוונא: דומיא דאוהב גולה? ואמאי אינו גולה כיון דראוי הוי
רגלים לדבר!?
וי"ל דשאני שונא, דיש לנו לומר טפי דבשנאה הכהו.
ועוד י"ל דמיירי שפיר דליכא רגלים לדבר, והשתא ניחא
משונא, ומ"מ אוהב גולה כיון דשתיק כשאמרו לו העדים; בודאי אי הוה אמר "לא
הרגתיו" יכול לתרץ ולומר לא הרגתיו שוגג אלא מזיד, כמו ב"לא
אכלתי חלב", אבל כיון דשתק - כהודאה דמיא.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר שמואל: דאמר
קרא: (במדבר לה,כג) [או
בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות]
ויפל עליו וימות [והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] - עד שיפול דרך נפילה.
תנו רבנן: (במדבר
לה,יא) [והקריתם
לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש] בשגגה - פרט למזיד; בבלי דעת - פרט למתכוין [אלו
אינם גולים; אך לא ברור מכאן אם הם קרובים למזיד או נחשבים לקרוב לאונס].
[דברים ד,מב: לנס שמה
רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם ונס אל אחת
מן הערים האל וחי]
[דברים יט,ד: וזה דבר
הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל
שלשם]
[הגמרא דנה בברייתא הזאת:]
'מזיד'? פשיטא:
בר קטלא הוא!
<אלא> אמר רבא (אמר
רבא [רבה] גרסינן ולא גרסינן 'אלא'): אימא: פרט לאומר מותר (סבור
שמותר להרוג את ישראל וזהו מזיד שלו).
אמר ליה אביי: אי אומר מותר - אנוס הוא (והיאך
הוא קורהו 'מזיד')!?
אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: האומר מותר - קרוב למזיד הוא.
[##
ההורג רודף – ונתברר שהרודף היה גואל הדם, וברשות רדף – האם אינו 'אומר מותר'?]
'בבלי דעת' - פרט למתכוין.
מתכוין? – פשיטא! בר קטלא הוא!
אמר רבה: פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לגוי והרג
את ישראל, לנפל והרג בן קיימא.
תנו רבנן: (במדבר
לה,כב) [ואם בפתע
בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה]
'אם בפתע' - פרט לקרן זוית (שלשון
'פתע' הוא בסמוך, כדמתרגמינן 'בתכיף'; פרט לקרן זוית: אם היה זה יוצא ממבוי זה ונכנס,
לזה לפנות לימין או לשמאל, וסכינו בידו, וזה בא כנגדו בקרן זוית ולא ראהו והרגו);
'בלא איבה' - פרט לשונא [סיפרי פרשת מסעי פיסקא קס];
'הדפו' - שדחפו בגופו (בלא מתכוין);
'או השליך עליו' - להביא ירידה שהיא צורך עליה (כגון:
הרוצה להרים ידו בכח, וגרזן בידו, ומשפיל תחלה את גופו, ושוחה לפניו כדי להרים בכח,
ובהשפלתו הרג; דלא תימא 'הואיל וצורך עליה היא - פטור מגלות, דהא כתיב ויפל'
[אלא הוא חייב]);
'בלא צדיה' - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר ('צדיה'
לשון צידוד: שלא נתכוין לצדד לצד שני);
(שמות כא,יג) ואשר לא צדה [והאלקים
אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] (שלא נתכוין לזרוק בצדו ובסמוך לו אלא למקום שזרק, אבל לא
היה יודע שיש שם אדם) - פרט למתכוין
לזרוק שתים וזרק ארבע (וכן לזרוק ארבע וזרק שמונה).
[סיפרי פרשת שופטים פיסקא קפב; מכות פ"ב מ"ב] (דברים יט,ה) ואשר
יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ
ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי]; מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם - אף כל רשות לניזק
ולמזיק ליכנס לשם (יצאה חצר של בעל הבית [ספרי שופטים
קפב]).
[## נאראה לפי רש"י שכל אלו המיעוטים נחשבים
קרוב למזיד, והמיעוט הוא שאין עיר מקלט קולט אותם, וכשריבה: להביא ירידה שהיא צורך
עליה – להרבות שגולה.]
בעא מיניה רבי אבהו
מרבי יוחנן: היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה – מהו? כי האי גוונא
'עֲלִיָּה' היא (בתר דידיה אזלינן, והוא היה עסוק בעליה)? או 'ירידה' היא (או
בתר שליבה אזלינן; והעולה עליה היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה)?
אמר ליה: כבר נגעת
בירידה שהיא צורך עליה (והא רבינן לה לעיל לחיובא).
איתיביה: 'זה הכלל
כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה': 'שלא בדרך ירידתו' - לאיתויי
מאי? לאו לאיתויי כהאי גוונא?
