דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות טו,ב)
ואזדו
לטעמייהו, דאיתמר: "שבועה שאוכל ככר זה היום" ועבר היום ולא אכלה (עבר
על שבועתו כשהוא יושב ובטל, ואין כאן מעשה; והתראת ספק נמי הויא: שהרי תלה זמן
לשבועתו כל היום): רבי
יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: אינו לוקה (ומיהו
טעמיה דמר לאו כי טעמיה דמר): רבי יוחנן אומר: אינו לוקה
(מכות טז,א)
משום דהוי 'לאו
שאין בו מעשה', וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו (אבל
משום התראת ספק לא הוה מפטר, דהתראת ספק שמה התראה), ריש לקיש אומר: אינו לוקה משום דהוי התראת ספק,
וכל התראת ספק לא שמה התראה (אבל משום
'לאו שאין בו מעשה' - לא הוה מפטר, דקסבר 'לאו שאין בו מעשה לוקין עליו').
ותרוייהו אליבא
דרבי יהודה, דתניא: 'ולא
תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו] (שמות יב,י); בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו -
דברי רבי יהודה' (ותרוייהו אליבא דרבי יהודה דאמר
גבי נותר: איצטריך לנתוקי לאו לעשה אף על גב דהתראת ספק היא ולאו שאין בו
מעשה הוא); רבי יוחנן
דייק: הכי טעמא - דבא הכתוב, הא לא בא הכתוב – לוקה; אלמא התראת ספק שמה התראה;
וריש לקיש דייק הכי: טעמא - דבא הכתוב, הא לא בא הכתוב – לוקה; אלמא לאו שאין בו
מעשה לוקין עליו (ולקמיה פריך דתרוייהו איכא למידק
מינה!?).
ורבי שמעון בן
לקיש נמי: הא ודאי התראת ספק הוא (הך דנותר,
ואיכא למידק נמי מינה 'התראת ספק שמה התראה')?
סבר לה כאידך
תנא דרבי יהודה (דאמר לא שמה התראה), דתניא: '(מי
שגירש את אשתו ונישאת וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון:) הכה זה וחזר והכה זה (בשתי
התראות דהויא לה כל חדא התראת ספק), קילל זה וחזר וקילל זה, הכה שניהם בבת אחת או קילל
שניהם בבת אחת – חייב; רבי יהודה אומר: בבת אחת (בהתראה
אחת בתוך כדי דיבור, דהויא לה התראת ודאי: דממה נפשך חד מינייהו אבוהו) - חייב, בזה אחר זה - פטור'
ורבי יוחנן
נמי: הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא!?
סבר לה כי הא
דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'רבי יהודה אומר
משום רבי יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה: לאו שיש בו מעשה - לוקין עליו, לאו שאין
בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חבירו בשם (של
הקב"ה)' (וטעמא
מפרש בתמורה בפרק קמא; ואי קשיא הא דלעיל נמי נשבע הוא, ואמאי פטר ליה רבי יוחנן
משום לאו שאין בו מעשה? בהדיא מוקמינא לה להא דקתני 'נשבע בדבר שאין בו מעשה לוקה'
בשבועה דלשעבר, כגון '"אכלתי" - ולא אכל', או '"לא אכלתי" –
ואכל'; אבל ב'"אוֹכַל" - ולא אכל' לא לקי; וטעמו מפרש בשבועות ובתמורה
מקראי).
קשיא דרבי
יהודה אדרבי יהודה (לתרוייהו)!
אי לרבי שמעון
בן לקיש (דקשיא ליה התראת ספק) - תרי תנאי אליבא דרבי יהודה; אי לרבי יוחנן (דקשיא
ליה לאו שאין בו מעשה) - לא
קשיא: הא דידיה הא דרביה (לרבי
יהודה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו; והא דתניא 'אין לוקין עליו' - משום רבי יוסי
הגלילי אמרה).
