דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יד,ב)
אמר רבה בר בר
חנה אמר רבי יוחנן: כל לא תעשה שקדמו עשה - לוקין עליו (הא
אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, כדתניא: לא
תותירו... והנותר... תשרפו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה,
לומר שאין לוקין עליו: שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו, לומר: לא תעשה
כך, ואם עשית - עשה זאת והפטר; ואשמעינן רבי יוחנן: הני מילי בעשה הבא אחר הלאו
שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו, אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו
קודם עבירת הלאו - אין זה ניתוק הלאו, ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו - לא נפטרת
מן המלקות).
(מכות טו,א)
אמרו לו (אחרים
ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו): אמרת (דבר זה)?
אמר להו: לא (חזר
בו).
אמר רבה:
האלהים אמרה, וכתיבא ותנינא (מצינו
כתוב לא תעשה שקדמו עשה, ותנינן עליה דלוקין, ולא סגי ליה בקיום העשה): כתיבא (במדבר ה,ב) [צו את בני ישראל] וישלחו מן המחנה [כל
צרוע וכל זב וכל טמא לנפש] [פסוק
ג] [מזכר
עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם]; תנינא: 'הבא למקדש טמא' (קא
חשיב ליה ב'אלו הן הלוקין' [במשנתנו])!
אלא מאי טעמא
קא הדר ביה?
משום דקשיא ליה
אונֵס (נערה בתולה דאשכחן ביה 'לא תעשה שקדמו עשה', דכתיב
(דברים כב,כט) 'ולו תהיה לאשה [תחת
אשר ענה] לא יוכל לשלחה' ותניא עלה
שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור; אלמא 'לאו שניתק לעשה' חשיב ליה), דתניא 'אונֵס שגירש: אם ישראל הוא (שיכול
לקיים העשה ויחזירנה) - מחזיר ואינו
לוקה, אם כהן הוא (שאסור בגרושה) - לוקה ואינו מחזיר'; 'אם ישראל הוא מחזיר ואינו
לוקה' - (אם איתא לדרבי יוחנן) אמאי? (הא) לא תעשה שקדמו עשה הוא, ולילקי!?
אמר עולא: (האי
- לאו שניתק לעשה הוא, דאי לאו לנתוקי לאוי אתא האי עשה - לא הוה מצטריך למכתביה:
דאי לתחלתו ולומר שישאנה) לא יאמר
'לו תהיה לאשה' באונס, וליגמר ממוציא שם רע (דכתיב
ביה נמי 'ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה' [דברים
כב,יט]): ומה מוציא שם
רע שלא עשה מעשה אמר רחמנא (דברים כב,יט) [וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי
הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל] ולו תהיה לאשה [לא יוכל לשלחה כל ימיו] - אונס לא כל שכן! למה נאמר? אם אינו ענין לפניו
(לפני הגירושין, ולומר שישאנה) - תנהו ענין לאחריו (לאחר
הגירושין), (לומר): שאם גירש – יחזיר (שאם
שלחה – יחזירנה, ותהיה לו לאשה, ויפטר מן הלאו).
ואכתי (הא
איצטריך למיכתביה וישנו ענין לפניו: דאי לא כתביה) אונס ממוציא שם רע לא גמר, (דאנא
אמינא) דאיכא למיפרך:
מה למוציא שם רע (דין הוא שיקנסוהו לכנסה:) שכן לוקה ומשלם (בתחלתו,
כדכתיב 'ויסרו אותו ... וענשו אותו' [דברים
כב, יח-יט] ואמרינן בכתובות (דף מו.) 'ויסרו'
זה מלקות)!? אלא: לא יאמר
'לו תהיה לאשה' במוציא שם רע, וליגמר מאונֵס: ומה אונס שאינו
לוקה (בתחלתו) ומשלם, אמר רחמנא 'ולו תהיה לאשה', מוציא שם רע לא כל שכן! ולמה נאמר? אם אינו ענין
למוציא שם רע - תנהו ענין לאונס; אם אינו ענין לפניו (שהרי
בעצמו כתוב כן) - תנהו
ענין לאחריו.
