דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יא,ב)
נגמר דינו
ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה (יצא עליו
עדות שהוא חלל): פליגי
בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אומר: מתה כהונה (הרי
הוא כמת ואין הרוצח גולה), וחד
אומר: בטלה כהונה (איגלאי מילתא למפרע שלא היה כהן
גדול, והוה ליה האי רוצח 'נגמר דינו בלא כהן גדול', ואינו חוזר לעולם).
לימא בפלוגתא
דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן
גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב – פסולין! ורבי יהושע
מכשיר': מאן דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר!?
(מכות יב,א)
אליבא דרבי
אליעזר כולי עלמא לא פליגי (כלומר:
מאן דאמר 'מתה' - ודאי כרבי יהושע אמר, ולא כרבי אליעזר: דאליבא דרבי אליעזר -
ליכא למאן דאמר 'מתה', כיון דלגבי עבודותיו אמר 'פסולות' למפרע - ודאי אין זה כהן); כי פליגי אליבא דרבי יהושע (כלומר:
אין אנו צריכין לומר 'מאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע', דאליבא דרבי
יהושע איכא למימר דפליגי): מאן
דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם, דכתיב (דברים
לג,יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ
מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון] -
אפילו חללין שבו ('פועל
ידיו תרצה' - עבודותיו כשירות, אבל לענין
שאר דבריו אינו כהן); אבל הכא
- אפילו רבי יהושע מודה [שבטלה כהונה ואינו יוצא משם לעולם].
נגמר דינו [בלא
כהן גדול וההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג - אינו יוצא משם לעולם; ואינו יוצא לא
לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר
צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה,כה) [והצילו
העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר נס שמה [וישב
בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא
דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו]:
אמר רב יהודה
אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב (מלכים א
ב,כח) [והשמעה
באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה] וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח: טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה
שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים (דכתיב 'מזבחי':
המיוחד לי), והוא תפס מזבח
של שילה (בדרשא ד'מעם מזבחי תקחנו'
ולא 'מעל מזבחי', וכסבור דהיינו 'מעל מזבחי').
(הכי גרסינן: והוא תפס במזבח של במה
שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד, כדכתיב 'וינס
יואב אל אהל ה'', ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו; ואי אפשר
לומר מזבח של שילה, שהוא [יואב] היה בימי דוד ושלמה.)
אביי אומר: בהא
נמי מיטעא טעה: טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא - זר היה.
אמר ריש לקיש:
שלש טעיות עתיד שרו של רומי (= סמאל) לטעות, דכתיב (ישעיהו
סג,א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים (מדמו של
סמאל; ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם - כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם, לשבר את האזן
מה שהיא יכולה לשמוע) מבצרה [זה
הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע]; טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה שאינה
קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך הוא (שיברח
לבצרה: שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להֵחָרב, כדכתיב (ישעיהו כד,כא) 'יפקוד
ה' על צבא המרום במרום ו[אחר כך]על מלכי האדמה על האדמה).
אמר רבי אבהו:
ערי מקלט לא נתנו לקבורה (ללוים שהן
שלהם), דכתיב (במדבר
לה,ג) [והיו הערים להם לשבת] ומגרשיהם
יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם:
לחיים נתנו ולא לקבורה.
מיתיבי [ממשנתנו]: 'שמה: שם תהא דירתו שם תהא
מיתתו שם תהא קבורתו'!?
רוצח שאני,
דגלי ביה רחמנא.
כשם שהעיר
קולטת [כך תחומה קולט]:
ורמינהו [תוספתא
מכות פ"ב מ"ב]: '(במדבר לה,כה) [והצילו
העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס
שמה]
וישב בה [עד
מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - בה ולא בתחומה'?!
אמר אביי: לא
קשיא: כאן לקלוט כאן לדור.
'לדור'? תיפוק
ליה ד'אין עושין שדה (של לוים) מגרש (שנתנו
ללוים אלפים אמה סביב העיר, כדכתיב (במדבר לה,ה) 'ומדותם
מחוץ לעיר' וכתיב [פסוק ד] 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו';
הא כיצד? - אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה, והשאר שדות וכרמים) ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש' [ערכין
פ"ט מ"ח] (דאין
בונין בית במגרש, דאם כן הוה ליה מגרש עיר)!?
אמר רב ששת: לא
נצרכה אלא למחילות (תחת הקרקע: שאין אוכלות במגרש כלום
מלמעלה; ואי לאו דכתיב 'בה' - ולא בתחומה הייתי אומר ידור
בתחומה במערה).
רוצח שיצא חוץ
לתחום [ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות
ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חייבין עליו]:
תנו רבנן: '(במדבר
לה,כז) [ומצא
אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין
לו דם] ('ורָצַח'
איכא לפרושי לשון ציווי, כמו (שמות לו,א) 'ועשה בצלאל ואהליאב';
ואיכא לפרושי לשון רשות, כמו 'ועשה ה' להם וגו'
(דברים לא,ד)): מצוה
ביד גואל הדם; – אין גואל הדם - רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא
אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו'.