תנן התם [להלן
יז,א, בענין שילוח הקן, דכתיב בה: שַׁלֵּחַ תשלח את האם ואת הבנים
תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים [דברים
כב,ז]]: 'הנוטל אם
על הבנים: רבי יהודה אומר: לוקה ואינו משלח (קסבר:
'שַׁלֵּחַ' - מעיקרא משמע: 'לא תקח האם אלא
שלחנה קודם לקיחה'; ואף על גב דכתיב בתר 'לא תקח' לאו למימרא דאם לקחת שלח וניהוי
לאו שניתק לעשה, אלא לאו שקדמו עשה הוא), וחכמים אומרים: משלח ואינו לוקה (קסברי
'שַׁלֵּחַ' אחר לא תקח משמע כדכתיב, והוה
ליה ניתק לעשה: ואם לקחת - שלח); זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה - אין חייבין
עליה (אין לוקין עליה, אלא יקיים העשה ויפטר).'
אמר רבי יוחנן:
אין לנו אלא זאת ועוד אחרת (כלומר:
משלח ואינו לוקה, הא לא שלח – לוקה; ורבי יוחנן 'ביטלו' ו'לא ביטלו' אית ליה,
ומשמע ליה מ'שַׁלֵּחַ' דקתני 'משלח לכשירצה
ואינו לוקה', ואימתי הוא לוקה? כשיהרגנה ויבטל את העשה בידים, והיינו דקאמר 'אנו
אין לנו כו', כלומר: אף על גב דקתני מתניתין 'זה הכלל כו', דמשמע כל מצות לא תעשה
שיש בה קום עשה שוות לזו - אנו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא פטור המלקות תלוי בקיום
העשה - אלא בין קיים בין לא קיים פטור, אלא זו ועוד אחרת דמשכחת בהו דלקי על ידי
ביטול העשה: דאילו בכולהו לא משכחת 'ביטלו' אלא בהני תרי).
אמר ליה רבי
אלעזר: היכא?
אמר ליה: לכי
תשכח!
נפק, דק ואשכח
דתניא 'אונס שגירש: אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה (אף
כאן תלה פטורו של מלקות בקיום העשה), ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר'; הניחא למאן דתני
'קיימו' ו'לא קיימו (- לוקה)' (משכחת ביה
מלקות בלא קיימו), אלא
למאן דתני 'ביטלו (לוקה)' ו'לא ביטלו' (היכי
משכחת לה?): בשלמא גבי
שילוח הקן (גירסת רש"י:הניחא בשילוח הקן) - משכחת לה (ביטלו
כששחטה), אלא אונֵס –
'ביטלו' ו'לא ביטלו' היכי משכחת לה? אי דקטלה - קם ליה בדרבה מיניה (מיתה
ואין בו מלקות)!?
אמר רב שימי
מחוזנאה: כגון שקיבל לה קידושין מאחר.
אמר רב: אי
שוויתיה שליח - איהי קא מבטלא ליה; אי לא שוויתיה שליח - כל כמיניה (בתמיה:
וכי כל הימנו שתתקדש על ידי קבלתו)? ולא כלום היא!
אלא אמר רב
שימי מנהרדעא: כגון שהדירה ברבים.
הניחא למאן
דאמר 'נדר שהודר ברבים אין לו הפרה' אלא למאן דאמר 'יש לו הפרה' - מאי איכא למימר (פלוגתא
היא במסכת גיטין בהשולח גט (דף לה:))?
דמדירה לה על
דעת רבים, דאמר אמימר: הלכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים (שמצא
בה עון: שאסורה לו, והדירה על דעת רבים ועל דעת בית דין) - אין לו הפרה.
ותו ליכא (מצות
לא תעשה שיש בה קום עשה דלילקי עלה)? והא איכא:
<סימן
גז"ל משכ"ן ופא"ה>
גזל, דרחמנא אמר (ויקרא
יט,יג) [לא
תעשק את רעך ו]לא תגזול [לא
תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] - (ויקרא
ה,כג) [והיה
כי יחטא ואשם] והשיב את הגזלה [אשר
גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא];
משכון, דרחמנא אמר (דברים
כד,י) [כי תשה
ברעך משאת מאומה] לא תבא אל
ביתו לעבוט עבוטו – [פסוק
יג] השב תשיב לו העבוט כבא השמש [ושכב
בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך], ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו וביטלו ולא ביטלו (משכון משכחת לה 'ביטלו': ששרפו)!?
התם כיון דחייב
בתשלומין - אין לוקה ומשלם.
מתקיף לה רבי זירא: הא איכא משכונו של גר (ושרפו
בחיי הגר) ומת הגר (ואין
לו יורשין דליתא בתשלומין)
(מכות טז,ב)
התם גברא בר תשלומין הוא (כששרפו,
ולא נתחייב מלקות בביטול זה), ו(והאי דלא
משלם- משום ד)שיעבודא
דגר הוא דקא פקע (לאחר זמן).
והא איכא פאה,
דרחמנא אמר (ויקרא כג,כב) [ובקצרכם את קציר ארצכם] לא תכלה פאת [בקצרך
ולקט קצירך לא תלקט] לעני ולגר
תעזוב אותם [אני ה' אלקיכם] (וקא סבר
'תעזוב' - לאחר עבירת הלאו משמע: לא תכלה, ואם כליתיה - תעזוב אותם) דמשכחת לה בקיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו (משכחת
לה בביטלו כגון שטחן את החטין, דתו לית ליה לקיומיה ל'עשה', שהרי קנאן בשינוי,
כדתניא: דבעודן חטה היא - מחייבו ליתנה, אבל אם טחנן - לא);
דתניא [דומה
לתוספתא פאה פ"א מ"ו]:
'מצות פאה להפריש מן הקמה; לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרין; לא הפריש מן
העומרין מפריש מן הכרי עד שלא מירח; מירחו (ונתחייב
במעשר) - מְעֲשֵׂר
ונותן לו (מעשר תחלה את הכרי, ואחר כך נותן לו הפאה: שלא להפסיד
את העני שהלקט והשכחה והפאה פטורין מן המעשר, וזה הביאן לידי חיוב); כדרבי ישמעאל דאמר: אף מפריש מן העיסה;
ולרבי ישמעאל
נמי משכחת לה דאכל עיסה!
אלא 'זאת ועוד
אחרת' – אהא, אבל אונס לא: דהיכא אמרינן 'על דעת רבים אין לו הפרה' - לדבר הרשות,
אבל לדבר מצוה (כגון הכא: דכל ימיו בעמוד והחזיר
קאי) - יש לו הפרה,
כי הא:
דההוא מקרי
דרדקי דהוה פשע בינוקי (מכה אותם יותר מדאי); אדריה רב אחא (שלא
ילמד עוד תינוקות) ואהדריה
רבינא: דלא אשתכח דדייק כוותיה.
והאוכל נבילות
וטריפות שקצים ורמשים וכו':
אמר רב יהודה:
האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא (תולעת
הנמצאת בכרוב שקורין צייל"א) - מלקינן ליה משום (ויקרא
יא,מא) [וכל] שרץ השורץ על הארץ [שקץ
הוא לא יאכל].
ההוא דאכל
ביניתא דבי כרבא ונגדיה רב יהודה.
אמר אביי: אכל
פוטיתא (בלע שרץ המים) -לוקה ארבעה (שני לאוין
כתובין בשרץ המים: אחד בתורת כהנים (ויקרא יא,י) ואחד במשנה תורה (דברים יד,י);
ושני לאוין כתובין בשרץ סתם: 'אל תשקצו
את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם' [ויקרא
יא,מג]; ומשמע: בין שרץ המים בין שרץ הארץ - הרי ארבעה); נמלה (בלע נמלה
חיה) - (הואיל
ובריה שלימה היא - אכילתה בכל שהוא, ו)לוקה חמש: משום שרץ השורץ על הארץ (שני
לאוין הכתובין בשרץ סתם, כמו שפירשתי, ושלשה לאוין הכתובין בשרץ הארץ בתורת כהנים); צרעה - לוקה שש (חמש
משום שרץ הארץ, ואחד) משום שרץ
העוף (דכתיב במשנה תורה (יד,יט) 'וכל שרץ
העוף טמא הוא לכם לא יאכלו'; אבל 'לא
תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' הכתוב בפרשת 'קדושים תהיו'
[ויקרא כ,כה] - אינו מן המנין: דלאו בשרץ כתיב - ואף על גב דכתיב ביה 'אשר
תרמש האדמה' לשון בריות גדולות הוא, ו'שרץ' לשון קטנה ונמוכה, שנכרת
בהלוכה בקושי, ונראית כרוחשת).