ומוציא שם רע
מאונס - נמי לא גמר, דאיכא למיפרך: מה לאונס שכן עשה מעשה! אלא: לא יאמר 'לו תהיה לאשה' במוציא שם רע, שהרי אשתו היא (שכבר
קידשה ונשאה)! למה
נאמר? אם אינו ענין למוציא שם רע - תנהו ענין לאונֵס, ואם אינו ענין לפניו - תנהו
ענין לאחריו.
ואימא: ואם
אינו ענין לפניו דמוציא שם רע - תנהו ענין לאחריו דידיה דלא לקי!?
אין הכי נמי,
ואתי אונס וגמר מיניה (דכי היכי דמוציא שם רע לא לקי
בגירושין אם החזיר - אונס נמי לא לקי).
במאי גמר
מיניה? אי בקל וחומר (מה מוציא שם רע שלוקה ומשלם בתחלתו
אינו לוקה בגירושין - אונס לא כל שכן), אי במה מצינו - איכא למיפרך <כדפרכינן>: מה
למוציא שם רע שכן לא עשה מעשה!?
אלא אמר רבא: 'כל ימיו' - בעמוד והחזר (הא דתניא
באונס 'מחזיר ואינו לוקה' - טעמא משום דעל כרחך לאו שניתק לעשה הוא, דאמר קרא 'כל
ימיו' [דברים כב,יט]: לא הוה ליה למיכתב אלא 'לא
יוכל לשלחה' מאי 'כל ימיו'? - הכי
קאמר: לא תהא בשילוחיה כל ימיו, אלא יחזירנה; ועל כרחך 'עמוד והחזר' קאמר, והכי
קאמר: 'ולו תהיה לאשה' אם שלחה: שלא יהו שילוחיה לכל
ימיו; הרי העשה אחר העברת הלאו).
וכן כי אתא
רבין אמר רבי יוחנן: 'כל ימיו' - בעמוד והחזר.
אמר ליה רב פפא
לרבא: והא לא דמי לאויה ללאו דחסימה (הא דאמר
ר' יוחנן לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו הא לא דמי לאויה ללאו דחסימה שאין בו עשה
והוא סמוך לפרשת מלקות)?
אמר ליה: משום
דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע (בתמיהה)?
אי הכי - לאו
שניתק לעשה נמי: לימא 'משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע'?
אמר ליה: ההוא
- לנתוקי לאו הוא דאתא (עשה שאינו מתקיים אלא לאחר עברת
הלאו - לנתק את הלאו מעונש מלקות הוא בא).
(הא דאמרת 'כל ימיו בעמוד והחזר
קאי' - עשיתו לאו שניתק לעשה, והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו; ולדבריך, הא
דתניא 'מחזיר ואינו לוקה' - לעולם קאמר: כל זמן שיכול לומר "אני מחזיר"
- אין בית דין מלקין אותו;) הניחא למאן דאמר 'ביטלו' ו'לא ביטלו' (הניחא
למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה: בטל את העשה - חייב על הלאו, לא בטל את העשה –
פטור: שהלאו תלוי בביטול העשה, ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול עולם: שלא
יוכל להתקיים עוד, איכא למימר 'כל ימיו יש לו תקנה בחזרה': שאין מבטל את העשה אלא
אם כן מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה, כדלקמן) אלא למאן דאמר 'קיימו' ו'לא קיימו' (אלא
למאן דתני: קיים את העשה – פטור; לא קיימו – חייב: שהעשה תיקונו של לאו הוא, ואין
הלאו תלוי בביטול העשה: שמשעה שעבר - הלאו נגמר, אבל העשה ניתן לעקור המלקות;
ולכשיבא לבית דין, או יקיים העשה ויפטר - או ילקה) - מאי איכא למימר (ליכא
למימר 'כל ימיו בעמוד והחזר קאי', כדקאמרת: שאם לא יחזירנה מיד כשיבא לבית דין –
ילקוהו! דהא ליכא למימר 'יקיים לאחר זמן', דאם כן 'לא קיים' - היכי דמי? לעולם הוא
יכול לומר "אני מקיים")?!
(מכות טו,ב)
מידי הוא טעמא
אלא לרבי יוחנן (מי הוצרך לדרוש 'כל ימיו בעמוד
והחזר'? רבי יוחנן, שאמר 'לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו', וקשיא ליה אונֵס שגירש,
דקתני 'אינו לוקה', והוצרך לעשותו 'לאו שניתק לעשה')? האמר ליה רבי יוחנן לתנא (לקמן): תני: 'בטלו - חייב, ולא בטלו - פטור' (אבל
ריש לקיש, דתני 'קיימו ולא קיימו' - לא דריש ליה לעמוד והחזר אלא לפני הגירושין,
לומר 'כל ימיו תהיה לו לאשה ולא ישלחנה' ולדידיה – 'לאו שקדמו עשה' ו'לאו שניתק
לעשה' שוין, ואין לוקין עליהן, אלא יקיים העשה מיד כשיזהירוהו בית דין להחזיר).
דתני תנא קמיה
דרבי יוחנן: 'כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה: קיים עשה שבה – פטור, ביטל עשה שבה
– חייב'; אמר ליה: מאי קא אמרת? 'קיים פטור' (אי בקיים תיתני 'פטור')
- לא קיים חייב (בלא קיים
תיתני 'חייב' ואף על פי שלא ביטל), (ואי)
'ביטל חייב' (בביטל
תיתני חיובא) - (על כרחך) לא ביטל פטור (תיתני
פטורא בלא ביטל, ואף על פי שלא קיים!)? תני: 'ביטלו (בטל עשה
שבה - חייב)' ו'לא ביטלו (לא
בטל עשה שבה - פטור)'.
ורבי שמעון בן
לקיש אומר: 'קיימו (פטור)' ו'לא קיימו' (לא
קיימו כשאומרין לו "קיים" - מלקין אותו; ורבי יוחנן מוקים לה למתניתין
בלאו הניתק לעשה, דאילו בלאו שקדמו עשה סבירא ליה דלוקין; ולריש לקיש: בין ניתק
בין קדמו עשה - שוין).
במאי קא
מיפלגי?
בהתראת ספק קא מיפלגי: מר (רבי יוחנן) סבר התראת ספק שמה התראה
(ואף על גב דכל 'לא תעשה שניתק לעשה' לדבריו התראת ספק
היא: שהרי כשעובר על הלאו - צריך להתרות בו, והוא אמר שגמר הלאו בביטול העשה תלוי,
וכשמתרין בו "אל תגרש" - ספק הוא: שמא לא יבטל את העשה להדירה בהנאה,
ולכשידירה ויבטלנו קאמר דלקי, אלמא: התראת ספק שמה התראה),
ומר (ריש לקיש) סבר התראת ספק לא שמה
התראה (הלכך: אם היה גמר הלאו תלוי בביטול העשה, לא היה לוקה
עליו! אלא הלאו - משגירש נגמר, והויא לה התראת ודאי, והעשה ניתן להיות תחת המלקות;
ולכשיבא לבית דין - או יקיים או ילקה! ואי
קשיא לרבי יוחנן נמי איכא למימר בהתראת ודאי, ויתרו בו כשבא לבטל את העשה שהוא עקירת
הלאו!? לעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן, ואפילו היא תלויה בדבר אחר, כדאמרינן
בשבועות (דף כח:): "שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו": אכליה לתנאיה
והדר אכליה לאיסוריה - התראת ודאי היא; אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה - הויא
התראת ספק; אלמא: התראה בשעת איסור בעינן, ואף על פי שאין הלאו נגמר עד שיאכל את
של תנאי);
ואזדו לטעמייהו,
דאיתמר: "שבועה שאוכל ככר זה היום" ועבר היום ולא אכלה (עבר
על שבועתו כשהוא יושב ובטל, ואין כאן מעשה; והתראת ספק נמי הויא: שהרי תלה זמן
לשבועתו כל היום): רבי
יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: אינו לוקה (ומיהו
טעמיה דמר לאו כי טעמיה דמר): רבי יוחנן אומר: אינו לוקה
(מכות טז,א)
משום דהוי 'לאו
שאין בו מעשה', וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו (אבל
משום התראת ספק לא הוה מפטר, דהתראת ספק שמה התראה), ריש לקיש אומר: אינו לוקה משום דהוי התראת ספק,
וכל התראת ספק לא שמה התראה (אבל משום
'לאו שאין בו מעשה' - לא הוה מפטר, דקסבר 'לאו שאין בו מעשה לוקין עליו').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.