דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יג,ב)
[הסבר רביעי בדברי רבי עקיבא:] רבינא אמר: לעולם
(מכות יד,א)
כדאמרינן מעיקרא
(טעמיה דרבי עקיבא משום 'שתי רשעיות' הוא, ודקאמרת
'חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן', דאכתי עונש כרת עליו) שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן; אי אמרת
'הא לא עבוד תשובה'? - לא פסיקא מילתא לכרת (הואיל
והוא תלוי בתשובה).
'רבי יצחק אומר:
חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות':
ורבנן (רבי
ישמעאל ורבי עקיבא) - כרת באחותו
למה לי?
לחלק (לפי
שכלל כל העריות בכרת אחת, הייתי אומר: אם עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת -
לכך יצאה כרת באחותו, לחלק: דהוי 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו' שמתחייב
עליה לעצמה אם עשאם עם חברותיה, ו'לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו
יצא': מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהיא ערוה חייבין
עליה בפני עצמה), וכדרבי יוחנן,
דאמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת.
ורבי יצחק - לחלק
מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב
לגלות ערותה] (ויקרא
יח,יט) (דמצי
למכתב 'ולנדה לא תקרב') - לחייב על
כל אשה ואשה.
ורבנן נמי תיפוק
ליה מהא?
אין הכי נמי; ואלא
כרת דאחותו למה לי? - לחייבו על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו (אם
בא על שלשתן בהעלם אחד).
פשיטא! הרי גופין
מוחלקין, הרי שמות מוחלקין (שיש אזהרה
בכל אחת, והרי הן כשאר כל העריות)!
אלא לחייבו על אחותו
שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, והיכי משכחת לה? - ברשיעא בר רשיעא (הבא
על אמו, והוליד שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן, והוליד בן, ובא הבן על אחות אמו, שהיא
אחותו ואחות אביו).
ורבי יצחק, הא מנא
ליה?
נפקא ליה מקל וחומר,
דתניא [צ"ל דתנן כריתות פ"ג
מ"ז ולפי הסבר הגמרא בכריתות טו,א]: אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז
(במקום שמוכרין הבשר במקולין) של עימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל:
הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו מהו? אינו חייב על כולן אלא אחת? או
חייב על כל אחת ואחת?
אמרו לו: זו לא
שמענו, אבל שמענו 'הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת', ונראין דברים
מקל וחומר: ומה נדה שהיא שם אחד חייב על כל אחת ואחת – כאן, ששלשה שמות - לא כל
שכן!?
ואידך?
קל וחומר פריכא
הוא: מה לנדה שכן גופין מוחלקין!
ולאידך נמי - האי
ודאי קל וחומר פריכא הוא!?
אלא נפקא ליה מ'אחותו'
דסיפא [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת
אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו - חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם,
ערות אחתו גלה עונו ישא]
ואידך - אחותו דסיפא
למה לי?
לחייבו על אחותו
בת אביו ובת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין (שהרי
ענש על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו שנא' (שם) בת אביו או בת אמו ויש לומר
כ"ש שענש על בת אביו ובת אמו אבל אם אמרת כך ענשת מן הדין לכך נאמר אחותו
דסיפא).
ואידך?
איבעית אימא: גמר
עונש מאזהרה (דלענין אזהרה כתיב 'אחותך
היא' יתירא: להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו, שנאמר (ויקרא יח,יא)
'ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא תגלה ערותה]':
ומה אזהרה לא חלק בין אחותו בת אביו שלא בת אמו [ובת אמו שלא בת אביו] ולאחותו שהיא
בת אביו ובת אמו - אף בעונש: ענש על אחותו בת אביו ואמו כאחותו דבת אביו שלא בת
אמו ובת אמו שלא בת אביו);
ואיבעית אימא: נפקא
ליה
(מכות יד,ב)
מאחותו דרישא (דמצי
למכתב 'כי יקח את בת אביו או בת אמו' [בויקרא כ,יז כתוב ואיש
אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו]).
ואידך?
ההוא מיבעי ליה
לחלק כרת למפטם ולסך (דהוו נמי שני לאוין וכרת אחד, והוצרך
לנו לחלק ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות; אם אינו ענין כאן - תנהו ענין להו).
ואידך?
סבר כרבי אלעזר
אמר רבי הושעיא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת
אחד - חלוקין הן לקרבן.
ואי בעית אימא:
לא סבר לה כרבי אלעזר, ונפקא ליה מ'ואיש
אשר ישכב את אשה דוה [וגלה את ערותה את מקרה הערה והיא גלתה את מקור דמיה
ונכרתו שניהם מקרב עמם]' [ויקרא
כ,יח];
ואידך?
