דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות ט,ב)
גמרא:
תנו רבנן: שלש
ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען;
ומכוונות היו (אלו
נגד אלו בשתי שורות) כמין שתי
שורות שבכרם: חברון ביהודה [יהושע כ,ז: ויקדשו
את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא
חברון בהר יהודה] - כנגד בצר
במדבר [דברים ד,מג: את בצר במדבר בארץ
המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי]; שכם בהר אפרים - כנגד רמות בגלעד; קדש בהר
נפתלי - כנגד גולן בבשן.
'ושלשת' [דברים
יט,ג: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה'
אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח] - שיהו משולשין (כלומר:
שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים, כמו שמפרש והולך): שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם
כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון;
בעבר הירדן תלת
בארץ ישראל תלת (בתמיה: בנחלת שני שבטים שלש כמו
בנחלת עשרה שבטים)?
אמר אביי:
בגלעד (שהיא בעבר הירדן) שכיחי רוצחים,
(מכות י,א)
דכתיב (הושע
ו,ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם;
מאי 'עקובה
מדם'?
אמר רבי אלעזר:
שהיו עוקבין (אורבין) להרוג נפשות.
ומאי שנא מהאי
גיסא ומהאי גיסא דמרחקי (חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ שני
רביעי הארץ, וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ) ומאי שנא מציעאי דמקרבי (ההורג
בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן)?
אמר אביי: בשכם
נמי שכיחי רוצחים, דכתיב (הושע ו,ט) וכחכי
איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' [כי זמה עשו].
מאי 'חבר כהנים'?
אמר רבי אלעזר:
שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות.
ותו ליכא? והא
כתיב (במדבר לה,ו) [ואת
הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר?
אמר אביי: הללו
קולטות בין לדעת בין שלא לדעת (בין שברח
שם לדעת קליטה, בין שלא ברח שם לדעת קליטה: שלא היה יודע שהיא קולטת), הללו - לדעת קולטות,שלא לדעת אינן קולטות.
וחברון עיר
מקלט הוא? והכתיב (שופטים א,כ) ויתנו לכלב את חברון
כאשר דבר משה [ויורש משם את שלשה בני הענק]?
אמר אביי:
פרוודהא (כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב), דכתיב (יהושע כא,יב) ואת
שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה [באחזתו].
וקדש עיר מקלט
הואי? והכתיב (יהושע יט,לה) וערי מבצר (כרכים
גדולים שהיו בנחלת נפתלי:) הצדים צר וחמת רקת וכנרת [פסוק לו ואדמה והרמה וחצור] [פסוק לז] וקדש
ואדרעי ועין חצור, ותניא: ערים הללו
(ערי מקלט) - אין עושין אותן לא טירין קטנים (לפי
שאין מזונות מצויין שם), ולא
כרכים גדולים (שהכל נקבצים שם תמיד, ויהא רגל
גואל הדם מצויה שם, ויארוב לו), אלא עיירות בינוניות!?
אמר רב יוסף:
תרתי 'קדש' הואי.
אמר רב אשי:
כגון סליקום, ו'אקרא דסליקום' ('סליקום'
עיר מבצר, ויש כפר סמוך הנקרא 'אקרא דסליקום': כך קדש העיר – מבצר, ועיר בינוני
סמוכה לה הנקראת על שמה).
גופא: ערים
הללו: אין עושין אותן לא טירין קטנים, ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות;
ואין מושיבין
אותן אלא במקום מים,
ואם אין שם מים (כשנפלו
בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים) - מביאין להם מים;
ואין מושיבין
אותן אלא במקום שווקים (שימצאו מזונות לקנות),
ואין מושיבין
אותן אלא במקום אוכלוסין (שיהו
כפרים ויישוב סמוכים להם, שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל);
נתמעטו אוכלוסיהן - מוסיפין עליהן; נתמעטו דיוריהן -
מביאין להם כהנים לוים וישראלים;
ואין מוכרין
בהן לא כלי זיין (שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג:
שאם יביא כלי זיין ממקומו - ירגישו בו), ולא כלי מצודה (אף בהם
הורגין חיות) - דברי
רבי נחמיה; וחכמים מתירין;
ושוין שאין
פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם.
אמר רבי יצחק:
מאי קרא (דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו)? - (דברים ד,מב) [לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו
בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם]
ונס אל אחת מן הערים האל וחי
- עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
תנא: תלמיד
שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר 'וחי': עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
אמר רבי זעירא:
מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון (שלא
יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג, ויגלה, דאמרינן לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא
ברשעים).
אמר רבי יוחנן:
הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו.
איני!? והא אמר
רבי יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר (דברים ד,מג) את
בצר במדבר [בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן
למנשי] וכתיב בתריה [פסוק
מד] וזאת התורה [אשר שם משה לפני בני
ישראל]'!?
