דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יב,ב)
משנה:
כיוצא בו רוצח
שגלה לעיר מקלטו, ורצו אנשי העיר לכבדו - יאמר להם: רוצח אני! אמרו לו: אף על פי
כן (אנו רוצים לכבדך) - יקבל מהן, שנאמר (דברים
יט,ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס
שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם].
(מכות יג,א)
[המשך המשנה]
מעלים היו (הערים) שכר ללוים (שרוצחים
שוכרים מהם את בתי הדירה) - דברי
רבי יהודה; רבי מאיר אומר: לא היו מעלים להן שכר.
וחוזר לשררה
שהיה בה (אם היה נשיא או ראש בית אב - חוזר לגדולתו כשישוב
לעירו במיתת כהן גדול) - דברי
רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
גמרא:
אמר רב כהנא:
מחלוקת בשש (ערי מקלט), דמר סבר (במדבר לה,יב) (לרוצחים
נאמר): [והיו]
לכם [הערים למקלט מגאל ולא ימות
הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] לקליטה; ומר סבר: 'לכם'
לכל צרכיכם, אבל בארבעים ושתים - דברי הכל היו מעלין להם שכר.
אמר ליה רבא:
הא ודאי 'לכם' - לכל צרכיכם משמע;
אלא אמר רבא:
מחלוקת בארבעים ושתים, דמר סבר (במדבר לה,ו) [ואת
הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו [ארבעים
ושתים עיר] - כי הנך
לקליטה, ומר סבר 'ועליהם תתנו' - כי הנך: מה הנך לכל צרכיכם - אף הני נמי לכל
צרכיכם, אבל בשש - דברי הכל לא היו מעלים להן שכר.
חוזר לשררה
שהיה בה [דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה]:
תנו רבנן: '(בעבד
עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל) (ויקרא כה,מא) [ויצא מעמך הוא ובניו עמו] ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב - למשפחתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו (לשררה) - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו
אבותיו: 'אל אחוזת אבותיו' – כאבותיו (סיפא
דמילתיה דרבי מאיר היא, ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו, שנאמר 'ואל
אחוזת אבותיו' - אל כל חזקת אבותיו); וכן בגולה (כמחלוקת
בעבד עברי - כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן): (ומהכא
יליף: ד)כשהוא אומר 'ישוב' (קרא יתירא, דמצי למכתב 'ושב אל
משפחתו ואל אחוזת אבותיו' ולשתוק) - לרבות את הרוצח (דמופנה
לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן 'ישוב' ונאמר
ברוצח 'ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו' כדמפרש
ואזיל: מאי 'וכן בגולה'? ומסקנא: גמר 'שיבה' 'שיבה' מהתם).'
- מאי 'וכן
בגולה'?
כדתניא (במדבר לה,כח) [כי בעיר מקלטו ישב עד
מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו - לארץ אחוזתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו -
דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו: גמר שִׁיבָה
שִׁיבָה מהתם.
הדרן עלך אלו
הן הגולין
מכות פרק שלישי
ואלו הן הלוקין דף יג,א
משנה:
ואלו הן
הלוקין: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו,
ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה;
אלמנה לכהן
גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה (מן
הגבעונין היא, ומלקות משום 'לא תתחתן בם'
(דברים ז,ג)) לישראל,
בת ישראל לנתין ולממזר.