ההוא מיבעי ליה
לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מנין שאין האשה טמאה עד שיצא
מדוה דרך ערותה (לאפוקי דרך דופן דלא)? שנאמר: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה [את מקרה
הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם] - מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה.
הכי גרסינן לה להך שיטתא: ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם
וסך; ואידך סבר לה כר"א א"ר הושעיא כו' ואיבעית אימא: נפקא ליה מ'ואיש
אשר ישכב את אשה דוה וגו'; ואידך? - ההוא מיבעי ליה כו'.
והכי פירושא: ואידך ס"ל כר"א דאמר עלה
שהלאוין מחלקין לחטאות; ועל מפטם וסך אמרינן במסכת כריתות (דף נ.) שהן שני לאוין:
'על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא
תעשו כמוהו' [שמות ל,לב], וכרת אחת: 'איש
אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו [על זר ונכרת מעמיו] [פסוק
לג], חילוק חטאות ביניהם: שהלאוין מחלקין לחטאות; וכיון דאתו להכי - בעריות נמי לא בעי חילוק, ולא
מצטריך ליה למדרש 'אל אשה' דלעיל, ואייתר ליה עיקר קרא דכרת
באחותו לדונו בכרת ולא במלקות, ו'אחותו' דסיפא - לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות
אמו, ו'אחותו' דרישא - לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין עונשין מן
הדין; ואיבעית אימא: אי נמי לא סבר
לה לדרבי אלעזר - נפקא ליה חילוק בעריות מן 'ואיש
אשר ישכב את אשה דוה וגו' דכתיב ביה כרת יתירא, לומר שחייבין עליה לעצמה, וממנה
תלמד כל הכלל, ואם אינו ענין לגופה - דהא נפקא לן מ'ואל אשה'
לחלק על כל אשה - תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת, כגון מפטם וסך.
וטמא שאכל את הקדש
[והבא אל המקדש טמא]:
בשלמא הבא למקדש
טמא, כתיב עונש וכתיב אזהרה: עונש, דכתיב (במדבר
יט,יג) [כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא] את משכן ה' טמא
ונכרתה [הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא
זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו]; אזהרה
(במדבר ה,ג) [מזכר
עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם]; אלא טמא שאכל את הקדש: בשלמא עונש - כתיב (ויקרא
ז,כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו
עליו ונכרתה [הנפש ההוא מעמיה]; אלא אזהרה [למלקות] מנין (ליכא למימר
מ'בקדשים לא יאכל וגו' [ויקרא כב,ד] דלא מיירי בקדשים
אלא בתרומה, דכתיב ביה 'איש איש מזרע אהרן' - דבר
השוה בזרעו של אהרן, ומוקמינן ליה בתרומה: שהיא שוה באנשים ובנשים, ואף החוזרת
שאינה חוזרת לחזה ושוק - חוזרת לתרומה)?
ריש לקיש אומר (ויקרא
יב,ד) [ושלשים
יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה]
בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] (ודרשינן ליה
לקמן אזהרה לאוכל);
רבי יוחנן אומר:
תני ברדלא (שם חכם): אתיא 'טומאתו' 'טומאתו': כתיב הכא (בטמא
שאכל את הקדש) 'וטומאתו עליו ונכרתה' וכתיב התם (בבא אל המקדש
טמא) (במדבר
יט,יג) [כל הנגע
במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי
נדה לא זרק עליו] טמא יהיה עוד
טומאתו בו; מה להלן עונש ואזהרה -
אף כאן עונש ואזהרה.
בשלמא ריש לקיש
לא אמר כרבי יוחנן: גזירה שוה לא גמיר (ולא למדה מרבו); אלא רבי יוחנן, מאי טעמא לא אמר כריש לקיש?
אמר לך: ההוא אזהרה
לתרומה.
וריש לקיש - אזהרה
לתרומה מנא ליה?
נפקא ליה מ'איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב [בקדשים
לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]' (ויקרא כב,ד): אי זהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן (באנשים
ובנשים)? הוי אומר זו תרומה
(אבל קדשים אינן נאכלין אלא לזכרים; וכי תימא איכא חזה ושוק?
- ליתא בחוזרת, כגון אלמנה וגרושה וזרע אין לה, דאמר מר: חוזרת לתרומה ואינה חוזרת
לחזה ושוק; והכי מפרשינן לה ביבמות (דף פז.)).
ואידך?
ההוא [ויקרא
כב,ד: בקדשים לא יאכל] לאכילה, והא [ויקרא יב,ד: בכל
קדש לא תגע] לנגיעה.