לא קשיא: הא
בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה.
ואי בעית אימא:
מאי 'קולטין'? - ממלאך המות,
כי הא: דרב
חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה,
דלא הוה שתיק פומיה מגירסא; סליק ויתיב אארזא דבי רב; פקע ארזא – ושתיק, ויכיל
ליה.
אמר רבי תנחום
בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה (שפתח
הכתוב בו בערי מקלט תחלה)? מפני
שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר (בראשית לז,כא) וישמע
ראובן ויצילהו מידם [ויאמר לא נכנו נפש].
דרש רבי שמלאי:
מאי דכתיב (דברים ד,מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש]? - אמר לו הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצחים (להכין
להם חיותם, כגון הנך מילי דלעיל).
איכא דאמרי אמר
ליה: הזרחת שמש לרוצחים (בהבדלה זו ויפה עשית)!
דרש רבי סימאי:
מאי דכתיב (קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא
תבואה? – 'אוהב כסף לא ישבע כסף' - זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן
קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה; 'ומי אוהב בהמון לא תבואה': למי נאה ללמד בהמון (לדרוש
ברבים)? - מי שכל תבואה
שלו (שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות);
והיינו דאמר
רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים קו,ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע
כל תהלתו למי נאה <ללמד>
[למלל] גבורות ה'? - מי שיכול להשמיע כל תהלתו.
ורבנן, ואיתימא
רבה בר מרי אמר: '[ו]מי
אוהב בהמון לו תבואה' - כל האוהב למלמד
בהמון (האוהב תלמידי חכמים) - לו תבואה (התורה
מחזרת עליו ועל זרעו, כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) 'האי מאן דרחים רבנן - הויין
ליה בנין רבנן').
יהבו ביה רבנן
עינייהו ברבא בריה דרבה (שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו
לו בנים תלמידי חכמים).
<סימן: אשי
ללמוד רבינא ללמד (בדרב אשי גרסינן 'ללמוד' בדרבינא
גרסינן 'ללמד')>
רב אשי אמר:
כל האוהב ללמוד בהמון (עם חברים
רבים) - לו תבואה.
והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו
נ,לו) חרב אל הבדים ונואלו [חרב אל
גבוריה וחתו]? - חרב על צוארי
שונאיהם של ישראל שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד; ולא עוד אלא שמטפשין: כתיב הכא 'ונואלו', וכתיב התם (במדבר יב,יא) [ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל
נא תשת עלינו חטאת] אשר נואלנו
[ואשר חטאנו];
ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר 'ואשר
חטאנו';
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו
יט,יג) נואלו שרי צוען [נִשְּׂאוּ
שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה] (אלמא הנואל נשא לחטוא).
רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון (מרבה
תלמידים) - לו תבואה (לפי
שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם), והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי,
ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן.
אמר רבי יהושע
בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב,ב) עומדות היו רגלינו
בשעריך ירושלם; מי גרם לרגלינו
שיעמדו במלחמה? - שערי ירושלם, שהיו עוסקים בתורה ('בשעריך'
= בשביל שעריך).
ואמר רבי יהושע
בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב,א) שיר המעלות לדוד שמחתי
באומרים לי בית ה' נלך? - אמר דוד
לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה
ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי.
אמר לו
הקב"ה: (תהלים פדיא) כי טוב יום בחצריך מאלף [בחרתי
הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע]:
טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על
גבי המזבח (מקרא כתוב 'אלף עולות יעלה שלמה וגו'
(מלכים א ג,ד)).
ומכוונות להם
דרכים וכו':
תניא: רבי אליעזר
בן יעקב אומר:
(מכות י,ב)
'מקלט' היה
כתוב על פרשת דרכים (בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים:
אחד פונה לעיר מקלט - היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו 'מקלט'), כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.
אמר רב כהנא:
מאי קרא? - (דברים יט,ג) תכין לך הדרך [ושלשת
את גבול ארצך אשר ינחילך ה’ אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח]: עשה לך הכנה לדרך.
רב חמא בר חנינא
פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (כשהיה
רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן): (תהלים כה,ח) טוב
וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך: אם
לחטאים יורה - קל וחומר לצדיקים.
רבי שמעון בן
לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (שמות כא,יג) ואשר
לא צדה והאלהים אנה לידו [ושמתי
לך מקום אשר ינוס שמה] (זהו
שאמר הכתוב): (שמואל
א כד,יג) כאשר יאמר משל הקדמוני ('משל
הקדמוני' היא התורה, שהיא משל הקב"ה, שהוא קדמונו של עולם, והיא אמרה) : מרשעים יצא רשע [וידי
לא תהיה בך] (והיכן
אמרה? – 'והאלהים אנה לידו') - במה הכתוב ('והאלהים
אנה לידו') מדבר (והיאך
הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא)? בשני בני אדם שהרגו את הנפש: אחד הרג בשוגג ואחד הרג
במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים (אלא
ע"י שהיו שניהם רשעים: ההורג והנהרג [כדלהלן]:
ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר, והוא לא גלה, והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר,
ולא נהרג); (לפיכך) הקב"ה מזמינן לפונדק אחד: זה שהרג במזיד
יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו (ויש
עדים, ויגלה על כרחו): זה שהרג
במזיד - נהרג, וזה שהרג בשוגג - גולה.
אמר רבה בר רב
הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה, ומן הנביאים,
ומן הכתובים: בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו:
מן התורה -
דכתיב (במדבר כב,יב) [ויאמר
אלהים אל בלעם] לא תלך עמהם [לא
תאר את העם, כי ברוך הוא],
וכתיב (במדבר
כב,כ) [ויבא
אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים] קום לך אתם [ואך את הדבר אשר אדבר
אליך אתו תעשה];
מן הנביאים -
דכתיב (ישעיהו מח,יז)
[כה אמר ה' גאלך קדוש ישראל] אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (בדרך אשר
תבחר לילך);
מן הכתובים - דכתיב
(משלי ג,לד) אם ללצים (בא אדם
להתחבר) - הוא יליץ (אין מעכבין
בידו), ולענוים יתן
חן.
אמר רב הונא:
רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם (בדרך
בהליכתו) והרגו – פטור.
קסבר (דברים
יט,ו) [פן
ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש] ולו אין משפט מות [כי
לא שנא הוא לו מתמול שלשום] - בגואל הדם הוא דכתיב (והכי
קאמר: פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח ... והשיגו והכהו נפש
- ולא יתיירא מבית דין, כי לו אין משפט מות;
וסוף המקרא האומר 'כי לא שונא הוא וגו'- מוסב על ראשו: פן
ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא
היה לו ולא הרגו מדעת).
מיתיבי: 'ולו אין משפט מות - ברוצח הכתוב מדבר (והכי
קאמר: פן ירדוף ... והשיגו ... והכהו - והוא
לא היה ראוי למות: כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת);
אתה אומר ברוצח
- או אינו אלא בגואל הדם?
כשהוא אומר (דברים
יט,ד) [וזה
דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת] והוא לא שונא לו מתמול שלשום - הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר'!
הוא - דאמר כי
האי תנא, דתניא: '(דברים יט,ו) [פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי
ירבה הדרך והכהו נפש]
ולו אין משפט מות [כי לא שנא הוא לו מתמול
שלשום] - בגואל
הדם הכתוב מדבר;
אתה אומר בגואל
הדם הכתוב מדבר - או אינו אלא ברוצח?
כשהוא אומר 'כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום' - הרי רוצח אמור (שאין
לו משפט מות, ולא היה צריך לכתוב בשבילו 'ולא אין משפט מות'); הא מה אני מקיים 'ולו אין משפט מות' - בגואל הדם הכתוב מדבר.
תנן: 'מוסרין
לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו' – מאי? לאו דמתרו ביה דאי קטיל
בר קטלא הוא?
לא, כדתניא:
'וידברו אליו' - דברים הראוים לו: אומרים לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים:
בשגגה בא מעשה לידו".
רבי מאיר אומר:
הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר (דברים יט,ד) וזה
דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו
מתמל שלשם]
אמרו לו: הרבה (דברים
שאינן נעשים ע"י האדם) שליחות עושה (נעשים
ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים).
אמר מר: 'בשגגה
בא מעשה לידו' – פשיטא (כיון דהוא גולה - ודאי בשוגג הרג): דאי במזיד (הרג) - בר גלות הוא (וכי
גולה היה - בתמיהה)!?
אִין, והא
תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחלה (תחלת
משפטן של רוצחים ועיקרו זהו:) אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט (ויליף
טעמא מקרא: וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו'
[דברים יט,יא],
משמע: אם הורגו בכוונה – ינוס; וכתיב בתריה [פסוק יב]
'ושלחו זקני עירו וגו'); ובית דין שולחין ומביאין אותם משם. מי שנתחייב
מיתה – הרגוהו, שנאמר (דברים יט,יב) ושלחו זקני עירו ולקחו
אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת; מי שלא נתחייב – פטרוהו, שנאמר (במדבר לה,כה) והצילו
העדה את הרוצח מיד גואל הדם [והשיבו
אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש]; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר [שם] 'והשיבו
אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה'.
רבי אומר:
מעצמן הן גולין: כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות, והן אינן יודעין שבשוגג
קולטות, במזיד אינן קולטות (לא אמר
הכתוב שיגלה, אלא הוא טועה וגולה, ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו)'.