אמר רב אחאי:
המשהה את נקביו עובר משום (ויקרא כ,כה) [והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה
ובין העוף הטמא לטהר ו]לא
תשקצו [את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי
לכם לטמא].
אמר רב ביבי בר
אביי: האי מאן דשתי בקרנא דאומנא (מקיזי דם
בקרן במציצה) - קא עבר
משום 'לא תשקצו'.
אמר רבא בר רב
הונא: ריסק תשעה נמלים (מיעך וכיתת וביטלן מתורת בריה) והביא אחד חי והשלימן לכזית - לוקה ששה: חמשה משום בריה ואחד משום כזית נבילה (שכשבולעו
הוא מת, ומצטרף לכזית נבלה).
רבא אמר רבי
יוחנן: אפילו שנים (מרוסקין) והוא (אם גדולים
הן להיות כזית בין שלשתם, כדמפרש ואזיל: 'ולא פליגי');
רב יוסף אמר:
אפילו אחד והוא;
ולא פליגי: הא
ברברבי והא בזוטרי.
אכל טבל ומעשר
ראשון [שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא
נפדו]:
אמר רב: אכל
טבל של מעשר עני (שהופרשו כל מעשרותיו חוץ מזה) - לוקה (ואף על גב
דמעשר עני אין בו קדושה, שהרי לזרים נאכל, ובכל מקום - אפילו הכי טביל);
כמאן?
כי האי תנא,
דתניא: 'אמר רבי יוסי: יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר; הורם
ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר
עני מנין? תלמוד לומר: (דברים יב,יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר
דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך], ולהלן הוא אומר (דברים
כו,יב) [כי
תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו; מה להלן מעשר עני (דכתיב
'לגר ליתום ולאלמנה' ובענינא דשנה השלישית) - אף כאן מעשר עני (אף
'בשעריך' האמור כאן יש ללמוד ממנו מעשר
עני)', ואמר רחמנא (והכי
קאמר): 'לא תוכל' (לא תוכל
לאכול טבל בעוד שהמעשר בתוכו שכתב בו 'בשעריך')!
אמר רב יוסף:
כתנאי [דמאי פ"ד מ"ג]: 'רבי אליעזר אומר: אין צריך לקרות את השם על מעשר עני
של דמאי ([דאמרינן] (סוטה דף מח.) דיוחנן כהן גדול שלח בכל גבול
ישראל וראה את עמי הארץ חשודין על המעשרות חוץ מתרומה גדולה; אמר להן לישראל: בניי!
כשם שהתרומה במיתה - כך הטבל במיתה; עמד ותיקן: הלוקח מעם הארץ יפריש כל המעשרות,
ומעכבן לעצמו, ואוכל מעשר ראשון - שהרי מותר לזרים, ומעשר שני אוכלו בירושלים; ואם
שנת מעשר עני היא - נחלקו רבי אליעזר וחכמים, וקאמר רבי אליעזר דלא מיבעי אפרושי
מספק, דלא צריך אלא אפילו לקרות עליו את השם ולומר 'מעשר עני של כרי זה יהא בצפונו
או בדרומו' נמי לא צריך), וחכמים
אומרים:
(מכות יז,א)
קורא את השם
ואינו צריך להפריש (דכיון שקרא עליו שם - יצא הכרי
מתורת 'טבל'; ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך: לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון
תרומת מעשר וליתנה לכהן, שהיא במיתה לזרים! ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים
ולאכלו)'; מאי לאו בהא
קא מיפלגי: דמר סבר ודאי טובלו (רבנן סברי
ודאי טביל; לפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל), ומר סבר ודאי אינו טובלו?
אמר ליה אביי:
אי הכי, אדמיפלגי בספיקו - ליפלגו בודאי!?
אלא דכולי עלמא
ודאי טובלו, והכא - בהא קא מיפלגי: מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני של דמאי:
כיון דממונא הוא (אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים,
ואיהו לגזל עניים לא חייש) - אפרושי מפריש (לאפקועי
טיבליה: נהי דמעשר ראשון לא מפריש, דסבר: אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר
מיניה, שהוא במיתה, ונותנה לכהן; ומעשר שני נמי: אי מפרישנא ליה - בעינן אסוקיה
ומיכליה בירושלים); ורבנן
סברי: כיון דטריחא ליה מילתא - לא מפריש.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.