אלמנה וגרושה (שנתאלמנה
מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר) - חייבין עליה (שתי מלקות) משום שני שמות (משום
שתי אזהרות, ששתיהן מפורשות במקרא, ואזהרה - אתרוייהו קיימא);
גרושה וחלוצה (גרושה
והיא חלוצה) - אינו חייב אלא
משום אחת בלבד (משום גרושה: שהחלוצה אינה כתובה,
אלא מרבויא מייתינן לה, דתניא בקדושין (דף עח.) 'גרושה'
אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? תלמוד לומר: 'ואשה');
הטמא שאכל את
הקדש (אזהרתו מפרש בגמרא), והבא אל המקדש טמא, ואוכל חלב ודם ונותר ופגול
וטמא (נותר כתיב ביה (שמות כט,לד) 'ושרפת
את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא' ואזהרת פגול נמי מהכא: מדכתיב 'כי
קדש הוא' כלומר: מפני שהוא קודש שנפסל; למדנו מכאן כל שבקדש פסול: בא
הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו; והכי אמרינן לקמן; ואזהרת טמא 'והבשר
אשר יגע בכל טמא לא יאכל' (ויקרא ז,יט)), והשוחט ומעלה בחוץ (והשוחט
קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ; אזהרת מעלה: 'השמר לך
פן תעלה וגו' (דברים יב,יג); אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק 'השוחט
והמעלה' (דף קו.); איכא דיליף מ'לא יזבחו עוד וגו'
[ויקרא יז,ז], ואיכא דיליף לה מגזירה שוה ד'הבאה הבאה' - שוחט ממעלה), והאוכל חמץ בפסח, והאוכל (ביום
הכפורים) והעושה מלאכה
ביום הכפורים (ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף
פא.)), והמפטם את השמן
(העושה שמן בדוגמת שמן המשחה; ואזהרתיה: 'ובמתכונתו
לא תעשו כמוהו' (שמות ל,לב) וכן בקטורת 'ובמתכונתה
לא תעשו לכם' (שם,לז)), והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה (מאותו
שעשה משה במדבר, דכתיב 'על בשר אדם לא ייסך' (שמות
ל,לב)), והאוכל נבילות
וטריפות שקצים ורמשים;
אכל טבל (אזהרתיה
מ'ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו'
[ויקרא כב,טו] - בעתידין לתרום הכתוב מדבר; והכי מפרש לה בסנהדרין ב'אלו הן
הנשרפין' (דף פג.)) ומעשר
ראשון שלא נטלה תרומתו (אף הוא טבל), ומעשר שני והקדש שלא נפדו (מעשר
שני שלא נפדה, והוא אוכלו חוץ לירושלים, וכתיב 'לא תוכל
לאכול בשעריך וגו' (דברים יב,יז); הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו
מפורשת כל כך; ונראה בעיני דמהכא אתא, דתניא: (סנהדרין שם): הזיד במעילה: רבי אומר
במיתה, וחכמים אומרים באזהרה; ואמרינן: מאי טעמיה דרבי? - אתיא 'חטא' 'חטא'
מתרומה; ורבנן? - מיעט רחמנא 'ומתו בו' [ויקרא
כב,ט] - ולא במעילה; ממיתה הוא דמעטיה, וגזירה שוה כדקיימא קיימא,
וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה, דכתיב בה 'וכל זר
לא יאכל קדש' [ויקרא כב,י] ורוב
הלכות מעילה - היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו).
כמה יאכל מן
הטבל ויהא חייב?
רבי שמעון
אומר: כל שהוא;
וחכמים אומרים:
כזית.
אמר להן רבי
שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב (משום
'שרץ השורץ על הארץ' [ויקרא יא,מא])?
אמרו לו: מפני
שהיא כברייתה.
אמר להן: אף
חטה אחת כברייתה.
(אלו הן הלוקין:
'אלו' - לאו דוקא, דתנא ושייר לוקין טובא; אלא תנא חייבי כריתות - לאשמועינן
דיש מלקות בחייבי כריתות; ותנא 'אלמנה וגרושה' לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה
משום שתי שמות וכו'; ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - דלא מפרש לאו דידהו
בהדיא, וכן הקדש שלא נפדה; ואיידי דתנא הקדש - תנא מעשר שני בהדיא, דתרוייהו מלקות
דידהו - משום 'מחוסרי פדייה'; וכן ברובן יש דבר חדש.)