אמר רבי אלעזר:
עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר (מקרא בספר יהושע [כ,ד]) [ונס אל אחת מהערים האלה ועמד
פתח שער העיר] ודבר באזני זקני
העיר ההיא את דבריו [ואספו אתו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם] - ולא שהושוו דבריהן לדבריו.
ואמר רבי
אלעזר: עיר שאין בה זקנים - אינה קולטת, דבעינן 'זקני העיר' - וליכא.
איתמר: עיר
שאין בה זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אומר: קולטת, וחד אומר: אינה קולטת:
למאן דאמר
'אינה קולטת' - בעינן 'זקני
העיר' - וליכא; למאן דאמר 'קולטת' -
מצוה בעלמא (מצוה שיהו שם זקנים; ומיהו כי אין
בה זקנים נמי קלטה);
ועיר שאין בה
זקנים, רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: נעשה בה בן סורר ומורה, וחד אמר: אין נעשה בה בן
סורר ומורה:
למאן דאמר 'אין
נעשה בה בן סורר ומורה' - בעינן (בבן סורר
ומורה כתיב:) (דברים כא,יט) [ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו
אל] זקני עירו [ואל
שער מקמו] - וליכא; למאן דאמר 'נעשה
בה בן סורר ומורה' - מצוה בעלמא;
ועיר שאין בה
זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אמר מביאה עגלה ערופה, וחד אמר אינה מביאה עגלה
ערופה:
למאן דאמר
'אינה מביאה עגלה ערופה' - בעינן (דברים כא,ג) [והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו] זקני העיר ההיא [עגלת
בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל]
– וליכא; למאן דאמר 'מביאה עגלה ערופה' - מצוה בעלמא.
אמר רבי חמא בר
חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים
(מכות יא,א)
בלשון עזה,
דכתיב (יהושע כ,א): וידבר ה' אל יהושע לאמר [פסוק ב] דבר
אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם [ביד
משה] (בכל יהושע
כתיב 'ויאמר ה' ' וכאן נאמר
'וידבר ה' אל יהושע', ודיבור לשון עז הוא)? - מפני שהן של תורה (אבל שאר אמירות שאמר - לא אמר דבר לקיים מצוה
הכתובה).
למימרא דכל
'דיבור' לשון קשה?
אִין, כדכתיב (בראשית
מב,ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות [ויתן
אתנו כמרגלים את הארץ]
והתניא: 'נדברו' [מלאכי
ג,טז: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר
זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו] אין
'נדברו' אלא לשון נחת; וכן הוא אומר (תהלים מז,ד) ידבר
עמים (ינהל
עמים) תחתינו [ולאמים
תחת רגלינו]
'דבר' לחוד
'ידבר' לחוד.
<סימנ"י
רבנ"ן מהמנ"י וספר"י>
פליגי בה רבי
יהודה ורבנן: חד אומר מפני שֶׁשִׁיהָם (שלא
הפרישם לאחר שחלקו מיד, עד שנאמר לו מפי הקב"ה), וחד אומר מפני שהן של תורה.
(יהושע כד,כו) ויכתוב יהושע את הדברים
האלה בספר תורת אלהים [ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'] - פליגי בה (בפירושא
דהאי קרא מה כתב יהושע בס"ת) רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אומר: שמנה פסוקים (מ'וימת
שם משה' עד סיפא), וחד אומר: ערי מקלט (בפרשת
ערי מקלט הוא אומר, שכתובה בספר יהושע).
בשלמא למאן
דאמר 'שמונה פסוקים' - היינו דכתיב 'בספר תורת אלהים'; אלא
למאן דאמר 'ערי מקלט' - מאי 'בספר
תורת אלהים'?
הכי קאמר: ויכתוב
יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.
ספר שתפרו
בפשתן: פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר: חד אומר כשר וחד אומר פסול: למאן דאמר פסול
- דכתיב (שמות יג,ט) [והיה
לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך]
למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] (ורישיה דקרא
משתעי בתפילין, ואיתקש הכא תורה לתפילין) ואיתקש כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין הלכה
למשה מסיני לתופרן בגידין - אף כל לתופרן בגידין;
ואידך: כי
איתקש - למותר בפיך (דכתיב בהאי קרא 'בפיך':
מן המותר בפיך: שאין נכתבין על עור בהמה טמאה); להלכותיו (לדבר שאינו כתוב בתורה; ובתפילין גופייהו לא גמרינן
ליה אלא מהלכה למשה מסיני - לא ילפינן בהיקשא) לא איתקש.
אמר רב: חזינן
להו לתפילין דבי חביבי (דודי, אחי אבא, והוא רבי חייא), דתפירי בכיתנא; ולית הלכתא כוותיה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.