וריש לקיש - האי
'בכל קדש לא תגע' להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה לטמא שנגע בקדש,
דאיתמר: טמא שנגע בקדש: ריש לקיש אומר לוקה, רבי יוחנן אומר אינו לוקה: ריש לקיש אומר
לוקה: 'בכל קדש לא תגע'; רבי יוחנן אומר אין לוקה: ההוא - אזהרה לתרומה
(לנגיעת תרומה) הוא דאתא!?
(תירוצא הוא דמתרץ ריש לקיש:) טמא שנגע בקדש [לוקה] - מדאפקיה רחמנא בלשון 'נגיעה'; אזהרה לאוכל [מנין?] - אתקוש קדש למקדש (בהאי
קרא: בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא, ודרשינן
לקמן: מה מקדש יש באזהרתו נטילת נשמה: שהבא אל המקדש טמא בכרת - אף אזהרת קדש: דבר
שיש בו נטילת נשמה, והיינו אכילה, שענוש עליה כרת; דאילו בנגיעה ליכא כרת).
ואכתי להכי הוא
דאתא? ההוא מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים! דאיתמר: טמא שאכל בשר קדש
לפני זריקת דמים: ריש לקיש אומר לוקה, רבי יוחנן אומר אינו לוקה: ריש לקיש אומר
לוקה: 'בכל קדש לא תגע', לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה; רבי יוחנן
אומר 'אינו לוקה': רבי יוחנן לטעמיה, דאמר קרא 'טומאתו' 'טומאתו' (אזהרה לאוכל
קדש בטומאתו נפקא מטומאתו טומאתו): וכי כתיב 'טומאתו' - לאחר זריקה הוא
דכתיב (וההוא 'וטומאתו עליו'
דכתיב בעונש דקדש - לאחר זריקה הוא, דתניא בתורת כהנים - ומייתינן לה במנחות בפרק שלישי
(דף כה:): יכול יהו חייבין עליו משום טומאה קודם זריקה? תלמוד לומר 'כל
טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו': הניתר לטהורים - חייבין עליו
משום טומאה, שאין ניתר לטהורים - אין חייבין עליו משום טומאה)!
ההיא מ'בכל קדש'
נפקא (מרבויא ד'בכל'
דריש ריש לקיש אף לפני זריקה).
תניא [דומה
לספרא תזריע פרשה א משנה ח[1]] כוותיה דריש לקיש (דיליף
אזהרה לטמא שאכל את הקדש מ'בכל קדש לא תגע'): 'בכל קדש לא תגע - אזהרה לאוכל;
אתה אומר אזהרה לאוכל, או אינו אלא אזהרה לנוגע? תלמוד לומר: 'בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו': מקיש קדש למקדש, מה מקדש: דבר שיש בו נטילת
נשמה - אף כל דבר שיש בו נטילת נשמה' - ואי בנגיעה מי איכא נטילת נשמה? אלא באכילה!
אמר רבה בר בר חנה
אמר רבי יוחנן: כל לא תעשה שקדמו עשה - לוקין עליו (הא
אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, כדתניא: לא
תותירו... והנותר... תשרפו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה,
לומר שאין לוקין עליו: שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו, לומר: לא
תעשה כך, ואם עשית - עשה זאת והפטר; ואשמעינן רבי יוחנן: הני מילי בעשה הבא אחר
הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו, אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול
לקיימו קודם עבירת הלאו - אין זה ניתוק הלאו, ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו - לא
נפטרת מן המלקות).
(מכות טו,א)
אמרו לו (אחרים
ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו): אמרת (דבר זה)?
אמר להו: לא (חזר
בו).
אמר רבה: האלהים
אמרה, וכתיבא ותנינא (מצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה,
ותנינן עליה דלוקין, ולא סגי ליה בקיום העשה): כתיבא (במדבר ה,ב) [צו את בני ישראל] וישלחו מן המחנה [כל צרוע
וכל זב וכל טמא לנפש] [פסוק
ג] [מזכר עד
נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום]
ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם]; תנינא: 'הבא למקדש טמא' (קא
חשיב ליה ב'אלו הן הלוקין' [במשנתנו])!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.
[1] דומה לספרא תזריע פרשה א
משנה ח: בכל קודש לא תגע; יכול אף מן המעשר? תלמוד לומר ואל המקדש
לא תבוא: מה מקדש שיש בו נטילת נשמה - אף קודש שיש בו
נטילת נשמה, יצא המעשר; אי מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת - אף קודש האוכלו
בטומאה ענוש כרת, יצתה תרומה? - תלמוד לומר: בכל קודש לרבות תרומה; אי
מה קודש משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה, ומנין שלא בנגיעה? תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא