דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות טז,ב)
אכל טבל ומעשר ראשון [שלא נטלה
תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו]:
אמר רב: אכל טבל של מעשר עני (שהופרשו כל מעשרותיו חוץ מזה)
- לוקה (ואף על גב דמעשר עני אין בו קדושה, שהרי לזרים נאכל, ובכל
מקום - אפילו הכי טביל);
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי יוסי: יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו
כל עיקר; הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר
שני, ואפילו מעשר עני מנין? תלמוד לומר: (דברים
יב,יז) לא תוכל לאכול
בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת
בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך], ולהלן הוא אומר (דברים כו,יב) [כי תכלה
לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו; מה להלן מעשר עני (דכתיב
'לגר ליתום ולאלמנה' ובענינא דשנה השלישית)
- אף כאן מעשר עני
אמר רב יוסף: כתנאי [דמאי פ"ד
מ"ג]:
'רבי אליעזר אומר: אין צריך לקרות את השם על מעשר עני של דמאי ([דאמרינן]
(סוטה דף מח.) דיוחנן כהן גדול שלח בכל גבול ישראל וראה את עמי הארץ חשודין על המעשרות
חוץ מתרומה גדולה; אמר להן לישראל: בניי! כשם שהתרומה במיתה - כך הטבל במיתה; עמד
ותיקן: הלוקח מעם הארץ יפריש כל המעשרות, ומעכבן לעצמו, ואוכל מעשר ראשון - שהרי
מותר לזרים, ומעשר שני אוכלו בירושלים; ואם שנת מעשר עני היא - נחלקו רבי אליעזר
וחכמים, וקאמר רבי אליעזר דלא מיבעי אפרושי מספק, דלא צריך, אלא אפילו לקרות עליו
את השם ולומר 'מעשר עני של כרי זה יהא בצפונו או בדרומו' נמי לא צריך), וחכמים אומרים:
(מכות יז,א)
קורא את השם ואינו צריך להפריש (דכיון שקרא עליו שם - יצא הכרי מתורת 'טבל'; ושאר
המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך: לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה
לכהן, שהיא במיתה לזרים! ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו)'; מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר ודאי טובלו (רבנן
סברי ודאי טביל; לפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל),
ומר סבר ודאי אינו טובלו?
אמר ליה אביי: אי הכי, אדמיפלגי בספיקו - ליפלגו בודאי!?
אלא דכולי עלמא ודאי טובלו, והכא - בהא קא מיפלגי: מר סבר לא נחשדו עמי הארץ
על מעשר עני של דמאי: כיון דממונא הוא (אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים, ואיהו לגזל עניים
לא חייש) - אפרושי מפריש (לאפקועי
טיבליה: נהי דמעשר ראשון לא מפריש, דסבר: אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר
מיניה, שהוא במיתה, ונותנה לכהן; ומעשר שני נמי: אי מפרישנא ליה - בעינן אסוקיה ומיכליה
בירושלים); ורבנן סברי: כיון דטריחא ליה
מילתא - לא מפריש.
[הגר"א על המשנה מסביר או מוסיף לגירסא בדברי רבי
אליעזר: 'שאני אומר מה שעם הארץ יכול לתקן בלא חסרונו – מתקן.] [ומכל
מקום, בטבל שאינו דמאי – יש איסור לאכול ללא הפרשת מעשר עני, כדברי רב.]
כמה יאכל מן הטבל וכו' [ויהא חייב?
רבי שמעון אומר: כל שהוא; וחכמים אומרים: כזית. אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים
לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו לו: מפני שהיא כברייתה. אמר להן: אף חטה
אחת כברייתה]:
אמר רב ביבי: אמר רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת בחטה (שהיא כברייתה), אבל בקמח דברי הכל כזית;
ורבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש: כמחלוקת בזו - כך מחלוקת בזו (דקסבר רבי
שמעון בכל האיסורין: 'כל שהוא למכות', ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן על שגגת כרת,
והלכה למשה מסיני היא).
תנן: 'אמר להם רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו
לו: מפני שהיא כברייתה. אמר להן: אף חטה אחת כברייתה': חטה – אִין, קמח לא!
לדבריהם קאמר להו: לדידי - אפילו קמח נמי, אלא לדידכו אודו לי מיהת דחטה אחת
כברייתה!?
ורבנן?
בריית נשמה חשובה, חטה לא חשובה.
