דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות ח,ב)
הכל גולין על ידי
ישראל וכו' [וישראל גולין על ידיהן, חוץ מגר תושב]:
'הכל גולין על ידי
ישראל' - לאיתויי מאי?
לאיתויי עבד וכותי.
תנינא להא, דתנו
רבנן: 'עבד וכותי גולה ולוקה על ידי ישראל, וישראל גולה ולוקה על ידי כותי ועבד'!
בשלמא עבד וכותי
גולה ע"י ישראל ולוקה: 'גולה' - דקטליה, ו'לוקה' - דלטייה (ואמרינן
[בשבועות] (דף לה.) 'המקלל את חבירו עובר בלא תעשה', ואתיא במה הצד מהמקלל דיין ונשיא
וחרש (סנהדרין דף סו.)), אלא
ישראל גולה ולוקה ע"י כותי? בשלמא 'גולה' – דקטליה, אלא 'לוקה' אמאי? דלטייה?
(שמות כב,כז) [אלהים
לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך?
אלא אמר רב אחא
בר יעקב: כגון שהעיד בו (שהוא חייב מלקות) והוזם. דכוותיה גבי עבד שהעיד בו והוזם - עבד בר
עדות הוא?
אלא אמר רב אחא
בריה דרב איקא: הכא במאי עסקינן? כגון שהכהו הכאה
(מכות ט,א)
שאין בה שוה פרוטה
(שאם יש בה תשלומי פרוטה - משלם ואינו לוקה, דילפינן
בכתובות ב'אלו נערות' (דף לב:) 'בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין', וכי אין
בה שוה פרוטה - לוקה שעבר על 'לא תוסיף פן יוסיף'
[דברים כה,ג]), דאמר
רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה – לוקה, ולא מקשינן הכאה
לקללה (לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו, דכתיב 'בעמך'
- כך לא ילקה על הכאתו; ופלוגתא היא בסנהדרין: דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש).
חוץ מעל ידי גר
תושב וכו' [וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב]:
(ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה: דלא הוא
גולה ע"י הריגתו אלא נהרג, ולא ישראל גולה עליו;) אלמא גר תושב - עובד כוכבים הוא!?
אימא סיפא: 'גר
תושב גולה על ידי גר תושב'!
אמר רב כהנא: לא
קשיא: כאן - בגר תושב שהרג גר תושב (גולה, כדקתני
בהדיא), כאן (ורישא) - בגר תושב שהרג ישראל (אינו
גולה דלא סגי ליה בגלות).
איכא דרמי קראי
אהדדי: כתיב (במדבר לה,טו) לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם
תהיינה שש הערים [למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה], וכתיב (במדבר לה,יב) והיו
לכם הערים למקלט [מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] - לכם ולא לגרים!?
אמר רב כהנא: לא
קשיא: כאן [פסוק יב] בגר
תושב שהרג ישראל, כאן [פסוק טו] בגר תושב שהרג גר תושב;
ורמינהי:
'לפיכך גר ועובד כוכבים שהרגו נהרגין' (אשבע מצות
שנצטוו בני נח קאי, וקיימא לן 'אזהרתן זו היא מיתתן'; לפיכך גר תושב או עובד כוכבים
שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.)); קתני גר דומיא דעובד כוכבים: מה עובד כוכבים:
לא שנא דקטל בר מיניה (עובד כוכבים כמותו) ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה (ישראל), נהרג - אף גר (תושב): לא שנא דקטל בר מיניה (גר
תושב כמותו) ולא שנא קטל דלאו
בר מיניה (ישראל) – נהרג!?
אמר רב חסדא: לא
קשיא: כאן שהרגו דרך ירידה, כאן שהרגו דרך עלייה: דרך ירידה, דישראל גלי - איהו נמי
סגי ליה בגלות; דרך עלייה - דישראל פטור - הוא נהרג.
אמר ליה רבא: ולאו
קל וחומר הוא: ומה דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי סגי ליה בגלות, דרך עלייה - דישראל
פטור - איהו נהרג?
אלא אמר רבא: באומר
מותר (נהרג, דלאו בר גלות הוא).
אמר ליה אביי:
'אומר מותר' - אנוס הוא!
אמר ליה:
שֶׁאֲנִי אומר: אומר מותר קרוב למזיד הוא.
ואזדו לטעמייהו
(רב חסדא דלא בעי לשנויי באומר מותר דקסבר אנוס הוא ורבא
דאמר נהרג), דאיתמר: כסבור
בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב (הרי זה
כאומר מותר שהיה לו ללמוד, ואף זה היה לו לעיין; ובגר תושב עסקינן): רבא אומר: חייב (מיתה): אומר מותר קרוב למזיד הוא; רב חסדא אומר: פטור:
אומר מותר אנוס הוא.