מאי טעמא דרבי
יוסי הגלילי?
מי כתיב 'אם
רצח'?
ורבי עקיבא?
מי כתיב
'ירצח'?
אמר מר זוטרא
בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו.
כמאן? לא כרבי
יוסי הגלילי ולא כרבי עקיבא!?
הוא דאמר כי
האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: (במדבר לה,יב) [והיו
לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר
לה,כז) [ומצא
אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין
לו דם] - יכול
מיד? תלמוד לומר: 'עד עמדו
לפני העדה למשפט'.
ורבי יוסי ורבי
עקיבא – האי 'עד עמדו לפני
העדה למשפט' מאי דרשי ביה?
ההוא מיבעי ליה
לכדתניא: רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו
עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: (במדבר לה,יב) [והיו
לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - עד שיעמוד בבית דין אחר.
תנו רבנן: (במדבר לה,כו) [ו]אם יצא יצא הרוצח [את
גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה [פסוק כז] ומצא אתו גאל הדם מחוץ
לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם] - אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין? תלמוד לומר: 'אם יצא יצא' - מכל מקום.
והתניא: במזיד
נהרג, בשוגג גולה'!?
לא קשיא: הא
כמאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', הא כמאן דאמר 'לא אמרינן דברה תורה
כלשון בני אדם'.
אמר אביי:
מסתברא כמאן דאמר 'דברה תורה כלשון בני אדם', שלא יהא סופו חמור מתחלתו (סופו:
צאתו חוץ לתחום; תחלתו: הרציחה): מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה - אף סופו במזיד נהרג
בשוגג גולה.
תני חדא: 'אב שהרג
[בנו] – בנו (השני) נעשה לו גואל הדם (נעשה
גואל הדם של אחיו, והורג את אביו), ותניא אידך: 'אין בנו נעשה לו גואל הדם'; לימא הא
(דתניא נעשה) רבי יוסי הגלילי (היא, דאמר
מצוה לגואל הדם) והא רבי עקיבא?
ותסברא בין? למאן
דאמר 'מצוה' בין למאן דאמר 'רשות': מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי
ישמעאל: לכל (לכל עבירות שבתורה) אין הבן נעשה שליח (בית
דין) לאביו להכותו
ולקללתו (לא להלקותו ולא לנדותו), חוץ ממסית: שהרי אמרה תורה (דברים
יג,ט) [לא
תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ו]לא תחמול ולא תכסה עליו!?
אלא לא קשיא:
הא (דתניא 'אין בנו נעשה גואל הדם') בבנו (של רוצח
קאמר), והא (דתניא
'בנו נעשה לו גואל הדם') בבן בנו (בבנו
של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח, ואינו מוזהר על כבודו [אולי
צ"ל: 'על חבורתו'?]).
משנה:
אילן שהוא עומד
בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום - הכל
הולך אחר הנוף (אפילו הוא בעיקרו שבתוך התחום -
הרי הוא כיוצא חוץ לתחום, ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום - אף העיקר קולט).
גמרא:
ורמינהי [משנה
מעשר שני פ"ג מ"ז]: 'אילן
שהוא עומד בפנים (בירושלים, ולענין אכילת מעשר שני
בירושלים היא שנויה) ונוטה
לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים: מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ –
כלחוץ' (אלמא: לא נופו שדינן בתר עיקר, ולא עיקר בתר נוף)!?
מעשר אערי מקלט
קא רמית? מעשר - בחומה תלה רחמנא (דכתיב
(דברים יב,יח) 'לפני ה' אלהיך תאכלנו'), ערי מקלט - בדירה תלה רחמנא (דכתיב
(במדבר לה,כח) 'כי בעיר מקלטו ישב'): בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה (ונופו
ראוי לדירה יותר מעיקרו).
ורמי מעשר
אמעשר, דתנן [מעשרות פ"ג מ"י]: 'בירושלים (לענין
מעשר) - הלך אחר הנוף;
בערי מקלט - הלך אחר הנוף'!?
אמר רב כהנא:
לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן, דתניא:
(מכות יב,ב)
'רבי יהודה
אומר (לענין מעשר אמרה למילתיה): במערה הולך אחר פתחה (כולה
בפנים ופתוחה לחוץ – כלחוץ; כולה בחוץ ופתוחה לפנים - כלפנים); באילן הולך אחר נופו' (ומתניתין
דהכא וברייתא - רבי יהודה, ומתניתין ד'אילן שהוא עומד בפנים כו' – רבנן; ושינויא
קמא ליתא).
