דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות י,ב)
אמר רבי חמא בר
חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים
(מכות יא,א)
בלשון עזה, דכתיב
(יהושע כ,א): וידבר ה' אל יהושע לאמר [פסוק ב] דבר אל
בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם [ביד משה] (בכל יהושע
כתיב 'ויאמר ה' ' וכאן נאמר
'וידבר ה' אל יהושע', ודיבור לשון עז הוא)? - מפני שהן של תורה (אבל שאר אמירות שאמר - לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה).
למימרא דכל
'דיבור' לשון קשה?
אִין, כדכתיב (בראשית
מב,ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות [ויתן
אתנו כמרגלים את הארץ]
והתניא: 'נדברו' [מלאכי ג,טז:
אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי
שמו] אין 'נדברו' אלא לשון נחת; וכן
הוא אומר (תהלים מז,ד) ידבר עמים (ינהל עמים) תחתינו
[ולאמים תחת רגלינו]
'דבר' לחוד
'ידבר' לחוד.
<סימנ"י
רבנ"ן מהמנ"י וספר"י>
פליגי בה רבי יהודה
ורבנן: חד אומר מפני שֶׁשִׁיהָם (שלא הפרישם
לאחר שחלקו מיד, עד שנאמר לו מפי הקב"ה), וחד אומר מפני שהן של תורה.
(יהושע כד,כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה
בספר תורת אלהים [ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'] - פליגי בה (בפירושא
דהאי קרא מה כתב יהושע בס"ת) רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אומר: שמנה פסוקים (מ'וימת
שם משה' עד סיפא), וחד אומר: ערי מקלט (בפרשת
ערי מקלט הוא אומר, שכתובה בספר יהושע).
בשלמא למאן דאמר
'שמונה פסוקים' - היינו דכתיב 'בספר
תורת אלהים'; אלא למאן דאמר 'ערי
מקלט' - מאי 'בספר תורת אלהים'?
הכי קאמר: ויכתוב
יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.
ספר שתפרו בפשתן:
פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר: חד אומר כשר וחד אומר פסול: למאן דאמר פסול - דכתיב
(שמות יג,ט) [והיה
לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך]
למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] (ורישיה דקרא
משתעי בתפילין, ואיתקש הכא תורה לתפילין) ואיתקש כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין הלכה למשה
מסיני לתופרן בגידין - אף כל לתופרן בגידין;
ואידך: כי איתקש
- למותר בפיך (דכתיב בהאי קרא 'בפיך':
מן המותר בפיך: שאין נכתבין על עור בהמה טמאה); להלכותיו (לדבר שאינו כתוב בתורה; ובתפילין גופייהו לא גמרינן
ליה אלא מהלכה למשה מסיני - לא ילפינן בהיקשא) לא איתקש.
אמר רב: חזינן להו
לתפילין דבי חביבי (דודי, אחי אבא, והוא רבי חייא), דתפירי בכיתנא; ולית הלכתא כוותיה.
משנה:
אחד (כהן) משוח בשמן המשחה (הם
כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו), ואחד המרובה בבגדים (הם
ששימשו מיאשיהו ואילך, שנגנז שמן המשחה, כדאמרינן בהוריות (דף יב.), ושוב לא נמשחו כהנים, ולא היתה ניכרת
כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים: שמשמש בשמונה בגדים), ואחד שעבר ממשיחותו (שאירע
פסול בכהן הגדול, ושימש אחר תחתיו; וכשנתרפא כהן - חזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחותו) - מחזירין את הרוצח (במיתתן,
כמו שנאמר 'ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח'
[במדבר לה,כח]).
רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה (כהן
המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה: 'אל ירך לבבכם'
וכל הענין (דברים כ,ג)) מחזיר את
הרוצח;
לפיכך אימותיהן
של כהנים מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר
קרא (במדבר לה,כה) [והצילו
העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול [אשר
משח אתו בשמן הקדש] (הא
חד), וכתיב (במדבר לה,כח) כי בעיר
מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול (הא
תרי) [ואחרי
מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] וכתיב [שם] ואחרי מות הכהן הגדול [ישוב
הרוצח] (הא
תלתא);
ורבי יהודה?
כתיב קרא אחרינא:
(במדבר לה,לב) [ולא
תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.
ואידך?
מדלא כתיב
'הגדול' - חד מהנך הוא.
לפיכך אימותיהן
של כהנים וכו' [מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו]:
טעמא דלא מצלו,
הא מצלו – מייתי? והכתיב (משלי כו,ב) כצפור
לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא!?
אמר ההוא סבא: מפירקיה
דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו (הלכך לאו
קללת חנם הוא).
ואיכא דמתני
'כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו'; טעמא דמצלו, הא לא מצלו מייתי? מאי הוה ליה למעבד?