איתיביה רבא לרב
חסדא: (בראשית כ,ג) [ויבא
אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו] הנך מת על האשה אשר לקחת [והוא בעלת בעל]; מאי לאו בידי אדם (בדיני
בני נח, וזה אומר מותר היה כסבור אחות אברהם היא)?
לא בידי שמים; דיקא
נמי דכתיב (בראשית כ,ו) [ויאמר
אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך] מחטוא לי [על כן
לא נתתיך לנגע אליה].
ולטעמיך (בראשית
לט,ט) [איננו גדול
בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה
הזאת] וחטאתי לאלהים - לאלהים ולא לאדם (והלא
יודע שהיא אשת איש)!? אלא דינו
מסור לאדם; הכא נמי דינו מסור לאדם.
איתיביה אביי לרבא:
(בראשית כ,ד) [ואבימלך
לא קרב אליה ויאמר: ד'] הגוי גם
צדיק תהרוג (קסלקא דעתא שהודה לו הקב"ה, אלמא
אנוס הוא)?!
התם כדקא מהדרי
עלויה (לא הודה לדבריו, שהשיב לו תשובה שחייב מיתה, שאינו צדיק
בדבר, שהיה לו ללמוד דרך ארץ, כדמפרש ואזיל): (בראשית כ,ז) ועתה
השב אשת האיש כי נביא הוא [ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב
דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך] -
(מכות ט,ב)
אשת נביא הוא דתיהדר,
דלאו נביא לא תיהדר? אלא כדאמר רבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר
רבי יונתן: הכי קאמר ליה: 'ועתה
השב אשת האיש' מכל מקום; ודקאמרת 'הגוי גם צדיק תהרוג' [פסוק ה] הלא הוא
אמר לי אחותי היא וגו' [והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי
עשיתי זאת]: נביא הוא, וממך למד:
אכסנאי הוא שבא לעיר - על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו "אשתך
זו"? "אחותך זו"? - מכאן שבן נח נהרג: שהיה לו ללמוד ולא למד.
משנה:
הסומא אינו גולה
- דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: גולה.
השונא אינו גולה.
רבי יוסי אומר:
השונא נהרג, מפני שהוא כמועד (כמותרה עליו
ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו).
רבי שמעון אומר:
יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה (ולא נהרג); זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג (כל
הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה) - אינו גולה (לפי שחשוד
הוא על כך), ושלא לדעת הרג (כשהריגה
זו ודאי שלא לדעת: שאין אדם יכול לומר עליה 'לדעת היתה') - הרי זה גולה (ובגמרא
מפרש לה).
גמרא:
תנו רבנן: (במדבר
לה,כג) [או בכל
אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל
עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] ('בלא ראות' דמשמע: כאן
לא ראה, אבל רואה במקום אחר) - פרט לסומא (שאינו רואה
בשום מקום), דברי רבי
יהודה; רבי מאיר אומר: 'בלא ראות' - לרבות את הסומא!
מאי טעמא דרבי יהודה?
דכתיב (דברים
יט,ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל
מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא
ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - אפילו סומא אתא! 'בלא ראות' – מעטיה;
ורבי מאיר?
'בלא ראות' – למעט; 'בבלי דעת' – למעט; הוי
'מיעוט אחר מיעוט', ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!
ורבי יהודה?
'בבלי דעת' - פרט למתכוין הוא דאתא (כדאמרן
לעיל (דף ז:)).
רבי יוסי אומר:
השונא נהרג כו' [מפני שהוא כמועד]:
והא לא אתרו ביה?
מתניתין - רבי יוסי
בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה
התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד (שלא יכול לומר
"לא הייתי יודע שאסור").
רבי שמעון אומר:
יש שונא גולה [ויש שונא שאינו גולה: זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג
- אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה]:
תניא: 'כיצד אמר
רבי שמעון 'יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה'? – 'נפסק (החבל,
ונפל עליו)' גולה (אין
לומר בא 'לדעת זה'), 'נשמט' (החבל
מידו ונפלה עליו) - אינו גולה
(שיש לומר 'לדעת עשה')'.
והתניא: 'רבי שמעון
אומר: לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו (הוא מעגילה:
שפעמים שטחין במחצלים, שהוא כלי אומנות של בונים, ובלע"ז טרואיל"ה) מידו (לעולם אינו
גולה לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט)': קשיא נפסק אנפסק, קשיא נשמט אנשמט!?
נפסק אנפסק לא קשיא:
הא (דקתני 'נשמט גולה') - באוהב (דלא חשיד דעביד
מדעת); והא (דקתני
'נשמט אינו גולה') – בשונא (כדקתני
בהדיא בברייתא: יש שונא שאינו גולה, ומפרש מילתיה: נשמט - אינו גולה); נשמט אנשמט לא קשיא: הא רבי והא רבנן (הא
דקתני 'נשמט גולה' באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ו בשונא).