אימור דשמעת
ליה לרבי יהודה גבי מעשר לחומרא: עיקרו בחוץ ונופו בפנים (הלך
אחר הנוף לענין פדייה): כי היכי
דבנופו לא מצי פריק [שהרי זה בתוך ירושלים] - בעיקרו נמי לא מצי פריק; עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ (הלך
אחר הנוף לענין אכילה: דמישדי עיקרו בתר נופו, ואסור לאוכלו בעיקרו אלא אם כן פדאו
מקודם שנכנס): כי היכי
דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה - בעיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה (כלומר:
היכי בעית לאוקמא להא דתניא 'בירושלים הלך אחר הנוף כו'? כרבי יהודה? הניחא אי תנא
בה חדא 'בירושלים הלך אחר הנוף' ולא תנא בה 'בערי מקלט הלך אחר הנוף' - מצית מוקמת
לה כרבי יהודה, אבל השתא - מאן ציית לך? אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר
'באילן הלך אחר הנוף' משום דאיכא למימר לחומרא: בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין
עיקרו בחוץ ונופו בפנים, דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא
לקולא: חומר בפנים מבחוץ: שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו, דקלטי ליה
מחיצות; וחומר בחוץ מבפנים: שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה, ובפנים אוכלו בלא פדייה!
ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לחומרא אמרה, כדמפרש ואזיל), אלא גבי ערי מקלט (על
כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא): בשלמא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו
לא מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה; אלא עיקרו בפנים ונופו בחוץ: כי
היכי דבנופו מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי מצי קטיל ליה? הא גואי קאי!?
אמר רבא: (לעולם
כדקא משנינן: 'הא רבי יהודה והא רבנן': דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא
עיקרו בתר נוף, לא במעשר ולא בערי מקלט, כדקתני קמייתא: 'מכנגד החומה ולפנים
כלפנים'; ורבי יהודה פליג ואמר: 'שדי עיקרו בתר נופו' ודקאמרת: דלמא לחומרא קאמר?
- אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר, כדאמרן;) (ולענין
מקלט: היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - דחומרא הוא - שדי עיקרו בתר נופו, ואם רוצח
בעיקרו - לא מצי קטיל ליה; והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ, דקאמר בה רבי יהודה
'הלך אחר הנוף' - לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה
בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר) בעיקרו(דבעיקרו שבפנים) דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל; קאי בנופו ויכול
להורגו בחצים ובצרורות (והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול
גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות), דכולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל ליה (דלכולי
עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן); כי פליגי (דקאמר רבי
יהודה 'הלך אחר הנוף') במהוי עיקרו
דרגא לנופו (שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך
העיקר ויהרגנו בנופו קאמר): מר סבר הוי עיקרו דרגא לנופו, ומר סבר לא הוי עיקרו דרגא
לנופו (וכי הך קולא אית ליה לרבי יהודה: דהא לאו עיקר שדי בתר
נוף, אלא כל חד כדקאי).
רב אשי אמר:
מאי 'אחר הנוף' (דקאמר מתניתין דהכא, וכן ברייתא
בערי מקלט)? - אף אחר הנוף (ורבי
יהודה היא, וכולהו לחומרא; ולענין מעשר – כדשנינן, ולענין מקלט: 'אף אחר הנוף' קאמר:
דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - שדי עיקרו בתר נופו לחומרא, ולא תימא 'כדקאי
קאי'; אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ - שדי נופו בתר עיקרו, ולא מצי קטיל
בנופו; ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר - אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין
דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא).
משנה:
הרג באותה העיר
(רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג) - גולה משכונה לשכונה (בתוך
העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה); ובן לוי (שהוא
מיושבי העיר והרג בשוגג) - גולה מעיר
לעיר (שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם).
גמרא:
תנו רבנן: (שמות
כא,יג) [ואשר
לא צדה והאלקים אנה לידו]
ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] 'ושמתי
לך' - בחייך (כאן
הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו: שהבדיל שלש ערים);
'מקום' ממקומך (שתהא מחנה לויה קולטת, ואף ערי
מקלט יהיו ערי לויה);
'אשר ינוס שמה' - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר; להיכן מגלין? למחנה
לויה; מכאן אמרו: 'בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך (פלך
= מדינה), ואם גלה לפלכו
- פלכו קולטו.
אמר רב אחא
בריה דרב איקא: מאי קרא (דפלכו קולטו? ודמתניתין נמי, דקתני
'גולה משכונה לשכונה')? - (במדבר לה,כח) כי
בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי
מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר ('בעיר
מקלטו' קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'כי שם ישב').
משנה:
כיוצא בו רוצח
שגלה לעיר מקלטו, ורצו אנשי העיר לכבדו - יאמר להם: רוצח אני! אמרו לו: אף על פי
כן (אנו רוצים לכבדך) - יקבל מהן, שנאמר (דברים
יט,ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס
שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם].
(מכות יג,א)
[המשך המשנה]
מעלים היו (הערים) שכר ללוים (שרוצחים
שוכרים מהם את בתי הדירה) - דברי
רבי יהודה; רבי מאיר אומר: לא היו מעלים להן שכר.
וחוזר לשררה
שהיה בה (אם היה נשיא או ראש בית אב - חוזר לגדולתו כשישוב
לעירו במיתת כהן גדול) - דברי
רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.