גמרא:
חייבי כריתות
קא תני, חייבי מיתות בית דין לא קתני (כל חייבי
כריתות שאין בהן מיתת בית דין הוזכרו במשנתנו לענין מלקות, ואחד מכל חייבי מיתות
בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות); מתניתין מני? רבי עקיבא היא, דתניא:
'אחד חייבי
כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין
(מכות יג,ב)
ישנו בכלל
מלקות ארבעים (השתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה
ומלקות - לוקה ומת) - דברי רבי
ישמעאל ('שאם עשו תשובה כו' - לא גרסינן לה
בדרבי ישמעאל); רבי
עקיבא אומר: חייבי כריתות (אם התרו
בהם מלקות) - ישנו בכלל
מלקות ארבעים (ולוקין; ואין כאן משום חייבי 'שתי
רשעיות': שאתה עונשו מלקות עם הכרת): (ולמה אינן
'שתי רשעיות'? - ) שאם עשו
תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן (לפי שיכול
לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מבית דין של מעלה); (אבל) חייבי מיתות בית דין אינו בכלל מלקות ארבעים (שיש
כאן שתי פורעניות: מלקות ומיתה, ומשילקה סופו ליהרג): שאם עשו תשובה (שאפילו
יעשה תשובה) - אין בית דין
של מטה מוחלין להן (את המיתה); רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו (אף
חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות, לפי שכל חייבי כריתות של עריות
בכלל היו, דכתיב (ויקרא יח,כט) 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה
ונכרתו הנפשות וגו'), ולמה יצאת כרת באחותו (לעצמה
דכתיב בקדושים תהיו 'ואיש אשר יקח את אחותו וגו' [ונכרתו
לעיני בני עמם...] [ויקרא כ,יז])? - לדונו בכרת ולא במלקות (לכך
שנה בכרת שלהן: לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו)'.
מאי טעמא דרבי
ישמעאל?
דכתיב (דברים
כח,נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [הכתבים
בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך], וכתיב (פסוק נט) והפלא
ה' את מכותך [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים
ונאמנים]; הפלאה זו איני יודע מה
היא? - כשהוא אומר (דברים כה,ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט והכהו לפניו [כדי
רשעתו במספר] הוי אומר הפלאה זו -
מלקות היא, וכתיב 'אם לא תשמור
לעשות את כל וגו' [והפלא]!
אי הכי - חייבי
עשה נמי?
'אם לא תשמור' כתיב, וכדרבי אבין אמר רבי אילעי, דאמר רבי אבין אמר רבי
אילעי: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן ו'אל' - אינו אלא לא תעשה.
אי הכי - לאו
שאין בו מעשה נמי (אלמה אמרינן בכמה דוכתי 'לאו שאין
בו מעשה אין לוקין עליו')!?
'לעשות' כתיב.
לאו שניתק לעשה
נמי?
דומיא דלאו
דחסימה (שהוא כתוב אצל פרשת מלקות [דברים
כה,ד – מיד אחרי 'ארבעים יכנו' – בפסוק ג]).
השתא דאתית
להכי - כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה.
ורבי עקיבא -
מאי טעמא?
[הסבר ראשון:] (דברים כה,ב) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו
השפט והכהו לפניו] כדי רשעתו [במספר]: משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום
שתי רשעיות.
ורבי ישמעאל?
הני מילי מיתה
וממון או מלקות וממון, אבל מיתה ומלקות - מיתה אריכתא היא;
ולרבי עקיבא:
אי הכי (כיון דאמר 'אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות') - חייבי כריתות נמי (חייבי
כריתות נמי לא לילקו, דהא 'שתי רשעיות' נינהו: שעדיין עונש הכרת עליו); מאי אמרת (לשנויי
הך קושיא): (הטעם
שנתן למעלה:) שאם עשו
תשובה (שהוא יכול לפטור את עצמו מן הכרת על ידי תשובה)? - השתא מיהת לא עבדי (עדיין
לא שב, ואתה מלקהו בעוד עונש הכרת עליו)!?
[הסבר שני:] אמר רבי אבהו [ומתרץ]: בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות,
דגמר 'לעיני'
('ונכרתו לעיני בני עמם'
[ויקרא כ,יח]) מ'לעיניך' (וכתיב במלקות
'ונקלה אחיך לעיניך' [דברים
כה,ג]).
מתקיף לה רבי
אבא בר ממל: אי הכי - חייבי מיתות בית דין נמי נגמרם: 'מעיני'
(דכתיב בעבודת כוכבים 'אם מעיני
העדה נעשתה לשגגה' [במדבר טו,כד]) מ'לעיניך'!?
דנין 'לעיני' מ'לעיניך', ואין דנין 'מעיני'
מ'לעיניך'!