הכא אמרינן (בבבל אומרים: משל זה על אדם שלוקה בשביל
סרחון של אחרים): 'טוביה חטא
וזיגוד מנגיד' (משום ההיא דאמרינן בערבי פסחים: טוביה
חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר, ונגדיה רב פפא לזיגוד; אמר ליה:
"טוביה חטא וזיגוד מנגיד?" - ומאז היתה למשל), התם (בארץ ישראל) אמרי (אומרין משל
זה): 'שכם נסיב ומבגאי
גזיר' (שכם בן חמור
לקח את דינה בת יעקב, וההנאה
שלו, ושאר בני
העיר שלא נהנו - מלו
עצמן ונצטערו; 'מבגאי' = שם איש מבני העיר).
אמר <ליה>
ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו.
כי הא: דההוא גברא
דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דרבי יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה
תלתא יומי.
אמר רב יהודה אמר
רב: קללת חכם - אפילו בחנם היא באה; מנלן? מאחיתופל: שבשעה שכרה דוד שיתין (יסודות
של בית המקדש; ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ"י) מצינו 'תימוליוס של בית המקדש' והוא
'יסוד' בלשון יוני) - קפא תהומא
(צף התהום), בעא למישטפא לעלמא (בגמרת
ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו "אל תטלני מכאן, שאני כבוש על התהום
מיום מתן תורה, שרעדה כל הארץ" - ולא שמע דוד לדבריו ונטלו)! אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה
(מי שרי למכתב שם, פן ימחקוהו המים ועובר משום 'ואבדתם
את שמם' (דברים יב,ג) ו'לא תעשון כן [לה' אלקיכם]
(פסוק ד))?
ליכא דאמר ליה מידי.
אמר: כל היודע דבר
זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.
נשא אחיתופל קל
וחומר בעצמו; אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה
על המים (דכתיב בסוטה (במדבר ה,כג) 'ומחה אל
מי המרים'; והרבה הזכרות בפרשה, ואפילו הכי כתיב 'ומחה כו') - לכל העולם כולו לא כל שכן! אמר ליה: שרי. (וקללה
זו [שקלל דוד] בחנם היתה: שלא היה מקללו
אלא אם אינו אומר)
כתב שם אחספא, שדי
אתהומא, נחת וקם אדוכתיה; ואפילו הכי כתיב (שמואל ב יז,כג) ואחיתופל
ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו
ויחנק וגו' [וימת ויקבר בקבר אביו]. (יש תימה
בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל
שלש שנים! ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה הגורן - יודע היה
מנעוריו מיום [שנמשח], וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום
לבית המקדש, כדכתיב 'עד אמצא מקום וגו' [תהלים קלב,ה]
וכדדרשינן ליה בזבחים ב'איזהו מקומן' (דף נד:), וחפר היסודות ברשותו [של
ארונה]).
אמר רבי אבהו: קללת
חכם - אפילו על תנאי (ולא נתקיים התנאי) (אעפ"כ) היא באה; מנלן? – מעלי, דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל
א ג,יז) [ויאמר מה
הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני]
כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר [מכל הדבר
אשר דבר אליך] (דהא
קללה על תנאי היתה 'אם תכחד ממני' ולא נתקיים: שלא כיחד); ואף על גב דכתיב (פסוק יח) ויגד
לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ויאמר ה' הוא הטוב בעינו יעשה] - ואפילו הכי (נתקיימה
הקללה, ד)כתיב (שמואל
א ח,ג) ולא הלכו בניו בדרכיו [ויטו אחרי
הבצע ויקחו שחד ויטו משפט] (וזו
קללה קללו עלי 'כה יעשה לך' - כמו שנעשה לי: שאין בני
מהוגנין).
(מכות יא,ב)
אמר רב יהודה אמר
רב: נידוי על תנאי - צריך הפרה; מנלן? – מיהודה, דכתיב (בראשית מג,ט) [אנכי אערבנו מידי תבקשנו] אם לא הביאותיו אליך [והצגתיו
לפניך וחטאתי לך כל הימים] ('וחטאתי
לך' - לשון נידוי הוא: שיהא מנודה לאביו);
ואמר רבי שמואל
בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (דברים לג,ו) יחי ראובן
ואל ימות [ויהי מתיו מספר] [פסוק ז] וזאת
ליהודה [ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר
מצריו תהיה] (מה
ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון 'וזאת ליהודה'?)? - כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר (אלא
לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים, ו)עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו
רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! (אמר לשון
זה: יחי ראובן, כלומר: ראובן שלדו קיימת כאילו הוא
חי, וזאת תהיה ליהודה
- שהם מגולגלין?) מי גרם
לראובן שיודה? – יהודה: וזאת ליהודה
[ויאמר]
שמע ה' קול יהודה. (עצמות
כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר, וזהו שאמר יוסף לאחיו: (שמות יג,יט) 'והעליתם
עצמותי מזה אתכם' - עם עצמותיכם;) עאל איבריה לשפא (נכנסו
עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם; כמו 'דשף מדוכתיה' (חולין דף מב: נד:) 'לשפא' אישלויי"ש
דור').