תניא כותיה דרבי ירמיה: רבי שמעון אומר: כל שהוא - למכות; לא אמרו 'כזית'
אלא לענין קרבן.
[לקרבן – בשוגג –
אינו חייב קרבן עד שנהנה באכילה חשובה; במזיד – שמורד במצוות ה' – לוקה בכלשהוא.]
משנה:
האוכל
בכורים עד שלא קרא עליהם ('ארמי
אובד וגו' [דברים כו,ה-י]; ובגמרא יליף היכן הוזהר);
(או שאכל) קדשי קדשים (בזמן משכן) חוץ לקלעים (ובגמרא מפרש היכן מוזהר);
קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה (קדשים קלים חוץ לחומה אזהרתיה מ'לא תוכל לאכול בשעריך וגו' [דברים יב,יז] , וכן מעשר שני; ובגמרא פריך: מעשר
שני תנא ליה לעיל: 'מעשר שני והקדש שלא נפדו', והיינו שאכלו חוץ לחומה בלא פדיון)
השובר את העצם בַּפֶּסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים, אבל המותיר בטהור והשובר
בטמא [בקרבן פסח הבא בטומאה] - אינו לוקה ארבעים (המותיר
בטהור אינו לוקה כדאמר לעיל: 'בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה כו'; השובר עצם בטמא
- כדאמרינן בפסחים (דף פג.): 'ועצם
לא תשברו בו - [שמות יב,מו] בכשר ולא
בפסול');
הנוטל אם על הבנים [[דברים כב,ז] שַׁלֵּחַ תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים]: רבי יהודה אומר: לוקה ואינו משלח (קסבר
'שַׁלֵּחַ' - מעיקרא משמע, ואין כאן לאו שניתק לעשה: דאע"ג דכתיב 'שלח תשלח' אחר
'לא תקח' - לאו למימרא דאם לקחת – שלח, אלא: לא תקח אלא
שלחנה קודם לקיחה), וחכמים אומרים: משלח ואינו לוקה
(קסברי: שַׁלֵּחַ' - אחר לקיחה משמע, ולאו שניתק לעשה הוא).
זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה.
גמרא:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה (מתניתין,
דקתני: בכורים - קרייה מעכבא בהו, רבי עקיבא היא, שהיה רגיל רבי לסתום דבריו במשנה
בסתם בכמה מקומות, והכי שמיע ליה לרבי יוחנן דאית ליה לרבי עקיבא 'קרייה מעכבת בכורים'), אבל חכמים אומרים: בכורים - הנחה (לפני
המזבח) מעכבת בהן (דשנה בה
קרא 'והניחו לפני וגו' [דברים כו,ד] 'והנחתו לפני
וגו' [דברים כו,י]), קריאה אין מעכבת בהן.
ולימא זו דברי רבי שמעון סתימתאה (דהוי ליה לאיתויי סייעתא למילתיה ממתניתא דלקמן, דשמעינן
לרבי שמעון בה דאית ליה כי מתניתין: דקרייה מעכבא בהו)?
הא קא משמע לן: דרבי עקיבא - כרבי שמעון סבירא ליה.
מאי 'רבי שמעון' (היכא שמענא ליה דאמר הכי)?
דתניא (סיפיה דהאי קרא הוא [סיפרא פרשת ראה פיסקא עב, בשינויים,
על הפסוק (דברים יב,יז)] : 'לא
תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר
ונדבותיך ותרומת ידך' ודריש רבי שמעון לקרא
מסיפיה לרישיה; דאי הוה דריש ליה מרישיה לסיפיה - לא מדריש ליה כי האי גוונא;
ולקמיה מפרשינא ליה):
'ותרומת ידך' - אלו בכורים (דכתיב 'ולקח
הכהן הטנא מידך' [דברים כו,ד]) [ואין
לומר שמדובר בתרומה לכהן, שהרי תרומה לכהן נאכלת בכל מקום, וכאן נאמר 'לא תוכל לאכל בשעריך'!];
אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה (אם לאוכל
בכורים חוץ לחומה: לאסור כדמשמע קרא 'לא
תוכל לאכול בשעריך וגו'), קל וחומר ממעשר הקל (שהרי כתיב בתחלת המקרא 'מעשר דגנך'!
ולקמיה מפרש מאי חומר דבכורים ממעשר): ומה מעשר הקל אוכלן
חוץ לחומה לוקה - בכורים לא כל שכן? הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן
('ארמי
אובד אבי')
שהוא לוקה (דאם אינו ענין חוץ לחומה - תנהו ענין לאיסור אחר הראוי
להם);
'ונדבותיך' - זו תודה ושלמים [שבאים
על פי רוב בנדר או נדבה];
אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר! הא לא
בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים לפני זריקה שהוא לוקה (דאם אינו ענין חוץ לחומה - תנהו ענין
לכך, שזהו איסור החמור שאתה יכול לתתו לענין לאו שאין בו אזהרה מפורשת במקום אחר,
אלא עשה בלבד: (דברים יב,כז) 'ודם זבחיך
ישפך' והדר 'והבשר תאכל');
'ובכורות' - זה הבכור;
אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם
לאוכלן חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר; אם לפני זריקה, קל וחומר מתודה ושלמים! (ולקמיה
מפרש מאי חומריה דבכור מתודה ושלמים)? הא לא בא הכתוב אלא
לאוכל מן הבכור אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה;
'בקרך וצאנך' - זו חטאת ואשם;
אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר; אם לפני
זריקה, קל וחומר מתודה ושלמים (אם זר הוא, שאין הבכור נאכל אלא לכהנים - וזו היא אזהרתו;
ובמקום אחר 'עשֶה' הוא דאשכחן בה 'אך
בכור שור וגו' [ויקרא כז,כו]; 'ובשרם יהיה לך
וגו' (במדבר יח,יח))! אם (לאכול) לאחר זריקה (והוא
זר), קל וחומר מבכור (ולקמיה
מפרש מאי חומרא דחטאת מבכור)! הא לא בא הכתוב אלא
לאוכל מחטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא לוקה (ואזהרת עשה מצינו בה במקום אחר: (ויקרא ו,יט)
'במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד');
'נדריך' - זו עולה;
אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר; אם לפני
זריקה, קל וחומר מתודה ושלמים; אם לאחר זריקה, קל וחומר מבכור; אם חוץ לקלעים, קל
וחומר מחטאת ואשם! הא לא בא הכתוב
(מכות יז,ב)
אלא לאוכל מן העולה (אפילו) לאחר זריקה אפילו בפנים
(ואפילו כהן) שהוא לוקה (ואזהרת
עשה אשכחן בה בעלמא: (ויקרא א,ח) וערכו
בני אהרן וגו' [פסוק ט: וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה
עלה אשה ריח לה']: כליל היא, ולא לאכילה).'
אמר רבא: דילידא אימיה - כרבי שמעון תיליד (כל שאמו יולדת - תבקש רחמים: 'יהי
רצון שיהא כרבי שמעון'), ואי לא לא תיליד, ואף על גב
דאית להו פירכא (למילתיה כדמשכח פירכא בכולהו ואזיל):
מאי חומרא דבכורים ממעשר? שכן אסורים לזרים? אדרבה: מעשר
חמור, שכן אסור לאונן (יום מיתת מתו) (בכורים
מותרים לאונן לרבי שמעון [ביבמות בפרק 'הערל' (דף עג:))!
מאי חומרא דתודה ושלמים ממעשר? שכן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח? אדרבה:
מעשר חמור, שכן טעונין כסף צורה (לפדיונו דכתיב (דברים יד,כה) 'וצרת הכסף בידך' - דבר שיש עליו צורה)!
ומאי חומרא דבכור מתודה ושלמים? שכן קדושתו מרחם? אדרבה תודה ושלמים חמורים,
שכן טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק (בכור אינו טעון לא סמיכה ולא נסכים, כדתנן במנחות
בפרק 'שתי מדות' (דף צב.))!
ומאי חומרא דחטאת ואשם מבכור? שכן קדשי קדשים? אדרבה בכור חמור, שכן קדושתו
מרחם!
ומאי חומרא דעולה מחטאת ואשם? שכן כליל? אדרבה חטאת ואשם חמירי, שכן מכפרי!
וכולהו חמירי מעולה, דאית בהו שתי אכילות [אכילת אדם ואכלית מזבח [מהר"ם]]!