וליטעמיך – 'כל
שבדרך ירידתו' לאיתויי מאי? - אלא לאיתויי קצב? הכא נמי [ברישא] לאיתויי קצב, דתניא:
קצב שהיה מקצב:
תנא חדא: '(הרג) לפניו חייב, לאחריו פטור', ותניא אידך: 'לאחריו חייב לפניו
פטור', ותניא אידך 'בין לפניו בין לאחריו חייב', ותניא אידך 'בין לפניו בין לאחריו
פטור' - ולא קשיא: כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו, כאן בעליה שלפניו וירידה
שלאחריו, כאן בירידה שלפניו ושל אחריו, כאן בעליה שלפניו ושל אחריו (כל
דרך עליה פטור וכל דרך ירידה חייב; הלכך: הא דתניא 'לפניו חייב לאחריו פטור' - בירידה
שלפניו ועליה של אחריו: השפיל זרועו כדי להרים בכח, והרים מכח לפניו בהשפלתו –
חייב; הרג בעלייתו לאחוריו – פטור; והא דתניא 'לאחריו חייב לפניו פטור' - בעליה
שלפניו וירידה שלאחריו, כגון: המרים ידו בכח עד שהשפילו דרך אחוריו ממעל לכתפיו,
וחזר והגביהן להכות לפניו: הרג בהשפלתו דרך אחוריו – חייב; הרג בהגבהתו פטור; והוא
דתניא 'בין לפניו ובין לאחריו חייב' - בירידה שלפניו או שלאחריו; והא דתניא 'בין
לפניו בין לאחריו פטור' - בעליה שלפניו ושל אחריו).
לימא (הך
בעיא דרבי אבהו) כתנאי: היה
עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו: תני חדא 'חייב' ותניא אידך 'פטור'; מאי? לאו בהא
קא מיפלגי: דמר סבר 'ירידה' היא ומר סבר 'עליה' היא?
לא, דכולי עלמא
'עליה' היא, ולא קשיא: כאן לניזקין כאן לגלות (לנזקין
חייב: אם לא הרגו אלא הזיקו – חייב, דלנזקין לא שני לן בין שוגג למזיד, בין ירידה לעליה,
כדאמרינן בבבא קמא (דף כו:) ''פצע תחת פצע'
- לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון').
איבעית אימא: הא
והא לגלות, ולא קשיא: הא דאתליע (חייב: שכל
שליבה שהתליעה, כשדורסין עליה - נכפפת היא למטה, וירידה היא) הא דלא אתליע (ואם
לא התליעה אין כאן ירידה);
ואיבעית אימא: הא
והא דלא אתליע, ולא קשיא: הא דמיהדק (אם היתה השליבה
מלא הנקב שהיא תחובה בו ואחוזה יפה יפה - אין כאן דרך ירידה, ופטור) והא דלא מיהדק (ירידה
יש כאן, וחייב).
משנה:
נשמט הברזל מקתו
והרג: רבי אומר: אינו גולה, וחכמים אומרים: גולה.
מן העץ המתבקע (יצא
קיסם, וניתז למרחוק והרג): רבי אומר
גולה: וחכמים אומרים: אינו גולה.
גמרא:
תניא: אמר להם רבי
לחכמים: וכי נאמר [דברים יט,ה: ואשר
יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ
ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי (דברים יט,ה)] 'ונשל הברזל מעצו'? והלא לא נאמר אלא 'מן העץ'!? ועוד: נאמר 'עץ' למטה ('ונשל
הברזל מן העץ'), ונאמר 'עץ' למעלה ('לכרות
העץ'): מה עץ האמור
למעלה - מן העץ המתבקע, אף עץ האמור למטה
– מן העץ המתבקע.
[לפי הרמב"ם רבי מדבר במקרה שבעקבות המכה
בעץ – ניתק הברזל מכתו, ואין מדובר בשבב עץ כלל.]
אמר רב חייא בר
אשי אמר רב: ושניהם מקרא אחד דרשו: 'ונשל הברזל מן העץ': רבי סבר יש אם למסורת (כמה
שנמסרה כתב של תיבה למשה - אנו צריכין לדורשה, ולא לפי המקרא): 'ונישֵל' כתיב (כשאתה
קורא 'ונָשל' אתה מוסיף הברה של אל"ף או של
ה"א בין נו"ן לשי"ן, ולפי המסורת 'ונישל' כתיב, ופירושו נישל: שהשיל
הברזל מן העץ המתבקע, ומצא את רעהו), ורבנן סברי: יש אם למקרא: 'ונָשַל' קרינן (לשון
פָּעַל: הברזל עצמו נשל מעל עצו).
ורבי – 'יש אם למסורת'
סבירא ליה?
(מכות ח,א)
והאמר רב יצחק ברבי
יוסף (בסנהדרין בשמעתא קמייתא (דף ד.)): אמר רבי יוחנן: רבי, ורבי יהודה בן רועץ, ובית שמאי,
ורבי שמעון, ורבי עקיבא - כולהו סבירי להו יש אם למקרא'!?
היינו דקאמר להו
(דקא הדר רבי ואמר) 'ועוד' (בגזירה שוה).
אמר רב פפא: מאן
דשדא פיסא (רגב: גוש עפר; כלישני"א בלע"ז) לדיקלא ואתר תמרי (והשיר
תמרים), ואזול תמרי
וקטול - באנו למחלוקת דרבי ורבנן (דהיינו דומיא
דמן העץ המתבקע).
פשיטא!?
מהו דתימא (הא
לרבי -) כ'כח כחו' דמי (ופטור,
שהרגב היה כח ראשון, ונשירת התמרים היה כח שני) - קא משמע לן (שהרגב
– כגרזן, והתמרים - כקיסם הניתז).
אלא 'כח כחו' לרבי
- היכי משכחת לה?
כגון דשדא פיסא
ומחיה לגרמא (הוא עץ החריות שהתמרים תלוין אצלו), ואזיל גרמא ומחיה לכבאסא (הוא
אשכול התמרים המקובצים יחד), ואתר תמרי ואזול תמרי וקטול.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.