לא הוה קא מעיילי
ליה למתיבתא דרקיע - 'ואל עמו
תביאנו';
לא הוה קא ידע למישקל
ומיטרח (לישא וליתן) בשמעתא בהדי רבנן – 'ידיו רב לו' (יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו);
לא הוה ידע לפרוקי
קושיא – 'ועזר מצריו תהיה'.
איבעיא להו: במיתת
כולן הוא חוזר? או דלמא במיתת אחד מהן?
תא שמע: 'נגמר דינו
בלא כהן גדול - אינו יוצא משם לעולם'; ואם איתא - ליהדר בדהנך (במיתת
מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו? אלא לאו שמע מינה כולהו)!
בדליכא.
משנה:
משנגמר דינו מת
כהן גדול - הרי זה אינו גולה (מפרש טעמא
בגמרא מקל וחומר);
אם עד שלא נגמר
דינו מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני (יליף
טעמא בגמרא);
נגמר דינו בלא
כהן גדול (שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות), וההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג - אינו יוצא משם
לעולם; ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל
צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה,כה) [והצילו
העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר
נס שמה [וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו;
כשם שהעיר קולטת
- כך תחומה קולט;
רוצח שיצא חוץ לתחום
ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם; רבי
עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו.
גמרא:
[משנגמר דינו מת כהן גדול - הרי זה אינו גולה]
מאי טעמא?
אמר אביי: קל וחומר:
ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו - מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה!
ודלמא האי דגלה
איכפר ליה, האי דלא גלה לא?!
מידי גלות קא מכפרא?
מיתת כהן הוא דמכפרא!
תוספות ד"ה מידי גלות קא מכפרא. תימה: אין הכי
נמי: מדאמר בריש מכילתין (דף ב:) 'הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה' -
אלמא גלות מכפרת! וי"ל דהכא 'כפרה'
- לפטרו מגלות קאמר, דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין, דמיתת כהן גדול תועיל לפטרו
מגלות מקל וחומר; הלכך שפיר משני 'מידי גלות מכפרת? מיתת כהן גדול מכפרת!' פירוש מיפטרא
מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג - הוא חוזר, ואילו לא מת
הכהן - אפילו שהה שם זמן מרובה - אינו יוצא; על כרחך כפרה זו - במיתת כהן תלויה,
כדפירשתי; כן נראה למשי"ח.
אם עד שלא נגמר
דינו וכו' [מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו
של שני]:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר
קרא: (במדבר לה,כה) [והצילו
העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן
הקדש; - וכי הוא מושחו? אלא זה שנמשח
בימיו (משנעשה זה רוצח).
מאי הוה ליה (להאי
כהן) למעבד (מאחר
שעדיין לא היה כהן גדול כשהרג זה? למה הוא נענש)?
היה לו לבקש רחמים
שיגמור דינו לזכות ולא ביקש.
אמר אביי: נקטינן:
נגמר דינו ומת - מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב (במדבר לה,לב) [ולא
תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן; ואיזהו ישיבה שהיא 'בארץ'? הוי אומר זו קבורה ('לשבת
בארץ' = בתוך הקרקע).
תנא: מת קודם שמת
כהן גדול (רוצח בערי מקלט ומת כהן גדול אחר זמן) - מוליכין
עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב: (במדבר לה,כח) [כי
בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל; ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו; איזהו ישיבה שהיא 'בארץ אחוזתו'? - הוי אומר זו קבורה.
נגמר דינו ונעשה
כהן בן גרושה או בן חלוצה (יצא עליו עדות
שהוא חלל): פליגי בה רבי
אמי ורבי יצחק נפחא: חד אומר: מתה כהונה (הרי הוא
כמת ואין הרוצח גולה), וחד אומר:
בטלה כהונה (איגלאי מילתא למפרע שלא היה כהן גדול,
והוה ליה האי רוצח 'נגמר דינו בלא כהן גדול', ואינו חוזר לעולם).
לימא בפלוגתא דרבי
אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה
או בן חלוצה: רבי אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב – פסולין! ורבי יהושע מכשיר': מאן
דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר!?
(מכות יב,א)
אליבא דרבי אליעזר
כולי עלמא לא פליגי (כלומר: מאן דאמר 'מתה' - ודאי כרבי
יהושע אמר, ולא כרבי אליעזר: דאליבא דרבי אליעזר - ליכא למאן דאמר 'מתה', כיון
דלגבי עבודותיו אמר 'פסולות' למפרע - ודאי אין זה כהן); כי פליגי אליבא דרבי יהושע (כלומר:
אין אנו צריכין לומר 'מאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע', דאליבא דרבי יהושע
איכא למימר דפליגי): מאן דאמר
מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם, דכתיב (דברים
לג,יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ מתנים
קמיו ומשנאיו מן יקומון] - אפילו
חללין [רמז במלה 'חילו'] שבו ('פועל
ידיו תרצה' - עבודותיו כשירות, אבל לענין
שאר דבריו אינו כהן); אבל הכא
- אפילו רבי יהושע מודה [שבטלה כהונה ואינו יוצא משם לעולם].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.