אלא מאי 'דילידא אימיה כרבי שמעון' (הואיל ואית פירכא למילתיה - מהו שבחו)? דלמאי דסבירא ליה לדידיה - מסרס ליה לקרא ודריש ליה
(ודריש ליה לפי דעתו; שהחומרים שהוא מוצא באותו שהוא מוצא
חמורים - נראין לו חומר, סרס את המקרא לדורשו בהפך למצוא איסורין שמצא; שאם דרשו
כסדרו - לא היה יכול ללמוד ממנו האיסורין הללו בכל אחד ואחד, שאם דרש תחלה:
'ובכורות' - זה הבכור; וכי מה בא ללמדנו? אם לאוכלו חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר, אם
לאוכל לפני זריקה, קל וחומר מתודה ושלמים' - אין זה נכון: שעדיין לא מצאו בתודה ושלמים,
ועל כרחו היה צריך לומר 'הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור לפני זריקה שהוא
לוקה', ומעתה אין לו אזהרה לאוכל ממנו לאחר זריקה והוא זר, וכן בכולן, זה אחר זה).
וכי מזהירין מן הדין (דקאמר 'אם לאוכלו חוץ לחומה קל וחומר ממעשר כו'? ותו:
'אם לפני זריקה קל וחומר מתודה'? דלמא כולהו חוץ לחומה אתו! ודקאמרת 'קל וחומר' - אין
מזהירין מן הדין, ואין כאן 'אם אינו ענין')? הא אפילו למאן דאמר
'עונשין מן הדין' - אין מזהירין מן הדין (דהא רבי יצחק דאית ליה ב'אחותו בת אביו ובת אמו'
עונשין מן הדין, וגבי אזהרה איכא קרא יתירא)!?
איסורא בעלמא (האי דקא מייתי בכולהו אזהרה בקל וחומר - לאיסורי בעלמא
קאמר, ולא למלקות).
והאמר רבא: זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה, לרבי שמעון לוקה חמש (דוקא זר
קאמר; ואף על גב דכהן לגבי עולה - זר הוא, הכא זר דוקא קאמר: דאי כהן - בצר ליה חד
לאו, דהא 'חמש' דקאמר: חד משום 'חוץ לחומה', דאתי בקל וחומר ממעשר, וחד משום 'לפני
זריקה', דאתי בקל וחומר מתודה ושלמים, וחד משום 'זר' גמור - אפילו לאחר זריקה,
דאתי בקל וחומר מבכור - וכל שכן לפני זריקה! וחד משום 'אוכל חוץ לקלעים', דאתי בקל
וחומר מחטאת ואשם; וחד משום 'אוכל עולה' ואפילו כהן ובתוך הקלעים, וכל שכן זר חוץ
לקלעים וחוץ לחומה - אלמא לוקה חמש)!?
חמשה איסורין הוו (משום חמשה איסורין קאמר, ולא ללקות עליהן).
והא אנן תנן 'אלו הן הלוקין' (וקתני 'בכורים ואוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים')?
(מכות יח,א)
אלא קרא (האי קרא ד'לא תוכל לאכול' דקא מני לכולהו בגויה) יתירא הוא: מכדי כתיב (דברים יב,ו) והבאת[ם] שם [שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם] [פסוק ז] ואכלת[ם] לפני ה'
אלהיך [ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם
אשר ברכך ה' אלקיך] במקום (דמכדי כתיב לעיל מיניה 'והבאתם שמה'
וכולהו בהאי קרא כתיבי)? לכתוב רחמנא (בתריה [במקום (דברים
יב,יז): 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך
ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך']) 'לא תוכל לאוכלם [בשעריך]' (אם על חוץ לחומה בא להזהיר; ו'לאו שבכללות' לא הוי: כיון דאכולה קאי - הוי לאו אכל חד וחד;
והיכי דמי 'לאו שבכללות'? - כגון 'לא
תאכל כי אם צלי אש' [שמות יב,ט] וכגון 'מכל אשר יעשה מגפן היין' וגו' [במדבר
ו,ד] למיהוי לאו באנפיה נפשיה)! מיהדר מפרש בהו רחמנא למה לי? - אלא ליחודי להו לאוי
לכל חד וחד (הכי גרסינן: 'מיהדר פרושי בכל חד למה לי? שמע מינה לייחודי
לאו לכל חד וחד': כאילו חזר וכתב בכל אחד לאו דחוץ לחומה; וכיון דאינו ענין לו -
תנהו ענין לדבר אחר; הלכך בבכורים - לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא, ואינך: כל חד וחד
למילתיה אתא; ואם תאמר: בכל הקדשים
הכתובים כאן דייך אם תתן את הלאו ענין לאוכל לפני זריקה בכולן, חוץ מבכורים! - אין
הכי נמי, ומתניתא דקתני 'לוקי'ן באוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים, מ'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' [שמתו כב,ל] נפקא, כדלקמן, ו'לוקה חמש' דקאמר רבא - חמשה איסורי
קאמר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.