(הא דקתני 'נפסק גולה' - אפילו בשונא, וכל שכן באוהב –
רבנן, ואליבא דרבי שמעון הוא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו והרג גולה, ו'נפסק החבל' דומיא
דנשמט הברזל מקתו היא: שנשאר האגד בידו; והא דקתני 'נפסק אינו גולה' - רבי היא,
דאמר 'נשמט הברזל מקתו אינו גולה'; והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו,
שאין נשאר בידו כלום, דומיא דמן העץ המתבקע; ולרבי אליבא דרבי שמעון אין לך שונא
גולה; כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים, וכן עיקר; וגירסת הספרים משובשת היא, וטעו
לדמות 'נשמט החבל' ל'נשמט הברזל', ואי אפשר להעמידה ולפרש 'נפסק אנפסק לא קשיא הא
באוהב הא בשונא': דהא על כרחך הא דתני 'נפסק גולה' בשונא מפורשת, והיאך תאמר 'הא
דתני נפסק אינו גולה – באוהב'? השתא בשונא גולה - באוהב לא כל שכן! וכי יש לך לומר
שגולה בשונא ואינו גולה באוהב? ועוד: 'נשמט אנשמט לא קשיה: הא רבי והא רבנן' -
היאך תאמר? הא דתני 'נשמט אינו גולה' - רבי היא, דאמר נשמט אינו גולה אפילו באוהב!
אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר 'לדעת נהרג' - ורבי שמעון תלי טעמא בהכי.)
משנה:
להיכן גולין? -
לערי מקלט: לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה,יד) את
שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען [ ערי
מקלט תהיינה];
עד שלא נבחרו שלש
שבארץ ישראל (היינו: כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו; ואחר
כך הבדילן יהושע) - לא היו
שלש (שהבדיל משה) שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (במדבר
לה,יג) [והערים
אשר תתנו] שש ערי מקלט תהיינה [לכם] - עד שיהיו ששתן קולטות כאחת;
ומכוונות להן דרכים
מזו לזו, שנאמר (דברים יט,ג) תכין לך הדרך ושלשת [את
גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח];
ומוסרין להן שני
תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו (אל
גואל הדם, ואומרין לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים! בשגגה בא מעשה לידו");
רבי מאיר אומר:
<אף> הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (דברים יט,ד) וזה
דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו
מתמל שלשם];
רבי יוסי בר יהודה
אומר: בתחלה (כלומר: תחלת משפט) אחד שוגג ואחד מזיד (כל
הרוצחים ואפילו מזידין) מקדימין לערי
מקלט (ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו'), ובית דין שולחין ומביאין אותו משם; מי שנתחייב
מיתה בבית דין – הרגוהו; ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו; מי שנתחייב גלות - מחזירין
אותו למקומו, שנאמר (במדבר לה,כה) [והצילו העדה את הרצח, מיד גאל הדם] והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו [אשר
נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש].
גמרא:
תנו רבנן: שלש ערים
הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען;
ומכוונות היו (אלו
נגד אלו בשתי שורות) כמין שתי
שורות שבכרם: חברון ביהודה [יהושע כ,ז: ויקדשו
את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון
בהר יהודה] - כנגד בצר במדבר [דברים
ד,מג: את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד
לגדי ואת גולן בבשן למנשי];
שכם בהר אפרים - כנגד רמות בגלעד; קדש בהר נפתלי - כנגד גולן בבשן.
'ושלשת' [דברים
יט,ג: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך
והיה לנוס שמה כל רצח] - שיהו משולשין (כלומר:
שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים, כמו שמפרש והולך): שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם
לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון;
בעבר הירדן תלת
בארץ ישראל תלת (בתמיה: בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת
עשרה שבטים)?
אמר אביי:
בגלעד (שהיא בעבר הירדן) שכיחי רוצחים,
(מכות י,א)
דכתיב (הושע
ו,ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם;
מאי 'עקובה
מדם'?
אמר רבי אלעזר:
שהיו עוקבין (אורבין) להרוג נפשות.
ומאי שנא מהאי גיסא
ומהאי גיסא דמרחקי (חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ שני
רביעי הארץ, וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ) ומאי שנא מציעאי דמקרבי (ההורג
בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן)?
אמר אביי: בשכם
נמי שכיחי רוצחים, דכתיב (הושע ו,ט) וכחכי
איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' [כי זמה עשו].
מאי 'חבר כהנים'?
אמר רבי אלעזר:
שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות
CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.