ומאי נפקא
מיניה? והא תנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יד,לט) ושב
הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד,מד) ובא
הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה וזו היא ביאה (למידין
זה מזה גזירה שוה: מה שיבה: חולץ וקוצה וטח - אף ביאה: חולץ וקוצה וטח)!? ועוד: לגמור 'מעיני'
(דמיתות בית דין) מ'לעיני' (דכריתות:) (מה כריתות
לוקה) דהא גמור 'לעיני' מ'לעיניך' (אף מיתות בית
דין ילקה)?
קבלה מיניה רבי
שמואל בר רב יצחק (לתשובה זו מרבי אבא בר ממל): 'כדי רשעתו: משום רשעה אחת
אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות' - (וְשָׁנִי
עלה:) ברשעה המסורה לבית
דין הכתוב מדבר (בית דין הוזהרו שהם לא יחייבוהו
שתי רשעיות, כגון ממון ומלקות או מיתה ומלקות או מיתה וממון, אבל כרת - לא על ידי
בית דין הוא; ויש לפרש: קיבלה מיניה רבי שמואל מרבי אבהו תירוץ זו על אתקפתא דרבי
אבא בר ממל).
[הסבר שלישי:] רבא אמר: אתרו ביה לקטלא - כולי עלמא לא פליגי דאין לוקה
ומת; כי פליגי דאתרו ביה למלקות (לחודיה): רבי ישמעאל סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין
(לאזהרת דבר שחייבין עליו מיתת בית דין) - לוקין עליו, ורבי עקיבא סבר: לאו שניתן לאזהרת
מיתת בית דין - אין לוקין עליו (כשהתרו בו
מלקות בלא מיתה, לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין, שהרי הוצרך
להזהירו: שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה).
ורבי עקיבא: אי
הכי - חייבי כריתות נמי: לאו שניתן לאזהרת כרת הוא?
אמר ליה רב
מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: חייבי כריתות לא צריכי התראה,
שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר (פסח ומילה
אין בהן לא תעשה, וענש להם כרת).
ודלמא אזהרה
לקרבן (שאם יעשה שוגג יביא קרבן), דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן (פסח
ומילה - אין קרבן בשוגג שלהן, כדאמרינן בכריתות בפרק קמא 'הפסח והמילה מצות עשה' -
כלומר: אינו בכלל שאר כריתות למנותן עם שאר כריתות שנמנו שם כולם לומר שאם עשאום
כולם בהעלם אחד חייב קרבנות כמספר הכריתות)!?
התם לאו היינו
טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים: שב ואל תעשה
- אף כל שב ואל תעשה, לאפוקי הני, דקום עשה (מה
שאין מביאין קרבן על פסח ומילה - אין הטעם בשביל שאין בהם אזהרה, אלא בשביל שהם
מצות עשה: דהוקשה כל התורה כולה לענין קרבן לעבודת כוכבים, שנאמר בפרשת 'שלח לך
אנשים' אצל קרבן עבודת כוכבים 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה'
[במדבר טו,כט] - כאן הוקשו כל עבירות שבתורה
בשגגתן לעבודת כוכבים לענין קרבן: מה עבודת כוכבים: כרת שלו על דבר שהוא שב ולא
תעשה כן, והוא עמד ועשאו - אף כל שב ואל תעשה; אבל כרת של עמוד ועשה והוא ישב ולא
עשה - אין בו קרבן, ופסח ומילה - עמוד ועשה הוא! אבל חייבי כריתות, כגון 'אשר
יעשה מכל [התועבת האלה] ונכרתו' (ויקרא יח,כט) - לשון שב ואל
תעשה הוא, ואפילו לא נאמרה בו אזהרת לאו - היה קרבן בא עליו).
[הסבר רביעי:] רבינא אמר: לעולם
(מכות יד,א)
כדאמרינן
מעיקרא (טעמיה דרבי עקיבא משום 'שתי רשעיות' הוא, ודקאמרת
'חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן', דאכתי עונש כרת עליו) שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן; אי
אמרת 'הא לא עבוד תשובה'? - לא פסיקא מילתא לכרת (הואיל
והוא תלוי בתשובה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.